בית המשפט פסק כי העובדה שהשופטת הייתה שותפה בעבר במשרד עורכי-הדין המייצג את המשיבים, אין בה כשלעצמה כדי ליצור עילת פסלות בנסיבות העניין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היכרות בין שופט לעורך דין / פסילת שופט שהיה עורך דין במשרדו של ב''כ אחד הצדדים: ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ב' כהנא) מיום 30.5.2001, ובה נדחתה בקשת המערער כי בית-המשפט יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת"א 2875/00. המערער הגיש נגד המשיבים תביעה בבית-משפט השלום. ביום 30.5.2001 ביקש המערער כי בית-המשפט (השופטת כהנא) יפסול את עצמו מלשבת בדין הן מהטעם שהשופטת, בטרם התמנתה לכהונתה, שימשה כעורכת-דין של המשיבה 2, סהר חברה לביטוח בע"מ, והן משום שהייתה שותפה במשרד עורכי-הדין בלטר-גוט, המייצג את המשיבים. השופטת דחתה בהחלטתה מיום 30.5.2001 את בקשת הפסילה. השופטת קבעה כי הטענה שעליה לפסול עצמה מלדון בתובענות המוגשות נגד המשיבה 2 נטענה בעבר על-ידי בא-כוח המערער, נדחתה על-ידיה ונדחתה אף בערעור שהוגש לבית-המשפט העליון. באשר לטענה כי המשיבים מיוצגים על-ידי משרד שבו הייתה השופטת שותפה בעבר קבעה השופטת כי אין בה להצדיק את פסילתה נוכח העובדה שחלפו קרוב לשמונה שנים מאז הייתה שותפה במשרד ומאחר שאינה מכירה את עורכי-הדין המופיעים בפניה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער טוען כי היות השופטת משך שנים עורכת-דין קבועה של המשיבה 2 בהצטרף לכך כי הייתה שותפה במשרד המייצג את המשיבים, מחייבים כי השופטת לא תדון בתיק. כן טוען המערער, כי במקרה אחר שבו הוגשה תביעה נגד המשיבה 2, אשר הייתה מיוצגת על-ידי משרד עורכי-הדין בלטר-גוט, נענתה השופטת לבקשת בא-כוח המערער להעביר את הדיון לשופט אחר. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. קבעתי בעבר כי העובדה שהשופטת הייתה טרם מינויה עורכת-דין של המשיבה 2 אין בה כדי להצדיק את פסילתה מלדון בתיקים שבהם המשיבה 2 הינה בעלת-דין, זאת נוכח הזמן הרב שעבר מאז שטיפלה השופטת בעניינה של המשיבה 2 והיעדר קשר בין העניינים הנדונים לעניינים שבהם עסקה השופטת כעורכת-דין (ע"א 7661/00 פונט נ' סהר חברה לביטוח בע"מ [1]). לפיכך איני מוצא מקום להידרש לטענת בא-כוח המערער בעניין זה פעם נוספת. כך גם העובדה שהשופטת הייתה שותפה בעבר במשרד עורכי-הדין המייצג את המשיבים, אין בה כשלעצמה כדי ליצור עילת פסלות בנסיבות העניין. אכן, עצם העובדה כי שופט עבד במשרד עורכי-דין המופיע בפניו במשפט מסוים אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו מלישב בדין (ראו והשוו In re Affidavit of BIAS (1997) [3], at p. 1155). יש לבחון בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו אם ישנו חשש ממשי למשוא פנים. בהקשר זה תיתכן רלוונטיות לשורה של נסיבות, ובהן משך הזמן שחלף למן עבודתו של השופט כפרקליט במשרד ובין המשפט הנדון. השאלה היא אם מתקיימים קשרים בין משרד עורכי-הדין ובין השופט, ובמיוחד אם קיימת עדיין התחשבנות כספית בין משרד עורכי-הדין ובין השופט. כמו כן תהא חשיבות לשאלה אם השופט עסק בתחום הספציפי ובתיק הנדון בפניו עת היה עורך-דין במשרד (ראו והשוו: In re Affidavit of BIAS הנ"ל [3], בעמ' 1156 וכן American Bar Association Committee on Ethics and Professional Responsibility, Informal Decision 594 (22.10.1962)). חשיבות יכולה להיות גם לגודלו של המשרד, לתחומי עיסוקיו וכן לשאלה אם השופט - עת עבד כפרקליט במשרד - היה מבעליו (שותף) או אך שכיר. ודוק, אין רשימה זו מהווה רשימה סגורה של שיקולים ונסיבות. יש לבחון כל מקרה לגופו על-פי מאפייניו ועובדותיו. נסיבות אלו - ואחרות - אינן אלא ביטוי לאמת-המידה המדריכה שופט בשאלת פסלות מלישב בדין, והיא אמת-המידה של קיומו או היעדרו של חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"א 763/00 מגדל כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מזרחי [2]). 5. אכן, בנסיבות המקרה שבפניי הייתה השופטת בעבר שותפה במשרד עורכי-הדין המייצג את המשיבים. אולם לבד מעובדה זו - שאין בה כשלעצמה משום חשש ממשי למשוא פנים - אין בנסיבות המקרה עילה לפסילתה של השופטת. כך גם לא מצאתי בהצטברות הנסיבות - היות השופטת עורכת-דין של המשיבה 2 והיותה שותפה בעבר במשרד באי-כוח המשיבים - כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתה של השופטת מלישב בדין. הערעור נדחה אפוא. המערער יישא בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.עורך דיןשופטים