הפסדי השתכרות בגלל מלחמה - ועדת ערר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסדי השתכרות בגלל מלחמה - ועדת ערר: 1. החלטות ועדת הערר ונימוקי הערעור - העובדות הרלוונטיות הערעורים שבפניי הוגשו על החלטת ועדת ערר לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים תשכ"א - 1971 (להלן: "החוק") שהתקבלה ביחס לכל אחד מהמערערים על ידי ועדת הערר. שלושת המערערים הם מרצים למתמטיקה המשמשים, בין היתר, כמרצים בטכניון בחיפה. נאמר כי המערערים מעניקים שירות על פי חוזה אישי מתחדש לסמסטר חורף ואביב כל שנה, כאשר החוזה לא חל על חודשי הקיץ. עוד נאמר על ידי המערערים, כי הוסכם בין הטכניון לבין כל אחד מהמערערים על לימוד בסמסטר קיץ, לגביו נהגו הצדדים לערוך חוזה מחדש. המערערים טענו כי מטעמי נוחות בלבד העדיפו לא להוציא חשבוניות מס, אלא הטכניון הוציא להם תלוש משכורת. בשל מלחמת לבנון השניה ביטל הטכניון את סמסטר הקיץ. החוזה עם המערערים לא נחתם ונמנעה מהם ההשתכרות אותה אמורים היו להשתכר בגין סמסטר קיץ. המערערים הגישו תביעה לפיצוי. המשיב דחה את התביעה וכל אחד מהמערערים הגיש ערר לוועדת הערר. - החלטות ועדת הערר בהחלטת וועדת הערר בעניינו של ד"ר ראובן הרמלין (להלן: "הרמלין") צויין כי תביעתו של העורר היתה לתשלום פיצוי נזק עקיף בגין נזקי מלחמת לבנון השנייה, אשר נדחתה בטענה כי אין העורר זכאי לפיצויים על פי תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) תשל"ג - 1973 (להלן: "התקנות"). עוד נאמר בהחלטה כי העורר הוא שכיר של הטכניון וכי על פי הנטען בקיץ 2006 תוכנן כאמור העורר להורות קורס קיץ. אולם, הטכניון החליט לבטל את אותו סמסטר קיץ בשלב המצב הבטחוני ולא נחתם איתו הסכם לגביו שירותיו באותו קיץ. הוועדה ציינה כי העורר עצמו העיד כי הוא שכיר גם לגבי עבודה נוספת זו בקיץ. הוועדה התייחסה לאישור מהטכניון, על פיו יכול היה שלא לממש את ההתקשרות עד תחילת הסמסטר מטעמים שונים שאין בהם לבין המלחמה ולו כלום. לאור זאת, קבעה הוועדה כי מדובר בהתקשרות תאורטית שכן לא הוצגה ראיה שלקורס נרשמו תלמידים בכמות מספקת לצורך קיומו. עוד נאמר ברגע שהעורר הוא במעמד של שכיר ואילו היה החוזה מבשיל כדי הסכם מחייב, היה על העורר לקבל את תביעתו מהמעסיק ולא ממס רכוש. בהחלטת ועדת הערר בעניינו של ד"ר פתחי סאלח (להלן: "סאלח") חזרה הוועדה על העובדות הרלוונטיות וציינה כי המשיב מתנגד לתשלום הפיצויים בטענה שהעורר לא ניהל עסק ולא היה שכיר. הוועדה הבהירה כי הזכאים לפיצוי בענף השירותים הוגדרו בסעיף 1 (ג) לתקנות, כאשר הזכאות לפיצוים רלוונטים במקרה הנוכחי היא בגין נזק שנגרם לעסקו של הניזוק. הוועדה דנה בשאלה האם העורר עונה להגדרת "עסק" על פי התקנות או שיש להסיק כי העורר זכאי לקבל פיצוי בגין נזקיו ממעסיקו. הוועדה קבעה כי כבר ציינה מספר פעמים בעבר כי אין היא מקבלת את עמדת המשיב על פיה "עסק" חייב לענות להגדרה של "נהנה מייעול העבודה ומחסכון בהוצאות" תוך הפנייה לקביעה בבג"ץ מור נ' בית הדין הארצי לעבודה. לדברי הוועדה, האמור בבג"ץ מור אינו קובע כי עסק חייב להיות כזה שנהנה מייעול העבודה אלא כל מה שנאמר שהעותר שם לא ניהל עסק. אין בכך לדברי הוועדה כדי לקבוע שמי שאינו עושה להגדרת "נהנה מייעול וחסכון" אינו מבחינת עסק. הוועדה הבהירה כי התקנות נועדו לאפשר למי שנפגע להגיש תביעה בגין נזקיו העקיפים. "כך השכירים נהנו מחובת מעבידיהם לשלם להם את שכרם, ואילו מעבידיהם ושאר בעלי העסקים זכו להגיש תביעותיהם במסגרת התקנות. תכליתו של החוק היתה