תיקון שכר טרחת עורך דין בפסק דין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון שכר טרחת עורך דין בפסק דין: 1. בעקבות פסק הדין שניתן בתיק אזרחי 90/867 הוגשו לבית המשפט שתי בקשות. הבקשה האחת (המרצה 95/454), הוגשה ביום 21.3.95, ע"י ב"כ התובעים, עו"ד צבי לוטן, ובה התבקש בית המשפט לתקן את שיעור שכר טרחת עורך הדין שנקבע בפסק הדין האמור, שכן נפלה בו (לטענת המבקשים) טעות, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. הבקשה השניה, יסודה במכתב שכתב האפוטרופוס על התובע 1 (להלן: "התובע"), לפיו לא הועברו לו תשלומי הפיצויים שנקבעו בפסק הדין. ראיתי במכתב זה בקשה המופנית כנגד עו"ד לוטן, אשר מחזיק בכספים אשר שולמו ע"י הנתבעים 1 ו2- (המרצה 95/494). החלטה זו מתייחסת לשתי הבקשות. 2. לתובע מוחמד אבו סעדה נפסקו פיצויים בסך של 162,080 ש"ח בתשלום חד פעמי, ותשלום עיתי, ההולך ופוחת, המתחיל ב5,659- ש"ח ומתייצב על סך של 4,626 ש"ח. כמו כן, נפסק לו סך של 70,000 ש"ח בעבור שכר טרחת עורך דין (כל הסכומים האמורים לעיל הינם בערכים של מועד מתן פסק הדין, היינו 14.2.95). 3. ביום 22.3.95 כתב אפוטרופסו של התובע לבית-המשפט (הציטוט תוך תיקון שגיאות כתיב בלבד): "ומכיוון ולא פירטת את תוחלת החיים ואת שכר טרחת עורך דין שלנו צבי לוטן הוא עשה היוון לסכומים העיתיים עבור 47 שנה חיים נוספים לאחי וקיבל את כל הכסף של התביעה שפסקת לנו והוא סכום של 162080 + 70000 ואפילו הסכום העיתי עבור חודש מרץ הוא קיבל לעצמו. ואנחנו הזקוקים לכסף יצאנו בידיים ריקות מכל התביעה". ביום 9.5.95 החלטתי לראות במכתבו של התובע 3 לעיל גם כבקשה שהוגשה במסגרת תיק מ.א. (נצ') 91/385 על-ידי האפוטרופוס על החסוי ולהמשיך בדיון גם במסגרת זו. תגובתם הראשונה של עו"ד צבי לוטן ושל בא-כוח הנתבעים היתה שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בטרוניות שיש לתובע או לאפוטרופסו כלפי פרקליטו והדרך הנאותה למקרה כזה היא הגשת תביעה כספית לבית-משפט השלום. בדיון בע"פ מיום 7.5.95 לא הוכחשו עיקר טענות התובע 3. אחרי שאמרתי, כי לכאורה אין טענות הסף של עו"ד לוטן נראות לי, ואחרי שהתובע 3 אמר, כי הוא מוותר על כל טענת חיסיון או סודיות שיש לו או לאחיו לגבי היחסים ביניהם לעורך-דינם, ביקש עו"ד לוטן דחיה של מועד הדיון כדי לאפשר לו להתייעץ עם לשכת עוה"ד (פט. 7.5.95 עמ' 4). רק ביום 28.5.95 הוגש תצהיר בתשובה מטעם עו"ד לוטן. בתצהיר זה כבר לא נזכרת הטענה (מאחוריה עמד המצהיר עוד בישיבת בית המשפט הקודמת), כי הוא זכאי לשכר טרחת עו"ד על בסיס הערך המהוון של התשלומים העיתיים המחושב על סמך הנחה שהתובע יחיה עוד 47 שנים. אין בתצהיר הודעה ברורה מתי קיבל עו"ד לוטן הכספים ששלמו הנתבעים. אין בתצהיר אמירה ברורה כיצד הופקדו כספים אלה ומה נעשה כדי לשמור על ערך הכסף. חרף העובדה שמדובר בכספים המיועדים לפסול דין לא הוגשה כל בקשה לבית המשפט בדבר דרך השקעת הכספים. לא הוגשה בקשה לבית המשפט לאשר תשלום כספים בגין הוצאות של התובעים במהלך ניהול המשפט. אין מחלוקת בין בעלי-הדין, כי התשלום החד פעמי, ובכלל זה התשלום בעבור שכר טרחת עורך הדין, הועבר ע"י הנתבעים לעו"ד לוטן, ב"כ התובע. כמו כן, הועברו לעו"ד לוטן חלק מהתשלומים העיתיים; והוא