האם יש זכאות לדמי אבטלה לאישה שעובדת אצל בעלה ? סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי קובע מיהו מבוטח לצורך ביטוח אבטלה, כדלקמן: "בפרק זה - "מבוטח" - (1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו; ..." "עובד" הוגדר בסעיף 1 לחוק: "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". בת/בן זוג אינם נכללים בהגדרה של "עובד בן משפחה" ועל כן, יש לבחון לגביהם האם מתקיימים המבחנים הרגילים של יחסי עובד-מעביד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי אבטלה לאישה שעובדת אצל בעלה: 1. בענייננו תביעה לדמי אבטלה. 2. הנתבע דחה את תביעתה של התובעת מתאריך 29.6.03 בטענה כי היא לא השלימה תקופת אכשרה הנדרשת בסעיף 161 א' 1(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן "חוק הביטוח הלאומי"). על כך נשלחה הודעה לתובעת ביום 17.9.03. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 3. התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה לאחר שפוטרה מעבודתה בחברה א.מ.נ.א מסגריה בע"מ (להלן: "החברה"). לטענת התובעת, היא התחילה לעבוד בחברה בתאריך 1.2.98 ועבדה עד לחודש 4.03. החברה היא בבעלות בעלה של התובעת, מר משה אברהם ( בעל 99% ממניות החברה) והתובעת (1%). הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובעת הייתה עצמאית ולא עובדת שכירה ולכן, אינה עונה על הגדרת "מבוטח" לפי חוק הביטוח הלאומי. 4. עובדות המקרה: בדיון העידו התובעת ובעלה שגם מסרו הודעות לחוקר המוסד (נ/2, נ/3). עדויותיהם היו עקביות, אמינות, ולא נתגלתה כל סתירה בין הצהרתם בבית הדין לבין האמירות שבהודעות שנגבו על ידי החוקר. בהתאם לראיות שנשמעו בדיון, נקבע עובדות כדלקמן: א. הונפקו תלושי שכר לתובעת בגין כל תקופת העבודה (1/2/98 עד 30/4/03). השכר ההתחלתי היה סך של 2,500 ₪ - נטו ובמהלך התקופה עלה לסך של 3,100 ₪ נטו. שכרה של התובעת עלה כאשר הועלה שכר של כל עובדי החברה. ב. התובעת עבדה כפקידה, בעבודה מול בנקים, הדפסות, הוצאת צ'קים, תעודות משלוח, טיפול בביטוחים וענתה לטלפונים. התובעת הייתה הפקידה היחידה בחברה, ועבדה במשרדי החברה שהיו באזור תעשייה בבית שאן. הוגשו לתיק בית הדין מסמכי החברה מתקופות שונות שמולאו בכתב ידה של התובעת. לתובע אין השכלה פורמאלית, ילדיה לימדו אותה לעבוד על מחשב, בביתה. הילדים לא עבדו בחברה (למעט בתקופות של חופשים). ג. בנוסף לתובעת, העסיקה החברה 4 עובדים, שעסקו בעבודות מסגרות. יתר העובדים הדפיסו כרטיסי נוכחות, כאשר התובעת לא הדפיסה. ד. לפני שהתובעת התחילה את עבודתה כפקידה בחברה, עבדה עובדת אחרת, שיצאה לחופשת לידה. התובעת לא הוחלפה ע"י עובדת אחרת מאחר שזמן קצר לאחר פיטוריה, החברה הפסיקה את פעילותה. ה. התובעת עבדה כל ימי השבוע, משעה 8:15-8:00. שעת הסיום הייתה משתנה, בהתאם לצורכי העבודה, בין השעה 13:00 לשעה 15:00. ו. התובעת קיבלה את משכורותיה בצ'קים, שהופקדו בחשבון הבנק שלה (לא משותף עם בעלה). ז. היו קשיים כלכלים לחברה, שבסופו של דבר הביאו להפסקת פעילותה. כשהתעוררו בעיות כאלה, התובעת קיבלה שכרה אחרי ששולמו ליתר העובדים. ח. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים, ששוחררו מקרן הפיצויים. 5. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי קובע מיהו מבוטח לצורך ביטוח אבטלה, כדלקמן: "בפרק זה - "מבוטח" - 1) תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים וטרם הגיע לגיל הקבוע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ב' בלוח א'1, והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו; ..." "עובד" הוגדר בסעיף 1 לחוק: "עובד" - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות". בת/בן זוג אינם נכללים בהגדרה של "עובד בן משפחה" ועל כן, יש לבחון לגביהם האם מתקיימים המבחנים הרגילים של יחסי עובד-מעביד. 6. מסקנות לגבי מעמדה של התובעת וזכאותה לדמי אבטלה: נקדים ונאמר כי לא ברור על סמך אילו ראיות ביסס הנתבע את דחיית התביעה של התובעת. בכתב ההגנה נטען כי היא הייתה עובדת עצמאית, ובסיכומי ב"כ הנתבע נאמר כי לא ניתן להבחין בין תפקידה כבעלת מניות בחברה לבין עבודתה וכן, כי עבודתה הייתה ככל היותר עזרה משפחתית. בעלותה של התובעת ב- 1% מניות החברה אין בה כדי להראות כי מדובר ב"עצמאית". התובעת לא הייתה מנהלת של החברה, שנוהלה על ידי בעלה, והוסבר (הסבר שמקובל עלינו) כי באותה תקופה נדרשו שני בעלי מניות לצורך הקמת חברה וזו הסיבה שהיא הופיעה כבעלת מניות בחברה. הוכח כי התובעת ביצעה עבודה סדירה, במהלך יותר מ- 5 שנים, כאשר הונפקו תלושי שכר וקיבלה משכורת בצ'קים, שהופקדו בחשבון הבנק שלה. התובעת לא קיבלה העלאת שכר חריגה לקראת הפסקת עבודתה, ושכרה עלה כאשר הועלה שכרם של כל עובדי החברה. משכורתה של התובעת שולמה באופן סדיר, ולא הייתה תלויה במצבה של החברה. סביר ביותר כי השכר של התובעת שולם רק אחרי שהחברה שילמה את משכורות יתר העובדים, בהתחשב בקרבתה למנהל החברה. התובעת ובעלה הצהירו בתום לב ובהגינות כי כך נעשה, על מנת למנוע שהעובדים המקצועיים יתפטרו מהעבודה, כאשר עבודתם הייתה נחוצה לצורך המשך קיומה של החברה. באופן טבעי, התובעת, אשתו של מנהל החברה, גלתה יותר סבלנות לאיחורים בתשלום שכרה, וודאי אין בהתנהגות זו כדי לשלול את מעמדה כעובדת. לאותה מסקנה ניתן להגיע באשר להחתמת כרטיס נוכחות. לאור יחסי קרבה ואמון בין בני הזוג, והתפקיד שהתובעת מילאה, היא לא נדרשה לרשום ימים או שעות עבודה, ועבדה שעות גמישות יחסית, כאשר שולם לה שכר גלובאלי. התובעת החליפה עובדת אחרת שהפסיקה לעבוד בחברה, עבדה תקופה ארוכה ורצופה, והפסיקה לעבוד רק כאשר החברה נקלעה לקשיים כלכליים, שבסופו של דבר, הביאו לסגירתה, כחודשיים לאחר פיטורי התובעת. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי התובעת עונה להגדרת "עובדת" בהתאם לסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי ולכן, דין תביעתה להתקבל. 7. לסיכום: אנו קובעים כי לתובעת תקופת אכשרה נדרשת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ולכן, אנו מקבלים את תביעתה לדמי אבטלה. על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דמי אבטלה