הסכם גב אל גב

בית המשפט פסק כי ההסכם שנערך בין בעלי-הדין הוא הסכם, אשר הוראותיו נגזרות מן ההסכם בין המערערת לבין ברן הנדסה, או תלויות בו, וכי שני ההסכמים הם מסוג Back to Back. (גב אל גב). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דוגמא להסכם גב אל גב: ערעור על פסק הדין שקיבל תביעה כספית בגין עבודות איטום, שהמשיבה ביצעה בעבור המערערת, מכוח הסכם קבלנות משנה שבין בעלי-הדין. תמצית העובדות וההליכים 1. חברה מס' 1 ("אינטל") ביקשה לבצע עבודות בניה בהיקף רחב, הכוללות מספר נותני שירותים ועבודות מסוגים שונים, לרבות בניית חניון בן חמש קומות. לצורך כך התקשרה בהסכם עם חברה מס' 2 ("ברן הנדסה"), כקבלן האחראי על פרויקט הבניה כולו. חברה מס' 2 התקשרה עם חברה מס' 3 (המערערת-הנתבעת) כקבלן משנה אשר יספק את שירותי האיטום לגג החניון, וזו התקשרה עם חברה מס' 4 (המשיבה- התובעת) על מנת שתבצע בעבורה, כקבלן משנה, את עבודות האיטום במפלס העליון של החניון (להלן: "העבודות"). המשיבה נעזרה אף היא בשירותיו של קבלן משנה, אשר סיפק לה עובדים נוספים לביצוע העבודות הנדרשות. 2. בהסכם שנכרת בין בעלי-הדין (להלן: "ההסכם") נקבע, כי העבודות יחלו ביום 25.7.06 ויסתיימו ביום 24.8.06. בפועל, כעולה מן העובדות המפורטות בפסק הדין שניתן בבית-משפט השלום, העבודות החלו רק ביום 1.8.06 (באיחור של כ-7 ימים), בשל עיכוב אשר לא היה תלוי במשיבה. עיכוב נוסף של כ-8 ימים, נגרם כתוצאה מעיכוב באספקה של חומרים מיובאים אותם היה על המערערת לספק, עיכוב שנגרם כנראה בשל מלחמת הלבנון השנייה. בהקשר זה סוכם בעל פה כי מועד סיום העבודות יוארך בהתאמה. 3. התמורה הכוללת המירבית בעבור העבודות, כמפורט בהסכם, היא בסך של 390,000₪, בהתאם לשטח העבודה בפועל. בהסכם הותנה כי אם תבצע המשיבה העבודות על פי המפרט המצורף להסכם, ותעמוד בלוח הזמנים הנקוב בו, זכאית היא לתמורה המלאה ול"בונוס" נוסף בסך של עד 70,000 ₪ (להלן: "הבונוס"). התמורה המוסכמת והבונוס מחושבים באופן יחסי לשטח בו יבוצעו העבודות בפועל ולפי מחיר מוסכם למ"ר. התמורה המקסימאלית המגיעה למשיבה היא לפיכך בסך של 460,000 ₪ (בתוספת מע"מ). אין חולק כי מהסכומים המגיעים למשיבה יש לקזז את הסכום החלקי אותו שילמה המערערת למשיבה בסך 125,000 ₪, וכן סכומים נוספים, בהם נשאה המערערת מעבר למוסכם, כתשלום בגין עובדים נוספים, בסך כולל של 108,777 ₪. סה"כ יש לקזז מן התמורה: 233,777 ₪. 4. ביום 3.9.06 מסרה המשיבה, לשיטתה, את העבודות למערערת, באיחור של 11 יום מהמועד הנקוב בהסכם. לטענת המערערת, עזבה המשיבה את השטח רק ביום 7.9.06, ואף במועד זה לא סיימה את עבודתה. 5. עם מסירת העבודות לידיה, סירבה המערערת לשלם למשיבה את יתרת התמורה המגיעה לה לטענתה, כמו גם את סכום הבונוס המוסכם בשל עמידה בזמנים, נוכח טענתה כי יש לקזז מסכומי התמורה סכומים רבים אותם שילמה המערערת במקום המשיבה. בהתייחס לבונוס טענה, כי המשיבה, אשר לשיטתה התנהלה באופן רשלני ביותר, לא עמדה בלוחות הזמנים הנדרשים על פי ההסכם. 6. ביום 13.3.07 הגישה המשיבה תביעה כספית בסך 212,500 ₪, לתשלום יתרת התמורה והבונוס, להם סברה, כי היא זכאית. על פי חישובה בוצעו עבודות האיטום בשטח של 9,750 מ"ר ולפיכך סך התמורה הוא 380,250 ₪, וסכום הבונוס המגיע לה הוא 68,250 ₪. בקיזוז הסכומים המפורטים לעיל, המערערת חייבת לה, לטענתה, יתרה בסך של 212,500 ₪. פסק הדין בבית משפט השלום 7. בית משפט השלום קיבל את התובענה וקבע כי על המערערת לשלם למשיבה סך כולל של 212,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף חויבה המערערת בתשלום הוצאות המשפט וכן בשכ"ט עורך הדין של המשיבה בסך 25% מסכום פסק הדין, דהיינו בסך של 53,125 ₪ . 