היתר להצבת מטלטלין בחוף הים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר להצבת רפסודה בחוף הים: ערעור זה עניינו תחולת חוק התכנון והבניה על רפסודה שהוצבה על גבי רגליים הידראוליות בחוף אילת ועל מהותה כמבנה או בנין שהקמתו טעונה רישוי עפ"י הוראות חוק התכנון והבניה. מחומר הראיות עולה כי המשיבה רכשה מה שכונה ע"י הצדדים כרפסודה שהיתה נטושה שנים רבות וגררה אותה למקום מסויים בחוף אילת שאושר ע"י עיריית אילת. המשיבה החלה בשיפוצה לאחר שחתמה על מה שכונה בשם "הסכם עגינה" עם החברה הכלכלית של עיריית אילת. במהלך ביצוע פעולות השיפוץ הוציאה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה צו הפסקה מינהלי, עפ"י הוראות סעיף 236לחוק התכנון והבניה, להפסקת העבודות שהמשיבה עסקה בהן. המשיבה ערערה על צו זה בפני בימ"ש השלום באילת שקיבל את הערעור וביטל את צו ההפסקה ומכאן ערעור זה. מבחינה עובדתית לא היתה מחלוקת בין הצדדים שאותה רפסודה ששטחה כאלף מטר מרובע ונועדה בעיקרה לעסקים, בילוי מסעדה וכיו"ב מסוגלת לצוף על פני המים וניתן גם לגרור אותה ממקום למקום כשהיא צפה על פני המים והיא אף נרשמה ככלי שייט בהתאם להוראות חוק הספנות (כלי שייט, תש"ך - 1960). מן הצד האחר לא היתה גם מחלוקת שאותה רפסודה הוצבה, סמוך ובצמידות לחוף, על גבי רגליים הידראוליות שקיבעו אותה באופן קבוע לקרקעית הים ואף הוצב גשר להולכי רגל שחיבר את הרפסודה באופן קבוע לחוף הים ושנועד לאפשר עליה וירידה של אנשים מהחוף לרפסודה. ב"כ הצדדים הסכימו שאותו גשר טעון היתר לפי חוק התכנון והבניה בהיותו מקובע לחוף באופן קבוע וגם ב"כ המשיבה הסכים שהרפסודה ניצבה במקומה במשך תקופה ארוכה ודיבר על אפשרות השטתה למקומות אחרים לאירועים מיוחדים למעשה כאפשרות תאורטית ולא כדבר שיגרתי עפ"י תכנית קיימת. בהתאם לכך נשאלת השאלה אם הצבת הרפסודה באותו מקום היתה טעונה היתר לפי חוק התכנון והבניה. סעיף 145לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965קובע כי: "לא יעשה אדם אחת מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שניתנה לו הוועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך... (1) (2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו..." סעיף 1לחוק מגדיר את המונח "בנין", שהקמתו או תוספת לו טעונים, כאמור, היתר כ: "כל מבנה בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט ברזל עץ או כל חומר אחר, לרבות: (1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע (2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיו"ב הגודרים או תוחמים או המיועדים לגדור או לתחום שטח כולל או חלל". עוד יש להוסיף כי לפי הוראות סעיף 156(ב) לחוק: "לא יעשה אדם במימי החופים דבר הטעון היתר לפי פרק זה (הוא הפרק הדן ברישוי כפי שפורט לעיל) אלא בהתאם לאמור בתוספת השניה". ובתוספת השניה נקבעה וועדה למימי החופין ונקבע כי לא יינתן היתר לבניה או לפעולה אחרת הטעונה היתר לגבי מימי חופין אלא בהתאם לתכנית שהוועדה תכין. העולה מן המקובץ הוא כי הקמת בנין או כל שינוי בו, גם בתחום מימי החופין, טעונים רישוי. ביהמ"ש קמא בחן את השאלה אם הרפסודה מהווה בנין, לפי ההגדרה האמורה, שהקמתו וכל שינוי בו טעונים רישוי וקבע כי המבחנים השונים שאומצו בפסיקה, לאמור מבחן המראה, המהות, הקביעות והשכל הישר לא מצביעים באופן חד משמעי על כך שמדובר במבנה והגיע למסקנה כי לאחר שהרפסודה נרשמה ככלי שייט לא תיתכן תחולה מקבילה, של מבנה ושל כלי שייט, ולכן קיבל כאמור את הערעור וביטל את צו ההפסקה המינהלי. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הודיע, בשל החשיבות העקרונית שייחס לענין, על התייצבותו בהליך זה, ביהמ"ש אישר זאת והוא תמך בערעור וחיווה את דעתו כי יש לראות ברפסודה מבנה שהוא בנין כהגדרת החוק שביצוע פעולות בו טעונות היתר ולכן תמך, כאמור, בבקשת המערערת לקבלת הערעור. נראה לי שערעור זה בדין יסודו. מבחינה עניינית כללית אין ספק שהפיקוח על הבניה ועל הקמת בניינים ומבנים במימי החופים חשובים לא פחות, ומבחינות מסויימות אולי גם יותר, מאשר הקמתם באזורי יבשה לאור צמצומם של אזורי החופים במדינה וחשיבותם לציבור ובהתאם לכך נקבעו ההוראות לגבי רישוי בניה באזור מימי החופים כפי שפורטו לעיל ואין להשאיר את פיתוחם של אזורי מימי החופים ואת הבניה בהם ליוזמתם החופשית של בעלי עסקים ואף לא של הרשויות המקומיות שבתחומם או סמוך אליהם הם נמצאים ובהתאם לכך אותם כללים של פעולות הטעונות רישוי באזור היבשה חלים גם באיזורי מימי החופים. מבחינת הוראות ולשון החוק נקבע בפסה"ד בע.פ. 697/85, גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה לוד, פד"י מ' (4) 59כי המבחן העיקרי להקמתו של בנין הוא מבחן הקביעות הכולל גם פן אובייקטיבי וגם פן סובייקטיבי. באותו מקרה היה מדובר בהצבת מבנה טרומי שניתן להעברה ממקום למקום על מנת שישמש כמשרד למוסך ונאמר כי יש לבחון את השאלה לפי אורך הזמן האובייקטיבי שבו מוצב המבנה (הפן האובייקטיבי) ולפי הכוונה של המציב לגבי אורך הזמן (הפן הסובייקטיבי) ודובר גם על מבחן השכל הישר. ביהמ"ש העליון קבע כי הצבת מבנה למשך מספר חודשים אין לראותה כהצבה רגעית או זמנית והיא יוצרת את אותה קביעות הנדרשת לצורך תחולת חוק התכנון והבניה והוא הדין במקרה הנוכחי שבו אין, כאמור, מחלוקת שהרפסודה ניצבת על מקומה פרק זמן ארוך וממושך ושהכוונה להעברתה ממקום למקום, במידה שאכן היתה קיימת ורצינית התייחסה רק למקרים בודדים ונדירים כך שגם לפי המבחן האובייקטיבי וגם לפי המבחן הסובייקטיבי התקיים מבחן הקביעות מה גם שבמקרה הנוכחי יוצבה הרפסודה לקרקעית הים בעזרת רגליים הידראוליות קבועות שלא נכלל בהן אלמנט של ניידות. גם כשמסתכלים על התמונות של הרפסודה כפי שהוגשו לביהמ"ש אין ספק שההתרשמות המתקבלת מהן היא של מבנה כפי שהדבר מובן ממשמעות מונח זה והמסקנה המתבקשת או המתחייבת היא שמדובר בכלי שייט שהוסב למבנה של קבע לצורך הפעלת עסקים של בידור, מסעדות וכיו"ב ולא נותר במשמעותו המקורית של כלי שייט. מבחינה זו יסוד הקביעות אף עולה על זה של אותו מבנה טרומי שבפסק דין גולדשטיין הנ"ל שהונח או הוצב על גבי הקרקע ללא אותו חיבור של רגליים הידראוליות שמחבר וקושר את הרפסודה לקרקעית הים בחיבור נוקשה. נכון הדבר כי העובדה שבעלי הרפסודה התכוונו לנהל בה עסקים איננה מכרעת, כי ניתן לנהל עסקים גם במבנים או דברים ניידים כגון כלי רכב, כלי שייט וכיו"ב אך מבחן המראה ומבחן השכל הישר אינם חסרי משמעות בנוסף למבחני המהות והקביעות שכבר פורטו ועל פיהם מדובר במבנה הקשור לקרקע קשר של קביעות ולא בכלי שייט שמהותו בתנועה ותנודה מתמדת על פני הים. עצם העובדה שהמחוקק בחר לקבוע את מימי החופים כנכללים בהוראות חוק התכנון והבניה מצביעה על כך שראה אפשרות הקמת מבנים, שהחוק חל