קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העלאת בני הפלשמורה: 1. העתירה שבכותרת - עניינה החלטת המשיבים שלא להעלות לישראל את העותרים 4 ו-5 ובני ביתם - כחלק מקבוצת "בני הפלאשמורה". רקע רלבנטי 2. העותרים 3-1 הם קרובי משפחה של העותרת 4 ובנה העותר 5. אותם בני משפחה של העותרים 5-4 עלו לישראל, לפי העתירה, בין השנים 1994 ועד 2001. העותרת 4, בנה ובני משפחתו - נותרו באדיס אבבה. בעתירה צוין עוד, שכבר ביום 20.2.2006 הודיע משרד הפנים בתגובה כתובה, שמסורבת הבקשה להעלות לישראל את העותר 5. זאת, משום שהוא "נולד לאם נוצרייה מצד אמו ולאב מזרע ישראל ולכן הוא ובני משפחתו אינם זכאים לאשרת עולה ולא לאשרת כניסה, לפי החלטת הממשלה" (נספח ד' לעתירה). עוד צוין בעתירה, שלפני כשנה פנתה המשפחה לבא כוח העותרים והוא חידש את הבקשה להעלאת העותרים 5-4 במכתב מיום 22.3.2010. הטענה במכתב זה הייתה שהעותרים 5-4 ובני משפחתם מופיעים ב"סקר אפרתי-ולדמן" משנת 1999. שמותיהם מופיעים באותו סקר וליד השמות מופיעה מילת הקוד C, המעידה על כך שאמם הייתה מ"זרע ישראל". לבקשה זו לא ניתנה תשובה ועל-כן הוגשה העתירה שבכותרת. העתירה 3. בעתירה נטען, שהחלטת המשיב בנדון אינה כדין ודינה להתבטל, ויש ליתן צו עשה המורה על העלאתם לארץ של העותרים 5-4. נטען בעתירה, שעל-פי החלטות הממשלה הנוגעות בדבר, קיימים שני תנאים לזכאותם בני הפלאשמורה לעלות ארצה (הכוונה לכאלו שאינם זכאי שבות): התנאי האחד הוא הימצאות במפקד שארית יהודי אתיופיה משנת 1999 - הוא "סקר אפרתי-ולדמן"; התנאי השני הוא היות המבקשים צאצאים של יהודי אתיופיה מצד אימותיהם (כלומר, "זרע ישראל"). בעתירה הודגש מעמדו של "סקר אפרתי-ולדמן" והבדיקה המדוקדקת שנעשתה במסגרתו של שושלת הדורות - הן מצד האב והן מצד האם. סירוב המשיב לבקשה להעלות לארץ את העותרים 5-4 מתעלם, לפי הטענה, מן הציון של מילת הקוד C ב"סקר אפרתי-ולדמן" ליד שמותיהם של העותרים. ציון זה מעיד על כך שהם אכן מ"זרע ישראל". בנוסף נטען בעתירה, שאכן אחד האחים של העותרת 4, מר דרבה טסרה (יליד 1931, שעלה לישראל בשנת 2001), אמר בשימוע שלפני עלייתו, שסבתו הייתה נוצרייה. אולם, נטען, שמדובר היה בטעות בדבריו במהלך השימוע; טעות שמקורה בבלבול. לתמיכה בטענה זו צורף תצהיר לעתירה (נספח י"א). על יסוד טעמים אלה, נטען שקיימת זכאותם מהותית לעותרים 5-4 לעלות לישראל על-פי החלטות הממשלה. לחלופין נטען, שעל המשיב לשנות את החלטתו בנדון, וזאת מכוח עיקרון השוויון. צוין בהקשר אחרון זה, שחמישה מבין אחיה של העותרת 4 (שלושה אחים ושתי אחיות) עלו לארץ עם בני משפחותיהם בשנים 1994 עד 2001. לא יתכן, כך נטען, שכל בני משפחה אלה נמצאו זכאים לעלות לארץ, בעוד העותרת 4 (ובנה העותר 5 כמו גם בני משפחתו) - מסורבים. התשובה 4. בכתב תשובה מטעם המשיבים התבקש לדחות את העתירה. נטען תחילה, שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת השיהוי הכבד שדבק בה. התשובה שניתנה