8. בהתייחס לשטח בו בוצעו העבודות בפועל, לפיו יש לחשב את התמורה המגיעה למערערת, נקבע כי בהעדר הוכחה סותרת ובהתחשב בכך שלמערערת גישה למידע המדויק הרלוונטי, יש לקבל את טענת המשיבה לגבי השטח בו בוצעו העבודות בפועל, דהיינו 9,750 מ"ר. 9. טענות המערערת, כי העבודות בוצעו ברשלנות ובאיכות בלתי מספקת נדחו בשל העדר חוות דעת מומחה התומכת בטענה. נקבע כי בהסתמך על העדויות שהובאו אין כל אינדיקציה לכך שהעבודות בוצעו ברשלנות הנטענת, ומתברר, כי העבודות בוצעו בהתאם למפרט ולדרישות המזמין. 10. נדחתה טענת המערערת, כי המשיבה לא עמדה בלוח הזמנים, כמפורט בהסכם, כדי לקבל את הבונוס. נקבע כי האיחורים הקלים שהיו אכן בפועל, נגרמו מטעמים ונסיבות אשר לא היו תלויים כלל במשיבה, אלא נגרמו כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה, ומפעולות של המערערת. בהקשר זה נדחתה טענה מרכזית של המערערת, לפיה "יום מסירת העבודות" מן המשיבה למערערת הוא "יום מסירת העבודות" מן המערערת לחברת ברן הנדסה [חברה מס' 2], אשר שכרה את שירותיה בפרויקט האמור. נקבע כי אין לקבל טענה זו מאחר ואין מדובר באותן עבודות, ולפיכך לא מדובר באותם מועדי מסירה. העבודות אותם התחייבה המערערת-הנתבעת לסיים בעבור ברן הנדסה אינן בשליטת המשיבה כלל, ציינה השופטת המלומדת. גם האיחור בביצוע "בדיקת ההצפה" לתקינות העבודות נבע משיקולי המערערת בלבד, ואין לו כל השלכה על מועד המסירה מטעם המשיבה, - כך בפסק הדין קמא. 11. בהתייחס לשכר בגין עובדים אותם סיפקה המערערת למשיבה, אותו יש לקזז מהתמורה, נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הסכום הגבוה יותר אותו דרשה ולפיכך קוזז הסכום הנטען על ידי המשיבה, בסך 42,777 ₪. מכאן הערעור. המחלוקת המרכזית 12. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לפרשנותו של בית המשפט קמא את מערכת היחסים המוסכמת ביניהם. לשיטת המערערת בינה לבין המשיבה נכרת הסכם "BACK TO BACK", וכי יש לפרש את התחייבויותיה של המשיבה כלפיה בהתאם, כך שיחפפו את התחייבויות המערערת כלפי ברן הנדסה, אשר הזמינה ממנה את העבודה [ר' סעיף 2 בעמ' 3-4 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת]. המשיבה כופרת בטענה זו [ר' סעיפים 12-13 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה, מיום 20.2.12]. טענת המערערת לתלות בין ההתחייבויות האמורות נדחתה בבית המשפט קמא בנימוק, כי ההתחייבויות האמורות אינן זהות ולפיכך אינן תלויות האחת בשנייה [ ר' בעמ' 7 לפסד הדין קמא]. נוסף לאמור העלתה המערערת טענות פרטניות כנגד רכיבי פסק הדין המפורטים לעיל. דיון והכרעה 13. אין ערכאת הערעור מתערבת בדרך כלל בשיקול דעתה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית, [ר' למשל: ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 43 (2003). מרבית טענותיה של המערערת בענייננו אינן מצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור. בהתייחס לטענת המערערת בנוגע לסוגיות הבאות: חישוב שטח העבודות [ר' עיקרי הטיעון של המערערת, סעיף 2.1], איכות העבודות והחומרים שסופקו על ידי המשיבה [שם, סעיף 2.2], חיוב המשיבה בערבויות [שם, סעיף 2.4] וקיזוז סכומים גבוהים יותר בעבור שכר עבודה אותו שילמה