אין לרשם ההוצל"פ סמכות לתקן בעצמו טעות חישובית שנפלה בפסק הדין, אלא עליו לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין (בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה שביעית, 2009) 212- 213). ראש ההוצל"פ נושא תפקיד מנהלי בעיקרו. על ראש ההוצל"פ לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו. הוא אינו מוסמך 'להציץ מאחורי הפרגוד' של פסק הדין ואין לו סמכות לברר מה היה על בית משפט לפסוק, אלא עליו לבצע את שנפסק בפועל" (ע"א 1184/07 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון טעות חישוב בפסק דין ע''י רשם ההוצאה לפועל: א. ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת לימור רייך) מימים 8.7.2007 ו-24.12.2007, שניתנו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 26-10109-04-7 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"). ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: ביום 13.2.1996 נחתם בין המערערת, שותפות בניין 17 מתחם 5 (להלן: "שותפות" או "המערערת") לבין המשיבה, מיצר לפיתוח בע"מ (להלן: "מיצר" או "המשיבה") חוזה פאושלי להקמת בניין למגורים בתל אביב, שיוקם על ידי מיצר עבור שותפות (להלן: "ההסכם") (נספח 1 לכתב הערעור). לימים נתגלעו בין הצדדים מחלוקות בקשר להסכם, בגינן הגישה מיצר תביעה נגד שותפות ומספר חברים בשותפות, לפרעון חיובים מכוח ההסכם. שותפות מצידה הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה על ידי מיצר בקשר להסכם. התביעות ההדדיות התבררו בפני בית משפט זה, במסגרת ת"א 2257/99 . ביום 5.7.2004, ולאחר קבלת חוו"ד מומחה בתחום ההנדסה (להלן: "חוות הדעת ההנדסית"), ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (מפי כבוד השופטת ד' פלפל) בתביעות כאמור (להלן: "פסק דינו של בית המשפט המחוזי"). בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי קביעות עובדתיות, בעניין המחלוקות בין הצדדים, שנסמכו, בין היתר, על חווה"ד ההנדסית. עיקר קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן כדלהלן: בית המשפט המחוזי קבע כי "יתרת התמורה הפאושלית במונחי מדד הבסיס עומדת על סך: 9,096,834 ₪, בהתבסס על חשבון מס' 30 שהיה מצוי בספרי החשבונות של השותפות" (בעמ' 6 לפסק דינו של בית משפט מחוזי). כן קבע בית המשפט כי "האיחור בביצוע נמדד מיום 1/9/1997, כפי שנקבע בחוזה" (שם, בעמ' 7), וזאת עד למועד שבו התקבל "טופס 4" למבנה - 15/10/1998 (שם, בעמ' 8). עוד קבע בית המשפט כי יש להפחית תקופה של שני חודשי איחור מתקופת האיחור של מיצר בביצוע הבניין, להם אחראית שותפות (שם, שם). באשר לפיצוי, קבע בית המשפט המחוזי כי "על מיצר לשלם לשותפות בגין כל הבניין פיצויים בגין פיגור בביצוע, על פי סעיף 43 לחוזה, בסך של 100,000 ₪ לחודש... הפיצוי לו זכאית השותפות בגין האיחור במסירת הדירות הוא: 1,000,000 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מתאריך 16/9/1998 ועד לתשלום בפועל" (שם, שם). בהתייחס לסעד בגין תקורות והצמדות קבע בית המשפט המחוזי כי "כפי שקבעתי לעיל מועד סיום החוזה אינו בר שינוי ועל כן אין מקום