קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שביל אופניים - צו מניעה / התנגדות לסלילת שביל אופניים: 1. המבקשים, תושבי רמת השרון, הגישו עתירה מנהלית כנגד המשיבים, להורות על ביטולה של החלטת המשיבה מס' 1 (להלן: "ההחלטה" ו-"הוועדה המחוזית", בהתאמה) אשר דחתה התנגדויות שנדונו בפניה באשר לתוכנית מתאר מקומית רש/892/א/דרך השרף (להלן: "התוכנית") ואישרה אותה; נגד החלטת המשיבה מס' 2 לפיה דחתה את בקשת המבקשים שהוגשה מכח סעיף 110 (א)(2)(ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") למתן רשות לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה; לקבוע כי על הוועדה המחוזית ליזום או להורות לוועדה המקומית ליזום תוכנית מתאר מקומית הכוללת, כמקשה אחת, תכנון מפורט של דרך השרף ותכנון מפורט של הפארק העירוני הראשי שבסמיכות לתוואי הדרך, ולחילופין - להתלות את אישור התוכנית. 2. בגדרה של העתירה, הגישו המבקשים בקשה למתן צו ביניים להימנע מפרסום מודעה בדבר מתן תוקף לתוכנית, ולהימנע מכל פעולה להוצאתה לפועל של התוכנית, כגון פרסום מכרזים ו/או התקשרות עם צדדים שלישיים ו/או ביצוע עבודות בנייה ו/או חפירה ו/או כל עבודות אחרות בשטח התוכנית. לא מצאתי ליתן סעד בבקשה במעמד צד אחד, והוריתי למשיבים ליתן תגובה לגביה, וכן על קיום דיון במעמד הצדדים. בין כך ובין כך, בטרם נתבררה הבקשה, בשל פגרת בית המשפט והן משום שהמבקשים הגישו בקשה לתקן את כתב העתירה, פורסמה התוכנית למתן תוקף. אי לכך, הגישו המבקשים בקשה לתיקון הבקשה למתן סעד זמני, תוך השמטת הסעד הראשון, הוא הסעד למתן צו האוסר על פרסום מתן תוקף לתוכנית. הבקשה נקבעה לשמיעה במעמד הצדדים במועד שנקבע לדיון מקדמי בעתירה, ליום 28/01/2010, אולם בשל בקשות דחייה בהסכמת הצדדים, התקיים הדיון ביום 16/02/2010. 3. בישיבת יום 16/2/2010, הודיעו ב"כ הצדדים, כפי שנרשם בפרוטוקול, כדלקמן: "מוסכם עלינו כי לא יהיה דיון בעתירה לצו ביניים והבקשה תימחק, כי התשובות שהוגשו לבקשה למתן צו ביניים, יחשבו כתגובות מקדמיות לעתירה, תוך שמירת זכותנו להוסיף טענות מסוימות נוספות, וכי הדיון היום יתקיים כדיון מוקדם בעתירה". לאור כך, ניתנה החלטה שאישרה את תוקף ההסכמה שבין הצדדים, והבקשה למתן צו ביניים נמחקה (ראה פרוטוקול ישיבת יום 16/02/2010 בבש"א 31300/09) . 4. מאחר שהעתירה, כמו גם הבקשה למתן צו ביניים, נכתבה באריכות ובאופן שקשה היה להסיק ממנה על איזה שטחים היא חלה, הבהירו ב"כ הצדדים, ובעיקר ב"כ המבקשים, את הטעון הבהרה. בסופו של הדיון הודיע עו"ד בר, ב"כ המשיבה 3 (להלן: "הוועדה המקומית"), כי כפי שצוין במענה לבקשה למתן סעד הביניים, עיריית רמת השרון (להלן: "העירייה") - אשר יודגש כבר כאן כי אינה צד לעתירה ולבקשה - פרסמה מכרז והיא פועלת לסלילת שביל אופניים, וכי העירייה תמשיך לפעול על בסיס המכרז שפרסמה. בשלב זה הסתיים הדיון הטרום מקדמי. המשיבים נצטוו להגיש תגובה לעתירה ולמבקשים ניתנה זכות תשובה תוך 30 יום מיום קבלת תגובת המשיבים. המשך הדיון נקבע ליום 5/5/2010. 5. במהלך פגרת חג הפסח, הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה דחופה בבקשה למתן סעד הביניים בבש"א 31300/09, , אשר נמחקה, כאמור, על ידי, בהסכמת הצדדים, כבר בישיבת יום 16/2/2010. לטענת המבקשים, מחיקת הבקשה נעשתה שלא בהסכמתם, הם סברו כי הבקשה לא תימחק וכי הסכימו כי הבקשה תישמע יחד עם העתירה. עוד טענו הם, כי קיים צורך דחוף במתן הצו, שכן הוועדה המקומית החלה בביצוע העבודות לסלילת כביש לרוכבי אופניים. כב' השופט מגן אלטוביה, כשופט תורן, בהחלטתו מיום 2/4/2010, ציין, כי הבקשה הובאה בפניו בלא תגובת המשיבים. עם זאת, הורה על הפסקת כל עבודה בשטח והקפאת המצב הקיים נכון לשעה זו (צהרי 2/4/10), עד להכרעת הבקשה בידי המותב המטפל בה לאחר פגרת הפסח, והורה על הפקדת ההתחייבות אישית של המבקשים להבטחת כל נזק וערבות בנקאית בסך 100,000 ₪. 