קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לאישור חלוקה - סעיף 303 לחוק החברות: התובעת (להלן: "החברה") הגישה לבית המשפט בקשה לאישור חלוקה לפי ס' 303 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). בבקשה טענה החברה כי היא עוסקת בפיתוח ומכירת מוצרי תוכנה. הונה הרשום עומד על סכום של 2,053,679 ₪ והבוא מחולק ל-205,367,900 מניות רגילות בנות 0.01 ₪ ע.נ. כל אחת. הונה המונפק והנפרע של החברה נכון למועד הגשת התביעה הוא 381,181 ₪ והוא מחולק ל-38,118,182 מניות רגילות בנות 0.01 ₪ ע.נ. כל אחת. דירקטוריון החברה החליט ביום 22.2.11 לבצע חלוקה בסכום כולל של 30 מיליון דולר (להלן: "סכום החלוקה"). מתוך סכום החלוקה, 17,486,733 דולר יחולק מתוך יתרת העודפים שנצברה לתובעת בשנתיים האחרונות, על פי הדוחות הכספיים הסקורים של החברה ליום 26.9.10, והיתרה (להלן: "הסכום העודף"), סכום של 12,513,267 דולר, תחולק במלואה מתוך הפרמיה על הון המניות של החברה. כעולה מהתביעה, דירקטוריון החברה סבור כי לא קיים חשש סביר כי החלוקה תמנע מהחברה את היכולת לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות בהגיע מועד קיומן, בהתחשב בין היתר בזכותה לקבל מעת לעת הלוואות מבעלת המניות שלה בסכום כולל של עד 5 מיליון דולר. עוד טענה החברה, כי סך ההון העצמי שלה נכון ליום 26.9.10 הוא 34,241,611 דולר, וסך נכסיה לאותו מועד הוא בסכום של 42,550,336 דולר. כתוצאה מחלוקת סכום החלוקה, סך ההון העצמי של החברה, יפחת ל-4,241,611 דולר. החברה טענה כי הדירקטוריון הגיע לכלל מסקנה כי חלוקת הסכום העודף, אף שאינה עומדת במבחן הרווח, אינה יוצרת חשש סביר לגבי יכולת הפירעון כהגדרתו בס' 302 לחוק החברות. לחברה יש נושה מהותי אחד, שאישר כי אינו מתנגד לחלוקה המבוקשת. בישיבת בית המשפט מיום 5.5.11, ציין ב"כ החברה, כי החברה היא חלק מקבוצה חזקה מאוד, וכי החברות שהן חלק מהקבוצה התחייבו לתמוך בחברה אם יהיה צורך בכך. עוד צוין כי הדירקטוריון אחראי ליכולת הפירעון של החברה, וכי אישור בית המשפט לא יגרע מאחריותו. החברה הסכימה באותה ישיבה להגיש מסמכים נוספים לתמיכה בבקשה, ובכלל זה חוות דעת לביסוס מבחן יכולת הפירעון. ביום 5.6.10, הגישה החברה חוות דעת כלכלית לבחינת איתנותה הפיננסית. חוות הדעת נערכה על ידי וריאנס ייעות כלכלי בע"מ, על מנת לבסס את מבחן יכולת הפירעון בהתאם לס' 303 (א) לחוק החברות. מחוות הדעת עולה, כך טוענת החברה, כי חלוקת הדיווידנד אינה צפויה לפגוע ביכולת הפירעון ההחזר של החברה, וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות. בנוסף, התחייבה בעלת המניות של החברה, חברת NDS Sweden AB לתקן את הסכם ההלוואה שנחתם בין הצדדים ביום 23.2.11, כך שהסך הכולל של ההלוואות שהחברה זכאית לקבל מבעלת המניות, יעמוד על סכום של 7 מיליון דולר. כן נקבע כי ההלוואת שיועמדו מכוח הסכם זה יהיו נחותות ביחס לכול חוב אחר של החברה. דיון ס' 303 לחוק החברות קובע: "(א)בית המשפט רשאי לבקשת חברה לאשר לה לבצע חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח, ובלבד ששוכנע שמתקיים מבחן יכולת הפירעון. (ב)חברה תודיע לנושיה על הגשת בקשה לבית המשפט כאמור בסעיף קטן (א) באופן שיקבע השר. (ג) נושה רשאי לפנות לבית המשפט ולהתנגד לבקשת החברה להתיר לה ביצוע חלוקה. (ד) בית המשפט רשאי, לאחר שנתן לנושים שהתנגדו הזדמנות להשמיע את טענותיהם, לאשר את בקשת החברה, כולה או חלקה, לדחותה או להתנות את האישור בתנאים". העולה מהאמור בסעיף הוא כי בית המשפט הוא הגורם שהמחוקק הסמיך אותו לאשר חלוקה שאינה עומדת במבחן הרווח. לצורך האישור, בית המשפט צריך לבחון לטעמי קודם כל את כי החברה עמדה במטלות הפורמאליות שהוטלו עליה, קרי כי היא הודיעה לנושים באופנים הנדרשים על דבר הבקשה. אם קיימת התנגדות של הנושים או חלקם, בית