קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטוח לאומי 10 אחוז נכות: 1. ועדה רפואית לעררים קבעה בתאריך 29.2.04 כי חלה החמרה במצבו של המערער וכי דרגת נכותו היציבה החל מ- 30.9.02 הינה בשיעור 10% על פי סעיף 37 (7) א' לרשימת סעיפי הליקוי. כמו כן קבעה הועדה, בהסתמך על המלצת ועדת הרשות, כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 בענינו של המערער, חרף הירידה בהכנסותיו לתקופה מסוימת. על החלטתה זו של הועדה הרפואית לעררים הגיש המערער את הערעור שבפני. 2. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק) קובע כי: "החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה..." אשר על כן מוטל עלינו לבדוק האם קיים פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה הרפואית לעררים. 3. המערער נפגע בתאונת עבודה ב- 16.7.96 באזור הגב התחתון. ועדה רפואית לעררים אשר דנה בענינו לאחר תום תקופת הזמניות קבעה בתאריך 26.7.01 כי דרגת נכותו היציבה החל מ- 1.3.97 הינה בשיעור 0% . נציין כי באותה ועדה היתה התייחסות לממצאי C.T מ- 30.7.96 והועדה ציינה כי לממצאי ה- C.T מאותו מועד אין ביטוי קליני. 4. המערער פנה בבקשה להחמרת מצב וועדה רפואית לעררים אשר דנה בענינו מכח הוראות תקנה 36, ציינה כי עמדו בפניה נימוקי הערר של המערער במכתב בא כוחו מ- 29.1.03. בנימוקי ערר אלה טען המערער כי הוא לוקה כתוצאה מתאונת העבודה מ- 16.7.96, בבלט דיסקלי בחוליות עמוד השדרה המותני, המלווה בלחץ ניכר על השק התקלי וכי הוא סובל מהגבלה בינוניות בתנועות עמוד שדרה מותני ועל כן יש לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 20% על פי סעיף 37 (7) ב'. המערער אף ציין בנימוקי הערר כי יש להגדיל את אחוזי נכותו לאור הוראות תקנה 15 בהתחשב במקצועו ובגילו. לנימוקי הערעור צרף המערער הן את בדיקת ה- C.T מ- 30.7.96, הן את בדיקת ה- C.T מ- 18.12.01 וכן את חוות דעתו של ד"ר גוטפריד מ- 20.12.02. 5. הועדה הרפואית לעררים דנה בענינו של המערער בשתי ישיבות. בישיבה מתאריך 22.5.03 בדקה הועדה את המערער וציינה כי הוא מסוגל לעמוד על בהונות ועקבים וכי הוא מתהלך ללא צליעה. הועדה ציינה כי קיימת רגישות קלה לניקוש מעל החוליות המותניות, ציינה מה מידת האפשרות של המערער להתכופף ולהגיע עם אצבעותיו לפנים, מהי הגבלתו ביישור ובהטיה לשמאל, עד כמה הוא מסוגל להרים רגל ישרה וכן נבדקו החזרי ברך ועקב וכוח מוטורי, ושניהם נמצאו תקינים. הועדה התייחסה ל- C.T מ- 18.12.01 וציינה כי בלט הדיסק לוחץ על שורש S1 משמאל. איננו סבורים כי העובדה שהועדה לא ציטטה מילה במילה את ממצאי ה- C.T אשר מהם עולה כי המדובר בבלט דיסק הגורם ללחץ ניכר על השק התקלי, יש בהם משום פגם משפטי, שכן הועדה התייחסה ל- C.T והסעיף מקנה אחוזי נכות על הגבלת התנועות ולא על ממצאי C.T כשלעצמם, כך שהשאלה הרלוונטית הינה במה, מבחינה תיפקודית, בא לידי ביטוי הלחץ הניכר על השק התקלי. הועדה ציינה כי עיינה בחוות דעתו של ד"ר גוטפריד אולם לדעתה מידת ההגבלה בתנועות עמוד השדרה של המערער הינה קלה ולא הגבלה בינונית ועל כן קבעה הועדה למערער 10% נכות. מאחר וממצאי הועדה בעת בדיקת המערער הצביעו על הגבלה קלה ולא על הגבלה בינונית ולדוגמא הכיפוף שמצאה הועדה היה שונה ממידת הכיפוף שמצא ד"ר גוטפריד והועדה אף לא מצאה קושי בהליכה על בהונות ועקבים, הרי אין פגם משפטי בכך שהועדה הגיעה למסקנה שונה ממסקנתו של ד"ר גוטפריד והנמקתה בענין מספקת. 