6. משבא התיק בפני, הוריתי למשיבים להגיש את תגובותיהם לבקשה. הבקשה נקבעה לשמיעה ליום 5/5/2010. במועד זה שמעתי את טענות הצדדים והוריתי על הגשת השלמת טיעוניהם בכתב. הודעתי לבעלי הדין, כי הואיל ואני יוצאת לשבתון ביום 15/5/2010 ולאחר מכן תחול פגרת בתי המשפט, אני משאירה את התיק בלשכתי, ועל הצדדים להמציא סיכומיהם ישירות ללשכתי, כדי שאוכל לתת החלטה בהקדם. חרף החלטתי זו, הומצאו הסיכומים ללשכתי רק ביום 21/7/2010, סמוך לצאתי לחופשה בחו"ל, וזאת לאחר שנתתי ביום 12/7/2010 החלטה נוספת בדבר המצאתם ישירות ללשכתי. אי לכך ניתנת החלטתי זו רק עתה, בשובי מחופשתי. 7. בבקשה טוענים המבקשים, כי השביל לרוכבי אופניים כלול בשטח התוכנית, וכי התוכנית רצופה פגמים הנובעים מדחיית טענות המבקשים, אשר פורטו בהרחבה רבה בעתירה, ואין כאן מקום לשוב ולחזור עליהם בהרחבה. בקצירת האומר ייאמר, כי הטענות מופנות כלפי הוועדה המחוזית אשר לא בחנה, לטענת המבקשים, את חוות הדעת שהוגשו לה מטעם המבקשים, העדיפה על פניהן חוות דעת מטעם הוועדה המקומית, כמו גם חוות דעת שהוגשו לה על פי בקשתה-היא, תוך התעלמות מחוות הדעת ומטענותיהם של המבקשים. עוד טענו הם, כי היה על הוועדה המחוזית לקבל חוות דעת נוספות אשר היו מאששות את טענותיהם. בבקשה למתן סעד זמני העלו המבקשים טענות נוספות, שלא נטענו בעתירה, כי המכרז נשוא הבקשה אינו מתייחס לתוכנית, אלא לתוכניות אחרות, אשר בוטלו על ידי התוכנית, וכי היתר הבנייה אשר הוצא בגין העבודות, אינו תואם את תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "התקנות"). 8. לאחר שעיינתי בעתירה, בבקשה, בתגובות הצדדים ובתשובות להן, על נספחיהם, ובסיכומי בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את הצו הארעי ולדחות את הבקשה. 9. בקשתם של המבקשים מופנית להפסקת עבודות סלילת שביל לרוכבי אופניים המבוצעות על ידי העירייה באמצעות קבלני בנייה. המבקשים לא השכילו לצרף כצדדים לבקשה את העירייה ואת הקבלן המבצע. תקנה 6(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000 (להלן: "תקנות סדרי הדין"), קובעת, כי המשיבה העיקרית תהיה הרשות שנגד החלטתה מכוונת העתירה, ומשיבים נוספים יהיו כל רשות אחרת הנוגעת בדבר, וכן מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה, וכפי שנאמר בספרו של אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה 10, עמ' 905: "אין להידרש לעתירה אלא אם כן צורף אליה כמשיב מי שעלול להיפגע מקבלתה. טעמו של הכלל כפול. האחד, שאין לפגוע בזכויותיו של אדם בלא שניתנה לו הזדמנות נאותה להציג את עניינו בבית המשפט; השני, שמי שעלול להיפגע ייטיב - יותר מכל אדם אחר - להציג את עניינו". 10. ובענייננו: אין מי מהמשיבים מבצעים את העבודות בשטח: העתירה כלפיהם מופנית כלפי אישור התוכנית ולא כלפי ביצוע עבודה כזו או אחרת על פיה. העירייה היא שפרסמה את המכרז, היא שהתקשרה בחוזה לביצוע העבודה והיא המבצעת את העבודות באמצעות קבלן. מתן צו כנגדה, ללא היותה צד לדיון, עלול לפגוע בזכויותיה ובטענותיה שלא התאפשר לה להשמיען. היה, איפוא, צורך לצרפה כצד לבקשה כדי שתציג את עניינה בפני ביהמ"ש. זאת אף זאת, שאם יינתן הצו בלא שהעירייה היתה צד לדיון, לא ניתן יהיה לאוכפו עליה ולממשו, מאחר שלא ניתן לאכוף צו על מי שלא היה בעל דין בדיון ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו. 