אף אמור להמשיך ולקבל את התשלומים העיתיים החודשיים. אף על פי כן, עד לתחילת הדיונים בהמרצות, לא העביר, כאמור, עו"ד לוטן את הסכומים האמורים לתובע או לאפוטרופסו. רק ב31.5.95-, ולאחר שהתקיימו מספר דיונים בפני בית המשפט, שלח עו"ד לוטן סך של 60,000 ש"ח לאפוטרופוס על החסוי, וחודש לאחר מכן הועבר סכום נוסף של 4,100 ש"ח בעבור תשלום חודשי אחד, ראה דברי התובע 3 בפט. 6.7.95 עמ' 9. עו"ד לוטן אישר בחקירתו על-ידי באת-כוח האפוטרופוס הכללי, כי הכספים שקיבל מאת הנתבעים לא הופקדו בחשבון נאמנות נפרד על שם החסוי וכן ציין: "אם בית המשפט שואל אותי על סמך מה אני מחזיק בסכום של 160000 ש"ח ולא מעביר אותם לחסוי אני משיב: על סמך התחייבויות שלנו למומחים במשך 6 השנים האחרונות לפי תקנות סדר הדין", פט. עמ' 11 למטה. 4. איני יכול למצוא בסיס לעיכוב התשלום. עו"ד לוטן הוא אומנם בא כוחו של התובע, אך הוא אינו האפוטרופוס שלו. משמונה אפוטרופוס כדין, על ידי בית משפט זה, אין איש מלבדו אשר מוסמך לטפל בכספים המגיעים לתובע. משלא נטענו כל טענות פסול לגבי האפוטרופוס, ומאחר ולא הוגשה כל בקשה לבית המשפט לבטל או לסייג את המינוי (השווה תגובת האפוטרופוס הכללי מיום 23.4.95), הרי שהוא המוסמך היחיד לטפל בנכסיו של התובע. החובה לפעול בנאמנות (ס' 41 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962-), רובצת לפתחו, ואינה מוטלת על אף אדם אחר. אכן, מן הראוי הוא שעו"ד לוטן יבהיר לאפוטרופוס את חובותיו על פי דין, ואת העובדה שמינויו כאפוטרופוס מטיל עליו חובות, ולא רק זכויות (כפי שאכן עשה כאשר העביר את התשלום בסך 60,000 ש"ח, השווה, מכתבו מיום 31.5.95, שסומן מש/3). אך משעשה כן, לא ניתן לעכב עוד את התשלום. צר לי לקבוע, כי לכאורה לא נהג בא-כוח התובעים תוך שימת-לב להוראות סעיפים 47,20 , ו50- לחוק האפוטרופסות הנ"ל; וראה גם תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), תש"ם1980- ותקנה 15 לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר הדין וביצוע) התש"ל1980- בדבר חובת החזקת כספי חסוי בחשבון נפרד. 5. עו"ד לוטן מוסיף וטוען שהוא רשאי לעכב את הכספים אשר מגיעים לו בעבור הוצאות שונות שהוצאו במהלך המשפט. אין חולק שב"כ התובע הוציא הוצאות שונות במהלך המשפט. הוצאות אשר בגינן הוגשה לבית משפט זה בקשה לשומת הוצאות לפי תק' 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. בפסק הדין אף נקבע [סעיף 102 (ב)] שהנתבעים הם אלו אשר ישאו בתשלום הוצאות המשפט. אם עו"ד לוטן סבר, כי עליו לשלם הוצאות הכרוכות בניהול המשפט מתוך כספים שגבה לזכות התובעים, היה עליו להגיש, ללא דיחוי, בקשה מתאימה לבית המשפט לאישור תשלומים אלה (תוך קבלת תגובת האפוטרופוס הכללי). אין כל קשר בין בקשה כזאת לבין בקשה לשומת הוצאות במסגרתה נערכת שומת הוצאות המשפט לצורך חיוב הנתבעים בהן. לא היה כל מקום לעיכוב ההתחשבנות עם התובעים מנימוק של צורך בשומת הוצאות על-ידי רשם בית המשפט. בא-כוח התובעים לא הפקיד הכספים שגבה בחשבון נאמנות ולא ביקש אישור לביצוע תשלומים מחשבון זה. הוא הסתפק בהגשת בקשה לשומת הוצאות ושמר בקופתו את כל הכספים שגבה (הרבה מעבר לסכומי ההוצאות הנטענים על ידיו). רק אחרי שהחלו הדיונים בפניי, וכנראה