ועודנה לפצות את הניזוקים בגין הנזקים העקיפים שנגרמו להם במהלך מלחמת לבנון השנייה, ולפיכך בכל מקרה גבולי יש לפרש את הכתוב בתקנות בפרשנות מרחיבה שתכניס תחת כנפיו את מי שנפגע ולא תותיר אותם מחוץ לגדרם של מקבלי הפיצוי, ובלבד שהוא אכן ניזוק". הוועדה אף לא קיבלה את טענתו של המשיב כי אין הוא מכיר בעורר כעוסק שכן אין לו תיק במע"מ ובמס הכנסה. הוועדה קבעה כי "כל מקור רווח למבצע פעילות הינו בבחינת עסק". בסופו של דבר קבעה הוועדה כי היא סבורה שיש לתת פרשנות רחבה שלא תפגע בתכלית החוק ותכיר בזכאותם לפיצוי של אלה העוסקים במתן שירותים "ומדווחים על פעילותם לרשויות באמצעות מעסיק, אשר לו הם מספקים את שירותיהם בה בעת שאינם נמנים על צוות עובדיו". לגבי העורר נקבע כי העורר הוא שכיר של הטכניון. בכל מקרה, מדובר גם במקרה הנוכחי בחוזה תאורטי שכן הטכניון היה רשאי כאמור לבטל את הקורס מכל סיבה והיא ולא הוצגה ראיה לכך שלקורס נרשמו סטודנטים, בלי קשר למלחמה. באשר להחלטת ועדת הערר בעניינו של ד"ר איל פרג'י (להלן: "פרג'י"), קבעה הוועדה כי נתנה בעבר מספר פעמים את דעתה ביחס להגדרה של "עסק" במובן התקנות וכן ביחס לעובדים מסוגו של העורר החוסים בצילה של הגדרה זו. הועדה חזרה על קביעותיה הקודמות כפי שפורטו בעניינו של סאלח. במקרה זה קבעה הוועדה כי לשיטתה, אשר פורטה בעבר בהרחבה, כל מקור רווח חוקי למבצע פעילות הוא בבחינת עסק "כך העוסקים במתן שירותים המדווחים על פעילותם לרשויות באמצעות מעסיק, אשר לו הם מספקים את שירותיהם בעוד אינם נמנים על צוות עובדיו, מנהלים עסק לצורך החוק הנידון, כך גם העורר". יש לציין כי גם במקרה הזה נאמר בהחלטה כי לטענת העורר הוא סיפק שירותיו כשכיר של הטכניון על פי חוזה העסקה אישי. מקרה זה זהה לחלוטין לטענת יתר העוררים אשר נידונו בפני אותה וועדה כמפורט לעיל. כלומר, במקרה הנוכחי סברה הוועדה כי יש לראות בעורר כמנהל עסק - למרות העובדה שהוא סיפק שירותיו כשכיר לטכניון על פי חוזה העסקה אישי. יחד עם זאת,נקבע על ידי הוועדה כי על פי האישור שהמציא העורר מהטכניון, הרי שהסכם לא נכרת, כי מדובר בחוזה תאורטי וכי די בכך כדי לחרוץ את דין הערר לדחייה. - נימוקי הערעורים בערעור אשר התייחס להרמלין - נאמר כי לא נערך דיון בפני הוועדה וזה הטעם העיקרי לערעור. עוד נאמר, כי יש להבחין בין נזק עתידי אשר ניתן לפיצוי לבין נזק תאורטי. במקרה הנוכחי הסיבה שמנעה את קיום הסמסטר היתה המלחמה. אילמלא המלחמה היתה מושלמת ההתקשרות עם הטכניון, הקורס היה מועבר והתשלום היה מבוצע. בעניינו של הרמלין לא התייחסה וועדת הערר לפרשנות המונח "עסק", למרות שהתייחסה לעניין זה בהחלטתה לגבי המערערים האחרים. המערער היפנה לאמור בנימוקי הערר, שם נטען על ידו כי הסיטואציה במקרה הנוכחי היא מיוחדת במינה - אין אפשרות לתבוע מהמעביד לשלם את השכר שכן טרם נחתם הסכם מחייב, ולמעביד אין אפשרות לתבוע את מס רכוש כיון שלא סבל נזק של תשלום שכר עבודה. אין לדברי המערער כל היגיון לקבוע דין שונה למי שניזוק בשל הפסד עיסקה למתן שירותים בגינה הוא היה עתיד להוציא חשבונית מס, לבין מי שניזוק בשל הפסד עיסקה זהה שלגביה היה עתיד לקבל תלוש משכורת. העורר ציין בפני הוועדה כי טעמי נוחות הם אלה שהבדילו בינו לבין מרצים אחרים, שהם בעלי תיק במע"מ. אולם, אין בכך כדי לתת נימוק לאבחנה בינו לבינם. אף בערעור אשר התייחס לסאלח - נאמר כי לא נערך דיון בפני הוועדה וכי זהו הטעם העיקרי לערעור. לגופו של עניין היפנה המערער לקביעתה של וועדת הערר, על פיה יש לתת לתקנות פרשנות