11. אכן, על פי סעיף 18(א) לחוק התכנון והבנייה, במרחב תכנון מקומי, הכולל רשות מקומית אחת בלבד, תהיה מועצת הרשות המקומית - הוועדה המקומית. ברם, נפסק בע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה ואח' פד"י מו(5), בעמ' 739-740, כי חוק התכנון והבנייה יוצר אבחנה ברורה בין הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כרשות לתכנון ובנייה, לבין הרשות המקומית. הוועדה המקומית היא גוף נפרד ומוגדר בפרק ב' סימן ג' לחוק התכנון והבנייה. הכלל המצביע על הפרדה זו קבוע בעיקר בסעיף 17 לחוק. הוועדה המקומית היא גוף משפטי נפרד שיכול לתבוע ושניתן לתבעו בהליכים משפטיים. מכאן, שאין זהות בין הוועדה המקומית לבין הרשות המקומית, והאחרונה אינה נושאת באחריות ישירה או באחריות שילוחית למעשי הוועדה המקומית (ראה גם ע"א 324/82 עיריית בני ברק ואח' נ' ברוך רוטברד ואח', פד"י מ"ה(4) עמ' 102). 12. הוועדה המקומית והוועדה המחוזית אינן גופים זהים או חלופיים. קיימת ביניהן הפרדה משפטית ועניינית. הוועדה המחוזית אינה אחראית במישרין או באופן שילוחי לפעולות הוועדה המקומית. משום כך, בהעדר זהות בין מי מהמשיבות ובין העירייה, כל צו שיינתן לגביהן לא יהיה גם אפקטיבי כלפי העירייה, שהיא מבצעת העבודות. הנה כי כן, די היה באי צירופה של העירייה כצד לבקשה כדי לדחותה. 13. אף לגופה לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. דומה, שאין צורך לשוב ולומר כי על המבקש צו זמני, לעמוד בעיקר בארבעה אלה: עילת תביעה וראיות לכאורה; סוג הסעד, תנאו והיקפם; מאזן הנוחיות ושיקולי יושר. 14. לטענת המבקשים, אין החלטת הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית, יכולה לעמוד בשל כל הפגמים עליהם הצביעו ואותם ציינתי לעיל. טענותיהם רובן ככולן, נוגעות לבחינה התכנונית של התוכנית. מעיון בהחלטת הוועדה המחוזית עולה, לכאורה, כי טענות המבקשים שהועלו בפניה ועליהן חזרו בעתירה, נשקלו על ידי הוועדה המחוזית ולובנו על ידה. הוועדה המחוזית, לאחר ששקלה ובדקה והתייחסה לטענות ולחוות הדעת שבאו בפניה, הגיעה למסקנה כי התוכנית משקפת אינטרס ציבורי חיוני לרמת השרון ולציבור משתמשים רחב בדרך, כהשלמה למערך הדרכים באזור. החלופות שהוצעו על ידי המבקשים, נשקלו על ידי הוועדה המחוזית, אשר סברה כי קבלת טענות המבקשים והרחקתה של הדרך מבתי המבקשים, תפגע בתכנונו העתידי של פארק המתוכנן בסמוך. עוד עולה לכאורה, כי הוועדה המחוזית איזנה בהחלטתה את האינטרס הציבורי לעומת האינטרס של המבקשים, תוך מתן פתרונות למזעור הפגיעה במבקשים ככל שניתן. הוועדה המחוזית קבעה רצועת שצ"פ ברוחב 17 מ', כהפרדה בין בתי המגורים ובין דרך השרף. כמו כן, נקבעו אמצעים כגון הקמת קיר אקוסטי וכיו"ב, הכול כמופיע בהחלטת הוועדה. החלופות שהוצעו על ידי המבקשים, נשקלו ונדחו על ידי הוועדה המחוזית אשר סברה, כי הן תפגענה בתכנונו העתידי של הפארק, תוכנית שאושרה למתן תוקף אך טרם פורסמה. 15. מטענותיהם של המבקשים עולה, לכאורה, כי המבקשים מבקשים שבית המשפט יעדיף את טענותיהם מבחינה תכנונית על פני קביעות הוועדה המחוזית. בשורה ארוכה של פסקי דין חזרו וקבעו בתי המשפט, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על מוסדות תכנון ואינו מחליף את דעתו בשיקול דעתן. בעע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, תקדין-עליון 2005(4) 1709, נקבע כי: "כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות". וראה גם בג"צ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' אברהם פורז - שר הפנים, תקדין-עליון 2005(2) 1158: "אכן, בית המשפט אינו נוהג לבוא בנעליהן של רשויות