בעקבות הערות בע"פ ששמע במהלך הדיון, הועבר חלק מהכספים בסוף חודש מאי 1995. יצויין, כי ברור שלפחות חלק נכבד מההוצאות ששומתן נתבקשה יאושר. במצב זה לא היה כל צורך בעיכוב סכומים כה גבוהים בידי עורך-הדין. 6. טענה נוספת שנטענה, ואשר גם לה לא מצאתי כל יסוד, היא ששכר הטרחה צריך להיות מחושב על יסוד היוון של התשלומים העיתיים העתידיים המגיעים לתובע. עו"ד לוטן זכאי, לטענתו, לשכר טרחה בשיעור 25% מכל תשלום שהתקבל (נספח י(1) לתצהיר מיום 25.5.95), על סמך הסכם שערך עם לקוחותיו. גם בהנחה שאלה פני הדברים - כיצד ניתן לחשב את שכר הטרחה על בסיס תשלומים עתידיים, כאשר כל הבסיס לפסיקת תשלומים עיתיים הינו אי הבטחון באשר לתוחלת חייו של הנפגע? אם תתקבל גישתו של עו"ד לוטן, הרי במקום שבו לא נפסק סכום חד פעמי, או ששיעור הפיצוי החד פעמי נמוך בצורה משמעותית משיעור התשלומים העיתיים, הרי שבמועד קבלת התשלום יהיה על הלקוח לשלם לעורך דינו בגין הפיצוי העתידי. לא זו אף זו: משמעותה של גישה זו שהלקוח משלם לעורך הדין בעבור תשלומים עתידיים אשר יכול להיות שלא יקבל לעולם. סכום הפיצוי החד פעמי משקף את הצרכים של הנפגע ביום מתן פסק הדין. שלילת סכום זה מונעת מהנפגע את היכולת לתפקד בהתאם לאמור בפסק הדין. הסכום שנקבע אינו סכום סתמי, אלא הוא שיעור הפיצויים הדרוש לנפגע כדי לאפשר לו להחזיר את המצב לקדמותו, לאפשר לו רמת חיים מסוימת. ללא סכום זה נשללת מהתובע האפשרות לקיים ולו גם רמת חיים מינימלית. 7. עיכוב התשלומים היה הפרה בוטה של היחסים שבין עורך הדין ללקוחו, ושל חובת עורך-הדין כלפי בית-המשפט ובעלי-הדין שכנגד. היא שוללת מהתובע את האפשרות לחיות ברמת החיים אשר הוא ראוי לחיות בה. היא מונעת ממנו את האפשרות לרכוש את האביזרים הבסיסיים ביותר, אשר הוא זקוק להם לצרכים האלמנטריים בחייו. נמנעת ממנו האפשרות לקבל את כל הטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק. היא מחייבת אותו לחיות בתנאים שאינם תנאים, למרות האמור בפסק הדין. התנהגותו של ב"כ התובע, אשר היתה חמורה גם לו היה מדובר בלקוח אמיד, חמורה פי כמה כאשר מדובר בלקוח הזקוק נואשות לקבלת הפיצויים. אין לי אלא להביע את הסתייגותי החריפה מהצעדים שבהם נקט עו"ד לוטן. התמונה העולה מהתיק היא של העדפה של שכר הטרחה על פני אינטרסים של הלקוח. מצב דברים שכזה אין באפשרותי לקבל. 8. לא מצאתי יסוד לבקשתו של עו"ד לוטן לתקן את שיעור שכר הטרחה שנקבע בפסק הדין. אכן, סעיף 81 לחוק בתי המשפט מתיר תיקון של טעות שנפלה בפסק הדין (או, כלשונו של עו"ד לוטן בבקשה שהגיש - "השמטה מקרית בפסק הדין"); אך לא כך הדבר במקרה זה. בפסק הדין לא נפלה כל טעות, כמשמעות המונח בסעיף 81 הנ"ל. 9. צודק ב"כ הנתבעים בטענתו, שבקשה כאמור צריכה להיות מוגשת תוך 21 יום מיום מתן פסק הדין. מאחר והבקשה הוגשה רק ביום 21.3.95, למעלה מחודש לאחר שניתן פסק הדין, ולא התבקשה כל הארכת מועדים (אפילו לא בדיעבד), הרי שדינה להידחות על הסף. מאחר ואני סבור שיש מקום לדחות את הבקשה לגופה, אוסיף מספר נימוקים. 10. סעיף 81 עוסק בטעות. היינו, במצב שבו ברור שבית המשפט התכוון לומר דבר אחד, אך בשל טעות משתמע דבר אחר מפסק הדין. בענייננו, פסיקת שכר טרחת עו"ד התובעים לא בטעות יסודה. 