תביעה לסילוק יד ממקרקעין סדר דין מקוצר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לסילוק יד ממקרקעין / תביעה לסילוק יד ממקרקעין סדר דין מקוצר: 1. ביום 18.03.07 הוגשה תביעה "בסדר דין מקוצר" לסילוק ידם של הנתבעים מתוואי דרך מס' 4 בשכונה מס' 8 בישוב לקייה, העוברת בין מגרשים 35,36,37 ₪ למגרשים 55,56,57 בשכונה. בכתב התביעה נטען כי התובעת הינה הבעלים של המקרקעין מכוח הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, מכוח פרסומים שבוצעו בילקוט הפרסומים ביום 24.10.75 ו- 01.03.79. עוד נטען כי במסגרת תכנית פיתוח לישוב לקייה פורסמה תוכנית דרך מספר 4 ביום 12.06.94 וכי הנתבעים פלשו לתוואי הדרך. אין חולק כי תיאור כאמור אינו מדויק וכי הנתבעים (בני זוג והנתבעת 3 אמו של הנתבע 1) שוהים בשטח נשוא התביעה משנת 1975, ועם תכנון היישוב הסתבר כי הדרך המתוכננת עוברת על המקום בו ישבו. עוד נתמכה התביעה במפת התוכנית וצילום אוויר של השטח נשוא המחלוקת. 2. המבקשים הגישו ביום 18.07.07 בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן. התובענה והבקשות היו בטיפול הרשמת א' גרבי וע' קויפמן (כתוארן אז) ולא התקיים דיון בבקשה עד ליום 16.11.11 הן מחמת בקשות הצדדים לדחיית מועדי דיון עקב הליכי מו"מ, אילוצי בית המשפט והעברת הדיון ממותב למותב והן מחמת מחדלים דיוניים. ממועד מתן ההחלטה ניכר בעליל כי אין עסקינן בהליך "מקוצר" כלל ועיקר. פי שיפורט להלן קיים חוסר התאמה בהתנהלות התובעת אשר מחד מבקשת להגיע להסדר עם הנתבעים תוך הצעת פיצוי ומנגד עותרת לקיום דיון בסדר דין מקוצר, אשר המשמעות הנגזרת מטענותיה כי אין לנתבעים כל זכות במקרקעין נשוא התביעה ועליהם להתפנות לאלתר ללא כל תנאי. מחיקת הכותרת: 3. למרות חלוף הזמן ודיון לגופו של עניין, לא ניתנה החלטה בבקשה למחיקת הכותרת עד להחלטה זו. לא מצאתי בסיס לטענה למחיקת כותרת. עסקינן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין הנשענת על תקנה 202 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי. אין צורך במסמך בחתימת המבקשים ודי בראשית ראיה לזכות התובעת במקרקעין. מאחר והמבקשים אינם חולקים כי המקרקעין נשוא התביעה הם בבעלות המדינה אין יסוד לטענה למחיקת כותרת. ככלל די בנסח רישום המעיד על בעלות התובע ובמקרה דנן הפנתה התובעת לחקיקה אשר הקנתה זכויותיה במקרקעין ודי במסמכים שצורפו להתאמת ההליך לסדר דין מקוצר. (ראה, ברע"א (ת"א) 1329/02 הנדי נ' מנהל מקרקעי ישראל, , רע"א (פ"ת) 1838-03-09 יאיר שפילמן שירותי רכב (1989) בע"מ, נ' עיריית פתח תקווה ). טענות המבקשים "והרחבת החזית" 4. הבקשה נתמכה בתצהיר מאוחד לכל הנתבעים. הנתבעים היום יורשי המנוח אחמד אברהים מחמד אלצאנע , אשר התגוררו בבית המנוח ברציפות משנת 1975. לטענת המבקשים, אשר נתמכה באישור תשלום מיום 13.10.75, ואשר כפי שיפורט להלן אינה שנוייה במחלוקת ומקובלת על התובעת, המנוח שילם מקדמה לצורך רכישת מגרש בלקייה. לטענת הנתבעים הובטח להם במשך השנים כי יקבלו מגרש ביישוב לקייה עת תיערך תוכנית מתאר. לטענתם עד שלא יוקצה להם מגרש כאמור ניתנה להם הזכות להחזיק במקרקעין נשוא התביעה. לטענתם, משנות ה- 90 של המאה הקודמת , עת נערכה תכנית מתאר, טרם זכו כי יוקצה מגרש לשימושם. טענתם המשפטית של המבקשים הינה כי הינם בעלי החזקה או ברי רשות במקרקעין ומתגוררים הם במקרקעין מכוח הסכמת התובעת ובהסדר זמני עד אשר יוקצה להם מגרש אשר יירשם על שמם. 5. לדיון התייצב רק הנתבע 1. אכן ככלל אי התייצבות מצהיר תגרור מחיקת בקשתו, אולם לא מצאתי להחיל כלל זה במקרה דנן. עסקינן בתביעת פינוי וטענות זהות לכל הנתבעים וממילא אין ולו הייתה כל משמעות להעדר חקירת הנתבעות הנוספות אשר נסמכות על הגנתם המאוחדת של הנתבעים. 