קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של בנק הפועלים על צ'ק: זוהי התנגדות לביצוע שטר שהוגשה ע"י הנתבעת. התובע, בנק הפועלים בע"מ, מבקש להיפרע מהנתבעת בסכום של 280,620.03 ש"ח, מכוח שיק שמספרו 05521353 . שיק זה נמשך ע"י הנתבעת לפקודת חברה בשם "מ.ד.ה.ר. בע"מ". זמן פירעונו של השיק היה 5.3.96. השיק הועבר על ידי חברת "מ.ד.ה.ר." לידי התובע. עם מסירת השיק לתובע, זוכה חשבונה של "מ.ד.ה.ר." בסכום של 200,000 ש"ח. התובע מבקש להפרע מן הנתבעת, מושכת השיק. הנתבעת טוענת כי השיק הוחלף על ידה בשיק אחר. היא טוענת גם לכשלון תמורה מלא. הבנק כאוחז השיק (נ1/) נמשך לפקודת "מ.ד.ה.ר. בע"מ". השם הנקוב בחותמת שעל גבו של השיק הוא "מ.ד.ה.ר. חברה לבניין השקעות ופיתוח בע"מ". "פשיטא ששיקים אלה אינם תקינים לפי מראיהם ולפיכך אין מי שנטל אותם בגדר אוחז כשורה, כמצוות סעיף 28א לפקודת השטרות [נוסח חדש]". דברים אלה נקבעו בע"א 4848/91 הכונס הרשמי נ' פורשה בע"מ, פ"ד נ"א (1) 874, בע' 877", ביחס לשיקים שנמשכו לפקודת חברה בשם "חדיש בע"מ" כאשר החותמת על גבם היתה "חדיש השקעות בע"מ". הגיונם של הדברים חל במישרין על פרשה זו. ואולם שלילת האחיזה כשורה אינה פוגעת במעמד הבנק כאוחז בעד ערך. השיק הוסב לבנק על ידי מ.ד.ה.ר. חברה לבניין השקעות ופיתוח בע"מ ("מדהר"). עם הסבת השיקים על החלק הם הפכו לשטרות למוכ"ז. מסירת השיקים לבנק הפכה את הבנק לאוחז. השיקים סוחרו לצורך ניכיון. עם סיחורם זוכה חשבון מדהר, שעמד באותה עת ביתרת חובה (תצהיר דניאל פרץ, ס' 7 ג). זיכוי חשבון מדהר שעמד ביתרת חובה עשה את המערער לאוחז בעד ערך (ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סנדרס, פ"ד לג (1)683, השופט ברק, פסקה 3). הבנק הוא, אם כן, אוחז בעד ערך, אך אינו אוחז כשורה (ע"א 645/81 תעשיות הצפון נ' ש. פרידמן, פ"ד לו (3) 757). התובע טוען כי טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעת (סיכומים, ע' 2). דברים אלה יש לדחות. הטענה לפיה התובע אינו אוחז כשורה מופיעה בתצהיר הסומך את בקשת ההתנגדות (ס' 8). שלילת האחיזה כשורה נזכרת גם בסיכומי הנתבע בעת הדיון בבקשת ההתנגדות (פרוטוקול יום 17.3.94, ע' 4). כב' הרשמת דובסקי נדרשה לשאלה זו במפורש כטעם למתן הרשות להתנגד (עמ' 6 להחלטה). אם הבנק אינו אוחז כשורה, זכאית הנתבעת לטעון נגד הבנק את כל הטענות שיש לה נגד "מ.ד.ה.ר", ובראשן טענות פרעתי וטענת כשלון תמורה מלא. טענת פרעתי, העדר תמורה ופגם בזכות הנתבעת טוענת כי פרעה את חובה ל "מ.ד.ה.ר" בשיק אחר מיום 6.3.96 (נ2/). שיק זה, על פי ההסכמה, היה אמור להחליף את השיק שנמסר לבנק התובע. בנסיבות אלה, פרעה הנתבעת את חובה כלפי "מ.ד.ה.ר.", ועל כן הבנק אינו יכול לתבוע על יסוד השטר. טענה זו, היא למעשה טענה של העדר תמורה, "נוסח פרידמן נ' אייכנבאום". משעה שנפרע התשלום עבור עסקת היסוד, שוב אין השטרות שהוצאו נתמכים בתמורה כלשהי והרי זו טענת הגנה טובה בין הצדדים הקרובים לשטר, וגם כלפי אוחזים שאינם אוחזים כשורה. במישור הקנייני ניתן לסווג הגנה זו כטענה של פגם בזכות הקניין, שכן מששולמה התמורה באמצעות שיק אחר, היה על "מ.ד.ה.