על-ידי המשיבים - ניתנה עוד בשנת 2006. העתירה שבכותרת הוגשה רק ביום 1.4.2012. העובדה שנעשתה פנייה נוספת למשיבים בחלוף השנים - ושעל אי המענה לה תלויה העתירה במונחי שיהוי - אין בה כדי להועיל. עוד נטען - ועדיין במסגרת נימוקי הדחייה על הסף - שלעתירה צורף רק תצהירם של העותרים 3-1. לא צורף תצהיר מטעם העותרים 5-4, שהם העותרים שהעלאתם ארצה מתבקשת. בכך קיים לא רק פגם דיוני אלא גם חסר מהותי, שכן קיימות בתיק סוגיות עובדתיות הקשורות וכרוכות בידיעה אישית שצריכה להיות לעותרים 5-4. 5. גם לגופו של עניין נטען, שדין העתירה להידחות. החלטת הממשלה הרלבנטית לנדון היא החלטת ממשלה משנת 2010 (החלטה 2434 מיום 14.11.2010 - נספח ג' לעתירה). לפי החלטה זו, התנאים המצטברים לשם קיום זכאות להעלאת בני פלאשמורה לישראל - אינם התנאים בהם נקב בא כוח העותרים. התנאים הם, אם כך, אלה: ראשית, היות מבקשי העלייה בגדר "זרע ישראל"; שנית, היותם רשומים ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר" משנת 2007 (כפי שעודכן בשנת 2010). אלא שהעותרים 5-4 אינם עומדים בתנאים אלה שנקבעו בהחלטת הממשלה. הם אינם מופיעים בפנקס האמור. זאת ועוד: אמה של העותרת 4 הייתה נוצרייה וכך גם העותרת 4 עצמה. לא מתקיימת "שרשרת האמהות היהודיות", הנדרשת לפי התנאי השני הנזכר בהחלטת הממשלה. אשר ל"סקר אפרתי-ולדמן", הרי שמדובר בסקר משנת 1999. סקר זה אינו רלבנטי לצורך קבלת החלטה בעניינם של העותרים והדבר עולה במפורש מהחלטת הממשלה הנזכרת. אפילו היה הסקר רלבנטי - ואין הוא כאמור - עדיין היה על העותרים להוכיח שהם אכן חלק מ"זרע ישראל". אלא שלעניין זה הדגישו המשיבים ראיון שנערך עם העותרת 4 ועם אח נוסף שלה ביום 1.8.2003. בראיון זה הם סיפרו, שהם נולדו לאם נוצרייה ולאב מזרע ישראל. המראיין שערך את הראיון הוסיף שהתרשמותו היא כי המרואיינים קיבלו תדרוך מקדים לראיון. המשיבים הפנו גם בעניין אחרון זה לראיון נוסף שנערך לעותר 5 (ביום 31.10.2005). גם בבירור זה טען העותר 5 שאמו (העותרת 4) היא נוצרייה מצד אמה. בשל מכלול טעמים אלה, התבקש לדחות את העתירה. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. אציין תחילה, כי יש טעם רב בטעמים שהובאו על-ידי המשיבים כעילה לדחיית עתירה זו על הסף. בכל הקשור לאי צירוף התצהירים של העותרים 5-4 - הרי שמדובר בעניין מהותי ולא רק בעניין דיוני. לא הובאה לכך בעתירה סיבה מספקת - ולמעשה סיבה כלשהי, לבד מן העובדה שעותרים אלה אכן נמצאים באתיופיה. לכך רלבנטיות, משעה שמדובר בהחלטה הנוגעת באופן ישיר לעותרים אלה ושבאה למעשה בשמם הם. עם זאת, לא מצאתי מקום להיאחז בעניין זה כדי דחיית העתירה, בשים לב לכך שהחלטת הממשלה הרלבנטית לנדון מאפשרת הגשת בקשה על-ידי קרובי משפחה בישראל (סעיף ג' להחלטת הממשלה 2434 שאליה נשוב עוד להלן). 