קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום דמי אבטלה בחגים:   1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל - אביב מיום 14.12.00 (עב 914681/99 השופטת א. לקסר - אב"ד, מר פרידמן - נ.צ.) על פיו, התקבל רק בחלקו ערעורו של המערער על החלטת ועדת העררים שעל יד שירות התעסוקה מיום 14.10.99.   2. העובדות, שעליהן אין מחלוקת נקבעו על ידי בית הדין האזורי כדלקמן:  א. המערער היה מובטל שהתייצב בלשכת שירות התעסוקה (להלן- הלשכה) ונרשם כמחוסר עבודה. יום התייצבותו בלשכה היה בכל יום ג' בשבוע.   ב. במהלך חודש ספטמבר 98, התייצב המערער בלשכה בתאריכים הבאים: 1.9, 8.9, 15.9. בימים 22.9 ו- 29.9 היתה הלשכה סגורה בגלל החגים. בגין התקופה שמיום 15.9 ועד 1.10 קיבל המערער אישור זכאות לדמי אבטלה אף שלא התייצב בלשכה. לטענת המשיב, ימים אלו הוכרו למערער כימי אבטלה עקב טעותו של המשיב. בפועל לא נדרש התובע להחזיר את דמי האבטלה לתקופה מיום 15.9 ועד ליום 1.10.   ג. בחודש אוקטובר 98, התייצב המערער בלשכה בתאריכים 20.10 ו- 27.10. ביום 6.10 היו משרדי הלשכה סגורים בשל חג הסוכות. ביום 13.10 לא התייצב המערער בלשכה מסיבה אישית שאינה נמנית על הסיבות המפורטות בסעיף 163 (ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).   המשיב לא אישר למערער את התקופה שמיום 1.10.98 ועד ליום 14.10.98 כתקופת זכאות לדמי אבטלה. ועדת העררים שעל יד שירות התעסוקה דחתה את עררו של המערער על החלטה זו. בית הדין האזורי קיבל את ערעורו של המערער ביחס לתקופה מיום 1.10.98 ועד ליום 6.10.98 (להלן- תקופה א') וקבע, כי לא נקבע למערער יום התייצבות חלופי ליום 6.10.98 שחל בחג הסוכות ועל כן, רשאי היה המערער להסתמך על התנהגותו של המשיב אשר אישר לו זכאות לתקופה מיום 15.9 ועד לסוף חודש ספטמבר הגם שלא התייצב בפועל בימי ההתייצבות הקבועים שלו באותה תקופה בשל החגים. ביחס לתקופה מיום 7.10.98 ועד ליום 13.10.98 (להלן - תקופה ב'), דחה בית הדין האזורי את טענות המערער. בהסתמך על תקנה 6 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג- 1972 (להלן- התקנות) קובע בית הדין האזורי, כי בשל אי התייצבותו של המערער מאותו יום ועד ליום 20.10. אין המערער יכול להחשב כמחוסר עבודה לגבי תקופה ב'. הערעור שבפנינו הוא על קביעתו של בית הדין האזורי לפיה, אין המערער זכאי להחשב כמחוסר עבודה בתקופה ב'.     3. תמצית טענותיו של המערער הינן אלה:   א. על פי החוק די בכך שאדם התייצב לרישום בלשכה בתחילת השבוע כדי שיחשב כמובטל בכל אותו שבוע גם אם לא התייצב בתחילת השבוע שלאחריו.   ב. התקנה הרלוונטית היא תקנה 6 (א) הקובעת את "התנאים" המהותיים להיות אדם מחוסר עבודה מכח סעיף 163 (א) לחוק ואילו תקנה 6 (ב) עניינה רק תוצאה טכנית הנובעת מקיום אותם תנאים. מכאן, שיש לרשום אדם כמחוסר עבודה לתקופה של שבוע גם אם לא התייצב בלשכה בתחילת השבוע שלאחריו אלא אם כן הוכח שהאדם עבד באותו שבוע.   ג. תקנה 6 (ב) הותקנה בחריגה מסמכות והיא בטלה.   ד. לפי סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות, ששת הימים שלאחר התייצבות האדם בלשכה הינם "הימים האחרונים שבתקופה" מכח סעיף זה.   ה. מדובר בעונש המוטל על המובטל המפסיד ימי אבטלה רטרואקטיביים והמחוקק לא נתן סמכות ענישה למתקין התקנות.   ו. היוות אדם "מובטל" הינה עובדה ואין המחוקק יכול לבטל עובדות, דבר המהווה חריגה מסמכות.   ז. אין זה הגיוני, כי מובטל שמצא עבודה במהלך השבוע וממילא לא התייצב לרישום בתחילת השבוע שלאחריו, יפסיד את זכותו לדמי אבטלה עבור כל השבוע.   ח. אין זה הגיוני, כי אי התייצבות ביום אחד תגרום להפסד של דמי אבטלה לשבוע ימים.   ט. המשיב לא הודיע למערער את שיטת הרישום על פיה קיים "רצף" בין מועדי ההתייצבות, ויש חובה להודיע למתייצבים על שיטה זו.   י. הרישום של מובטל נעשה על פי תקנון שירות התעסוקה וע"כ יש חובה להוכיחו ולהודיע על תוכנו לכל מובטל, דבר שלא נעשה.   יא. בית הדין האזורי צריך לפסוק לטובת המערער הוצאות משפט, דבר שלא נעשה.   3. סעיף 163 (א) לחוק קובע: " רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור".   בתקנה 6 לתקנות נקבע: "(א) רואים אדם רשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה, לענין סעיף 163 לחוק, אם נרשם בה כדורש עבודה בהתאם לתקנון שירות התעסוקה והתייצב לרישום כמחוסר עבודה בלשכת העבודה בימים ובשעות שקבעה לשכת העבודה למתן סידורי עבודה באותו מדור שבו שובץ ושהודעה עליהם פורסמה על לוח המודעות של אותה לשכת עבודה. (ב) אדם ייחשב כרשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה בתקופה שבין יום התייצבותו האחרונה ליום התייצבותו הקודמת, ובלבד שהתייצב בפועל כאמור בתקנת משנה (א)".   מכח תקנה 6 (ב) לא יראו אדם כמחוסר עבודה החל מיום התייצבותו הקודמת, אם לא התייצב לרישום במועד שנקבע על ידי הלשכה, אלא אם כן אי התייצבותו נבעה מהסיבות המפורטות בסעיף 163 (ג) לחוק.   לשונה של התקנה ברורה וחד משמעית. אין כל מקום לפרשנות לה טוען המערער ביחס לאותה תקנה. אין בתקנה זו סתירה כלשהי ללשונו ולהגיונו של החוק או לתכליתם של דמי האבטלה בכלל.   אין מחלוקת, כי המערער לא התייצב לרישום ביום 13.10.98 מסיבה אישית שאינה נמנית על הסיבות המפורטות בסעיף 163 (ג) לחוק ועל כן, בדין לא רשם המשיב את המערער כמחוסר עבודה לתקופה מיום 7.10.98 ועד ליום 13.10.98.   באשר להוצאות המשפט, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בשאלה זו ולא מצאנו עילה לחרוג מכלל זה.   4. הערעור נדחה ופסק דינו של בית הדין האזורי מתאשר מטעמיו.   אין צו להוצאות.דמי אבטלה