לקבוע כי יש לשלם למיצר את עלות התקורה של הבניין, וכן אין מקום להצמיד את סכום החוזה. לאור האמור קביעותיו של המומחה בדבר ההצמדות בטלות. אולם היות וקבעתי כי השותפות אחראית לאיחור של חודשיים בגין הטיפול הלקוי בטופס 4, אני קובעת כי בגין חודשים אלו על השותפות לשאת בהוצאות התקורה.. לאור האמור אני קובעת את הוצאות התקורה למשך החודשיים הנדונים בסכום גלובלי של 100,000 ₪, וישולמו ע"י מיצר לשותפות. הסכום צמוד למדד תשומות הבניה הידוע בחודשים אלה, עד לתשלום בפועל" (שם, בעמ' 9 - 10). בסיום פסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי "הצדדים יישאו בחיובים המפורטים בגופו של פסק הדין...כל הסכומים, למעט אם צוין אחרת, יישאו ריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מיום חוות הדעת של המומחה שמונה, ועד לתשלום בפועל" (שם, בעמ' 27). לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביום 22.7.2004, פנתה שותפות למיצר במכתב בו נדרשה מיצר, בין היתר, לשלם לשותפות סכום של 1,142,299 ₪ (מוצג 3 לסיכומי המערערת). מנגד, במכתבה מיום 17.8.2004, כתבה מיצר לשותפות, כי על פי התחשיב שערכה, תוצאת פסק הדין היא כי השותפות היא שחבה למיצר סך של 446,086 ₪ (מוצג 4 לסיכומי המערערת). בחודש פברואר 2005 דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן פסיקתא שהגישה מיצר, בקובעו "עניין ריבית חשב לא נזכרה בפסה"ד אבל בסיומו יש חיובי ריבית והצמדה לכל הסכומים. לאור ס' 70 לערעור הדרישה לא מובנת. לענין מע"מ יש לראות את הבקשה לפסיקתא כבקשה לתיקון פסה"ד, וברוח זו אני נעתרת לה וקובעות כמבוקש בס' 3.2 לבקשה זו". בין לבין, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (כב' השופט יפרח) בקשר לתביעה למתן סעד הצהרתי שהגישה מיצר נגד שותפות, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי אין לעשות כל שימוש בערבות הבנקאית שהפקידה מיצר בידי שותפות בקשר להסכם. בפסק דינו קבע בית משפט השלום כי שותפות רשאית לממש את הערבות הבנקאית. כמו כן, במקביל נפתחו הליכי הוצאה לפועל על ידי שותפות נגד מיצר. במסגרת הליכי ההוצל"פ מונה, בהסכמת הצדדים, רואה החשבון מר משה אהרוני כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה החשבונאי"). המומחה החשבונאי מונה לצורך חישוב הסכומים המגיעים מצד למשנהו, על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בהסכמת הצדדים נקבע, כי בחוות דעתו יתבסס המומחה החשבונאי על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, חווה"ד ההנדסית שהתקבלה ע"י ביהמ"ש המחוזי, כתבי טענות ותחשיבי הצדדים. כן, הוסכם כי הצדדים יופיעו בפני המומחה לשם מתן הסברים והבהרות לתחשיבים, וכן יוכלו הצדדים להגיב בכתב על חוו"ד המומחה שתינתן (מוצג 10 למוצגי המערערת). ביום 29.1.2006 הגיש מר אהרוני, המומחה החשבונאי, את חוות דעתו לראש ההוצל"פ, ובה נקבע כי יתרת חובה של מיצר לשותפות, נכון ליום 30.1.2006 היא סך של 997,395 ₪ (מוצג 11 למוצגי המערערת). ביום 23.7.2006 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בעניין הערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהוגשו על ידי מיצר ושותפות (שם, מוצג 12). בית המשפט העליון הותיר את רוב קביעותיו של בית משפט מחוזי על כנן. בית המשפט העליון קבע כי יש ליישם מנגנון הצמדה במהלך התקופה שנקבעה לביצוע החוזה, קרי עד ליום 1.9.1997 (שם, בעמ' 20). באשר לתקופת העיכוב, קבע בית המשפט העליון, כי מאחר שמיצר נושאת באחריות לתשעה חודשי עיכוב היא אינה זכאית לתוספת התייקרויות בגין תקופה זו, אך לגבי שני חודשי העיכוב, להם אחראית שותפות, תהיה זכאית מיצר לתוספת התייקרויות. בנוסף קבע בית המשפט העליון, כי על אף שבחוזה לא נקבע מפורשות מנגנון ריבית לעיכוב בתשלום הפיקדון או לעיכוב בתשלום החשבון הסופי, הרי באשר לפקדון ראוי להחיל ריבית פיגורים של החשכ"ל. זאת מאחר שהצדדים קבעו מנגנון ריבית של החשכ"ל לפיגורים בתשלום החשבונות הסופיים, והפקדון הוא סכום כסף שהופרש מחשבונות אלה. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי "מחצית הפיקדון שהייתה אמורה להשתלם עם קבלת טופס 4 תשא ריבית לתקופה של חודשיים בלבד, באשר זו תקופת האיחור לה אחראית השותפות. מחציתו השנייה של הפקדון תשא ריבית מיום 23.11.1998, שבוע לאחר קבלת תעודת הגמר, הוא היום הקובע לצורך העברת תשלומים המותנים במתן תעודות גמר לבניין" (שם, בעמ' 24). בשולי פסק דינו קבע בית המשפט העליון: "התוצאה היא, כי הערעור מתקבל בחלקו, באופן זה שלמערערת תשולם תוספת התייקרויות על סכום החוזה, בגין שני חודשי העיכוב בבנייה שנגרמו בעטייה של השותפות (סעיף 29 לעיל); על העיכוב בתשלום הפקדון תחול ריבית פיגורים בשיעור שנקבע על ידי החשב הכללי. מחצית הפיקדון שהייתה אמורה להשתלם עם קבלת טופס 4 תשא ריבית לתקופה של חודשיים, והמחצית האמורה תשא ריבית מיום 23.11.1998 ועד ליום התשלום בפועל (סעיף 33 לעיל)" (שם, בעמ' 26). ביום 4.10.2006 הסכימו הצדדים לפנות, בשנית, למומחה החשבונאי בבקשה לתקן את חוות דעתו, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון (מוצג 15 לסיכומי המערערת). ביום 8.1.2007, ולאחר שקיים המומחה החשבונאי פגישה עם הצדדים, קיבל את התייחסות המערערת, התייחסות המשיבה והתייחסות נוספת מטעם המערערת, שלח המומחה החשבונאי לצדדים טיוטת חוו"ד מתוקנת להערותיהם. ביום 5.2.2007 הוגשה חוו"ד החשבונאית המתוקנת לרשם ההוצל"פ, לפיה חבה מיצר לשותפות סכום של 1,002,739 ₪ (שם, מוצג 20). לאחר הגשת חוו"ד החשבונאית המתוקנת, הוגשו סיכומי הצדדים לרשמת ההוצל"פ בסוגית גובה החוב של מיצר לשותפות, לאחריהם ניתנה ביום 8.7.07 החלטתה הראשונה של רשמת ההוצל"פ. עיקרי החלטת רשמת ההוצל"פ הם, בתמצית, כדלהלן: רשמת ההוצל"פ קבעה כי יש לזכות את מיצר בסכום של 31,358 ₪, מאחר וסכום זה הופחת פעמיים מהסכום שהיא זכאית לו. מיצר תזוכה בהפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה בגין הפיקדון וזאת עד למועד 1.9.97 - הוא - מועד סיום הפרויקט על פי החוזה. מיצר תזוכה בריבית פיגורים של החשכ"ל על הפיקדון באופן הבא: בגין המחצית הראשונה של הפיקדון, שהיתה אמורה להשתלם עם קבלת טופס 4 תזוכה מיצר בריבית פיגורים של החשכ"ל לתקופה של חודשיים בלבד. המחצית שניה של הפקדון תשא ריבית פיגורים של החשכ"ל