6. במסגרת החקירה התגלה לבית המשפט, לראשונה, טיבו של המו"מ בין הצדדים והניסיון שנערך להסדר. עלה כי ביום 14.7.08 נחתם הסכם (סומן ת/1) אשר תכליתו התחייבות הנתבעים לפינוי המקרקעין בתמורה להקצאת מגרש 34 בשכונה 8 בלקייה (סעיף 5 להסכם) וקבלת פיצוי ממנו יקוזזו הפרשים בגין מימוש אופציה על המגרש בתיק מס' 60523833, לרבות הוצאות פיתוח לביוב ( סעיף 8 להסכם). עוד עלה כי ביום 13.5.09 נחתם הסכם פיתוח בין הנתבעים לתובעת ביחס למגרש 34 בשכונה 8. תכלית ההסכם להעמיד לנתבעים את המגרש כברי רשות עד ליום 12.3.12 לצורך השלמת עבודות פיתוח ובניית בית מגורים ולאחר מכן יועבר המגרש על שם הנתבעים. מאחר וכל העובדות האמורות אירעו לאחר הגשת כתב התביעה והוצגו לעד במהלך חקירתו, אין בסיס לטענת התובעת כי טענותיו ביחס להסכם וביצועו מהווה הרחבת חזית. כאשר עד נחקר בבקשת הרשות להתגונן ומעלה טענות עובדתיות נוספות מהוות הן חלק מטענותיו, במיוחד במקרה דנן בו הטענות מתייחסות לעובדות שאירעו לאחר הגשת כתב התביעה ובקשת הרשות להתגונן. 7. בחקירת הנתבע 1 הסביר הוא כי ההסכם והקצאת המגרש לא יצאו אל הפועל מהטעם שקיימים טוענים אחרים לזכות במגרש 34 אשר הוקצה לשימושו , גורמים אשר אף איימו על הנתבע ומשפחתו ולמרבה המזל לא נגמר סכסוך הקרקעות, בשלב זה, בשפיכות דמים. לטענת הנתבע אינו יכול לממש את זכותו במגרש שהוקצה לו ואין זה מתפקידו לפנות את הפולשים או לריב עימם. דיון והכרעה: 8. מהנתונים אשר פורטו לעיל עולה כי התובעת מכירה באופן עקרוני בזכות הנתבעים לקבלת פיצוי בגין פינויים מהמקרקעין וזכותם להקצאת מגרש חלופי. עוד עולה כי התובעת פעלה ואף הקצתה מגרש כאמור. מנגד התברר כי מחמת נתונים, אשר טיבם טרם הובהר במלואו, סבורים הנתבעים כי מנועים הם מלממש את הזכות שהוענקה להם נוכח טענות צדדי ג' לזכויות במגרש האמור. הנתבעים חוששים לחייהם במידה וייקבלו את הפיצוי המוצע להם מהתובעת ומסיבה זו ,אשר יכול ונעוצה ביחסי הנתבעים עם צדדי ג' ומסיבות הכרוכות במסורת ומנהגי הצדדים, מנועים הם מלממש את הזכות לפיתוח המגרש החלופי. גם אם בסופו של יום ייקבע כי אין לנתבעים זכות להחזיק במקום מושבם, ואף נראה כי הנתבעים מסכימים לטענה זו נוכח הסכמתם להתפנות לאתר חלופי, השאלה מתי על הנתבעים להתפנות, לאן ובאילו תנאים מקומה להתברר בהליך העיקרי. 9. אכן נראה כי טענת הנתבעים כי זכאים הם להחזיק במקרקעין מכוח הבטחה שלטונית לא פורטה כנדרש ואינה עומדת בתנאים שהתוו בפסיקה לקיומה של הבטחה כאמור ותוקפה המחייב (השווה בג"ץ 142/86 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות, פ"ד מ (4) 523). יחד עם זאת, העובדה כי התובעת בעצמה מצאה לנכון להתקשר עם הנתבעים בהסכם פינוי והקצאת מקרקעין חלופיים משלימה את אשר החסירו הנתבעים בבקשתם ומאשררת טענתם כי הובטח להם לכאורה כי לא יידרשו לפנות את מקום מושבם ללא קבלת קרקע חלופית. 10. לאור הנסיבות אשר פורטו, יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן על מנת שבית המשפט יכריע האם סירובם לקבל את המגרש החלופי סביר ומקנה להם את הזכות להמשיך ולהחזיק במקרקעין נשוא התביעה. (לעניין מתן פיצויים לבר רשות, השווה פסק דינו של כב' השופט א' אורנשטיין, ת.א. (ראשל"צ) 4052/01, 4053 עיריית חולון נ' צפר רחל ואח' ). אכן נראה כי בסופו של יום יאלצו הנתבעים לפנות את המקרקעין, אולם אין להכריע בשאלה זו בשלב דיוני זה נוכח האפשרות להתנות הפינוי בתנאים ולקבוע מועד דחוי לביצועו. (השווה, ע"א (ב"ש) 1182/06 מדינת ישראל - המינהלה לקידום הבדואים בנגב נ' מחמד אבו עראר ). לענין התניית הפינוי במקום חלופי או פיצוי ומתן שהות להתפנות השווה בש"א 3078/04 (מחוזי ב"ש) ה"פ 8063/03 מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל נ' אלסנע חליל ואח' ). אשר על כן ניתנת לנתבעים רשות להתגונן. התיק יועבר לקביעה בפני שופט. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליכים. סדר דין מקוצרמקרקעיןסילוק יד