קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור משרד הרישוי על תוקף רישיון נהיגה / צו למשרד הרישוי: הנתבעת מבקשת ליתן צו המופנה למשרד הרישוי שעל-יסודו תינתן תעודת עובד ציבור באשר לתוקף רשיון הנהיגה של המשיב הפורמלי במועד בו ארעה התאונה שעליה נסבה התובענה (להלן הבקשה). התובע מתנגד לבקשה, בהתחשב בעיתוי הגשתה. א. ברקע הבקשה 1. התובע הגיש נגד הנתבעת והמשיב הפורמלי תביעה לפיצוי בעטיים של נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.6.2007 (להלן התאונה). התאונה ארעה עת היה התובע נוסע ברכב בו נהג המשיב הפורמלי (להלן הנהג). הנתבעת ביטחה את הרכב לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. הנתבעת והנהג התגוננו בנפרד. 2. פרשת התביעה נשמעה עד תום ביום 1.11.2011. ביום 13.11.2011 ניתן פסק-דין בהיעדר התייצבות נגד הנהג, שחויב לשלם לתובע 21,650 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 4,500 ₪. לנתבעת הותר, לבקשתה, לזמן למתן עדות מטעמה את הנהג לאחר שהלה לא התייצב לדיון ונמנע מהבאת ראיות. רק לאחר שתמה פרשת התביעה ונקבע מועד לשמיעת ראיות הנתבעת הוגשה בקשה זו שלפני. ב. עילת ההגנה ומהלך הבירור 1. בכתב-ההגנה לא העלתה הנתבעת אלא טענה כללית לפיה מותנה הכיסוי הביטוחי בין היתר בעמידה בתנאי הביטוח לרבות היות הנהג בעל רשיון נהיגה ותעודת ביטוח חובה תקפים במועד התאונה. 2. בקדם-משפט שנערך ביום 6.7.2010 העלתה הנתבעת שתי טענות: האחת, כי הנהג נהג בפסילה, כשבידי הנתבעת אישור ממשרד הרישוי שיעיד על כך. השנייה, כי הפוליסה חלה על נהג שגילו מעל 24 שנים ואילו הנהג היה בן 19 במועד התאונה. על-יסוד הטענות הללו כפרה הנתבעת בכיסוי הביטוחי ועמדה על בירור ההליך. אישור משרד הרישוי לא הוצג ולא הוגש. 3. בקדם-משפט נוסף שנערך ביום 11.11.2010 ביקש התובע לקבל מהנתבעת תיעוד שיאפשר לו לגבש החלטה מושכלת בשאלה אם ברצונו לצרף להליך את קרנית, אם לאו. הנתבעת שבה והטעימה שמתיק המשטרה עולה שבעת אירוע התאונה נמצא הנהג בפסילה אך יתכן שלא ידע על כך. בתום הדיון ניתנה החלטה שקצבה מועדים להמצאת תיעוד רלוונטי שבידי הנתבעת לתובע, לרבות תיק המשטרה והפוליסה. כן נקצב מועד למתן הודעת התובע על-אודות האופן בו הוא מבקש לברר את ההליך נוכח כפירתה של הנתבעת בתוקפו של כיסוי ביטוחי לתאונה. 4. ביום 3.1.2011 הוגשה הודעת הנתבעת בה ראתה לנכון להבהיר טענותיה בשאלת החבות, כלהלן: "אין מחלוקת בדבר קיומה של פוליסת ביטוח תקפה למועד התאונה. טענתה של הנתבעת הינה משפטית-עובדתית, ולפיה מאחר והנתבע מס' 1, מי שעל פי הנטען נהג ברכב, נהג בו בלא רשות מבעליו, הרי שאין כיסוי ביטוחי בגין התאונה דנן (בהתאם לסעיפים 7 ו-12 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [...])". בשולי ההודעה, בסעיף נפרד, צויין כך: "במאמר מוסגר יצוין כי, במועד התאונה רשיונו של הנתבע מס' 1 היה מצוי בשלילה". אף עתה לא הוצגה על-ידי הנתבעת כל אסמכתא שתעיד על פסילת רשיונו של הנהג במועד התאונה ולא התבקש כל צו בעניין זה. 5. נוכח הדברים הללו חזר בו התובע מבקשתו לתקן את כתב-התביעה על דרך צירופה של קרנית כנתבעת נוספת וביקש לקבוע מועד להבאת ראיות [בקשה מיום 9.2.2011]. בו ביום ניתנה החלטה בה נקבע תאריך לדיון תוך קציבת מועדים להגשת ראיות הצדדים בתצהירים וכן בקשות להשמיע עדים ללא תצהיר. 