מיום 23.11.98 ועד 12/02 (החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 8.7.2007, בעמ' 12 למעלה). מחוב מיצר יופחת סכום הערבות הבנקאית תוך שהסכום יוצמד לריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מיום 19.6.05, היום שבו מומשה הערבות ועד ליום 31.1.06. המומחה יתעלם מההצמדות וההתייקרויות שקבע המומחה ההנדסי, כך שהסכום המגיע למיצר משותפות, במחירי בסיס החוזה: סך 539,455 ₪ יוצמד למדד תשומות הבניה עד ליום 1.11.97. לפיכך, המומחה יתקן את הסכום 739,942 ₪, שאותו כינה כ"חוב למיצר" בחישוב שערך בעמוד 3 לחוות דעתו הראשונה, לפי האמור. עוד נקבע כי "המומחה יעדכן את החוב הנובע מהסכומים שהוצמדו "לריבית ממוצעת", באופן הבא: הסכום 539,455 ₪ יתרת החוב ממחיר החוזה, יוצמד למדד תשומות הבניה עד ליום 1.9.97. מועד סיום הפרויקט + תוספת מדד בגין שני חודשי איחור בגין חודשים 10/97 - 11/97. לסכום זה יוסיף המומחה ריבית פיגורים של החשכ"ל מיום 23.11.98 ועד למועד פסק הדין 5.7.04. וממועד פסק הדין יש להוסיף ריבית לפי סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה. הסכום 5,058 ₪, בגין עבודות נוספות, יוצמד למדד תשומות הבניה מיום 12/02, יום חוו"ד המומחה ההנדסי ועד לתשלום בפועל + ריבית לפי סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמידה מיום פסק הדין 5.7.04 ועד לתשלום בפועל. ג. הסכום 1,000,000 ₪, פיצוי עקב איחור במסירת הדירות, יוצמד למדד תשומות הבניה מיום 16.9.98 ועד לתשלום בפועל + ריבית לפי סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 16.9.98 ועד ליום פסק הדין 5.7.04, ומיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל יישא הסכום ריבית לפי סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה". שותפות הגישה ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 8.7.2007, בד בבד עם הגשת בקשה לרשמת ההוצל"פ להורות למומחה החשבונאי לתקן את התחשיב, בהתאם לעמדתה. ביום 24.12.2007 ניתנה החלטת רשמת ההוצל"פ, במסגרתה ציינה רשמת ההוצל"פ כדלהלן: "כל שהדבר נוגע לתיקי ההוצל"פ שניהם שנפתחו ע"י שני הצדדים בזה אחר זה, נחה דעתי שחוו"ד האחרונה שהוגשה משקפת את החלטתי וככל שהצדדים מבקשים לתקוף אותה עליהם לעשות כן לפני הערכה (כך במקור- צ"ל - ערכאה - י.ש.) המוסמכת". החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 8.7.2007, והחלטת רשמת ההוצל"פ מיום 24.12.2007 הן נשוא הערעור שבפניי. ג. עיקר טענות הצדדים המערערת טוענת כי רשמת ההוצל"פ טעתה בכך שלא בחנה את מצבת החובות בין הצדדים במקור, משנת 1998, אלא התייחסה למצבת החובות בין הצדדים רק בסוף הדרך. המערערת הסבירה כי לעניין זה משמעות רבה, משום שבחודש ספטמבר 1998, המועד שבו נוצרה למיצר זכאות לכספים משותפות, היתה מיצר חייבת לשותפות סכומים העולים על הסכומים שאותם מיצר היתה זכאית לקבל משותפות. וכך, לטענת המערערת שותפות לא היתה חייבת דבר למיצר בכל נקודת זמן, וכפועל יוצא לא היתה צריכה לשלם ריבית על סכומים כלשהם. המערערת טוענת כי המסקנה הנובעת מהאמור לעיל, היא כי מיצר לא זכאית לריבית חשב כללי על סכום הפיקדון, שכן