קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש אזרחית קניה: העותרת הגישה עתירה מנהלית נגד צו משמורת וצו הרחקה, שהוצאו נגדה, בעקבותיהם נעצרה במעמד דחיית בקשת המקלט שהגישה. בנוסף, כרכה העותרת, בהתאם לסעיף 13כא(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין") מיום 9.5.12, אשר הותירה את צו המשמורת על כנו. ביום 24.6.12, לאחר שהתקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים, ניתנה החלטתי, לפיה לא נמצא פגם בהחלטת המשיב להחזיק את העותרת במשמורת ולכן בקשתה למתן צו ביניים נדחתה. אי לכך, נותרה העותרת במשמורת עד להכרעה בעתירה. רקע עובדתי כאמור בהחלטתי מיום 24.6.12, העותרת היא אזרחית קניה ולטענתה, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, שכן היא נרדפת על ידי אביה החורג, עובד אלילים, בשל היותה נוצרייה. לדבריה, האב איים עליה בחודש ינואר 2011, כי יהרוג אותה אם לא תמיר את דתה. העותרת טוענת, כי פנתה למשטרה בקניה, אך לא קיבלה כל סיוע. משהחמיר יחסו של אביה כלפיה, היא נמלטה מארצה, עברה לסודן, שם שהתה תקופה מסוימת ומשם עברה למצרים, ובתאריך 14.9.11 נכנסה למדינת ישראל ללא אשרת כניסה. בתאריך 1.12.11 פנתה העותרת אל המשיב בבקשת מקלט ולאחר שנערך לה תשאול, היא שוחררה, בכפוף להתייצבותה ביחידת הרישום להמשך טיפול בבקשת המקלט שהגישה. בתאריך 13.2.12 זומנה העותרת לראיון ביחידת הרישום, ובאותו יום נדחתה בקשתה למקלט מאחר שלא הוכחה זהותה ונמצא, כי היא הגיעה בעבר לישראל בטיסה ולא דרך מצרים כפי שטענה. בתאריך 9.5.12 הגישה העותרת שתי בקשות לשחרורה ממשמורת: האחת, הוגשה אל יחידת האגף לזרים במשיב, והשנייה הוגשה אל בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. לפי החלטת בית הדין מאותו יום, לא נמצא, כי קיימים טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה בערבות של העותרת וכן קיימת סבירות, כי אם תשוחרר לא תצא מישראל במועד שיקבע לכך. תשובת יחידת הרישום במשיב לא ניתנה עד להגשת העתירה דנן. טענות העותרת בדיון לגופו של עניין שהתקיים לאחר הדיון המקדמי, ביקש ב"כ העותרת למקד את העתירה בבקשה לבטל את החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת למקלט בטענה של חוסר זיהוי. עוד עותר ב"כ העותרת לבטל את החלטת המשיב לעצרה. לגישתו, יש לשחרר את העותרת ולדון בראיה החדשה שהתקבלה לאחר הדיון המקדמי משגרירות קניה בישראל, לפיה הגב' Kedith Ngendo Mwaara היא אזרחית קניה (להלן: "אישור השגרירות"). ב"כ העותרת הגיש במעמד הדיון גם צילום של מסמך הנטען להיות תעודת הלידה של העותרת (להלן: "תעודת הלידה"). לאור הראיה החדשה, סבור ב"כ העותרת, כי על המשיב לשקול מחדש את החלטתו בנוגע לעותרת, שכן לא ניתן כבר לומר, כי לא הוכחה זהותה. לדברי ב"כ העותרת, הטענה, כי העותרת ביקשה להציג עצמה כאזרחית קנייתית בעלת זהות אחרת היא מופרכת, שכן לא הוכח, כי העותרת נכנסה אי פעם בעבר לישראל תחת זהות שונה. לו ביקשה העותרת להיחזות לאישה אחרת, הייתה בידיה האפשרות לטעון כי היא אזרחית אריתראה או קונגו, אולם לא עשתה כן. עוד טוען ב"כ העותרת, כי ניתן לבטוח בעותרת שתתייצב לכל הראיונות בעניינה ואין חשש להעלמותה. ב"כ העותרת הפנה לשני פסקי דין של בית המשפט העליון, בר"מ 845/11 למלם הפטה נ' משרד הפנים ואח' ( 24.3.11) וכן בר"מ 629/11 למלם מספין גברה נ' מדינת ישראל-משרד הפנים ואח' ( 2.3.11), אשר מלמדים לגישתו על כך שיש לשחרר עותרים כדוגמתה של העותרת, כל עוד קיים להם אפיק משפטי. ב"כ העותרת אישר, במענה לשאלת בית המשפט, כי כאשר הגיש את