7. זאת ועוד: עתירה זו אכן נגועה בשיהוי כבד. למן התשובה שניתנה על-ידי המשיבים עוד בשנת 2006, חלפו למעלה משש שנים עד להגשת העתירה שלפניי (למען הדיוק: אף למעלה משש שנים וארבעה חודשים). מדובר בפרק זמן משמעותי ביותר, החורג כמובן מאמת המידה הקבועה בתקנה 3ב לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. עצם העובדה שהוגשה בקשה נוספת בנדון למשיבים בחלוף מספר שנים - ואף אם לא נענתה - אין בה כדי לשנות מנתון זה. אין בה כדי לשנות מן השיהוי הסובייקטיבי הכרוך בהמתנה כה ממושכת עד לפנייה לבית המשפט. אין בה כדי לשנות מן השיהוי האובייקטיבי. הרשות המינהלית רשאית להסתמך על כך שחלף המועד לתקיפת החלטותיה בלא צורך לשוב ולהידרש - במיוחד בחלוף תקופה כה משמעותית - לבחינת החלטותיה. לרשות המינהלית חזקת תקינות בפעולותיה, והיא רשאית ליהנות בחלוף פרק זמן כה ממושך מן התשתית הראייתית הידועה לה, בלא צורך בבירור ראייתי מחודש של טענות. לבסוף, וכפי שיובהר גם להלן, אין נסיבות המקרה מצביעות על פגיעה בשלטון החוק - לא כל שכן פגיעה חמורה - שיש בהן כדי לאפשר התגברות על יתר תנאי דוקטרינת השיהוי. אולם, אפילו היה מקום להתעלם משני נימוקים אלה של דחייה על הסף - ולו בשל מהות העניין והתוצאה האנושית והמשפחתית של סירוב המשיבים להעלאת העותרים 5 ו-4 - מסקנתי היא, כי לגוף העתירה לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת המשיבים. אסביר: שאלת הזכאות לאור החלטת הממשלה 8. הבריח התיכון - ולמעשה הטענה המרכזית של העותרים - היא טענה לפיה העותרים 5-4 מקיימים זכאות מהותית לעלות במסגרת העלאת בני הפלאשמורה לפי החלטות הממשלה. כפי שצוין גם בעתירה עצמה, התקבלו בעניין זה של העלאת בני הפלאשמורה מספר החלטות ממשלה. ההחלטה הראשונה היא מיום 16.2.2003 (החלטה מס' 2948). החלטה זו הסתפקה בכך שיהא מדובר בצאצאים של יהודי אתיופיה "מצד אימותיהם המבקשים לשוב ליהדותם". ההחלטה השנייה היא החלטת הממשלה מיום 10.9.2008 (החלטה מס' 4082). בהחלטה זו נקבעו התנאים שעניינם רישום במפקד "שארית יהודי אתיופיה" משנת 1999 (המכונה "סקר אפרתי-ולדמן") וכן עמידה בתנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה הקודמת (לעניין שייכות ל"זרע ישראל"). ההחלטה השלישית - והנוהגת כיום - היא החלטת הממשלה מיום 14.11.2010 (החלטה מס' 2343). בהחלטה זו, כפי שצוין כבר לעיל, נקבע שהתנאים המצטברים שייבחנו לצורך בחינת זכאותם לכניסה לישראל של בני פלאשמורה, הם השתייכות לזרע ישראל מצד אימותיהם (כדרישת ההלכה); וכן היותם חברים ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר" משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010. 