6. התובע הגיש ראיותיו בתצהירים. מבקשה שהגישה הנתבעת עלה שראיותיה מתמצות בעדות חוקר מטעמה ועדות אביו של הנהג שבבעלותו הרכב המבוטח. הנתבעת לא ביקשה ליתן צו להמצאת תעודת עובד ציבור בעניין תוקף רשיונו של הנהג במועד שנקצב לכך, אף לא הציגה כל מסמך בעניין זה הגם שלפי הצהרת באת-כוחה בקדם-המשפט הראשון היה ברשותה אישור משרד הרישוי בסוגיה זו. עדותו הראשית של חוקר הנתבעת שניתנה בתצהיר ותמליל שנלווה אליו (שלפי החלטה שניתנה לבקשת הנתבעת לא הוצגו לתובע עד תום פרשת התביעה) הובאו לתמיכת טענת הנתבעת כי הרכב ניטל על-ידי הנהג ביום התאונה ללא רשות. לשון אחר, ראיות הנתבעת נסבו אך ורק על הטענה לנהיגה ללא הרשאה מבעל הרכב ולא על טענה על-אודות תוקף רשיונו של הנהג. אם לא די בכך, בפתח דיון ההוכחות נאמרו מפי בא-כוח הנתבעת דברים שאף בהם היה כדי ללמד שטענת ההגנה היחידה שבפיה היא זו שנסבה על נהיגה ללא הרשאה [ע' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 1.11.2011 בש' 15-14]. 7. רק בתום פרשת התביעה ביקשה הנתבעת ליתן צו שיסלול את הדרך להצגת תעודת עובד ציבור בשאלת תוקף רשיונו של הנהג והפרטים הקשורים בכך. אגב בירור הבקשה דנן התחוור שהנתבעת אחזה באישור משרד הרישוי מיום 30.10.2007 על-פיו נשלל רשיונו של הנהג ביום 19.5.2007 למשך שלושה חודשים. כאמור, אישור זה או כל ראיה אחרת הנסבה על תוקף רשיונו של הנהג לא הוגש על-ידי הנתבעת במועדים שנקבעו לכך על-מנת שיהוו חלק מראיותיה בהליך דנן. עוד התחוור במהלך בירור הבקשה כי תעודת עובד ציבור שאותה מבקשת הנתבעת כעת נועדה להבהיר את טיבה ומהותה של השלילה לה היה נתון רשיון הנהג בעת התאונה. ג. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים שהוגשו בכתב והושלמו על-פה בישיבת יום 1.2.2012 מצאתי שיש להיעתר לבקשה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משמעותיות בגינה לתובע ולאוצר המדינה. להלן יובאו הטעמים לכך. 1. צודקת הנתבעת בטענה שלתוקף רשיון הנהיגה של הנהג נודעת משמעות ישירה וממשית בכל הקשור למערכת היחסים שבין התובע כנפגע לבינה כמבטחת [לשון סע' 1 לבקשה]. ניתן היה לצפות שדווקא משום שמדובר בשאלה שחשיבותה רבה תדאג הנתבעת להביא ראיותיה בסוגיה זו במועד שנקצב לכך בהחלטות שיפוטיות שניתנו אגב הבירור. כזאת לא נעשה. 2. יתרה מכך, מהתנהלות הנתבעת אגב הבירור כתיאורה לעיל ניתן היה להבין שהיא ויתרה על הבאת ראיות בשאלת תוקף רשיונו של הנהג ובחרה להשליך יהבה על טענתה לנהיגה ללא הרשאה. אם לא תאמר כן אין לראות מדוע לא הוגשה הבקשה דנן במועד שנקצב להגשת ראיותיה של הנתבעת ומכל מקום, בטרם נשמעו עדי התובע. 