ממילא מיצר לא היתה זכאית לסכום זה לנוכח חובותיה למערערת. המערערת טוענת כי רשמת ההוצל"פ טעתה גם כשקבעה כי יש להצמיד את יתרת סכום החוזה לריבית פיגורים של החשכ"ל מיום 23.11.1998 ועד למועד פסק דינו של בית משפט מחוזי - 5.7.2004. לטענת המערערת קביעה זו של רשמת ההוצל"פ מנוגדת לפסקי הדין של בית המשפט המחוזי והעליון. עוד טוענת המערערת כי רשמת ההוצל"פ טעתה בכך שאימצה את עמדת המומחה החשבונאי, אשר הסתמך על תחשיב לא מעודכן בדבר הסכום אותו חבה מיצר לשותפות. לטענת המערערת בעוד המומחה החשבונאי הסתמך על תחשיב ממנו עולה כי מיצר חבה לשותפות 1,142,299 ₪, היה עליו להסתמך על תחשיב עדכני שהוגש על ידי שותפות, ממנו עולה כי מיצר חבה לשותפות 1,688,591 ₪. המערערת טוענת בהקשר זה, כי המומחה לא נימק את התעלמותו מהתחשיב המתוקן. בנוסף לאמור, נטען על ידי המערערת כי רשמת ההוצל"פ טעתה כשהסתמכה על תחשיב המומחה החשבונאי, חרף הליקויים שנפלו בו. המערערת מפרטת בעניין זה מספר הפחתות שביצע המומחה החשבונאי לטובת מיצר, אשר אינן מגובות, לטענתה, בתחשיבים. כמו כן נטען על ידי המערערת, כי רשמת ההוצל"פ טעתה כשהפחיתה סכום של 43,226 ₪ מהסכום שנקבע בחוות דעתו של המומחה החשבונאי. המערערת טוענת כי מדובר בתיקון טעות חשבונאית שאינו בתחום סמכותה של רשמת ההוצל"פ. עוד טענה המערערת, כי רשמת ההוצל"פ טעתה כשהורתה על הצמדת סכום הערבות, שחולטה על ידי השותפות, למדד תשומות הבניה. המערערת טוענת כי קביעה שיפוטית זו איננה נתונה לסמכות רשמת ההוצל"פ. המשיבה טוענת, כי חיובי הצדדים הם עצמאים, ולכן על המערערת מוטלת חובה לעמוד בכל התחייבויותיה על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים ללא קשר למאזן החיובים הראשוני ביניהם. לטענת המשיבה, החלטת רשמת ההוצל"פ בענין תשלום ריבית פיגורים של החשכ"ל היא פרי הסכמה חוזית בין הצדדים, שמצאה ביטויה בסעיף 50ה להסכם. המשיבה טוענת כי המומחה החשבונאי בחר שלא לאמץ את התחשיב העדכני שהגישה המערערת. המשיבה טוענת כי לא נפלו ליקויים בחוו"ד המומחה החשבונאי וקביעות המומחה החשבונאי מבוססות על תחשיבים שצורפו לחוות דעתו. עוד נטען על ידי המשיבה כי אין בחישוב של הצמדת הערבות כפל שערוך וריבית, ובכל מקרה אין המדובר בקביעה שיפוטית של רשמת ההוצל"פ, שכן החלטה זו נסמכת על מנגנון ריבית והצמדה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המשיבה כי ההפחתה בסכום של 43,226 ₪ על ידי רשמת ההוצל"פ הינה בבחינת תיקון טעות חשבונאית המצויה בסמכות רשמת ההוצל"פ. ד. דיון כמתואר לעיל, המחלוקת בין הצדדים פרצה בין השנים 1998 - 1999. בשנת 2004 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עד היום, למרות השנים הרבות שחלפו, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה מהם הסכומים שעליהם לשלם אחד למשנהו, בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דין בערעור שניתן על ידי בית המשפט העליון, שתי חוות דעת חשבונאיות והליך ממושך מאוד בהוצאה לפועל, לא סייעו בידי הצדדים להגיע להסכמה כאמור. ראשית, כאמור, טענה המערערת, כי רשמת ההוצל"פ טעתה כשהצמידה את סכום הפיקדון לריבית פיגורים