קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הובלת ציוד מכני כבד: תביעה לתשלום -.88,056 ₪ , שכר הובלות אותן ביצע התובע, לטענתו, עבור הנתבעת. אין מחלוקת כי עיסוקו של התובע בהובלות כלי ציוד מכני כבד; אין מחלוקת שלנתבעת יש, או היו במועדים הרלבנטיים לתביעה, כשציוד מכני כבד שנועדו לביצוע עבודות עפר, כשם שאין מחלוקת שהתובע ביצע עבור הנתבעת הובלות של אותם כלים. המחלוקת אחת היא ושני ראשים לה: כלום ביצע התובע עבור הנתבעת אותן הובלות בעבורן תובע הוא שכרו והאם זכאי הוא לשכר אותו הוא תובע בעבור הובלות אלו. הצדדים הגישו תצהירי עדות, אליהם צורפו כל המסמכים עליהם מבקשים הם לסמוך. לאחר זאת הסכימו כי ביהמ"ש יכיריע במחלוקת על יסוד הראיות שבפניו, בלא חקירה נגדית של המצהירים, לאחר שמיעת סיכומי ב"כ הצדדים. בתצהיר עדותו פרט התובע, ברחל בתך הקטנה, כל הובלה והובלה, מועדה המדוייק, מקום המוצא ומקום היעד, כולן הובלות שביצע עפ"י הזמנת והוראות הנתבעת. לתצהירו צרף עותקים מיומנו המתעדים כל עבודתיו בתקופה הרלבנטית ובהן מנויות אף ההובלות הנטענות. עוד צירף העתקי חשבוניות מס אותן מסר לנתבעת אחת לחודש ובהן ריכוזי ההובלות, והתמורה הנדרשת; עוד צירף אישור רואה חשבון המעיד כי בספרי החשבונות של התובע רשומה יתרת חוב של הנתבעת, בסכום הנתבע. התובע מאשר בתצהירו שכל הובלה היתה מתועדת בתעודת משלוח שנמסרה לידי הנתבעת (בחשבוניות אף מצויינים מספרי תעודות המשלוח). אשר לעלות ההובלות מעיד התובע כי התמורה היתה נקבעת לכל הובלה עפ"י טיבה והנתבעת מעולם לא חלקה על התמורה שנדרשה. עוד מעיד הוא כי בפניותיו הרבות אל הנתבעת קודם הגשת התביעה מעולם לא חלקה על החוב אלא ביקשה ממנו להתאזר בסבלנות, בשל קשיים אליהם נקבלה, והבטיחה כי תפרע חובה מיד לכשתקבל כספים אותם אמורה היתה לקבל מחברה אחרת. התובעת אף שילמה -.10,379 ₪ על חשבון חובה לאחר הגשת התביעה (אף שבהגנתה חלקה, כאמור לעיל, על החוב מכל וכל). מנגד הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת מר יאיר ויינגולד; מר ויינגולד מאשר כי אכן התקיימו בין הצדדים במשך שנים רבות יחסים עסקיים במסגרתם הוביל התובע ציודה של הנתבעת ואף "נוצרו בין הצדדים יחסי עבודה ידידות ואמון טובים", אך לעיצומה של מחלוקת אין בפיו גירסה של ממש. כל שיש לו לומר (סעיף 6 לתצהירו): "ככל הידוע לי וככל שזכור לי לא נותרה לנתבעת יתרת חוב כלשהי לתובע והנתבעת שילמה לו את התמורה גין כל ההובלות" ועוד (סעיף 7): "ביחס להובלות אשר מפורטות בכתב התביעה - לא ידוע לי שאכן אלו נעשו בפועל". מר ויינגולד מסביר כי מזה כ-3 שנים אין הנתבעת פעילה עוד, ואין לה ניירת מסודרת ולפיכך אין לאל ידיו לשחזר את ההובלות ולבדוק את כל הנטען ע"י התובע. צודק ב"כ המלומד של התובע עו"ד א. באדר כאשר הוא מצביע על עקרון טענת "ברי" כנגד טענת "שמא" " ... מול עדות "ברי" של המערערת מצויה טענת "שמא" של המשיבים וכלל נקוט בידינו כי ברי ושמא ברי עדיף [כתובות, יב, ב(ה)]" ע"א 1482/92 א. הגר נ' ח. הגר ואח' פ"ד מז(2) 793 בעמ' 804 (הדגשות אינן במקור - ר.ש.) [ור' אף בבא קמא קי"ח א(א)]; כנגד גירסתו הברורה של התובע אין הנתבעת מציגה גירסה של ממש. את יהבה משליכה הנתבעת, כעולה מתצהיר עדות מנהלה ועוד יותר מטעון בא כחה המלומד עו"ד צור, על פגמים שהיא מוצאת בראיות התובע ובעיקר בעובדה שלא צירף העתקי תעודות המשלוח. זו אכן מעוררת פליאה אך הוסברה ע"י ב"כ התובעת בהסבר מניח את הדעת. יתרה מכך, אין ספק שמקור תעודות המשלוח נמסרו, עם כל הובלה, לידי הנתבעת. גם אם הפסיקה הנתבעת פעילותה זמן לא רב קודם הגשת התביעה עדיין אין בכך הסבר ל"העלמות" כל ניירותיה ומסמכיה. לא נטען מפי עד ההגנה שכל מערכת מסמכיה אבדו או הושמדו. החוק מחייב החזקתם שנים מספר (לצרכי מיסוי לפחות) וחובה זו מוטלת על מנהליה גם אם הפסיקה החברה פעילותה. עד ההגנה מאשר בתצהירו (סעיף 6) כי "יתרת החוב" בסך -.10,279 ₪ שולמה לאחר הגשת התביעה "ועם תשלום סכום זה לא חבה הנתבעת לתובע דבר". לא מצאתי הסבר לקושיה כיצד חישב העד "יתרת חוב" זו בהעדר מסמכים - ואם היו בידיו מסמכים לחישוב אנה באו ? (לא נעלמה מעיני ההסתייגות "הרפויה" בסיפא שבאותו סעיף). עוד יצויין כי עד ההגנה איננו מכחיש כי הנתבעת קיבלה בשעתו את החשבוניות שהוגשו ע"י התובע ולא הצביע על הסתיגות או הכחשה מפי הנתבעת במועד קבלת אותן חשבוניות, כשם שאינו מכחיש טענות התובע כי הנתבעת חזרה והבטיחה לפרוע חובותיה. סיכומו של דבר: סבורני שדי בראיות התביעה, תצהיר התובע וצרופותיו, שאין כנגדן למעשה דבר, להוכחת התביעה. לפיכך- אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע -.77,677 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה (16/01/2000) ובנוסף על כך הוצאות התביעה וכן שכ"ט עו"ד בסך -.6,000 ₪ ומע"מ על שכר הטרחה. הובלות