9. כפי שניתן לראות, חלוקים באי כוח הצדדים בשאלה, מהם התנאים החלים היום לצורך העלאת בני הפלאשמורה בהתאם להחלטת הממשלה. ליתר דיוק, בא כוח העותרים לא חלק על כך שהתנאים הנדרשים בהחלטת הממשלה 2434 מתייחסים להופעה בפנקס "קהילת הממתינים בגונדר", אלא שטענתו הייתה שאין בכך כדי לייתר ולהוות הסדר שלילי בכל הקשור להופעה ב"סקר אפרתי-ולדמן" בשנת 1999, סקר בו אכן מופיעים העותרים 5-4. אין בידי לקבל טענה זו. החלטת הממשלה 2434 - החלטה שאינה עומדת לבחינה לפניי ותוקפה אינו מעורער - מציינת באופן מפורש כתנאי מצטבר את הרישום בפנקס "קהילת הממתינים בגונדר". לא רק שהדברים נרשמו במפורש, אלא שהם באו לאחר החלטת ממשלה קודמת, שהתייחסה לרישום אחר, והוא "סקר אפרתי-ולדמן". ניתן גם לראות מהחלטות הממשלה השונות, שכאשר סברה הממשלה שממשיכים לחול תנאים מהחלטת ממשלה קודמת, היא עשתה כן במפורש (ראו ההפניה בהחלטת ממשלה 4082 אל החלטת הממשלה שמספרה 2948 לעניין השייכות ל"זרע ישראל"). זאת ועוד: החלטת הממשלה העדכנית (2434) - לא רק שהיפנתה לפנקס "קהילת הממתינים בגונדר" אלא שהיא גם דייקה בכך שמדובר בפנקס כפי עדכונו בשנת 2010 ותוך שהוסף ש"הפנקס המעודכן, המונה 1854 בתי אב ובסך הכל 7846 נפש, שמור במזכירות הממשלה". נקל אפוא לראות שהחלטת הממשלה קבעה תנאים ספציפיים ומוגדרים לעניין זה. הממשלה אף הוסיפה וציינה בהחלטתה (סעיף 3) כי "עם סיום בחינת מועמדותם לכניסה לישראל והבאת בני פלשמורה שיעמדו בתנאים בהתאם להחלטה זו, יסתיים טיפולה של מדינת ישראל בבני הפלשמורה ולא תהיה יותר הבאה מאורגנת של בני פלשמורה מאתיופיה, ולא תאושר כניסת מעומדים נוספים מאתיופיה בטענת של שייכות לקהילת בני הפלשמורה" (ההדגשה שלי - י.מ). המסקנה היא אפוא, כי המבקש להיכנס לישראל מכוח החלטת הממשלה הנוהגת היום, צריך לעמוד בתנאים הקבועים בה ואין לקרוא לתוכה תנאים נוספים; ואין אפוא לקבל את טענת בא כוח העותרים בנדון. למסקנה זהה הגיעה גם כב' השופטת נ' בן-אור בעת"מ (י-ם) 3605-07-11 טפרה נ' שר הפנים 4.1.2012) ומסקנה זו, על נימוקיה, מקובלים עליי. 10. משאלו הם התנאים וזוהי המסקנה, הרי שאין עילה להתערבות בהחלטת המשיבים לגופו של עניין, והכל תוך שאין חולק על כך שהעותרים 5-4 אינם נכללים ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר", המהווה תנאי מצטבר לכניסה לישראל מכוח החלטת הממשלה 2434. למעשה, גם בא כוח העותרים הסכים לכך ש"אם הפרשנות היא כעמדת המשיב, טענת הזכות המהותית נופלת" (עמ' 3, שורות 19-18 לפרוטוקול). 11. אפילו המסקנה הייתה אחרת בעניין תנאי זה של השתייכות ל"פנקס קהילת הממתינים בגונדר", הרי שהעותרים 5-4 לא הראו כי קיימת עילה להתערב בעמדת המשיבים, לפיה הם אינם מקיימים את התנאי המצטבר השני שלפי החלטת הממשלה, והוא היותם "עונים על ההגדרה של זרע ישראל מצד אימותיהם ומבקשים כדרישת ההלכה לשוב בישראל ליהדותם" (סעיף 2.א להחלטת הממשלה 2434). בעניין אחרון זה, הרחיב בא כוח העותרים טעון, תוך שהוא מתבסס על ציון האות C במסגרת "סקר אפרתי-ולדמן", כהוכחה להיות העותרים 5-4 מזרע ישראל. אלא שעל כך יש להשיב - כתשובת המשיבים, המקובלת עלי במובן זה שאין עילה להתערבות בה - ש"סקר אפרתי-ולדמן" אינו יכול לשמש כראיה מוחלטת לנדון - ככל שניתן עוד להתחשב בו, בשים לב לכך שמדובר בסקר שמשנת 1999. עמדה זו נתמכת גם בהחלטת הממשלה 4082 (שהיא החלטה קודמת להחלטת הממשלה דהיום), שהפנתה אמנם ל"סקר אפרתי-ולדמן", אולם לא הסתפקה בכך אלא דרשה כתנאי מצטבר נוסף - הוכחה שאכן מדובר בצאצאים של יהודי אתיופיה מצד אימותיהם. לשון אחר, ככל שהבדיקה הפרטנית מצביעה על כך שאין מדובר ב"זרע ישראל", אין ב"סקר אפרתי-ולדמן" כשלעצמו כדי לקבוע אחרת. 12. בנסיבות המקרה דנן, עמדו לנגד עיני המשיבים השימועים שנערכו לעותרת 4 ולאח נוסף שלה וכן השימוע שנערך לעותר 5 (הנזכרים לעיל). משימועים אלה עלה, שהעותרת 4 (ואמה) הן נוצריות. מעבר לכך, כעולה מן התצהיר שצורף לעתירה של מר דרבה טסרה, אף הוא הצהיר שהוא אמר בשימוע שסבתו היא נוצרייה. מכלול ראייתי זה, אינו מקים עילה להתערבות בהחלטתם של המשיבים לעניין אי היות העותרים 5-4 מזרע ישראל; ולא מצאתי באמור בתצהירו של מר טסרה, לפיו הוא התבלבל וטעה (ובשים לב ליתר הראיות המנהליות שלנגד עיני המשיבים) - כדי לשנות ממסקנה זו. ויוסף בהקשר זה, שהיעדר התצהירים בהליך שלפניי מטעם העותרים 5-4, שהם אלו שבשימועים שנערכו להם אמרו שאימם הייתה אכן נוצרייה - היעדר זה משליך גם הוא על סבירות עמדת המשיבים בהליך שלפניי. טענת האפליה 13. נותרה אם כן טענה אחת באמתחתו של בא כוח העותרים - היא טענת האפליה. כנזכר, מדובר בטענה לפיה החלטתם של המשיבים היא פסולה, שכן אין בה כדי לספק הסבר לכך שחמישה מאחיה של העותרת 4 נמצאו בשנים קודמות זכאים להיכנס לישראל מכוח החלטות הממשלה בעניין הפלאשמורה. בהתייחס לעניין זה, התבקש בא כוח העותרים להסביר במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 25.6.2012, אם יש בידיו מידע בכל הקשור לאותה זכאות של אחיה של העותרת 4 הנמצאים בישראל. בעניין זה ובתשובה לשאלת בית המשפט, הודיע בא כוח העותרים שאין בידיו כל תיעוד או הסבר בכל הקשור לעליית האחים, למעט התצהיר שצורף לעתירה של מר טסרה (נספח י"א הנזכר לעיל) (עמ' 4, שורות 9-7 לפרוטוקול). בא כוח העותרים הוסיף וציין, שנטל ההוכחה בעניין זה - עובר למדינה, שכן אין בידי העותרים ולא יכולה להיות בידיהם כל אסמכתא שתסביר מתוקף מה הם נכנסו לארץ (שם). עמדת בא כוח המשיבים במהלך הדיון האמור הייתה, שאין בידם - חרף בירור שנעשה - מידע לעניין כניסת האחים האחרים לישראל. לא נמצא לכך תיעוד. נוכח העובדה שדברים אלו לא באו לידי ביטוי בכתב התשובה ובתצהיר שצורף, התאפשר לבא כוח המשיבים להגיש השלמה לכתב התשובה וכן תצהיר משלים בנדון. 14. המשיבים הגישו אפוא הודעה משלימה מטעמם בצירוף תצהיר, וזאת - לאחר הדיון ועל-פי רשות שניתנה להם. בהודעה זו בא לראשונה פירוט בכל הקשור לנסיבות כניסתם לישראל של חמשת אחיה של העותרת 4. בכל הקשור לאחות גב' ששה טסרה אדגו, נטען שהיא נכנסה לישראל בשנת 1995 על-פי החלטת ועדת השרים משנת 1993, אשר איפשרה איחוד משפחות של בני פלאשמורה שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה בישראל. זה היה מצב הדברים ביחס לבנו של בעלה של אחות זו. אשר לאחות העותרת 4, גב' מסרשה טסרה, הרי שהיא נכנסה לישראל