המערערת לטענתה- מקובלות עליי קביעותיו המנומקות של בית משפט קמא, לרבות ובפרט באשר לאי עמידת המערערת בנטל ההוכחה המוטל עליה בהקשר זה, ר' בעמ' 4-6,9 לפסק הדין]. יתר טענות המערערת, ידונו להלן. ההסכם הוא מסוג "גב אל גב" 14. לאחר עיון אני סבור, כי ההסכם שנערך בין בעלי-הדין הוא הסכם, אשר הוראותיו נגזרות מן ההסכם בין המערערת לבין ברן הנדסה, או תלויות בו, וכי שני ההסכמים הם מסוג Back to Back. 15. למקרא "הסכם ההזמנה" שנערך בין בעלי-הדין קשה לזהות את הקשר בינו לבין ההסכם האחר שנערך בין המערערת לבין ברן הנדסה, המכונה "פרויקט MSB חוזה מס' 58-9-82", אשר הוצג רק בחלקו לפניי [ר' בעמ' 19 לקובץ המוצגים מטעם המערערת, להלן: "הסכם ברן"], אין בהסכמים "תניית גב אל גב" מפורשת. 16. מקריאה של ההסכמים בין הצדדים, עולה כי הטענה לפיה החיובים שם נעשו "גב אל גב" עם הסכם ברן היא סבירה, וזאת בפרט לנוכח חתימת המשיבה גם על נספח האיטום בהסכם ברן. יתרה מכך, מספר רכיבים משמעותיים בשני ההסכמים מנוסחים באופן זהה או של תלות זה בזה. כך למשל, מועד סיום העבודה הנקוב של 24.8.06 הוא זהה. לעניין זה אף מפורט כי על מנת לשנות מועד זה באופן שלא ישפיע על רכיב הבונוס יש לקבל את הסכמת ברן הנדסה, המכונה בהסכם "מזמין העבודה" [ר' סעיף 8 להסכם]. סעיפים 16 ו-19 להסכם ברן מפרטים את האופן שבו תבוצע עבודת האיטום, לרבות הבדיקות הנדרשות בטרם מסירת העבודה, ובפרט בדיקת ההצפה [סעיף 16.6 להסכם ברן]. 17. פרשנות ההסכמים מלמדת, איפא, כי הדרישות המפורטות בהסכם ברן בנוגע לאופן ביצוע העבודות, לרבות בדיקתן, חלות גם על קבלן המשנה, המשיבה בענייננו, לרבות דרישות הבדיקות המפורטות לעיל. רכיב הבונוס 18. על פי ההסכם בין הצדדים בענייננו, היתה חשיבות גבוהה במיוחד לעמידה בלוחות הזמנים. משום כך, הוגדר רכיב כספי אשר ישולם כבונוס בגין עמידה בלוחות הזמנים המוסכמים. להלן נוסח הסעיף בהסכם: "מובהר בזאת כי נושא לו"ז ותאריך הסיום הם מעיקריו של ההסכם וקבלן המשנה מבהיר בזאת שביכולתו לסיים את העבודות עפי"י לו"ז אשר העביר לצורך ביצוע עבודה זו עוד הוסכם כי במידה וקבלן המשנה יעמוד בלו"ז וימסור את עבודתו עד ל- 24/8 או לתאריך אחר אשר יסוכם עם מזמין העבודה (ברן) בגין כך יקבל סך נוסף של" [ר' סעיף 8 להסכם] המשיבה היתה מודעת לקיומו של הבונוס, כתמריץ כלכלי לעמידה בלוחות הזמנים, כעולה מדברי עד המשיבה מר מרקוביץ: "...בונוס ניתן על ידי הלפרין כשהוא החליט לרדת מהסכום המקורי של 46, הוא אמר אני רוצה ליצור מוטיוציה שתגמור את העבודה בזמן לפי לוח הזמנים שאנו קובעים". [ר' פרוטוקול הדיון בבימ"ש השלום מיום 30.9.09, בעמ' 11] על מנת לקבל את רכיב הבונוס היה על המשיבה לעמוד בלוחות הזמנים המוסכמים, ולסיים את העבודות עד ליום 24.8.12, כמצוין בשני ההסכמים. "מועד סיום העבודות" מוגדר בסעיף 19 בהסכם בין בעלי-הדין, כך לשון הסעיף: "עם גמר העבודה ייערך פרטיכל בו יפרט המזמין את המגרעות בביצוע. רק לאחר תיקון מגרעות אלה לשביעות רצונו של המזמין תחשב העבודה כגמורה". 19. האם המשיבה אכן "סיימה את העבודות" במועד הנדרש לפי ההסכם, כדי לקבל את רכיב הבונוס? עבודה אינה מסתיימת כאשר מסיימים אותה בדרך כלשהי ומניחים את הכלים. על העבודה להתבצע כנדרש, טרם המועד הרלוונטי. יתכן שהמשיבה סיימה את פעילותה בעבודות האיטום, אולם על פי המוסכם בין הצדדים היא אינה רשאית להכריז על "גמר העבודה" על דעת עצמה בלבד. 20. כפי שציין מרקוביץ' בעדותו, המשיבה החליטה על גמר העבודה, גם ללא עריכת פרוטוקול פגמים על ידי המערערת [ר' עמ' 17 שו' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 30.9.09], ואף לא ראתה את מועד הסיום ככפוף לביצוע בדיקה של איכות העבודה. כך לשון מרקוביץ' בעדותו: "ש. יש עוד שלב ת.        