התכנון המוסמכות. הנטייה היא שלא להתערב בהחלטתן של רשויות התכנון אלא מקום שנפל בהן פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות". בבג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד נח(6) 673, נקבע כי: "כפי שנאמר פעמים רבות, בית המשפט, בין אם בית המשפט הגבוה לצדק ובין אם בית המשפט לעניינים מינהליים, איננו מוסד תכנון עליון העומד מעל מוסדות התכנון השונים המנויים בחוק. על כן, לא יתערב בית המשפט בהחלטות תכנוניות, אלא אם נתגלה פגם דיוני המצדיק התערבות, ולא יחליף את שיקול דתה של הרשות המוסמכת וישים תחתיו את שיקול דעתו שלו, אלא אם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצונית או בפגם דומה". ובענייננו: טענות המבקשים, רובן ככולן מתייחסות לנושא התכנוני. לא מצאתי ואף לא נטען, כי נפל לכאורה אצל המשיבות כל פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. המבקשים לא הראו לכאורה קיומה של עילה המצדיקה התערבות של בית המשפט, וכבר בשל כך דין הבקשה להידחות. 16. זאת וגם זאת: אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי העירייה מבצעת בשטח עבודות לסלילת שביל לרוכבי אופניים. המכרז לביצוע העבודות פורסם כבר בחודש נובמבר 2008 (נספח 3 לסיכומי הוועדה המקומית). כפי שניתן לראות מהיתר הבנייה (נספח 2 לסיכומי הוועדה המקומית), היתר הבנייה הוצא מכח תוכניות רש/210/א ורש/685 (להלן: "התוכניות הקודמות"). התוכניות הקודמות אושרו וקיבלו תוקף כבר לפני שנים אחדות. לא יכול להיות כל ספק, כי תקיפה של תוכניות אלה, עבר זמנה. המבקשים טוענים כי התוכנית נשוא הבקשה כוללת אף את השטחים נשוא התוכניות הקודמות. דא עקא שהתוכניות הנ"ל קיבלו תוקף וגם אם נכללו השטחים בתוכנית החדשה, אין מקום, רק משום שהתוכנית החדשה מתייחסת לשביל המצוי בשטח התוכנית, לתקוף עתה את ביצוע התוכניות הנ"ל מבלי להצביע במפורש על פגם כלשהו בהכללת השביל לרוכבי אופניים בתוכנית. למצער, היה על המבקשים להצביע כי על פי התוכנית לא ניתן לבצע את העבודות בשטח ומדוע. כזאת לא נעשה. 17. עוד יש להוסיף ולציין, כי העבודות לביצוע שביל לרוכבי אופניים, מבוצעות על שטח המיועד לשצ"פ. בשטח שייעודו כזה, ניתן להקים שבילים לאופניים והולכי רגל (בג"צ 415/85 פיפשקוביץ ואח' נ' עיריית רמת גן ואח', פד"י מ(1) 717, 722, 721). 18. אף מאזן הנוחיות מטה את הכף לטובת המשיבים. העבודה מצויה בעיצומה. הפסקתה בשלב זה תגרום לליקויים בטיחותיים לציבור. כל יום של עיכוב בעבודה עלול לגרום נזק העולה כדי 10,000 ₪ ליום, שיוטל על הקופה הציבורית. יחד עם זאת, לא שמעתי מה הנזק שייגרם למבקשים אם אמנם יבוצעו העבודות. המבקשים לא טענו ולא הוכיחו כל נזק ספציפי אלא טענו באופן ערטילאי וסתמי כי ייגרם להם נזק, מבלי לפרטו. יש גם להביא בחשבון שאין המדובר בנזק חסר תקנה, ואם בית המשפט בסופו של יום, יקבל את העתירה, לא תהיה כל מניעה להשיב את המצב לקדמותו. 19. לא ניתן להתעלם גם מהתנהלותם של המבקשים. המבקשים טענו, כי לא הסכימו למחיקת הבקשה בישיבת יום 16/2/10, דבר העומד בניגוד לאמור בפרטיכל בית המשפט. אם אכן נפלה שגגה ברישום הפרטיכל, שומה היה עליהם להגיש בקשה לתקנו, ולא להעלות בפני השופט התורן טענות בדבר טעויות בפרטיכל. יש בכך משום התנהגות בחוסר תום לב, שיש להביאה בחשבון השיקולים למתן הצו. 20. לאור המסקנות אליהן הגעתי, לא מצאתי לדון ביתר הטענות שהעלו בעלי הדין. 21. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומבטלת את הצו הארעי מיום 2/4/2010. הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל - לפי תוצאות ההתדיינות בהליך העיקרי. אופנייםצוויםצו מניעה