העתירה, היה מודע לכך שקיימת מחלוקת באשר לזהותה, אולם לא פנה לפני הגשת העתירה בשמה לקבלת אישור מהשגרירות, משום שחובת ההוכחה מוטלת על המשיב, אשר טען, כי לא הוכחה זהותה. לדבריו, בעקבות דברי בית המשפט בדיון המקדמי, הוא פעל לקבלת אישור השגרירות באמצעות חברתה של העותרת שפנתה וקיבלה את האישור. מועד המצאת האישור לבית המשפט אינו מעלה או מוריד לצורך ההכרעה בעתירה, שכן עתה נעלה מכל ספק, כי העותרת היא אזרחית קניה ופרטיה הם כמצוין בתעודת הלידה. לשאלת בית המשפט מדוע לא צירף את תעודת הלידה לאישור השגרירות, השיב ב"כ העותרת, כי התעודה לא התקבלה במשרדו במועד קבלת אישור השגרירות, ועל כן העדיף להגיש את האישור בלבד, ולא להמתין עוד. בשולי הדברים, טען ב"כ העותרת, כי המשיב טעה כאשר דחה את בקשת המקלט שהגישה העותרת בטענה, כי לא נשקפת סכנה לחייה אם תשוב לארצה. טענות המשיב ב"כ המשיב ביקש לראות בתגובה המקדמית לעתירה שהוגשה מטעמו תחליף לכתב התשובה ובקשתו נענתה, אלא לתגובה המקדמית לא צורף תצהיר. בפתח הדיון בפניי, ביקש האחרון לאפשר למר דודו ויצמן, מנהל יחידת המסתננים, להשמיע את דברו. בהחלטתי קבעתי, כי לאור העובדה שלא צורף תצהירו במועד וכן לאור העובדה, כי התקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים ביום 13.6.12, לא יורשה מר ויצמן להשמיע את דברו בפני בית המשפט, והדיון יתנהל על פי כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט. לטענת ב"כ המשיב, אין באישור מהשגרירות או בתעודת הלידה כל אישור לכך כי גברת Kedith Ngendo Mwaara היא העותרת בעתירה דנן. בהעדר תמונה בכל אחד מן המסמכים הללו, אין כל אינדיקציה לכך שמדובר בעותרת. ב"כ המשיב סבור, כי המצאת אישור השגרירות בעיתוי הנוכחי היא עוד נסיון של העותרת "למשוך זמן" ובכך להאריך את משך שהותהה האפשרי בישראל. נתון נוסף המעלה תהייה באשר לזהות העותרת הוא העובדה, כי ב"כ העותרת אימת בתצהיר את זהותה של העותרת כ-Edith, וכך גם היא חתמה על התצהיר (נספח י"ב לתגובה המקדמית לעתירה). אם לא די בכך, הרי שבמכתבה של באת כוח הקודמת של העותרת מיום 28.11.11, עו"ד נוסל, אל יחידת המסתננים, נרשם, כי שמה של העותרת הואNgendo Mwara Edith, אולם השם שונה, בכתב יד, והפך ל: Kedith Ngendo Mwaara. באשר לדחיית בקשת המקלט, חוזר ב"כ המשיב על טיעונו בדיון הקודם, לפיו העתירה מגוללת סיפור מופרך. העותרת לא הצליחה להוכיח, כי נשקפת סכנה לחייה, והסתפקה באמירה, לפיה אביה השתמש בכוחות וגרם לה לכאבי ראש וכאבי עיניים. משכך, סבור ב"כ המשיבה כי דין העתירה להידחות. דיון והכרעה כאמור, מיקד ב"כ העותרת את עתירתו בשאלת זהותה של האחרונה ובמסמך החדש שהתקבל משגרירות קניה, בדבר היותה של העותרת אזרחית קניה. להלן נוסחו של המסמך מיום 4.7.12: "This is to certify that Miss. Kedith Ngendo Mwaara. Holder of the birth certificate number: 187280 is a Kenyan by birth." (ההדגשה אינה במקור- ד.א.). ראיה חדשה זו, אשר התקבלה בשלב מאוחר יחסית של הליך בירור העתירה, אינה מעידה על כך שהעותרת היא אותה פרסונה אשר שמה מופיע באישור השגרירות, ולכן אין בכוחה לסייע לעותרת או להוכיח את זהותה. בדיון המקדמי שנערך במעמד הצדדים, לא היה בידי העותרת כל מסמך המעיד על זהותה, וכפי שקבעתי בהחלטתי, היא לא הוכיחה כי עשתה ניסיון להשיג מסמך מזהה. הדבר עורר פליאה, שכן ישראל וקניה מקיימות ביניהן יחסים דיפלומטיים, ויש בכך כדי להצדיק את החלטת המשיב, אשר קבע, כי העותרת לא הצליחה להוכיח את זהותה. גם עתה, כל שניתן לדלות מהמסמך הוא שהגברת Kedith Ngendo Mwaara היא