הלוואה עומדת ניידות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלוואה עומדת לרכישת רכב: השופט פליטמן 1. פתח דבר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תב"ע נה/0-1208, השופט הראשי ע' רבינוביץ כתוארו אז, ונציג ציבור גינזבורג), לפיו נדחתה על הסף תביעת המוסד לביטוח לאומי כנגד המשיבה להחזר הלוואה העומדת במלואה כמי שאינה מוגבלת בניידות עפ"י ההסכם בדבר גימלת הניידות מ- 77/1/16. 2. הרקע העובדתי כמפורט בפסק הדין: א. המשיבה הוכרה בעבר כמוגבלת בניידות כמשמעות מונח זה בהסכם הניידות שבין המוסד לביטוח לאומי לבין ממשלת ישראל, מיום 16.1.77 (להלן: "הסכם הניידות"). ב. הדיון האחרון בו סווגה המשיבה כמוגבלת בניידות התקיים בתאריך 84/6/20. ג. בשנת 1988 רכשה המשיבה רכב וקיבלה הלוואה עומדת. ד. בתאריך 93/1/12 קיבלה המשיבה אישור להלוואה עומדת חדשה, אך לא רכשה באמצעותה רכב חדש. ה. בתאריך 93/5/30 החזירה המשיבה הלוואה עומדת בסך 331 ש"ח בשיעור המופחת, כמי שמחליף רכב. המשיבה רכשה באותו חודש רכב חדש במלוא המיסים. ו. ביום 93/10/21 קבעה הוועדה המחוזית, כי ליקויה של המשיבה לא נכלל ברשימת הליקויים. ז. בתאריך 94/1/10 אישרה הוועדה לעררים את החלטת הוועדה המחוזית וקבעה, כי תחולת החלטתה הינו מחודש אוגוסט 1991. ח. הועדה לעררים בהחלטה מיום 95/3/1, בעקבות פסק דין (תב"ע נד/01-498) לאחר ערעור שהוגש על החלטת הוועדה לעררים מיום 94/1/10, אישרה את ההחלטות הקודמות, כי ליקויה של המשיבה אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת. ט. בתאריך 95/12/24 התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת הוועדה לעררים האחרונה מיום 95/3/1, והתיק הוחזר ע"י בית הדין האזורי לעבודה (השופט כהן תב"ע נה/01-563) לדיון בוועדה לעררים בהרכב שונה מזה שדנה בענינה של המשיבה בשני ערעוריה הקודמים. (להלן: "פסק דין כהן") 3. הפסק האיזורי והטיעון: א. משני טעמים, עפ"י פסק הדין האזורי, נדחתה תביעת המוסד: הטעם האחד - שהתוצאה של "פסק דין כהן" היא, שהחלטות הוועדות שקבעו למעשה שהמשיבה איננה עוד מוגבלת בניידות לא קיימות עד לדיון ולהחלטה בוועדה החדשה. בנסיבות אלה לא מוטל על המשיבה בשלב הביניים עד לדיון בוועדת העררים להחזיר את ההלוואה כמי שכבר אינה מוגבלת בניידות. הטעם השני - שאין להחיל בנסיבות המקרה, את סעיף 12ג(ב) להסכם הניידות הקובע, כי "החזיר המוגבל בניידות את ההלוואה העומדת שקיבל בגין הרכב הקודם בשיעור המופחת, אולם לא רכש רכב חדש תוך 24 חודשים מיום אישור ההלוואה העומדת להחלפת רכב, יוחלו לגבי החזר ההלוואה העומדת בגין הרכב הקודם השיעור הרגיל וכן הוראות סעיף 12א להסכם זה", באשר הרכב החדש נרכש עוד ב- 93/5. ב. עיקר טיעונו של ב"כ המוסד היה: ראשית - טעה בית הדין קמא בהתעלמו מהחלטת הוועדה המחוזית מ- 93/10, שקבעה כי ליקויה של המשיבה אינו נכלל ברשימת הליקויים, ולפיכך אין היא בגדר מוגבלת בניידות, כל עוד לא שונתה אותה החלטה והיא המחייבת לגבי מעמדה. שנית - המשיבה החזירה ב- 93/5 את הלוואה העומדת "בשעור מופחת" כמי שמחליף רכב מבלי שרכשה רכב חדש באמצעות אישור ההלוואה העומדת שניתן לה ב- 93/1, כך שחל לגביה סעיף 12ג הנ"ל להסכם הניידות. ג. ב"כ המשיבה הסתמך בטיעונו בעיקר על טעמי פסק הדין לדחיית התביעה, דהיינו - היות המשיבה בגדר מוגבלת בניידות עוד משנת 1988, ואי חלות סעיף 12ג להסכם הניידות בנסיבות המקרה. 