המשפט יקיים כמובן דיון בהתנגדות זו, יבחן את טעמיה ויתן בה החלטה. במקרה דנן, לא הוגשה התנגדות של נושים. התובעת טענה בישיבת יום 5.7.11, כי יש לה כיום נושה אחד, הנושה המובטח אשר כפי שצוין בתביעה, נתן את הסכמתו לחלוקה. החברה פרסמה את דבר הגשת הבקשה כנדרש בתקנות, ולא הוגשו התנגדויות כלשהן. אולם, לטעמי, אין די בכך שלא הוגשו התנגדויות של מי מהנושים כדי להביא לכך שהתביעה תתקבל. בית המשפט אמור, מעבר לבחינה של מסירת הודעה על הגשת התביעה לנושים, לבחון את התביעה גם לגופה, על נימוקיה, ולהכריע בה בהתאם לנימוקים אלה. אכן, קיים קושי מובנה ב"משימה" שהטיל המחוקק בסעיף 303 הנ"ל על בית המשפט. כאשר לא מוגשות התנגדויות, התביעה נדונה במעמד צד אחד, ובית המשפט נדרש להחליט במסגרתה בלא עמדה של הצד שכנגד. במסגרת זו על בית המשפט לדאוג ככול האפשר לאינטרסים של הנושים, הקיימים - ואולי אף העתידיים של החברה, אשר "קולם" אינו נשמע כלל בדיון. ככלל, בית משפט נוהג כידוע לדון במחלוקות בין שני צדדים, והלכריע בין העמדות המנוגדות שלהם. מובן כי בירור סוגיה כגון זו, שעשויה להיות מורכבת ובעלת היבטים מקצועיים הכרוכים במומחיות בתחומים שונים, ללא קבלת עמדה מנוגדת, אינו עולה בקנה אחד עם האופן בו מתקיימים בדרך כלל דיונים בבית המשפט. נראה כי זהו ענין שראוי כי המחוקק ישוב ויבחן אותו. לגופו של ענין, ולאחר שבחנתי את מכלול החומר שהוצג בפניי, אני סבורה כי יש לקבל את בקשת התובעת בתביעה, ולאשר את החלוקה המבוקשת, מכול הטעמים שיפורטו להלן. מנהל הכספים של החברה, מר אילן אנדוולט, הצהיר כי למעט הנושה המובטח של החברה, אין לחברה נושים כלשהם. לחברה יש עובדים, אשר ביום הגשת התביעה החברה לא היתה חייבת להם כספים כלשהם. יחד עם זאת, ציין ב"כ החברה כי גם אם כל העובדים היו מפוטרים היום מהחברה, הפיצויים שהחברה תידרש לשלם להם הם בשיעור של 720,000$ בלבד. סכום זה - כך הצהיר ב"כ החברה - נמצא בקופת החברה גם לאחר חלוקת הדיווידנד (ויצוין כי החברה תוכל גם לקבל אותו מהחברה האם במסגרת הסכם ההלוואה שצוין לעיל). באשר לנושים עתידיים אחרים של החברה, מקובלת עלי טענת ב"כ החברה כי נושים שיבצעו עסקאות עם החברה לאחר החלוקה המבוקשת, יסתמכו על מצבה של החברה לאחר החלוקה, ולא על המצב שקדם לחלוקה. יש להביא בחשבון גם את חוות הדעת שהוגשה מטעם החברה, של חברת וריאנס. אכן, חוות דעת זו נסמכת על הנחות שונות ביחס לתחזית תזרים המוזמנים של החברה בעתיד. כך לדוגמה מניח עורך חוות הדעת צמיחה של 15% בהכנסות החברה בכול אחת מהשנים 2014-2015 ושל 10% בשנת 2016. הנחות כאלה, מעצם טיבן, הן הנחות שעשויות לא להתגשם. יחד עם זאת, וחרף הבעייתיות בהסתמכות על תחזיות עתידיות, אני סבורה כי יש לתת משקל לחוות דעת המומחה, ולהוסיף אותה למכלול השיקולים המאפשרים את קבלת התביעה. מעבר לאמור לעיל, אני סבורה כי יש משמעות גם לעובדה כי ב"כ החברה הצהיר בבית המשפט כי דירקטוריון החברה אחראי לקיומו של מבחן יכולת הפירעון, וכי אישור בית המשפט אינו גורע מאחריות זו. גם הצהרה זו יש בה כדי לסייע לחברה, ולהיכלל בין יתר השיקולים ביחס לאישור התביעה. מעבר לכול האמור, ישנה כמובן גם משמעות לאישורו של הנושה המובטח את החלוקה, ולכך שלא הוגשה כל התנגדות לתביעה על ידי אחרים. העולה מכול האמור לעיל הוא כי יש לקבל את התביעה כמבוקש בה. לאור הנימוקים שצוינו לעיל, אני מורה לחברה כתנאי לאישור, כי על החברה להגיש תצהיר משלים בו יצויינו העובדות הבאות שנזכרו כאמור בפרוטוקול הדיון: לחברה אין נושים למעט הנושה המובטח. עובדי החברה יהיו זכאים לסכום של 720,000$ אם כולם יפוטרו היום מהחברה. סכום זה יהיה בקופת החברה גם לאחר החלוקה המבוקשת. דירקטוריון החברה אחראי לקיומו של מבחן יכולת הפירעון חרף אישור בית המשפט את התביעה, והדירקטוריון מודע לכך. דיני חברותאישור חלוקת הון