3. שתי הטענות, זו שעניינה בנהיגה ללא הרשאה וזו שנסבה על נהיגה ללא רשיון בר-תוקף, משליכות על תוקף הכיסוי הביטוחי ועל חבות הנתבעת לפצות את התובע בשל התאונה. אף-על-פי-כן אין מדובר בטענות שעוצמתן זהה. את הטענה על-אודות תוקפו של רשיון נהיגה ניתן לברר ולהוכיח בנקל, על-ידי הצגת תעודת עובד ציבור. הטענה האחרת היא בעלת אופי עובדתי מורכב יותר ויש לשמוע עדים לשם הוכחתה. ודוק: מטעם הנתבעת עתידים להישמע בסוגיה של נהיגה ללא הרשאה חוקר מטעמה, בעל הרכב שהינו אביו של הנהג והנהג עצמו. 4. התובע רשאי היה לכלכל צעדיו, ובתוך כך לבחור שלא לתקן את התביעה על דרך צירופה של קרנית, לאחר שהנתבעת יצרה ביותר מהזדמנות אחת את הרושם שבכוונתה להתגונן על סמך טענה לנהיגה ללא הרשאה בלבד ובה בעת להימנע מהבאת ראיות בשאלת תוקף רשיונו של הנהג. לכל המאוחר היה על הנתבעת לבאר עמדתה בסוגיה זו - לעצמה, לבית-המשפט ולצד שכנגד - בטרם הוחל בהבאת ראיות. כזאת לא נעשה. זהו מחדל הרובץ לפתחה של הנתבעת וניתן היה להימנע ממנו בנקל בשקידה ראויה. 5. במקרה רגיל ישקול בית-המשפט אם ניתן לתקן טעות או מחדל של צד אחד בדרך של מתן רשות לתקן את הטעות תוך פסיקת הוצאות הולמות לצד שכנגד, ובלבד שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני שכן אין מתקנים עוול בעוול [ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477 (1966)]. על-פי אמת-מידה זו יש לנהוג בענייננו. 6. נוכח הנפקות הנודעת לתוקף רשיונו של הנהג בכל הקשור לחבות הנתבעת כלפי התובע יש לאפשר לנתבעת להשלים את שהחסירה ולהביא ראיות גם בסוגית תוקף הרשיון. התובע הבהיר שככל שיותר לנתבעת לעשות כן אזי יבקש לתקן את התובענה ולצרף את קרנית כנתבעת נוספת, ובנסיבות העניין יש להתיר לו לעשות כן. משמעות הדבר היא שדיון בתובענה שהוגשה ביום 7.8.2007 ושבירורה עמד על סף סיום יושב לאחור, לראשית שלב קדם-המשפט; קרנית תצורף כנתבעת נוספת וראיות התובע תשמענה בשנית. זוהי תוצאה קשה הכרוכה בביטול לריק של זמן שיפוטי יקר ובגרימת הוצאות מיותרות לתובע. כאמור, בשקידה ראויה ניתן היה להימנע מכך. ההוצאות שיושתו על הנתבעת נגזרות מתוצאה קשה זו. 7. אני דוחה את עמדת הנתבעת כי יש לאפשר לה לקבל תעודת עובד ציבור בעניינו של הנהג ורק אז לכלכל צעדיה בשאלת תוכן והיקף הגנתה, תוך ששאלת חיובה בהוצאות נדחית לסוף ההליך. כזאת היה עליה לעשות זה מכבר, בטרם נקבע ההליך לשמיעת הוכחות. ד. סיכומם של דברים 1. ניתן בזאת צו כמבוקש בהתייחס לבקשה למתן תעודת עובד ציבור. 2. עד יום 15.3.2012 יגיש התובע כתב-תביעה מתוקן שאליו תצורף קרנית. 3. פסק-הדין שניתן נגד המשיב הפורמלי יעמוד בעינו לכל דבר ועניין. 4. הנתבעת תהא רשאית להגיש כתב-הגנה מתוקן תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לה כתב-התביעה המתוקן. 5. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך ותוך 30 יום מן המועד בו תומצא לה ההחלטה. בנוסף תשלם הנתבעת סכום זה, אף זאת תוך 30 יום, לאוצר המדינה. משפט תעבורהמשרד הרישוי / משרד התחבורהצוויםרישיון נהיגה