אזרחית קניה. אולם האם לפנינו ניצבת הגברתKedith Ngendo Mwaara או שמא לפנינו גברת Edith Ngendo Mwora? במצב הדברים האמור, וגם לאחר שניתן אישור השגרירות, לא ניתן לקבוע, כי הגב' Kedith Ngendo Mwaara היא העותרת בעתירה דנן. העותרת הזדהתה לאורך כל שלבי ההליך בשם Edith Ngendo Mwora. במכתבה של עו"ד נוסל תוקן משום מה בכתב יד השם לזה המופיע על גבי אישור השגרירות. לא ניתן כל הסבר לתיקון ולא הוצגו מסמכים המלמדים, כי העותרת היא אכן זו אשר בשמה הוגשה העתירה. משלא הזדהתה העותרת בפני המשיב בשם Kedith Ngendo Mwaara, אלא בשלב כלשהו ובאופן מפתיע בחרה להזדהות דווקא בשם זה, גובר החשש לכך שהעותרת הגישה עתירתה בחוסר ניקיון כפיים. משכך, לא נפלה כל טעות בהחלטת המשיב, ואין מקום להתערב בהחלטתו. באשר לפסקי הדין של בית המשפט העליון, אליהם הפנה ב"כ העותרת, הרי שפסק הדין בבר"מ 629/11 ופסק הדין בבר"מ 845/11 מתייחסים לשאלת סבירות התנאים שנקבעו לשם שחרורה של המבקשות ממשמורת. איני רואה כל קשר בין המקרה דנן לבין פסקי דין אלה, בהם הסכימה המדינה, לפנים משורת הדין, להקל בתנאי השחרור של המבקשות. במקרה דנן, החלטתו של בית הדין למשמורת להותיר את העותרת במשמורת היא החלטה נכונה ומתבקשת מן העובדה שזהותה של העותרת לא הוכחה ויש חשש כי אם תשוחרר ממשמורת לא ניתן יהיה לאתרה. משכך, אין גם מקום להורות על שחרורה של העותרת ממשמורת כמבוקש במסגרת הערעור. למעלה מן הדרוש אעיר, כי לעותרת לא נגרם עיוות דין משום שהיא אינה עונה על הגדרת "פליט" לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (להלן: "האמנה"). סעיף א(2) בסימן א' לאמנה מגדיר "פליט" כך: "נמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור; או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". איני סבורה, כי מתקיים בעניין העותרת "פחד מבוסס להיות נרדף" באחד מהטעמים שמונה הסעיף. יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי גם אם לא מדובר ב"פליט", יש מקום לבחון האם קיימת לעותר סכנת חיים אם יחזור למולדתו: "ההגנה שמקנה אמנת הפליטים איננה ההגנה היחידה מפני הרחקה למדינת המוצא, שכן מכוח העיקרון הכללי של Non-Refoulement, מדינת ישראל איננה מרחיקה אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו (ראו בג"ץ 4702/94 אל-טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843 (1995))" (עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים ( 17.7.12)). לא הונח בפניי כל בסיס ראייתי המעיד על חשש לחייה של העותרת. העותרת לא תמכה בראיות את טענתה, כי נשקפת סכנה לחייה אם תשוב למולדתה ולא הצביעה על סיכון חיים ממשי. בראיון שנערך לה, ביום 13.3.12, שללה העותרת כי אביה פגע בה מבחינה פיזית, ואמרה כי הוא השתמש בכוחות שגרמו לה לכאבי ראש וכאבי עיניים. העובדה, כי העותרת בחרה להישאר בביתה, בחברת אביה, במשך חודש מאז התחיל לרדוף אותה, מעידה על כך שלא מדובר היה בסכנת חיים של ממש, שאחרת, הדעת נותנת, כי הייתה עוזבת את הבית מוקדם יותר. לו חששה לחייה, יכולה הייתה העותרת לעבור לעיר אחרת בקניה. לא ניתן כל הסבר מפי העותרת או בא כוחה לעובדה שהעותרת בחרה לעזוב את מדינתה ולשהות תקופה מסוימת בסודן ולאחר מכן במצרים בטרם הגיעה לישראל. הפסיקה חזרה ושנתה, כי אין לקבל טענות כלליות שנשקפת סכנת חיים לעותר, אלא יש לתמוך טענה זו בראיות אובייקטיביות. במקרה דנן, לא רק שהדבר לא נעשה, אלא שהראיות המנהליות והצהרותיה של העותרת עומדות לכאורה בניגוד לטענותיה בבקשה זו ואין באישור השגרירות או בתעודת הלידה כדי לסייע