קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על קביעת מעמד פליט: השופט נ' הנדל: 1. המשיב, אזרח קולומביאני, עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז לביטול צו הרחקה שהוצא נגדו והחלטה שדוחה את בקשתו למקלט מדיני. בית המשפט קמא קיבל את עתירתו, וקבע כי יינתן לו מעמד של פליט (כב' השופט ר' אמיר בעת"מ 3415-05-10 מיום 14.08.11), ומכאן ערעור המדינה. 2. המשיב הסתנן לישראל מגבול מצרים ביום 06.04.10. בסוף אותו חודש נתפס המשיב והוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. ביום 03.05.10 הגיש המשיב עתירה מנהלית להורות על עיכוב ביצוע של צו ההרחקה כנגדו. בסמוך לכך ניתן לו צו ארעי האוסר על הרחקתו. בדיון בבית משפט קמא הוסכם על הצדדים כי המשיב יגיש בקשה למקלט בעוד הוא במשמורת, אשר תטופל במהירות. לאחר הגשת בקשתו, נערך למשיב ראיון ביחידה לטיפול במבקשי מקלט. בקשת המשיב למעמד של פליט התבססה על טענתו שהוא נרדף בארץ מוצאו על-ידי כנופיית פשע מחמת השתייכותו למשפחת אימו. בראיון סיפר המשיב על אימו, אזרחית קולומביאנית, ששוהה בישראל מתאריך 22.08.97. במהלך חקירה של משטרת ישראל בפרשיית פשע בינלאומית בעניין זיוף בקשות למקלט מדינה, שיתפה האם פעולה עם המשטרה בהפללת עבריינים המשתייכים לכנופיה קולומביאנית-ישראלית. בגין כך קיבלה מאת משטרת ישראל "אישור עד" לשהות בישראל. האֵם הגישה בקשה למקלט לפני כשנתיים, שטרם הוכרעה. על יסוד הראיון, ניתנה חוות דעת על-ידי היחידה לטיפול במבקשי מקלט לפיה המשיב אינו עומד בקריטריונים באמנת הפליטים לצורך קבלת מקלט מדיני בישראל. נכתב בה שהבקשה מבוססת על עניין בעל רקע פלילי היות והפחד של המשיב נוצר עקב שיתוף הפעולה של אימו עם המשטרה נגד עבריינים. חוות הדעת הועברה לוועדה המייעצת למשרד הפנים, שהמליצה לדחות את בקשת המשיב למקלט מדיני. מנכ"ל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: המנכ"ל) קיבל את המלצות הוועדה המייעצת. על החלטת המנכ"ל הראשונה ניצב התאריך 06.06.10 ולאחר מכן הוצאה החלטת מנכ"ל שנייה שחתומה בתאריך 07.06.10. שתיהן דוחות את בקשת המשיב למקלט. בעקבות זאת, המשיב הגיש עתירה מתוקנת נגד החלטות המנכ"ל לבית המשפט לעניינים מנהליים ליתן לו רישיון לישיבה ארעית מסוג א/5 מכוח נסיבותיו האישיות או מטעמים הומניטאריים. בין לבין, המשיב שוחרר ממשמורת בהחלטה מיום 08.06.10. בית המשפט לעניינים מנהליים מצא שני פגמים מנהליים בהתנהלות הרשויות. האחד, החלטת המנכ"ל מיום 06.06.10 התקבלה בשרירות ותוך שקילת שיקולים זרים, לפני שהועברו לידי המנכ"ל החומר בעניינו של המשיב והמלצות הוועדה המייעצת. השני, המלצת הוועדה המייעצת לענייני פליטים לדחות את בקשת המשיב, אשר שימשה יסוד להחלטת המנכ"ל, התקבלה בהיעדרו של יושב ראש - בניגוד לנוהל היועץ המשפטי לממשלה. על כן, בית המשפט המנהלי ביטל את צו ההרחקה ואת החלטת משרד הפנים שדוחה את בקשת המשיב למקלט. נקבע שהמשיב מקיים את תנאי האמנה להכרה בו כפליט "בשל רדיפתו עקב השתייכותו למשפחת אימו כמי שנרדף בשל השתייכות לקבוצה חברתית". 