4. אשר לדעתנו: א. מעמד המשיבה כמוגבלת בניידות צריך להיקבע עפ"י החלטת הוועדה הרפואית האחרונה התקפה, שלא שונתה או בוטלה, אשר דנה במוגבלותה. "פסק דין כהן" החזיר את עניינה של המשיבה לוועדת העררים בהרכב חדש וביטל בכך את החלטת וועדת העררים מיום 95/3/1. לאור האמור, שבה לתוקפה החלטת הוועדה המחוזית מיום 93/10/20, אשר קבעה כי ליקויה של המשיבה לא נכלל ברשימת הליקויים, ובוטלה החלטת הוועדה שקדמה לה, אשר קבעה בשנת 1988 כי ליקויה של המשיבה נכלל ברשימת הליקויים. ב. אין המקרה שלפנינו שונה לאמיתו של דבר מערעור רגיל לגביו - עד לבירור הערעור עומדת בעינה החלטת הערכאה הקודמת, כל עוד היא לא שונתה בהחלטה מאוחרת יותר של ערכאת הערעור. אם ייאמר אחרת - משמעות הדבר תהא, כי עצם הגשת הערר על החלטת הוועדה המחוזית, מבלי שהוא נדון, די בה כדי לבטל את החלטת הערכאה הראשונה. ג. באמור אין משום חידוש משום שכבר נפסק כאמור, בדב"ע מט/01-17 דרעי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), במקרה דומה בו ביקש המבוטח כי תושב לו דרגת הנכות כפי שניתנה לו בטרם הוועדה מדרג ראשון בבדיקה מחודשת ואחריה הוועדה לעררים שהחלטתה התבטלה - הפחיתו שיעורה. באותו פסק דין נאמר לענינינו, כי "אין להשאיר את הקביעה בענין הנכות הקודמת בעינה.. אם בטלה החלטת הוועדה לעררים (בבדיקה המחודשת) עומדת בתוקפה החלטת הוועדה מדרג ראשון", (בהליך הבדיקה המחודשת). אותה הלכה נפסקה גם בדב"ע נא/0-204 המוסד לביטוח לאומי - וגשל, פד"ע כ"ד 322. ד. אין לחתום הענין מבלי להעיר, כי הצדדים להסכם הניידות עצמו נתנו דעתם אליו, לפיכך נקבע בסעיף 12 לתוספת ב להסכם, הסדר מיוחד, שלפיו במקרה בו ועדה מחוזית קובעת לראשונה כי האיש מוגבל בניידות "והוגש ערר על החלטת הוועדה הרפואית, לא יינתנו הטבות לפי ההחלטה נשוא הערר" עד למתן החלטת הוועדה לעררים. ה. משאין המשיבה עפ"י הנפסק בגדר מוגבלת בניידות, לאור החלטת הוועדה המחוזית מיום 93/1/20 כי ליקויה לא נכלל ברשימת הליקויים, ממילא לכאורה עליה להחזיר את ההלוואה העומדת שקיבלה בשיעורה המלא ולא בשיעור המופחת של מוגבל בניידות בעל הזכות להחליף רכב. לפיכך, יפה נהגה ב"כ המוסד בהצהירה, כי יש "להשעות את ביצוע ההליך האופרטיבי של החלטת הוועדה המחוזית, היינו להשהות את הדיון בתביעה להחזר ההלוואה העומדת עפ"י השיעור הרגיל (בהסתמך על קביעת הוועדה המחוזית) עד למתן החלטה סופית של הוועדה לעררים". 5. סוף דבר: א. הערעור מתקבל, ותביעת המוסד את המשיבה להחזר ההלוואה העומדת תידון לאחר החלטה חלוטה של וועדת העררים בדבר מוגבלותה בניידות. ב. אין צו להוצאות. ניידותהלוואה