לא זוכר. ש.       בדיקת האיטום ת.        זה כבר בדיקה. ש.       זה לא חלק מביצוע העבודה. ת.        מבחינתי . החלק האחרון - הפרוטוקול .... ש.       האם לאור המפרט שהיה ידוע ב1.8.06 , כל השלבים שציינו כולל נושא בדיקת האיטם על דרך הצפה, או המטרה כל זה יכול להקרא ביצוע העבודה. ת.        לא. מבחינתי שעושים פרוטוקול בזה מסתיימת העבודה. הבדיקה יכולה להעשות מאוחר יותר. אני ממשיך להיות אחראי במשך 60 חודש אם יש נזילה אז אני בא לתקן". טענה זו, לפיה העבודה מסתיימת "בעת הנחת הכלים", אשר אינה כפופה לשום מדד של ביקורת או איכות, אינה מתיישבת עם השכל הישר, עם הוראות ההסכמים הנדונים, ואינה מקובלת עליי. פרוטוקול כנדרש לא נערך. 21. בשים-לב לאמור לעיל, ובהתחשב בכך שמועד סיום העבודות כנדרש, בהתאם לדרישות המזמין ברן הנדסה היה בפועל ב-2008, לאחר שהמערערת ביצעה תיקונים רבים שנדרשו על ידי ברן הנדסה [ר' תכתובות ברן הנדסה עם המערערת, נספחים 2-3 לקובץ המוצגים מטעם המערערת], אני קובע, כי המשיבה לא עמדה בדרישות המפורטות בהסכם על מנת לקבל את רכיב הבונוס. לעניין זה השאלה מתי עזבו בפועל עובדי המשיבה את מקום ביצוע העבודות אינה רלוונטית, בפרט לנוכח ממצאי נזילה ופגמים בעבודות שנמצאו בבדיקות שנעשו באזורי האיטום. ר' מכתביו של יועץ האיטום, מר ביטלמן, מיום 4.9.06 ו-7.9.06, נספח 5 לקובץ המוצגים מטעם המערערת. לא הובאו על-ידי המשיבה ראיות של ממש לסתירת העולה ממכתביו של יועץ האיטום. 22. מסקנתי היא איפא, כי ראוי לקבל את הערעור בנושא הבונוס ולבטל את קביעת השופטת המלומדת בנושא זה. התוצאה היא שעל המערערת לשלם למשיבה את יתרת התמורה בסך 380,250 ₪, בניכוי הסכומים אותם שילמה המערערת, בסך כולל של 233,777 (על פי החישוב המפורט בפסק הדין קמא, המקובל אף עלי) דהיינו: 146,473 (מאה ארבעים ושישה אלף ארבע מאות שבעים ושלושה) ₪, הכל נכון למועדים שנקבעו בפסק-דינו של בית משפט השלום. שיעור הוצאות ושכ"ט עורך דין 23. המערערת חויבה בפסק הדין שניתן בערכאה הדיונית, בתשלום הוצאותיה של המשיבה ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 25% מסכום פסק הדין. הכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעותיה של הערכאה דלמטה נכון קל וחומר כאשר מדובר בסוגיית קביעת ההוצאות, הנתונות לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. ערכאת הערעור לא תתערב, אלא אם כן התגלתה אי-סבירות מהותית בפסיקה זו או סטיה בלתי מובנת מהרמה המקובלת, ר' ע"א 10311/08 מרים כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (2011), סעיף 39 לפסק הדין. אני סבור כי ענייננו מצדיק התערבות, נוכח השיעור הגבוה, שנקבע על ידי השופטת המלומדת בגין שכ"ט עו"ד. אני מקבל, איפא, את הערעור בנושא זה ומעמיד את שיעור שכ"ט עו"ד בו מחוייבת המערערת בגין ההליך בבית-משפט השלום על 10% מהסכום המעודכן בהתאם לאמור כאן, ולמועד פסק-דינו של בית-משפט השלום. סוף דבר 24. אני מקבל, איפא, את הערעור בהתאם לאמור בסעיפים 21-22-23 לעיל ודוחה את יתר חלקי הערעור. אין צו להוצאות בערעור. העירבון בערעור יוחזר למערערת באמצעות בא-כוחה. חוזהעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב