ידו של התובע נלכדה במכונה הבנויה כחילזון המסתובב מעביר חלקי עוף לשטיפה, התאונה הוכרה כתאונת עבודה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסת יד למכונה - תאונת עבודה: בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. התביעה הוגשה כנגד שני גופים: גוף אחד הינו המעביד של התובע- ח.נ חיר נעמה בע"מ (להלן: הנתבעת מס' 1), מדובר בחברה שאיננה פעילה היום ולמעשה לא הגישה כתב הגנה כך שאין מניעה עקרונית לתת נגדה פסק דין, לרבות קבלת ההודעה לצד ג' נגדה. יש לציין, כי לחברה הנתבעת מס' 1 הנ"ל היה ביטוח בחברת הפניקס, אשר מתנערת מחבותה על פי תנאי הפוליסה מסיבות שונות ושעל כן, הנתבעת האחרת הגישה נגדה הודעת צד ג'. הנתבעת האחרת, הינה מעוף משחטה לעופות בע"מ (להלן: הנתבעת מס' 2), והיא, למעשה, בעלת המקום שבו בוצעו פעולות השחיטה, כאשר, לטענת התובע, גוף זה גם היה אחראי על העבודה שבוצעה במקום, כאשר המעביד היה למעשה קבלן לאספקת כח אדם בלבד ועוד אתייחס בעניין זה בהמשך. הנתבעת מס' 2 טענה כי אין לה כל אחריות בהקשר זה בתיק זה. מעבר להודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבעת 2 כנגד החברה המבטחת את הנתבעת מס' 1, היא חברת "הפניקס", הגישה חברת "הפניקס" הודעת צד ד' כנגד חברת הביטוח "מגדל" שהינה המבטחת של הנתבעת מס' 1. לאחר שפירטתי את הגורמים שנתבעו בתיק זה, אני עובר לנתוני התיק: התובע, יליד 1983 פועל במקצועו ( כיום בן 28,) טוען, כי ביום 16.8.01 בשעה 16:30 או סמוך לכך, כאשר הוא עובד במפעלה של מעוף משחטה לעופות בע"מ, התרחשה תאונה שנסיבותיה מפורטות בסעיף 3 לכתב התביעה כדלקמן "...ידו נלכדה במכונה הבנויה כחילזון המסתובב מעביר חלקי עוף לשטיפה. יצוין שלמכונה לא היה מיגון". הטענה, איפוא, שהתובע נאלץ להכניס את ידו לתוך מכונה (הבנויה כחילזון מסתובב המעביר חלקי עוף לשטיפה) שלא הייתה ממוגנת ובנסיבות אלה נגרמה לו פגיעה. הפגיעה המתוארת היא פצע קרוע ועמוק ביד ימין. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לתובע אחוזי נכות זמניים ואולם, בהמשך לא נקבעה נכות צמיתה לתובע. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של פרופ' שטהל, אשר קבע לתובע 10% נכות צמיתה בגין הצלקת שנשארה בידו הימנית שהינה ידו הדומיננטית, לפי סעיף 75(1)(ב). הנתבעים, מצידם, תמכו את טענותיהם בחוות דעתו של פרופ' מלר אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין הצלקת, בשיעור 5% בלבד וכי המדובר בנכות אסתטית. ברצוני לציין, כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי רציני של 6 שנים, לא היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה ואולם, יש להביא בחשבון, תוך ניתוח נתוני התיק, את הנזקים הראייתים שגרם התובע עצמו בהתנהגותו ,ככל שהדבר נוגע לבירור השאלות השנויות במחלוקת בתיק. אחלק, הלכה למעשה, את פסק הדין לשלושה: דיון בשאלת האחריות, דיון בשאלת הנזק, דיון בשאלת הכיסוי הביטוחי. האחריות: לאור הכפירה באחריות, נקבע התיק להוכחות. התיק נשמע ביום 4/11/10 ובמהלכו העיד ונחקר ארוכות התובע לגבי נסיבות האירוע, העיד ונחקר מר חיר נעמנה שהינו למעשה הבעלים של הנתבעת 1 - ח.נ חיר נעמנה בע"מ אשר שימש כמעבידו של התובע (ואשר לא הגיש כתב הגנה), העיד ונחקר יצחק משאלי שהינו מנהל תפעול של הנתבעת 2- מעוף משחטה לעופות בע"מ וכן העיד בישיבה שנקבעה ליום 10/3/11 עד נוסף מטעם התובע שהינו העד עסאף מוחמד, אשר הגיש תצהיר ולא יכול היה להגיע לישיבה מיום 4/11/10. ניתוח עדותו של התובע מצביע על כך, כי מדובר בפועל שעבד 3 וחצי שנים עד הפגיעה. מדובר במכונה לניקוי קורקבנים שנקראת "צ'ילר". לטענת התובע, המכונה עובדת באופן אוטומאטי בזמן השטיפה של הקורקבנים. בסוף פס הייצור יש להוציא את הקורקבנים שנשארו והם נאספים ידנית. לטענת התובע, לא ידע כלל, כי אסור להכניס את הידיים בעת הוצאת הקורקבנים שנשארו וכי יש לכבות את המכונה (הנתבעת 2, בסיכומיה, מדגישה, כי בסמוך למכונה יש כפתור אדום המשמש לכיבוי המכונה בכל שלב מתבקש וכי נאסר באיסור חמור להכניס ידיים בזמן עבודת המכונה). בעמ' 13 לפרוטוקול, שורות 12-15 הוא מעיד בתשובה לשאלה מדוע לא כיבה את המכונה, כאשר הכניס את ידו לשם : "כי לא ידעתי שזה מה שצריך לעשות. אני עשיתי מה שכולם עשו, אני לא הייתי בא ועושה משהו אחר ממה שאחרים עושים. אמרתי לבחור שם בשם יוסי שצריך להפסיק את זה והוא אמר שאסור להפסיק את המכונה. יוסי אמר לי שתמיד צריך להשאיר את המכונה עובדת. לי אסור להפסיק את המכונה. כשהתחלתי לעבוד אמרתי להם שיפסיקו אבל אני לא ידעתי שאפשר להפסיק אותה". יש לציין כי אותו יוסי לא הגיע לעדות בביהמ"ש ואולם, כפי הנראה, אין המדובר בעובד של הנתבעת מס' 1 או מכל מקום, על פי עדותו של התובע (עמ' 14, שורה 28-29) "המפעל לא העיר לו על אופן עבודתו מעולם". בעדותו, טוען התובע, כי אינו מכיר את קצין הבטיחות של המפעל וכי מעולם לא העירו לו בקשר לעבודתו למרות שראו איך הוא עובד (עמ' 14, שורה 23 ושורה 27 לפרוטוקול). עוד מציין התובע בעמ' 15 לפרוטוקול, שורה 5, כי לא העבירו לו כל הדרכה בבטיחות. מנהל הנתבעת 1 בזמן התאונה העיד, כי מנהלים מטעמו היו מקבלים תדרוך ועובד חדש היה מקבל תדרוך. העד מטעם הנתבעת 2, יצחק משעלי, העיד לעומת זאת, כי מי שנהג להדריך את העובדים החדשים זה הקבלן ולא הם וכי הקבלן חייב, לפי נוהלי המפעל, להדריך את העובדים. מדובר, איפוא, בגרסה מול גרסה, כאשר כל צד מבין הנתבעים הינו בעל עניין בכל הנוגע לסוגיית הדרכתו של העובד, שיטת העבודה ובמיוחד נוהלי עבודה, ככל שהם נוגעים להפסקת פעולת המכונה בכל רגע נתון, לצורך איסוף הקורקבנים. על פי גרסתו של התובע, למדתי ונתתי בה אמון, כי למעשה שימש המעביד כצינור בלבד לאספקת עובדים וכי הגורם שהיה, הלכה למעשה, אחראי על כל מה שהתרחש ב"שטח" היה למעשה המפעל באמצעות אורגנים שלו כמנהלי עבודה או אחראים על הבטיחות. מבחינה זו, לא זכה התובע למעשה לקבל כל תדריך ו/או הסבר ובעניין זה נתתי אמון בגרסתו, לרבות העובדה כי אסור להכניס ידיים למכונה ויש לכבות אותה בכל רגע נתון. יש לזכור גם, כי המכונות עצמן שהגם שלא היו פגומות ולא נטען גם שהיו פגומות, נמצאות באחריות הנתבעת 2 אשר היה עליה לדאוג למיגון שלהן ו/או הסבר ביחס לאותו כפתור אדום, המופיע חדשות לבקרים בסיכומים מטעמה כמי שאמור לשמש את הפועל בהפסקת תהליך העבודה. למרות שהמדובר באי מיגון של המכונה, הרי לאור העובדה שמדובר בפועל ותיק מזה 3 וחצי שנים שהיה עליו לגלות גם מידה מסויימת של הבנה ומעורבות לגבי הכנסת ידיים למכונה מסוכנת ו/או בדיקה המתייחסת לעצירת המכונה בנסיבות כאלה או אחרות, אינני סבור שהניסיון לבוא ולטעון, כי לאור הפרתה של "חובה חקוקה " אין להשית עליו רשלנות תורמת ויש בדעתי להשית עליו רשלנות תורמת בשיעור של 20%. זאת ועוד, ככל שהדבר נוגע למעביד ולמידת האחריות של המעביד שאומנם היה צינור לאספקת עובדים בלבד, אך גם עליו היו חובות בהקשר זה, לרבות העובדה שעל פי העדויות גם מנהלי העבודה שלו היו בשטח והיו צריכים להבחין בהתנהלות התובע, אני אחלק את האחריות שבין המפעל (הנתבעת 2) והמעביד -הנתבעת 1) שלמעשה לא ניתן להפרע ממנו באופן הבא: הנתבעת 1- 20% אחריות. המפעל (הנתבעת 2)- 80% אחריות. אדגיש ואציין, המכונה, נשוא כתב התביעה, שימשה לשטיפת קורקבנים. נאסר להכניס ידיים למכונה כך טוענות הנתבעות ואולם לא נאמר בשום שלב, כי מותר להפסיק את עבודת המכונה. ולמעשה בשלבים אחרונים של סיום העבודה ואף בשלב כזה או אחר, שבמהלכו נדרש היה להוציא עובד להוציא קורקבנים שנתקעו, פעל התובע כפי שסבר או כפי שחשב שיש לפעול, על פי הנחיות שנמסרו לו מתוך כוונה להמשיך ולקיים את העבודה. לא נמסר לו והוא לא הודרך, כי עליו לכבות את המכונה ואת פס הייצור מכוחה ורק אז להוציא את אותם קורקבנים. לאור האמור לעיל הוכחה אחריות ויש לקבל את התביעה, בכפוף להפחתת רשלנות תורמת של 20%, כאמור ותוך חלוקת האחריות בין המעביד (20%) והמפעל (80%). הנזק: בחנתי את חוות הדעת שהוגשו בתיק זה, את פרוטוקולי המל"ל ואת המסמכים הרפואיים. הניסיון לבוא ולטעון כי מדובר בנכות תפקודית ממשית נדחה על ידי. מדובר בראש ובראשונה בנכות אסתטית המבוססת על קיומה של צלקת, אשר הנכות ביחס אליה הינה בין 5%- 10% נכות. העובדה שמדובר בצלקת ביד ימין שהינה ידו הדומיננטית של פועל, צריכה להביא למסקנה שיש לפסוק סכום מסוים מינימאלי בגין הפסד השתכרות לעתיד, על יסוד ההנחה שמדובר בפועל הנזקק לשתי ידיים בריאות. עם זאת, בוודאי שאין מקום לעשות זאת על פי השיטה האקטוארית, שכן המדובר בעיקרו בנזק אסתטי המזכה בפיצוי בהתאם. יש לציין, כי לתובע נקבעו נכויות זמניות במל"ל של 20% מיום 1.10.01 ועד 30.11.01, 10% מיום 1.12.02 ועד 31.5.02 ו- 10% מיום 31.5.02 עד ליום 31.12.02. התובע היה באי כושר עבודה מלא משך חודש וחצי וכאמור, לאחר מכן, בנכויות זמניות עד לקביעתו הסופית של המל"ל (היעדר נכות). התובע השתכר, עובר לתאונה, כ- 5,000 ₪ ברוטו. ראשי הנזק לפיצוי הם כדלקמן: כאב וסבל- 25,000 ₪. הפסד השתכרות בעבר למשך חודש וחצי אי כושר וכשנה נכויות זמניות בשיעור 10%- סך כולל של 13,000 ₪. הוצאות רפואיות כולל נסיעות בעבר ובעתיד וכן עזרת צד ג' גלובאלי- 3,000 ₪. הפסד השתכרות לעתיד- לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובע לפי 10% נכות אקטואריים, כפי שדרש התובע בסיכומיו ויש לציין, כי הנתבעות סברו שלתובע לא מגיע כל פיצוי בגין ראש נזק זה. בחנתי את נתוני התיק והגם שמדובר בנכות אסתטית, לאור העובדה שמדובר בבחור צעיר מאוד שנפגע בידו הימנית היא ידו הדומיננטית ונוצרה צלקת, אהיה נכון לפיצוי גלובאלי בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪. ניכוי תגמולי מל"ל בשיעור של 3,657 ₪ (דמי פגיעה), 2,447 ₪ גמלה ותשלומים חודשיים וסכום נוסף של 1,816 ₪. סה"כ הסכומים שקיבל התובע במל"ל- 7,920 ₪ ובשערוך - 9,000 ₪. סך הפיצוי הינו, איפוא, כדלקמן: 51,000 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות 20% רשלנות תורמת, דהיינו סכום של 10,200 ₪. הסכום שנותר הינו - 40,800 ₪. מסכום זה יש לנכות 9,000 ₪. הסכום שנוצר הינו: 31,800 ₪. לסכום האמור יש להוסיף את הוצאות המשפט הכוללות אגרת בימ"ש ששולמה על ידי התובע (על פי קבלה), עלות שכר טרחתו של פרופ' שטהל ששולמה על ידי התובע (על פי קבלה), הוצאות עדים כפי ששולמו על ידי התובע וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 7,000 ₪ (כולל מע"מ). סכומים אלה ישולמו על פי החלקים היחסיים, כפי שנפסקו בפסק הדין, דהיינו- 20% הנתבעת מס' 1 , 80% הנתבעת מס' 2. מאחר והנתבעת מס' 1 לא הגישה כתב הגנה, מתקבלת ההודעה לצד ג' כנגדה והנתבעת מס' 1 תשפה את הנתבעת מס' 2 על כל סכום אשר תשלם במסגרת חיובי פסק דין זה. שאלת הכיסוי הביטוחי במסגרת ההודעות לצד ג', הגישה הנתבעת מס' 2 הודעת צד ג' כנגד הפניקס, שהייתה המבטחת של הנתבעת מס' 1 לשיפוי בגין כל סכום שייפסק כנגדה, אם ייפסק בתיק זה. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים בהקשר שאלת הכיסוי הביטוחי, אני בדעה שדין התביעה כנגד הפניקס להידחות. בסיכומיה, טוענת הפניקס, בין השאר, להתיישנות. התאונה אירעה ביום 16.8.01, כתב ההגנה מטעם הנתבעת 2 הוגש ביום 2.4.08, ההודעה לצד ג' הוגשה רק ביום 19.11.08- 7 שנים מיום קרות התאונה. בסיכומיה טוענת הנתבעת מס' 2, כי יש לדחות טענה זו של הנתבעת 2 (והמבטחת שלה צד ד'- חברת "מגדל") תוך הפנייה, בין השאר, לבר"ע (ב"ש)659/03 הדר- חברה לביטוח בע"מ נ' ט.ל.ר.צ לפיו המועד בו מתחילה תקופת ההתיישנות בהודעת צד ג' הינו המועד בו צורף שולח הודעת צד ג' כצד להליך המשפטי. טענה זו היא טענה נכונה משפטית ולכן טענת ההתיישנות נדחית. עם זאת, הוכח במשפט ולא נתתי אמון כלל בעדותו של מנהל הנתבעת מס' 1 כי לא נמסר לחברת הפניקס על התאונה דיווח, כפי שמחייב חוק חוזה ביטוח בסמוך להתרחשותה. מדובר בתאונה שאירעה ביום 16.8.01. התובע עצמו השתהה עד מאוד עד שהגיש את תביעתו. עם זאת, המעביד חתם על טופס בל/ 250 ועל כן ידע היטב על התאונה ונסיבותיה. המעביד דיווח על התאונה לחברת הפניקס רק ביום 5.12.07, 6 שנים מיום האירוע. גם בעדותו בביהמ"ש (ראה עמ' 17, שורות 27-28 ועמ' 18, שורות 11 ו-13) עולה כי בפועל אין למעביד הסבר אמיתי לאי דיווח על התאונה, אשר דווחה, כאמור, רק שש שנים מיום התרחשותה תוך גרימת נזק ראייתי שבמאמר מוסגר, גרם גם התובע אך גם המעביד המבוטח והדבר מלמד כי אין לחייב את הפניקס על פי חוק חוזה ביטוח. לאור קביעתי זו, ממילא מתייתרת גם ההודעה לצד ד' כנגד חברת מגדל, החברה המבטחת את הנתבעת מס' 2. שקלתי בעניין והתביעה כנגד חברת הפניקס תהיה בנסיבות העניין ללא חיוב בהוצאות משפט נוספות. סיכום: התוצאה המשפטית, איפוא, היא כדלקמן: נפסק לטובת התובע 31,800 ₪. סכום זה לא כולל הוצאות משפט כפי שפורטו ויש להוסיף להן את עלות האגרה הראשונה ששולמה, שכר טרחתו של פרופ' שטהל, הוצאות עדים ושכר טרחת עו"ד- 7,000 ₪. סכומים אלה משולמים על ידי הנתבעים 1 ו-2 בחיובים נפרדים ושונים באופן שהנתבעת 1 נושאת ב- 20% מסך הסכום שנפסק ואילו הנתבעת 2 נושאת בסך של 80% מסך הסכום שנפסק. סכומים אלה ישולמו על ידי הצדדים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. נתבעת 1 תשפה את הנתבעת 2 על כל סכום ששילמה במסגרת חיובי פסק הדין. ההודעה לצד ג' כנגד הפניקס וההודעה לצד ד' כנגד מגדל נדחות, ללא צו להוצאות. ביתרת האגרה החלה, במסגרת תיק זה, יישאו הנתבעות 1 ו-2 על פי חלקן היחסי בהתאם לתוצאת פסק הדין. תאונות עבודה עם מכונהתאונת עבודה