לה. בטרם סיום, אני מבקשת להתייחס לסוגיית נוהל מבקשי מקלט במדינת ישראל. כאמור בהחלטתי מיום 24.6.12, ביום 2.1.11 נכנס לתוקפו נוהל חדש לטפול במבקשי מקלט מדיני בישראל: "ביום 2.1.11 נכנס לתוקפו הנוהל החדש (להלן: "הנוהל החדש"), לפיו ניתנת ההחלטה בבקשת המקלט על ידי יחידת הטיפול בפליטים- RSD (Refugee Status Determination unit). על פי הנוהל החדש, נתין זר המבקש להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל, יגיש את בקשתו במשרדיו של המשיב, בתוך שנה מיום כניסתו לישראל. אם לא יעשה כן, בקשתו תידחה על הסף, אלא אם הוצגו טעמים מיוחדים להגשת הבקשה באיחור. לאחר הגשת הבקשה, ייערך לנתין הזר הליך רישום וזיהוי ובסיומו ייערך ראיון בסיסי. בתום הראיון, יחליט המראיין האם להפנות את המבקש לעריכת ראיון מקיף, או להעביר את עניינו להליך של דחייה על הסף. אם התקיים ראיון מקיף, יוחלט בסיומו האם להעביר את הבקשה לבחינת הועדה בסדר דין מקוצר, למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה או לדיון וועדה שהמלצתה תועבר להחלטת שר הפנים. זכות לעיון מחדש בהחלטה תינתן רק למי שבקשתו לא נדחתה על הסף, ולא למי שבקשתו נדחתה על הסף. יצוין, כי הנוהל החדש קובע שאין בהוראותיו כדי לגרוע מההלכה הפסוקה, לפיה אין לגרש אדם למקום שבו צפויה לו סכנת חיים, על פי עקרון ה- Non- Refoulement" (שם, עמ' 6). מדובר בנוהל מסורבל למדי, בעיקר בכל הקשור לבקשות שאינן נדחות על הסף. בקשות אלה מועברות ליחידת ה-RSD ברשות האוכלוסין. לאחר ראיון מקיף שנערך למבקש מתקבלת החלטה בדבר המשך הטיפול בבקשה. אם מתרשם המראיין כי המבקש אינו אמין או שטענותיו חסרות בסיס, הוא רשאי להעביר את מסמכי הבקשה עם המלצת לדחייה, בהליך מקוצר, ליו"ר הוועדה המייעצת. אם יו"ר הוועדה המייעצת סבור כי דין הבקשה להידחות, הוא יעבירה למנהל רשות האוכלוסין לשם דחייתה. לעומת זאת, אם אחד מהגורמים שצוינו סבור כי אין לדחות את הבקשה על הסף או בהליך מקוצר- היא תועבר לדיון לפני מליאת הוועדה המייעצת. המלצת הוועדה תועבר לשר הפנים לשם קבלת ההחלטה בבקשה, אם להכיר במבקש כפליט או לדחות את בקשתו (עוד בנושא ראה עע"מ 8675/11 מספן מזמור טדסה נ' יחידת הטיפול במבקשי מקלט ( 14.5.12). ארבעה גורמים מעורבים בשרשרת בחינת בקשות מקלט בישראל: מראיינים מיחידת הזיהוי והרישום ברשות האוכלוסין, מראיינים ביחידת ה-RSD, הוועדה המייעצת ושר הפנים. בכל שלב משלבי ההליך רשאי לכאורה מבקש המקלט לפנות לבית המשפט ולתקוף את ההחלטה שניתנה. התהליך כולו אורך זמן רב אשר במהלכו לא אחת נמצא מבקש המקלט במשמורת, במיוחד במקרים בהם זהותו אינה ידועה כדוגמת המקרה שלפני. הליך ארוך ומייגע זה גורם סבל מיותר למבקש המקלט, מסרבל אותו ומחייב התערבותם של גורמים רבים, בין כמקבלי החלטות ובין כמייעצים. ראוי היה, כי המשיב ייתן דעתו לאפשרות קביעת נוהל פשוט, קצר ותכליתי יותר על מנת שהן מבקש המקלט הן הגורמים המעורבים בטיפול בעניינו והן בתי המשפט יוכלו לטפל ביתר יעילות בעניינם של פליטים המבקשים מקלט מדיני בישראל. סוף דבר לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת המשיב לדחות את בקשת המקלט של העותרת או בהחלטת בית הדין להותירה במשמורת. קיומה של "ראיה חדשה", בדמות אישור מטעם שגרירות קניה שהוגש רק לאחרונה - אינו מצדיק בחינה מחודשת של עניינה של העותרת על ידי המשיב ובוודאי שאינו מצדיק את שחרורה ממשמורת. אשר על כן, העתירה והערעור נדחים בזאת. בנסיבות העניין ובהתחשב בעובדה כי העותרת הייתה נתונה במשמורת תקופה ארוכה, אין צו להוצאות. משרד הפניםגירוש מארץ