בית המשפט מוסמך להורות על סילוקה של תביעה על הסף מקום שמתקיים אחד התנאים המנויים בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לשון התקנה קובעת כי ניתן להורות על סילוק תובענה מקום שאפילו אם יינתן לתובע יומו, והתובענה תתברר עד תומה, היא לא תוכל להביא לתובע את הסעד המבוקש. הלכה היא, כי בית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על דחיית התובענה, ואם ימצא כי קיימת אפשרות, אפילו אם היא קלושה, שלאחר שמיעת מסכת הראיות, תתקבל התביעה, והתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו - לא יורה בית המשפט על סילוק התובענה. (ראו לעניין זה ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא (1) 577). לא אחת נקבע בפסיקה כי סילוק תובענה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, שמטרתו הצבת סכר בפני תובעים. לפיכך, נדרשים בתי המשפט לנקוט במשנה זהירות מקום שהם מכריעים בבקשה כזו, היות וזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד, זכות חוקתית, המהוה יסוד לשלטון החוק, ולאור הפסיקה הקובעת כי יש להיעתר לבקשות מסוג זה במשורה, כדי לא לגרום לעיוות דין ועל מנת שלא לפגוע ביומו של תובע בבית המשפט. יפים לעניין זה דברי כב' השופט חשין בע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577: "דעתי-שלי היא, כי זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למיסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד... זכות הגישה לבית -המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט... נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט - בין במישרין בין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת הdtre raison של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה..." כן ראו לעניין זה ע"א 335/78 שאלתיאל ואח' נ' שני ואח', פ"ד לו(2) 151; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ו - 2 אח', פ"ד מ(2) 668 וכן ספרו של כב' הנשיא אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, סיגא - הוצאה לאור, בעמ' 139. כל אלה מחייבים את בית המשפט לנהוג בבקשות לסילוק על הסף "בזהירות רבה ולהשתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" [ראו גם: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983), 672-671 (1986); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 4.6.2007)]. הלכות אלו אמורות לחול ביתר שאת בדחיית תובענה על הסף, שם מוטב לו לבית המשפט: "שלא לנקוט באמצעי הדרסטי של שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון ענייני בתובענה" (ראו: ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, 582, זאת מבלי לגרוע, כמובן, מחובתו של בית המשפט לעשות כן במקרים המתאימים. החלטה של בית משפט לחסום את דרכו של תובע בנימוק של התיישנות, חייבת אפוא, מהשיקול שפורט לעיל, להתקבל בזהירות מיוחדת ומפליגה, ועל יסוד מכלול הנתונים הרלבנטיים - שעל בעלי הדין להציגם.   תקנה 101 לתקנות, המסמיכה את בית המשפט לדחות תובענה על סף הדיון בה, "מיועדת לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית-המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (דברי כבוד השופט (כתוארו אז) י' זוסמן ב-ע"א 316/56 קרמש נ' סול, פ"ד יא(3) 1336, 1341 (1957)). וכאמור, פועלה של תקנה 101 לתקנות במצב שבו "אפילו צדק התובע בכל שאר טענותיו, לא היה בכוחן של אלה למנוע את דחיית התובענה, ולפיכך נעשה הדיון בהן מיותר" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 409 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). סילוק על הסףתקסד"א 1984 (הישנות)