11. לדעתי, פסיקת שכר טרחה צריכה להעשות לא רק בשים לב לתוצאה הסופית, כי אם גם על יסוד היקף העבודה שהושקעה בתיק, מספר הישיבות שהתקיימו, היקף החומר אשר היה על הצדדים להתייחס אליו, אופן הכנת הדיון, רמת ההופעה מצידם של עורכי הדין וכיוצא באלה שיקולים. התוצאה הכספית הסופית הינה אחד ממכלול שיקולים, ואינה יכולה להוות שיקול יחיד. השאלות המשפטיות והעובדתיות אשר יכולות להתעורר בתיק אשר שיעור הפיצויים בו קטן, עשויות להיות קשות ומסובכות פי כמה מהשאלות המתעוררות בתיק בו שיעור הפיצויים גבוה במיוחד. פסיקת 20% מסכום התביעה כשכר טרחת עורך דין, אסור שתהיה קנה המידה היחיד העומד בפני בית המשפט. השתתה של שכר הטרחה על יסוד זה בלבד, עלולה להביא לתוצאות שאינן רצויות. 12. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים קבעתי את שיעור שכר הטרחה בסך של 70,000 ש"ח. לדעתי, סכום זה משקף גם את העבודה שהושקעה בתיק. לקחתי בחשבון, למשל, העובדה שבשל הכנה לקויה של הדיון מצד באי-כוח התובעים נעשה חלק מאיסוף התעוד הרליבנטי למשפט בדרך של הזמנת עדים לבית המשפט, עובדה שתרמה להתארכות הדיון ובזבוז זמן שיפוטי. בדיעבד, לאור האמור בסעיפים 3-7 להחלטה זו, לא היתי פוסק אפילו את הסכום הזה. אך בוודאי שאין כאן טעות, כטענתו של ב"כ התובע, אלא לכל היותר, כפי שציין בצדק ב"כ הנתבעים (תגובת הנתבעים מיום 4.4.95) עילת ערעור (כפי שאכן עשה עו"ד לוטן, כאשר טען בסעיף 20 להודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, שהסכום שנפסק לו הינו שכר טרחה "בלתי סביר"). 13. אשר על כן אני מחליט: א. כל כספי הפיצויים שגבה עו"ד צבי לוטן מכוח פסק-הדין שניתן בתיק העיקרי מוחזקים על-ידיו בנאמנות לטובת התובע 1. אני מורה לעו"ד לוטן להעביר באופן מיידי את כל סכומי הפיצויים אשר התקבלו ויתקבלו במשרדו עבור מוחמד אבו סעדה. סכומים אלו יועברו לאפוטרופוסו של התובע, עאטף אבו סעדה, בניכוי אותם סכומים שבית המשפט, בתיק מ.א. 91/385 או בתיק הנוכחי, יאשר את ניכויים. אני קובע כבר עתה, כי שכר טרחת עורך דין ינוכה אך ורק מתשלומים שהתקבלו בפועל, ולא על בסיס היוון של תשלומים עתידיים כלשהם. ב. הסכומים האמורים לעיל ישאו ריבית והצמדה מיום קבלתם במשרדו של עו"ד לוטן ועד להעברתם בפועל לאפוטרופוס. ג. האפוטרופוס יפעל בכספים המתקבלים לידיו בהתאם לאמור בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב1962- והתקנות שאוזכרו לעיל, ובמסגרת זו יפתח חשבון בנק נפרד על-שם התובע 1 בו תצויין עובדת היותו של התובע 1 פסול דין. האפוטרופוס יגיש לבית-המשפט תכנית בדבר השקעת הכספים המיועדים לתובע, ידווח לבית-המשפט על אופן ניהול הכספים על-ידיו ויבקש את אישור בית-המשפט מראש בדבר הוצאת כספים מתוך כספי הפיצויים הנ"ל. בית-המשפט ידון בבקשות האפוטרופוס לאחר שיקבל את תגובתו בכתב להן של האפוטרופוס הכללי (חיפה). ד. אני דוחה את הבקשה לתיקון פסק הדין בת.א. 90/867. ה. בגין הבקשה בהמרצה 95/494 אני מחייב את המשיב מס' 1, עו"ד צבי לוטן, בתשלום הוצאותיו של המבקש, עאטף אבו סעדה, בסך של 3,000 ש"ח, להיום. ו. בגין הבקשה בהמרצה 95/454 אני מחייב את המבקשים-התובעים בתשלום הוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ, להיום.שכר טרחת עורך דיןשכר טרחהעורך דין