קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול השלמת הכנסה: 1. נשוא התביעה שבפנינו הנה החלטת הנתבע מיום 28/08/03, לפיה נשללה זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 02/03, וזאת משני נימוקים - ראשית - משום שבשימושה שני כלי רכב. שנית, משום שהנה מתגוררת ומנהלת משק בית משותף עם מר X ועל כן יש לבחון זכאותם לגמלה במשותף. מכאן התביעה שבפנינו, בה טוענת התובעת שלא היו בשימושה כלי הרכב שהשימוש בהם מיוחס לה, וכן כי לא הייתה בת זוגו של מר X. 2. יש לומר כי מעדות התובעת בפנינו עולה כי אחד משני כלי הרכב שהשימוש בו מיוחס לה, הנו מכונית שמספרה 6700386 (להלן: "המכונית") - אכן הייתה בשימושה לכל אורכה של התקופה נשוא התביעה, דהיינו עד לראשית חודש יולי 2003. מדובר ברכב שהיה בבעלות חברה של התובעת (הגב' זהבית רונן), אשר קיבלה מהתובעת הלוואה, ומשלא היה בידיה להשיב את ההלואה - הפקידה בידי התובעת את מכוניתה, כמעין ערבון. התובעת הודתה כי השתמשה במכונית דרך קבע לצרכיה השונים, ומימנה את הוצאות השימוש בה, והפסיקה לעשות זאת רק כשבועיים שלושה לפני היום שבו מסרה הודעה לחוקר המל"ל ((אשר ביקר בביתה ביום 21/07/03), כאשר ביקרה בסניף המל"ל ונמסר לה ע"י הפקידה שטיפלה בה, שזכאותה להבטחת הכנסה נשללת במידה והיא משתמשת דרך קבע בכלי רכב. די בכך כדי לקבוע כי לא טעה הנתבע בהחליטו לשלול זכאות התובעת להבטחת הכנסה ביחס לתקופה שמחודש 02/03 ועד לחודש 07/03. נותרה במחלוקת השאלה האם מאותו שלב בו התובעת טוענת כי לא המשיכה להשתמש במכונית - עדיין היה מקום לשלול זכאותה לגימלה. 3. שמענו את עדותם של התובעת ושל מר X. עדותה של התובעת הייתה עקבית ומהימנה בעיננו, והתרשמנו שדבריה נאמרו בכנות. האמנו לתובעת שאכן היא ומר X התגוררו באותו בית במושב בני יהודה, אולם מערכת היחסים בניהם הסתכמה באותם מגורים תחת קורת גג אחת. קיבלנו את גרסתה של התובעת, לפיה שכרה בעבר דירה בגוש דן מאמו של מר X, וכאשר היה עליה לפנות אותה דירה, הוצע לה להתגורר, תמורת דמי שכירות, בדירתה האחרת של אמו של מר X, בה התגורר כבר הוא עצמו. התובעת החליטה לקבל את ההצעה בהתחשב בדמי השכירות הנמוכים והמחייה הזולה יחסית באזור רמת הגולן. מעדותה של התובעת עולה כי היא וביתה התגוררו בחדר אחד בבית ומר X בחדר אחר, וכי כל אחד מהם כלכל עצמו ודאג לצרכיו, וכי חלקו רק בהוצאות השוטפות של אחזקת הבית כנהוג לגבי מצב בו שני שותפים חולקים דירה. התובעת הדגישה כי כל אחד מהם ניקה את חדרו הפרטי, וכי את האזורים ה"ציבוריים" בבית ניקתה היא שכן לא יכלה להסתפק ברמת הניקיון של מר X "את השירותים אני לא אתן לגבר לנקות". יצויין כי גרסתה של התובעת נתמכה בעדותו של מר X עצמו, אשר גם היא הייתה מהימנה בעיננו. בהתבסס על גרסתה של התובעת, כפי שפורטה לעיל, אותה, כאמור, קיבלנו כמהימנה, אנו קובעים שלא קיימה משק בית משותף עם מר X, ולא היה מקום לקבוע כי יש לבחון זכאותם להבטחת הכנסה כאילו היו בני זוג. נוסיף, כי האמנו גם לגרסת התובעת לפיה לא עשתה כל שימוש ברכב שמספרו 1156753 , אשר שייך לאחיו של מר X ובאופן מקרי היה אצלו ביום בו ביקר החוקר בביתה. בהתחשב באמור לעיל, אנו קובעים כי לא היה מקום לשלול זכאותה של התובעת לגמלה בגין "יחסיה" עם מר X, או השימוש ברכבו של אחיו. נותרה, למעשה, השאלה מתי הפסיקה התובעת לעשות שימוש במכונית של חברתה. כפי שכבר צוין לעיל, התובעת טענה כי עשתה זאת מיד כאשר נודע לה כי השימוש ברכב, גם מקום בו אינו שייך לה, שולל ממנה את הזכאות להבטחת הכנסה, וזאת כאשר ביקרה בסניף המל"ל כשבועיים שלושה עובר למועד בו ביקר בביתה חוקר המל"ל (דהיינו בתחילת חודש יולי 2003). ב"כ הנתבע הפנתה, ובצדק, לעובדה שהתובעת לא ציינה זאת בפני חוקר המל"ל שביקר אצלה, או שלפחות הדבר לא נרשם בהודעה שנגבתה ממנה ביום 21/07/03, אולם, וכפי שכבר צוין לעיל, מאחר עדותה הייתה מהימנה בעיננו, העדפנו את הגרסה אשר הובאה בעדותה בפנינו. סיכומו של דבר, אנו קובעים כי החל מתחילת חודש יולי 2003 - לא היה מקום לראות את התובעת כמי שעשתה שימוש כזה ברכב השולל זכאותה להבטחת הכנסה, וגם כי לא היה מקום לבחון זכאותה לגמלה במשותף עם זו של מר X. למען הסדר נציין כי איננו מקבלים את גישת הנתבע לפיה היה מקום לראות את התובעת כבעלים של המכונית, שכן מעבר לכך שזו לא נרשמה באופן פורמלי על שמה - האמנו לעדותה לפיה המכונית רק הופקדה בידיה כערבון עד שבעליה תשיב לה את ההלואה שקיבלה ממנה, ולא נמכרה לה, לכאורה על חשבון החוב האמור. 4. התוצאה היא שתביעת התובעת נדחית ככל שהיא נוגעת לחודשים פברואר עד יוני 2003, ומתקבלת ככל שהיא נוגעת לחודשים יולי ואוגוסט 2003, כאשר ביחס לשני החודשים האחרונים אנו קובעים שלא היה מקום לראות את התובעת כמי שהייתה בעלים של רכב כלשהו או עשתה שימוש של קבע ברכב כלשהו, וגם לא היה מקום לבחון זכאותה לגמלה ביחד עם זו של מר דוד X, שותפה לדירה. בנסיבות העניין איננו נותנים צו להוצאות. 5. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הבטחת הכנסה