6. באשר להפעלת תקנה 15 - ביקשה הועדה את חוות דעתה של ועדת הרשות. ועדת הרשות התכנסה בענינו של המערער פעמיים, פעם אחת ב- 23.9.03 ופעם שניה ב- 14.1.04. ועדת הרשות ציינה כי המערער מסר שהוא עובד לעיתים גם פיזית וכן ציינה כי מצויים בתיק תלושי שכר של התובע מחברתו לחודשים 2.03 - 4.03 ועל כן היא מבקשת פרטים אודות עבודתו הנוכחית של התובע וכן בדיקת הכנסות עדכנית לעומת תלושי שכרו לחודשים 6.96 - 4.96 שהינם החודשים לפני הפגיעה. לא צויין בפרוטוקול ועדת הרשות ממי במדויק היא מבקשת את הנתונים והאם הנתונים נתבקשו מהמערער בנוכחותו, האם נשלח מכתב דרישה למערער, או האם פקיד התביעות של המשיב היה צריך להמציא לועדת הרשות את הנתונים. בדיון הנוסף אשר התקיים ב- 14.1.04 ציינה ועדת הרשות כי לא קיבלה את כל הנתונים שביקשה, אולם שוב לא ברור ממי נתבקשו הנתונים ומי אחראי לאי המצאתם. יתר על כן, ועדת הרשות מציינת כי אכן לפי חישוב ירידה בהכנסות לענין תקנה 15 שבוצע על ידי פקידת התביעות ב- 11.9.03 עולה כי יש ירידה בהכנסות בשיעור של 39% אולם לדעת ועדת הרשות אין המדובר בירידה ניכרת מתמדת ואף לא בירידה הקשורה לפגיעה בעבודה אלא יותר בירידה הקשורה למצב המשק. לא ברור כיצד הגיעה ועדת הרשות למסקנתה זו ואף לא ברור אילו נתונים במדויק היו בפני ועדת הרשות על מנת להגיע למסקנה כי בשנים מסוימות הכנסות המערער היו גבוהות יותר מאשר בשנים אחרות ועל מנת להגיע למסקנה כי המדובר בירידה בשל מצב המשק ולא בשל החמרת מצבו הבריאותי. ועדת הרשות גם ציינה כי לדעתה אין השפעה לענין גילו של המערער. 7. הננו סבורים כי החלטת ועדת הרשות, אותה אימצה הועדה הרפואית לעררים, כמות שהיא, איננה ברורה דייה ולא ניתן להבין כיצד הגיעה ועדת הרשות למסקנה כי הירידה בהכנסותיו של המערער בשיעור המפורט בחישובי פקידת התביעות אינה קשורה כלל להחמרה במצבו. ב"כ המשיב הסכימה להחזרת ענינו של המערער לועדה לצורך בדיקת החלת תקנה 15. אשר על כן הנני מורה על החזרת ענינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, על מנת שזו תפנה פעם נוספת לועדת הרשות לצורך בדיקת השאלה האם ההחמרה במצבו והנכות שנקבעה לו עקב כך, הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. ועדת הרשות תבדוק ותבהיר אילו חודשים במדויק היא משווה לאילו חודשים, וככל שהיא סבורה כי לאחר המועד בו חלה החמרה במצבו של המערער, דהיינו גם לאחר 30.9.02, היתה עליה בגובה השתכרותו של המערער אשר יש בה כדי לקבוע כי לא חל צימצום בהשתכרותו בהשוואה למועד בו נפגע בתאונה, תבהיר ועדת הרשות מה היה גובה השתכרותו של המערער עליו היא מסתמכת ומהיכן נלקחו נתונים אלה. הוא הדין באשר לקביעת ועדת הרשות כי חל צימצום בהכנסות של המערער לפני ההחמרה, דהיינו לפני 30.9.02, בלא קשר להחמרה אלא למצב המשק. על ועדת הרשות לפרט מהם הנתונים המדויקים עליהם הסתמכה ולבדוק האם מידת הצימצום בהכנסות לפני ההחמרה ואחרי ההחמרה הינה זהה או שבכל זאת ההחמרה גרמה לצימצום רב יותר בהכנסות מעבר לצימצום שמקורו בגורמים אחרים. כמו כן תתייחס ועדת הרשות פעם נוספת לענין גילו של המערער שהינו מעל גיל 51. המלצתה המפורטת של ועדת הרשות תובא לידיעת המערער והועדה הרפואית לעררים תאפשר למערער להתייחס להמלצת ועדת הרשות בטרם תינתן על ידה ההחלטה הסופית האם להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו למערער עקב ההחמרה במצבו, תוך הפעלת תקנה 15, אם לאו. 8. אין מקום להחזרת ענינו של המערער להרכב אחר. דרך המלך הינה בהחזרת הענין לאותה ועדה, אלא אם כן מתרשם בית הדין כי הועדה "נעולה" בהחלטתה ורק אז יש מקום להחזר להרכב אחר. 9. ככל שועדת הרשות תהיה מעונינת בחומר שעל המערער להמציאו יופנה מכתב דרישה מפורט למערער באמצעות בא כוחו בענין. 10. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. אחוזי נכותנכותביטוח לאומי