בשנת 1997 במסגרת החלטת הממשלה שהייתה תקפה אז והדבר נעשה כהיתר הומניטארי חריג, היות ומדובר היה באלמנה מבוגרת ללא ילדים שנותרה באתיופיה ללא טיפול של קרוב משפחה. אשר לאחי העותרת - מר מוצ'ה טסרה, הרי שלפי רישומי המשיבים, הוא נכנס לישראל בשנת 1997 יחד עם אשתו וילדיו, וזאת באשרת א/5. המשיבים ציינו, שלא עלה בידם לאתר את התחקיר הרלבנטי, אולם מסוג הרישיון ומתאריך הכניסה "סביר שהגיעו לישראל על-פי החלטת הממשלה משנת 1997, שעניינה היה סגירת המתחם באדיס אבבה" (סעיף 6 להודעה). הודגש, שלפי החלטה זו לא הייתה דרישה שהמבקשים יהיו צאצאים "מזרע ישראל" (לאם יהודיה). אשר למר דרבה טסרה, שהוא גם המצהיר כאמור בעתירה שלפניי, הרי שהוא נכנס לישראל בשנת 2001 יחד עם משפחתו, וזאת כנכד ליהודי מצד אבי אביו. אלא שלפי הנטען על-ידי המשיבים, נבדקה מאוחר יותר טענתו לפיה סבו היה יהודי וטענה זו נמצאה כלא מבוססת, היות שכפי הנראה גם הסב חי כנוצרי. המשיבים ציינו גם את התחקיר שנערך למר דרבה טסרה, ולפיו הוא עצמו סיפר שאמו הייתה נוצרייה מצד אמה ולא נטען לגביו מעולם שהוא "זרע ישראל", בשל שרשרת של אמהות יהודיות. לבסוף - בכל הקשור לאחי העותרת, מר גטה טסרה - הרי שהוא נכנס לישראל בשנת 2005 עם אשתו, וזאת מכוח החלטת ממשלה מס' 2948 (שמשנת 2003), לאחר שהוברר שאשתו היא מזרע ישראל מצד אימותיה. 15. העולה מן המקובץ, לטענת המשיבים הוא, כי למעט אחיה של העותרת, מר דרבה טסרה, כל אחיה שנכנסו לישראל - נכנסו בעקבות זכותם של בני זוגם להיכנס לישראל או מכוח החלטות ממשלה אשר לא היתנו את הכניסה לישראל ב"שרשרת אימהות יהודיות", וממילא - מדובר בהחלטות ממשלה שאינן בתוקף. עלייתו לארץ של מר דרבה טסרה עצמו, כאמור, מקורה בזכאות מכוח שבות שהתבררה כשגויה, ואשר תצהירו שצורף לעתירה - סותר שימוע קודם. אשר-על-כן, נטען שאין כל בסיס לטענת האפליה של העותרים 5-4, והכל כמפורט גם לגופו של עניין לעיל. 16. העותרים טענו, בתגובה להודעת המשיבים, שעומדת על כנה טענת האפליה שנטענה. העותרים ציינו, שמתגובת המשיבים עולה שרוב רובם של אחיה של העותרת - עלו לישראל כדין ובזכות עצמם, ולא מתוקף זכות של בת-זוגם. נטען, כי יש ללמוד מנסיבות עלייתם של אחים אלה על כך שהטענה בדבר היות בני המשפחה "זרע ישראל" - לא נסתרה. זאת ועוד, נטען שהודעת המשיבים לא מפרטת בדיוק איזה החלטות ממשלה היו תקפות באותה עת ומדוע מכוחן ניתן היה להעלות לארץ את אותם בני משפחה. בא כוח העותרים הדגיש גם את העובדה שכל האחים והאחיות של העותרת 4 התגיירו, וכן שתצהירו של האח מר דרבה טסרה - לא נסתר. האמור לעיל, בצירוף הימצאות העותרים ברשימת "אפרתי-ולדמן" - "מטה את הכף לטובת העותרים" במאזן הראיות המנהליות ואשר-על-כן, מן הדין לקבל את העתירה. 