עפ"י חשכ"ל. קביעה זו של רשמת ההוצל"פ מתבססת על פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קבע, בעמ' 24 כי "מחצית הפיקדון שהייתה אמורה להשתלם עם קבלת טופס 4 תשא ריבית לתקופה של חודשיים בלבד, באשר זו תקופת האיחור לה אחראית השותפות. מחציתו השנייה של הפקדון תשא ריבית מיום 23.11.1998, שבוע לאחר קבלת תעודת הגמר", וזאת כאשר, בית משפט העליון קבע כי הריבית האמורה הינה ריבית פיגורים שנקבעה על ידי החשב הכללי (פסק דינו של בית משפט עליון בעמ' 12 - 13). בסיכומיה טענה המערערת כי רשמת ההוצל"פ חייבת היתה להתייחס ל"הנחה המובלעת של בית המשפט העליון" (כך בלשון המערערת - בפסקה 29 לסיכומיה), כי מיצר תהיה זכאית לריבית על הפקדון רק בהנחה שהיא זכאית לסכום הפקדון, אולם מאחר שמיצר חבה כספים לשותפות, במועד בו היתה אמורה לקבל בחזרה את הפקדון, הרי שהיא אינה זכאית לסכום הפקדון ולריבית בגינו. דין טענה זו להידחות. נקבע כבר בעבר, לא אחת: "ראש ההוצל"פ נושא תפקיד מנהלי בעיקרו. על ראש ההוצל"פ לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו. הוא אינו מוסמך 'להציץ מאחורי הפרגוד' של פסק הדין ואין לו סמכות לברר מה היה על בית משפט לפסוק, אלא עליו לבצע את שנפסק בפועל" (ע"א 1184/07 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה (מאגר נבו, 2009), שם בפסקה ו'). בענייננו, רשמת ההוצל"פ מחויבת לקביעות פסק דינו של בית המשפט העליון, ואין בסמכותה לפרש את פסק דינו בהתייחס להנחות "מובלעות" כלשהן שלא בא זכרן בפסק הדין. על פי אותו עיקרון, אין לרשם ההוצל"פ סמכות לתקן בעצמו טעות חישובית שנפלה בפסק הדין, אלא עליו לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין (בר אופיר הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה שביעית, 2009) 212- 213). מאחר שהמשיבה הודתה כי רשמת ההוצל"פ ביצעה תיקון טעות חישובית בכך שהפחיתה סך של 43,226 ₪ מחוו"ד המומחה החשבונאי (בעמ' 5 לסיכומי המשיבה) - אני מקבלת את הערעור בסוגיה זו, וקובעת כי לרשמת ההוצל"פ לא היתה סמכות להורות כאמור. עוד אני מקבלת את הערעור על קביעת רשמת ההוצל"פ לפיה לסכום החוזה תתווסף ריבית פיגורים של החשכ"ל מיום 23.11.1998 ועד למועד פסק דינו של בית משפט מחוזי - 5.7.2004. הפכתי והפכתי הן בפסק דינו של בית משפט מחוזי והן בפסק דינו של בית המשפט עליון, ואיני מוצאת הוראה לפיה תתווסף ליתרת החוזה ריבית פיגורים של החשכ"ל. אכן, במסגרת פסק דינו דן בית המשפט העליון בשאלה "מהו מנגנון הריבית בו ראוי לעשות שימוש מקום בו יוחלט כי השותפות אכן חבה חוב למערערת וכי היא איחרה בתשלום חובה". אולם, כל שקובע בית המשפט העליון בעניין זה הוא כי באשר לתביעת מיצר בגין החזר הפיקדון יש להורות כי לסכום הפיקדון תתווסף ריבית של החשכ"ל. בקביעתו זו מתבסס בית המשפט העליון על סעיף 50(ה) להסכם בין הצדדים (לו הפנתה המשיבה בסיכומיה), ומציין כי מאחר שסעיף זה עסק בריבית פיגורים על חשבונות חלקיים, הרי שהוא רלוונטי גם לפיגור בתשלום הפיקדון, שהינו חלק מהחשבונות החלקיים. לכאורה ההיגיון הוא אותו היגיון, וניתן לומר כי גם סכום יתרת תמורת החוזה נגזר מהחשבונות