ר" להשיב את השיקים לנתבעת (ראו ע"א 788/77 פרידמן נ' אייכנבאום, פ"ד ל"ד (1) 138). הנתבעת הצליחה להוכיח טענה זו שלה. המצהיר מטעם הנתבעת הסביר כי השיק מיום 6.3.96 ניתן חלף השיק בו אוחז התובע ושמועד פירעונו הוא 5.3.96. שני השיקים הם בני אותו סכום. קיומם של שני שיקים כאלה על אותו סכום במועדים סמוכים כל כך מחזקים את עדות מנהל הנתבעת, יצחק הוך, עדות אותה אני מקבל בשאלה זו. ואולם, נראה כי הפירעון נעשה לאחר שהשיק (נ1/) התקבל בבנק. מנהל הנתבעת, יצחק הוך, טען כי השיק הוצא בסמיכות לזמן פירעונו. השיק הוסב "סמוך לתאריך של ה 5.3.96" (פרוטוקול ע' 5, ש' 6). מדובר "בימים ספורים לא יותר משבוע" (שם, שורה 8). ואולם, נראה כי זיכרונו של העד בגד בו בעניין זה. השיק נמסר לבנק ביום 26.1.96 (תצהיר דניאל פרץ, ס' 7ב). מועד מסירה זה עולה גם מראיות אחרות. כך, למשל, פנקס השקים של הנתבעת מלמד כי השיק הוצא או לפחות מולא ביום 24.1.96 (ת4/). גם חשבונה של מדהר זוכה, בגדרה של עסקת הניכיון, בסכום של 200,000 ש"ח ביום 26.1.96 (תצהיר דניאל פרץ, ס' 7ד). נכון הוא שהבנק לא רשם את המועד בו קיבל את השיק לידיו. לדברי מנהל הסניף, נמנע הבנק מלהטביע חותמת על מועד קבלת השיק על מנת "למנוע בלבול" בין מועד קבלת השיק לבין זמן פירעונו (פרוטוקול ע' 2, ש' 6). דווקא מניעת הבלבול יוצרת בלבול וגורמת לנזק ראייתי. בלא החתמת השיק קשה לעמוד על מועד מסירתו לבנק. ואולם במקרה זה, יש בראיות תמיכה מספקת לכך שהשיק התקבל בבנק עוד במהלך חודש ינואר 1996. הבנק קיבל לידיו את השיק עוד קודם לפירעון השיק באמצעות העברת שיק אחר. בעת קבלת השיק ניתן ערך כנגדו. בנסיבות אלה, פירעון מאוחר על ידי מושכת השיק, אין בו כדי לגבור על טענת הבנק וטענת הפירעון או הפגם בזכות, המאוחרות למועד בו התגבש מעמדו של הבנק כאוחז בעד ערך, אינן פוגעות בזכויות הבנק עפ"י השיק. ועוד, הנתבעת טוענת כי גם אם הוקצה אשראי כנגד השיק, הרי בוצעה פעולה מבטלת, המנטרלת את הזיכוי. לשיטתה מדובר ב"זיכוי ארעי". גם דברים אלה אינם מבוססים. העמדת האשראי כנגד השיק נעשתה ביום 26.1.96. נכון הוא שהחשבון חויב מחדש באותו סכום ביום 6.3.96. ואולם חיוב זה נעשה עם החזרת השיק, ואין בו כדי לפגוע בערך שכבר ניתן (ע"א 345/78 בנק הפועלים נ' סנדרס, פ"ד לג (1) 683, הש' ברק, פסקה 3). כשלון תמורה הנתבעת טענה גם כי השיק נמסר ל "מ.ד.ה.ר" כנגד עבודות שהיו אמורות להתבצע בעתיד. לדבריה עבודות אלה לא בוצעו. בעניין זה היתה עדותו של מנהל הנתבעת כללית ומעורפלת. מנהל הנתבעת לא יכול היה לומר מה התמורה שהגיעה לנתבעת עד למועד שבו נמסר השיק, ועבור אילו עבודות עתידיות נמסר השיק. לדבריו הוא "לא זוכר את שלב ההתחשבנות". מנהל הנתבעת גם לא יכול היה להמציא את החשבונית שבגינה הוצא השיק או כל מסמך אחר אשר יש בו כדי לתמוך בכך שהעבודות שתמורתן הוצא השיק אכן לא בוצעו. יש לזכור כי עד להוצאת שיק זה שילמה הנתבעת ל "מ.ד.ה.ר." רק עבור עבודות שכבר בוצעו. השיק שהבנק תובע על יסודו היה השיק הראשון שניתן עבור עבודות עתידיות. בנסיבות אלה ניתן היה לצפות כי יהיה בידי הנתבעת חישוב כלשהו, המשקף את ערך העבודות האמורות להתבצע. חישוב כזה לא הוצג ומנהל הנתבעת לא יכול היה לזכור אותו (ראו פרוטוקול ע' 6). בשולי הדברים יש להעיר כי לא דנתי בטענה הנוגעת לדרך הפרוצדורלית בה הוגשה התביעה, מאחר שטענה זו הועלתה בסיכומים והיא שינוי חזית מצד הנתבעת (ראו בעניין זה סיכומי התובע, ע' 2). התוצאה היא שההתנגדות לביצוע שטר נדחית. אני מחייב את הנתבעת בהוצאות הליך זה בגובה של 10,000 ש"ח. בנקשיקים