3. המדינה מלינה על החלטתו של בית משפט קמא. לטענתה לא היה מקום לקבוע שנפלו פגמים מהותיים בהתנהלות הרשות ביחס למשיב. ראשית, החלטת המנכ"ל ניתנה רק לאחר שהועברו לידיו המלצות הוועדה המייעצת. אמנם התאריך הנקוב בהחלטה הראשונה הוא 06.06.10, דהיינו אותו יום שקיבל המנכ"ל את המלצות הועדה המייעצת, אך לעמדת המדינה אין זו אלא טעות ברישום התאריך. שנית, לא נוצר פגם, וודאי לא פגם היורד לשורש העניין, בהמלצות הוועדה המייעצת שנאלצה ליתן אותן בהיעדר יו"ר היות שטרם מונה יו"ר חדש. אף בהנחה שנפלו הפגמים האמורים, היה על בית המשפט לעניינים מנהליים, לכל היותר, להחזיר את הטיפול במשיב לרשות ולא להכריע בעניין במקומה. בכך סטה בית המשפט קמא מכללי הביקורת המנהלית, לפיהם בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית. ההחלטה הינה החלטה סבירה לדעת המדינה העולה עם הוראות האמנה ונשענת על המלצות היחידה למבקשי מקלט והוועדה המייעצת. בנוסף העלתה המדינה טענות נגד קביעת בית המשפט גופה כי המשיב קיים את תנאי האמנה לקבלת מעמד של פליט. מנגד, המשיב סומך ידו על פסק דין קמא. לטענתו אין מקום להתערב בממצאי המהימנות והעובדה שנקבעו בו, ובמסקנות המשפטיות שנגזרו מהם. הוא עומד על כך שהפגמים שנפלו בהתנהלות הרשות הופכים את ההחלטה לחורגת ממתחם הסבירות. על כן בצדק התערב בית משפט קמא ופסל את החלטת המנכ"ל. בטיעונים על-פה לפנינו הציעה המדינה הצעה לפיה פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים יבוטל, וחלף זאת יוחזר הטיפול בבקשה ליחידה למבקשי מקלט שתבחן ראשית את בקשת האם למקלט. לאחריה תיבחן בקשת המשיב למקלט מכוח השתייכותו למשפחת אימו. המשיב התנגד להצעה מאחר שלטענתו אין יעילות בהשבת הטיפול לרשות שתקיים פעם שנייה אותה שרשרת פעולות. 4. לשם ההכרעה בערעור המונח לפנינו, אינני נדרש לשאלה האם הפגמים שמצא בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטת המנכ"ל עולים עד כדי פגם מנהלי של ממש המצדיק את פסילת ההחלטה. הטעם בדבר הוא שמכל מקום לא היה על בית המשפט לקבל החלטה אחרת תחתיה, וודאי בהינתן התשתית העובדתית החסרה שהונחה לפניו. כנגזרת מכך, יש להשיב את העניין לטיפול הרשות שתבחן אותו לאחר התבהרות כלל התמונה העובדתית. סדר הדברים אכן מתווה את דרך המלך של ההכרעה במעמדו של המשיב - תחילה תיבחן בקשתה של האם ולאחריה בקשת בנה, הוא המשיב. בקביעתו כי המשיב זכאי למעמד של פליט, בית המשפט לעניינים מנהליים ענה בחיוב על השאלה האם הוא נרדף בקולומביה על רקע השתייכותו לאחת מחמשת הקבוצות המנויות באמנה בדבר מעמדם של פליטים (כ"א 65 (1951)). המשיב טוען שהוא נרדף בגלל קשריו המשפחתיים עם אימו עקב סיועה לרשויות בישראל בהבאת עבריינים ממוצא קולומביאני לדין. על בסיס זה נקבע בפסק הדין קמא שהקבוצה הרלוונטית למשיב היא אדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי...השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים" (סעיף א(2) בסימן א' לפרק הראשון של אמנת הפליטים). בית המשפט לעניינים מנהליים אימץ כממצא עובדתי את תרחיש האיומים שהושמעו כלפי המשיב בעיר מוצאו בקולומביה, בו ציינו העבריינים את שמה של אימו. כך גם בעניין האיומים כלפי אימו של המשיב בישראל. בנוסף, נכון היה בית המשפט קמא לקבל כממצא את אירוע תקיפת המשיב בקולומביה על-ידי ארבעה בחורים שאמרו כי עשו זאת משום שהוא בנה של אימו. על רקע עובדות אלה, הסיק בית משפט קמא כי המשיב נרדף בעקבות מעורבות אימו בהפללת הכנופיה. משם פנה בית המשפט לעניין סיבת הרדיפה, במסגרתה דן בהרחבה בשאלה האם השתייכות המשיב למשפחת אמו עונה על היסוד של "קיבוץ חברתי מסוים" באמנת הפליטים. מבלי להביע עמדה לכאן או לכאן, ברי כי שאלה זו היא משפטית וחשובה. אך נדמה כי ברובד העובדתי בנוגע לסיבת הרדיפה, אשר מהווה תשתית להכרעה המשפטית, היה מקום להידרש למצבה של אימו של המשיב. כך למשל לשאלה האם היא מקיימת את הקריטריונים לקבלת מעמד של פליט. בירור כזה ניתן לערוך על נקלה מבחינה מעשית, שהרי האם נמצאת בארץ. אלא שטרם התקבלה החלטה בבקשת האֵם לקבל מעמד ועדיין לא נקבע שהיא נרדפת עקב שיתוף פעולתה עם הרשויות בישראל. ודוק, בית משפט קמא התייחס לאימו של המשיב בהחלטתו, אך זאת עשה בצורה עקיפה, מבלי לדון ישירות ברכיב העובדתי ביחס אליה. אמנם בית משפט קמא ציין כי המשיב הציע שאימו תיחקר על-ידי היחידה למבקשי מקלט, אך אין די בכך שהיחידה לא "הרימה את הכפפה" כדי לבסס את התשתית הראייתית ביחס לאם. דווקא בשל ההיבט העקרוני, הזהירות מתבקשת ועל בית המשפט להיכנס לכל עובי הקורה העובדתית ביתר שאת. יש לציין בהקשר זה כי בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הערכת המצב המשטרתית מיום 08.06.10 ששללה סכנה לפגיעה באם ומשפחתה (עמ' 12 לפסק הדין) מאחר שהייתה ישנה. עוד יוזכר כי לדברי המשיב, ידועתו בציבור ושני ילדיו עודם מתגוררים בעיר מוצאו בקולומביה. מכל האמור עולה שיש טעם בטענת המדינה כי לפני בית המשפט לעניינים מנהליים לא נפרשה היריעה העובדתית המלאה בעניין זה. בית משפט קמא לא המתין להחלטה בעניין בקשתה למקלט, ואף לא דחה את הכרעתו עד לקבלת תוצאות העתירה שהגישו המשיב ואימו נגד המשטרה לבית משפט זה (בעניין אי גילוי של התשובות שקיבלה לכאורה ממשטרת קולומביה). בנוסף, אימו של המשיב לא שימשה כצד לעתירה. עובדות אלו אף הן רלוונטיות להכרעה במעמדו של המשיב כפליט, ובפרט ביחס לשאלה האם הוא נרדף על רקע השתייכותו לקיבוץ חברתי מסוים. יש ביכולתן להציג את התמונה העובדתית בכללותה, ככל שניתן, כפי שראוי בהליך מנהלי כגון דא. 5. על כן, הייתי ממליץ לחבריי לקבל את ערעור המדינה, לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, ולהשיב את הטיפול בעניינו של המשיב לרשות כפי שמפורט לעיל. נוכח נימוקיי, הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות.                                                                                                              ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים.                                                                                                              ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים.                                                                                                                                                      ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. משרד הפניםפליטים