מה דינה של החלטת ועדת ערר שניתנה בחוסר סמכות ? פסק דין שנתן בית משפט מחוסר סמכות חסר כל נפקות משפטית, ועל כן לא יהווה מחסום דיוני, כהשתק עילה או כהשתק פלוגתא בהתדיינות אחרת בין אותם צדדים. האם זהו הדין כלפי החלטת ועדה שניתנה בחוסר סמכות ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלטת ועדה בחוסר סמכות: ערעור מנהלי זה מופנה כנגד החלטת ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז תל-אביב מיום 25.01.04 בערר מס' חל/5141/02. בערעורה טוענת הועדה המקומית לתכנון ולבניה, כי החלטת ועדת הערר ניתנה בחוסר סמכות, תוך עקיפת סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, (להלן: "החוק"). העובדות: בתאריך 26.11.98 התובעים (להלן: "התובעים המקוריים") תביעה לועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון (להלן: "הועדה" או "המערערת") לתשלום פיצויים בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק. הועדה דחתה את תביעתם ועל החלטתה זו הוגש על ידי התובעים המקוריים ערר לועדת הערר המחוזית מחוז תל-אביב (להלן: "ועדת הערר") לערר צורפו מלבד התובעים המקוריים: יוסף וייסמן, שאיו סימה, סמואל בר זכאי, חנה קדוש, ציפורה בק, דורית חורב, לאה נקש ועזריה באטרוס. (להלן: "העוררים הנוספים"). אין חולק כי לועדת הערר לא הוגשה בקשה לצירופם של העוררים הנוספים ודבר צרופם לא הודע מפורשות למערערת. המערערת לא הבחינה בצירופם של כל העוררים הנוספים, עד לשלב בו הוחל בהצגת שומת התובעים בפני השמאי המכריע, אשר מונה על ידי ועדת הערר. עם גילויה של עובדה זו, הגישה המערערת לועדת הערר בקשה למחיקתם של העוררים הנוספים מכתב הערר. בהחלטתה נשוא הערעור דחתה יו"ר ועדת הערר את בקשת המערערת. (למעט, מחיקתם בהסכמה של העוררים לאה נקש ועזריה באטרוס). ההחלטה: בהחלטתה, קבלה יו"ר ועדת הערר, את הטענה לפיה: ערר על החלטת ועדה מקומית, בגין תביעה לפיצויים רשאי להגיש מי שתבע פיצויים או מי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה המקומית. אולם, למרות האמור לעיל דחתה את בקשת המערערת למחיקתם של העוררים החדשים משני טעמים; (1) מעשה בית דין. (2) מכיוון שהועדה המקומית לא דנה בעררים לגופו של ענין, ודחתה אותם מחמת התיישנות, לא התקיים כלל דיון לגבי חלק מן התביעות. כמו כן התקבלה טענת המשיבים לפיה חלקם הינם חליפים או מיופי כח של תובעים מקוריים. דיון: המערערת טוענת, ובצדק, כי ועדת ערר מוסמכת לדון בערר על החלטה של ועדה מקומית (סעיף 12(א) לחוק התכנון והבניה) ומשלא נתקבלה החלטה בעניינם של העוררים החדשים לא היה לה, לועדת הערר במה לדון. סבורני כי אלה מושכלות ראשונים שהרי בהעדר תביעה ופסק דין אין ערעור. על כן נשאלת השאלה, האם למרות שההליך בפני ועדת הערר נערך בחוסר סמכות, הוא מקים מעשה בית דין או השתק כפי שקבעה יו"ר ועדת הערר. אני סבורה, שגם אלמלא טענה המערערת, שהוטעתה על ידי העוררים החדשים ההחלטה שניתנה בעניינם של עוררים מבלי שקדמה לה כל החלטה בת ערעור הוא בטל מעיקרא, כפי שכותבת המלומדת ד"ר נינה זלצמן, בספרה מעשה בית-דין בהליך אזרחי, פירסומי הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א - 1991, בעמ' 201: "הכלל הוא, שרק פסק דין סופי, שנתן בית משפט בסמכות כדין, יכול להוות מעשה בית-דין, כאשר היה בית המשפט חסר סמכות לפסוק בתובענה שהובאה לפניו, בטל פסק הדין מעיקרא, ואין בכוחו למנוע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בגין אותה עילת תביעה או בשל אותה פלוגתא". ובעמ' 204: "פסק דין שנתן בית משפט מחוסר סמכות חסר כל נפקות משפטית, ועל כן לא יהווה מחסום דיוני, כהשתק עילה או כהשתק פלוגתא בהתדיינות אחרת בין אותם צדדים. למעשה משתעלה טענת בטלותו של פסק הדין (VOID) מחמת חוסר סמכות, לצורך הדיפת טענת היריב בדבר מעשה בית דין, יידרש בית המשפט שלפניו נידונה התובענה השניה להכריע בשאלת סמכותו של בית משפט או בית דין אחר. מאחר שמדובר בתקיפת עקיפין של פסק דין בטל, מוסמך כל בית משפט, שלפניו הועלתה הטענה, לדון ולפסוק בה. הכרעתו באותה שאלה היא הכרעה בדרך אגב, במובן סעיף 76 לחוק בתי מה פשט, ורק לצורך אותו עניין שהובא לפניו כדין". בענייננו, בנוסף על פגם יסודי זה, טענה המערערת, כי עד למועד בו החל השמאי המכריע לדון בתביעות לא הייתה מודעת למעשה ההטעיה וטענתה לא נסתרה. בנסיבות אלה, המסקנה לפיה המערערת מנועה מחמת שיהוי או מעשה בית דין מלטעון כנגד צירוף העוררים החדשים אינה יכולה לעמוד. אילו הגישו העוררים החדשים בקשה להצטרף להליך; ובקשתם היתה נדונה ומתקבלת, יתכן, כי לאחר חלוף המועד להגשת הערעור לא היתה המערערת רשאית לשוב ולפתוח את הדיון בסוגיה זו. אלא שבענייננו צורף שמם של העוררים החדשים להודעת הערר מבלי שאיש טרח לבקש את צירופם, ומשכך גם לא התקבלה החלטה המקימה מעשה בית דין או השתק פלוגתא. נימוק נוסף של יו"ר הועדה מבוסס על ההליך שהתקיים בפני הועדה. גם בסוגיה זו אין דעתי כדעתה. התובעים המקוריים הגישו את תביעתם לועדה אשר דחתה אותן מחמת התיישנות ועררו על החלטה זו; לעומתם, העוררים החדשים כלל לא הגישו תביעה ומכאן שלא נתקבלה החלטה שעליה ניתן לערער. לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולבטל את החלטת יו"ר ועדת הערר שמשמעותה צירופם של העוררים החדשים שלא כדין. באשר לעוררים החדשים הטוענים כי הם חליפיהם או מיופי כוחם, של תובעים מקוריים היה עליהם להגיש בקשה לועדה לתיקון התביעה ולהוכיח טענתם, בהסתמך על תקנה 36 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, וגם עתה פתוחה בפניהם הדרך לנקוט בהליך הדיוני המתבקש. המשיבים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.בניהחוק התכנון והבניהעררועדת ערר לתכנון ובנייהועדת ערר