קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור למעצר בית בשטחים: 1. בפני בקשה לשחרר את המבקש בערובה, וזאת לאחר שביום 15.8.99 ניתנה על ידי החלטה עקרונית (להלן: ההחלטה) לשחררו בתנאי ערובה אם תבוא הצעה קונקרטית מתאימה. החלטתי כאן, איפוא, באה בהמשך להחלטה שבה פורטו הטעמים לשחרור. באותה החלטה סמכתי ידי על חלופה "שאחד ממרכיביה הוא מעצר בית בתחומי הארץ", וזאת ברוח החלטות קודמות אותן פירטתי, ובהן בש"פ 1593/99 שניתנה על ידי כב' השופט אנגלרד. 2. עתה אין המבקש מציע מעצר בית בישראל, אלא בתקוע, דהיינו בכפר שבאזור B. בחינת המפה שהציג בפני ב"כ המשיבה מעלה כי הכפר נמצא סמוך למקום שבו יש שליטה ישראלית. המבקש מציע עתה להשתחרר למעצר בית בבית הוריו בכפר תקוע, להפקיד 10,000 ש"ח ולהמציא ערבויות צד ג' הולמות. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. טיעון ב"כ המשיבה נשען על העובדה שאזור B אינו נמצא בשליטה ישראלית. ברם, בא כוחו של המבקש מסתמך על החלטה של בית המשפט העליון, בבש"פ 5017/99 חסן סעאדה נ' מדינת ישראל מיום 26.8.99. בהחלטה זו קבע כב' השופט מ. אילן: "הנושא של אי שיתוף פעולה מצד הרשות הפלסטינית הוא נושא שצריך להידון בדרג פוליטי ואינני יכול לטפל בזה, אולם אי אפשר להשלים עם הרעיון, שצעיר, ולו גם בעל עבר נקי לגמרי, יוחזק במעצר בעבירה ובנסיבות שאין מחזיקים צעיר ישראלי במעצר, רק מפני שהוא תושב שטח B. צריך למצוא דרך להבטיח את בואו למשפט למרות שהוא גר בשטח B. אין לקבל את הטענה, שיש נסיון עם העורר הזה שהוא לא יופיע למשפט. אי אפשר להעניש אותו מראש בגלל התנהגותם של אחרים". 4. הטעם שצויין בהחלטת כב' השופט אילן הוא, לטעמי, משכנע, ועליו אוסיף את הטעם הבא: איני סבורה כי ניצב קושי של ממש למי שמשוחרר לאזור שבשליטת ישראל, לעשות דרכו לביתו במקום שאינו בשליטת ישראל. שהייתו בתחומי ישראל של מי ששוחרר בערובה, היא במידה רבה תלויה בנכונותו לקיים את תנאי השחרור. מכל מקום, משניתנה ההחלטה העקרונית על שחרור המשיב, איני סבורה שיש מקום להקפיד דווקא על התנאי לענין מיקום מעצר הבית, מהטעמים שצויינו. משך הזמן שעבר מאז ההחלטה "העקרונית" תומך בטענת המבקש שאין בידו להציע מקום מעצר בית בישראל. בכלל שיקולי אני גם מביאה את העובדה שהכפר תקוע נמצא באזור הסמוך למקום שבשליטה ישראלית מלאה. 5. שאלה אחרת היא שאלת גובה הפקדון הכספי: ההחלטה המאפשרת עקרונית את השחרור בערובה ניתנה על ידי באותן הנסיבות גם לגבי אשרף אלטרואה שהציע חלופה קונקרטית, ולגביו קבעתי הפקדה בסך 25,000 ש"ח. השופטת ד. דורנר בבש"פ 5683/99 אשרף אלטרוה נגד מדינת ישראל מיום 8.9.99 קבעה בערר על החלטתי, כי יש להפחית מ25,000- ש"ח ל10,000- ש"ח את סכום ההפקדה, וזאת לאחר שאשרף אלטרואה לא הצליח במשך תקופה של כשלושה שבועות (מיום 16.8.99 עד ליום 8.9.99) לעמוד בתנאי ההפקדה. נטען בפני כי מצבו הכלכלי של המבקש כאן אינו מאפשר הפקדת סכום גבוה יותר מזה שנקבע לגבי חברו. 6. אי הלימותו של סכום ההפקדה בסך 25,000 ש"ח הובהרה לגבי אשרף אלטרואה מעצם משך תקופת אי העמידה בתנאי השחרור (כעולה מהנמקת כב' השופטת דורנר שם). עובדה זו לא הובהרה לגבי המבקש שבפני. יש גם בכל זאת להתחשב בכך שהשחרור כאן, מלכתחילה, לא נעשה אלא לאזור B. במצב דברים זה, וכדי שדינו של המבקש כאן לא יהא שונה באופן מהותי מדינו של אשרף, אני רואה לנכון להעמיד את סכום ההפקדה על 15,000 ש"ח. 7. אני מורה, על כן, כי המשיב ישוחרר בערובה בתנאים הבאים: א. מעצר בית בבית הוריו בכפר תקוע, במשך כל שעות היום, (מס' טלפון: 2210225). ב. הפקדה כספית בסך 15,000 ש"ח. ג. ערבות עצמית וערבות צד ג' של שני ערבים תושבי ישראל, בעלי כושר השתכרות מוכח בישראל, כל אחת בסך 30,000 ש"ח. ד. התייצבות למשפט ככל שידרש. לא יעמוד המבקש בתנאי הערובה, יובא בפני ביום 26.10.99 בשעה 13: 30, וייעצר עד אז.מעצר ביתשטחי יהודה ושומרוןמעצר