17. לא מצאתי מקום לקבל את טענת העותרים לעניין האפליה בינם לבין אחיה של העותרת 4, וזאת גם לאחר עיון בחומר הנוסף שצורף לטיעון הצדדים לעניין זה. כפי שהובהר כבר לעיל, בעת הזו נוהגת החלטת הממשלה מיום 14.11.2010 והיא ההחלטה הרלבנטית לשאלת מעמדם של העותרים 5-4 (כך גם ציין בא כוח העותרים בדיון שהתקיים לפניי - עמ' 3 שורות 17-15 לפרוטוקול). לפי החלטה זו, לא בוססה הזכאות לכניסה לישראל. גם בהחלטה שקדמה לה (החלטה 4082 מיום 10.9.2008) נדרשה שייכות ל"זרע ישראל", וזאת בנוסף ל"סקר אפרתי-ולדמן", כאמור. אלא שעיון בעמדת המשיבים ובמסמכים שצורפו לעניין נסיבות כניסתם לישראל של אחיה של העותרת 4 - אין בו כדי להביא למסקנה לפיה עלה בידי העותרים לבסס את טענתם לפיה הם "זרע ישראל". הנימוקים שניתנו על-ידי המשיבים באשר לעלייתם של מרבית אחיה של העותרת, לא מבוססים על טעם זה אלא על טעמים אחרים; ובכל הקשור לאח מר מוצ'ה טסרה, ניתן על-ידי המשיבים הסבר סביר להבחנה בינו לבין העותרים 5-4, בהתחשב במצב הנורמטיבי שהיה קיים אותה עת (החלטת הממשלה משנת 1997). 18. אכן, בתגובת העותרים לעניין טענת האפליה, העלה בא כוח העותרים תהיות שונות בכל הקשור לטיב ההסברים שניתנו על-ידי המשיבים ורמת הפירוט בתיעוד שהיה בידם. כך למשל, נטען שבכל הקשור לעליית האחות, גב' ששה טסרה, כל שצורפה היא החלטה מיום 30.11.1994, המסתמכת על "החלטת הממשלה", מבלי שבא פירוט לעניין זה מעבר לכך. דוגמא נוספת היא האח מר מוצ'ה טסרה, שלגביו טען בא כוח העותרים שבאין תיעוד "מן הדין להניח שעלה כדין". ועוד - לגבי האח גטה טסרה, הרי שהגם שנכתב בכתב יד בעברית ליד שם סבתו "נוצרייה", הרי שנטען שיתכן ומדובר בתוספת מאוחרת באין לידה חתימה או תאריך, כאשר ציין בא כוח העותרים ש"איני בטוח שניתן להסתמך על הערה זו". המשותף להילך טיעון זה - הוא למעשה הטענה לפיה נטל ההוכחה המוטל על המשיבים לעניין זה הוא נטל מחמיר והספק בנדון צריך שיפעל לטובת העותרים. 19. אלא שכמוסבר לעיל - עמדת המשיבים היא עמדה מנומקת וצורף לה תיעוד שיש בו כדי להעמיד חזקה של תקינות מינהלית בקשר להחלטות שניתנו. כך בכלל וכך בפרט, שעה העתירה דנן הוגשה כאמור בחלוף 6 שנים מאז התשובה שניתנה על-ידי המשיבים לפנייה קודמת בנדון משנת 2006 וכאשר מדובר בכניסה לישראל של אחיה של העותרת בין השנים 1997 ועד 2001 בעיקר (למעט האח גטה טסרה שנכנס לישראל בשנת 2005, וזאת מכוח זכאותה של אשתו). אכן, גם אם אין באיחור משמעותי זה כדי להביא לדחיית העתירה שלפניי על הסף כאמור לעיל (ובשים לב לנסיבות המקרה והמימד האנושי הברור, העולה מהן) - הרי שעומדת למשיבים חזקת התקינות של ההחלטות שהתקבלו וההסברים הניתנים על-ידם בעת הזו בכל הקשור לנסיבות העלייה לישראל של כל אחד מן האחים, על-פי התיעוד הקיים והתצהיר שצורף. בידי העותרים - אין כאמור ראיה נוגדת. משעה שבוסס שוני רלבנטי ונסיבות שונות בכל הקשור לאחיה של העותרים וכניסתם לישראל - לא מצאתי מקום לקבל את טענת האפליה לה נטען על-ידי העותרים. התוצאה 20. ממכלול הטעמים שלעיל, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות וכך אני מורה. בנסיבות העניין הכוללות, אין צו להוצאות. העליה האתיופית