עליהם, בתחומם והמבנה הנוכחי, גם אם מכנים אותו בשם רפסודה, וודאי נכלל באותה מסגרת של מבנים שהחוק התכוון לפקח על הקמתם. העובדה שהכלי נרשם ככלי שייט איננה שוללת את מהותו גם כמבנה לאחר שהוצב באופן קבוע כפי שהוצב במקרה הנוכחי. לא נראה לי כי קיימת מניעה חוקית למצב של דואליות, שדבר או כלי או מבנה, ייחשבו גם לכלי שייט וגם לבנין לפי חוק התכנון והבניה, המבחן הוא לפי המהות והמרכיבים ואם אותו כלי או דבר או מבנה עונה למרכיבים של שני הדברים הוא אכן מהווה את שני הדברים וחלות עליו ההוראות ביחס לשני המרכיבים. לכן, לדעתי יש לקבל את הערעור, לבטל את ביטול צו ההפסקה המינהלי כפי שהדבר נעשה ע"י ביהמ"ש קמא ולהחזיר אליו את הדיון על מנת שידון בבקשה לביטול צו ההפסקה המינהלי לגופה על בסיס הקביעה כי הרפסודה מהווה בנין לפי ההגדרה בחוק התכנון והבניה ויחליט בענין על בסיס קביעה זו. א. לרון - נשיא ס. הנשיא י. פלפל: אני מסכים. י. פלפל - ס. נשיא השופט נ. הנדל: אני מסכים לחוות דעתו של כב' הנשיא וזאת בשל נימוקיו הבהירים. לדעתי, הרפסודה נשוא הערעור, הינה כפופה לחוק התכנון והבניה בשל היותו מבנה ובניין עפ"י הגדרת חוק זה. פרשנות זו הינה הנכונה מבחינת תכלית החוק, ועל כן יש לפרש את החוק בדרך זו גם במסגרת ההליך הפלילי (ראה סעיף 34כא לחוק העונשין תשל"ז - 1977). על מנת להמחיש את היסוד בגישה פרשנית זו, ולאור הסקרנות המתעוררת ותשומת הלב הנמשכת מהמילה "רפסודה", ארשה לעצמי להפנות לאחת מתשובותיו של הרב יוסף משאש לשאלה שנשאלה. הרב יוסף משאש שימש כרב עיר בתלמסאן (אלגיריה) כחבר בית דין במכנאס (מרוקו) ובשלהי חייו כרב ראשי בחיפה עד לפטירתו בשנת .1974 לפני כ - 80שנה בהיותו הרב באלגיריה, הוא נשאל את השאלה הבאה: "קראת בעתון עברי אחד, ספור אחד, וכתוב בו פעמים הרבה, ירד ברפסודה, שכב ברפסודה, ועוד, ועוד, ולא ידעת פירוש רפסודה ואם היא עברית, או ארמית". וכך השיב הרב: "מלה זו נמצאת בדברי הימים סי' ב' פ' ט"ו: נכרות עצים מל הלבנון ככל צרכך ונביאם לך רפסודות על ים יפו, וכו'. ופי' המצודות וז"ל: רפסודות, הם דוברות האמור במ"א סי' ה', והם המקורות הקשורות יחד להשיטם במים אל מקומם הנרצה. ולשון רפסודות הוכר בתלמוד ירושלמי ברכות פרק ד', עכ"ל. ובעלי העתונים מפרשים אותה על הספינות הקטנות הנקראים בלשון ער"ב פלאיי"ד, וזהו מ"ש ירד ברפסודה דהיינו הספינה הנז', ואפשר שהיא מלה ארמית מדהוזכרה בירושלמי, כמש"ל". (אוצר המכתבים של הרב יוסף משאש, חלק א' מכתב שיט, עמ' קס). לו היתה המשמעות של רפסודה רק כמשמעותה בימי קדם, ברור כי אין היא מהווה מבנה או בניין. אולם, לאור המשמעות והמהות של רפסודה בימינו אנו, כמו במקרה הנוכחי, (והתמונה שצורפה מדברת בעד עצמה) נראה לי כי הרפסודה אכן מהווה בניין ומבנה בהתאם להגדרת חוק התכנון והבניה ואך ראוי הוא כי תהיה תחת הפיקוח והדרישות של חוק זה. גם לו היה מדובר באוניה שהיתה מקובעת לחוף ולקרקע הים כפי שרפסודה זו קובעה נראה לי כי גם היא היתה מקבלת גם מהות של בנין ומבנה בהתאם לאמור. במילים אחרות, לא מיקומה בים של הרפסודה הוא הקובע לעניינו אלא מהותה, מטרתה והקביעות במיקומה. דעתי הינה כי יש לקבל את הערעור כפי שקבע כב' הנשיא. נ. הנדל - שופט לכן הוחלט לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של ביהמ"ש קמא ולהחזיר אליו את הדיון בהתאם להוראות שפורטו בפסק דינו של אב"ד הנשיא א. לרון.מטלטליןחוף הים