החלקיים, אך כאמור לעיל, אין לרשם ההוצל"פ סמכות לבצע פרשנות כאמור של פסק דינו של בית המשפט העליון. במצב דברים זה, משקבע בית משפט מחוזי כי "כל הסכומים, למעט אם צוין אחרת יישאו ריבית והצמדה למדד תשומות הבניה מיום חוות הדעת של המומחה שמונה, ועד לתשלום בפועל", ובית משפט עליון קבע (בעמ' 24) כי "לא ראיתי מקום לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר מנגנון ההצמדה והריבית שקבע ביחס לסכומים האחרים בהם חויבה השותפות כלפי המערערת" ובמקביל לא קבע בית המשפט העליון כל הוראה פוזיטיבית לעניין הצמדת יתרת הסכומים עפ"י החוזה, הרי ששותפות צודקת בטענתה לפיה לרשמת ההוצל"פ לא היתה סמכות לקבוע כי לסכום יתרת החוזה תתווסף ריבית חשכ"ל, ויש לפעול על פי הוראות סעיף ח' לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין בידי לקבל את טענת השותפות בעניין הצמדת הערבות הבנקאית. כשם שהמנגנון הכללי שקבע בית המשפט המחוזי לעניין הצמדה וריבית חל על כל הסכומים שחבים הצדדים זה לזה, שלא נקבע לגביהם מנגנון הצמדה וריבית מיוחד (וכאמור, בכלל זה, גם לגבי יתרת תמורת החוזה), הרי שהמנגנון הכללי הנ"ל רלוונטי גם לעניין הצמדת סכום הערבות. לפיכך, צדקה רשמת ההוצל"פ כשקבעה כי יש להצמיד את סכום הערבות הבנקאית, שמומשה על ידי שותפות, בהתאם לקבוע בהחלטת בית משפט מחוזי. אני דוחה את שאר טענות השותפות, שעניינן טעויות וליקויים חישוביים או חשבונאים בחוו"ד החשבונאית, אשר אומצו על ידי רשמת ההוצאה לפועל. כידוע לא בנקל יתערב בית משפט של ערעור בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא. המקרים בהם יתערב בית משפט של ערעור בקביעות עובדתיות של בית משפט בערכאה הראשונה אף מצומצמים יותר, כאשר קביעות אלו מתבוססות על חוות דעת של מומחה, לא כל שכן מומחה שנתמנה בהסכמת הצדדים (ע"א  4445/90  עמיגור נ' מאיוסט ואח' (מאגר נבו, 2004)). הסכמת הצדדים למנות מומחה ליתן חוות דעת בעניינם, כמוה כהסכמה כי "הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוות הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה כלפי בית-המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים" (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998)). בענייננו, קביעות רשמת ההוצל"פ מתבססות על שתי חוות דעת חשבונאיות שניתנו בהסכמת הצדדים. הצדדים שטחו טענותיהם בפני המומחה החשבונאי טרם מתן חוות הדעת, כן קיבלו הצדדים לידיהם את טיוטות חוות הדעת והתייחסו אליהן. זאת ועוד, גם לאחר שחיווה המומחה החשבונאי דעתו, לא היה זה סוף פסוק, והצדדים סיכמו טענותיהם בפני רשמת ההוצל"פ. בנסיבות אלו, איני רואה לנכון להתערב בממצאים עובדתיים וחשבונאים אלה, וראוי כי הם יוותרו על כנם. ה. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו. הסכום בתיק ההוצל"פ יתוקן, בהתייחס לטענת הטעות בחישוב שתוקנה ע"י רשמת ההוצל"פ והחיוב בריבית החשכ"ל, כמפורט בפסק דין זה. רשמת ההוצל"פ תקבע מיהו הגורם שיחשב את הסכום המעודכן של תיק ההוצל"פ. לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד יוחזר למערערת, לידי בא כוחה. תיקון פסק דיןרשםהוצאה לפועל