מרחיבה. המערער טען כי לא ברורה לו האבחנה שעשתה וועדת הערר בין אלה שעוסקים במתן שירותים ומדווחים על פעילותם לרשויות באמצעות מעסיק שלו הם מספקים את שירותיו והם אינם עובדיו - לבין שכיר. האבחנה אינה מנומקת ואין היא מתיישבת עם הגישה הפרשנית אותה ביקשה הוועדה לאמץ. המערער טען כי לא התאפשר לו להתייחס לטיעוני המשיב אשר הופיעו בתשובתו והוא מבקש הזדמנות לעשות כן. כמו כן, נטען גם במקרה זה כי נזק עקיף כולל נזק עתידי ויש להבחין בין נזק עתידי לנזק תאורטי. בערעור שהתייחס לפרג'י - נאמר כי המשיב לא הגיש תשובה לערר ולא נערך דיון בפני הוועדה. המערער טען כי היה על הוועדה לקבל את הערר בהעדר תגובה מטעם המשיב. במקרה זה קבעה הוועדה כי יש ליתן לתקנות פרשנות מרחיבה וכי המערער נכלל בקבוצת הזכאים ולכן אין השגה לגבי עמדה זו. הערעור לגופו בעניין זה התייחס לכך כי ההסכם בין המערער לטכניון לא היה תאורטי וכי הביטול של הקורס היה בשל אירועי המלחמה בלבד. 2. דיון והחלטה א. הטענה בדבר זכות הטיעון טענה זו של המערערים הינה אכן טענה אותה יש לקבל. הטענה הועלתה בכל אחד מהערעורים ובסיכומי המערערים. אולם, המשיב לא מצא לנכון להתייחס לטענה בסיכומיו. סעיף 11 לתקנות מס רכוש קובע כי מי שרואה את עצמו מקופח עקב החלטת המנהל לפי התקנות המצוינות באותו סעיף, רשאי תוך 30 יום לערור בפני וועדת ערר. התקנות עצמן דנות רק בסמכויות הוועדה לפי חוק וועדות חקירה. הדין המהותי החל על וועדת הערר הינו חוק בתי דין מנהליים תשנ"ב - 1992. סעיף 4 (א) לחוק זה קובע כי החוק יחול על בית דין המנוי בתוספת. סעיף 7 לתוספת מחיל את החוק על וועדות ערר לפי סעיף 29 לחוק מס רכוש. סעיף 25 לחוק קובע את פומביות הדיון וסעיף 26 לחוק קובע זכות טיעון בפני בית הדין. סעיף 26 (ג) לחוק בתי דין מנהליים קובע כי על פי בקשת כל בעלי הדין רשאי בית הדין לדון ולהכריע בערר על פי טענות וראיות אשר הוגשו בכתב בלבד. מכאן עולה, בבירור, כי ללא בקשה כזו יש לערוך דיון בפומבי כאשר בעלי הדין רשאים להשמיע את טענותיהם. תקנות בתי דין מנהליים (סדר דין) תשנ"ב - 1992 קובעות בסעיף 17 (א) כי ראש בית הדין ייקבע מועד לדיון ראשון בערר ואם לא קבע ייקבע אותו יו"ר המותב. סעיף 25 (א) לתקנות אלה קובע חובת רישום פרוטוקול. בהקשר זה יש לציין כי סעיף 12 א לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים קובע כי משהוגש ערעור על החלטת וועדת הערר, יודיע מזכיר בית המשפט המחוזי לוועדת הערר על הגשתו ו"יו"ר הוועדה יעביר לבית המשפט את פרוטוקול הוועדה וכל חומר שהוועדה נזקקה לו בקשר לעניין המשמש נושא לערעור". (ההדגשה שלי - ד.ק.). מכל האמור לעיל עולה באופן חד משמעי כי על וועדת ערר הדנה בערר לקיים דיון פומבי, לשמוע את הצדדים ולנהל פרוטוקול. במקרה שבפניי, לא נקטה הוועדה אף לא באחד מהתנאים הנדרשים ובכך מנעה לחלוטין את זכות הטיעון מאת המערערים כולם. הוועדה קבעה כקביעה עובדתית כי המערערים כולם הם שכירים, ובהתאם לכך ביססה את החלטותיה השונות. לא ניתנה למערערים כל הזדמנות להשמיע את טיעוניהם באשר לדרך ההתקשרות עם הטכניון באותו סמסטר קיץ ובאשר למשמעותו של תלוש השכר באותו מקרה. הוועדה אף דחתה את הערעורים מהטעם כי מדובר בהסכם תאורטי, כאשר טענה זו לא היתה מצוייה בהחלטה של המשיב אשר דחה את התביעות, אלא שהיא הועלתה על ידי המשיב בתשובתו לערר. גם בעניין זה לא התבררו טענות המערערים באשר למהות ההתקשרות, ואף לא נבחנה טענתם כי יש בידם ראייה על פיה נרשמו די סטודנטים על מנת לקיים את הקורס, וכי הסיבה היחידה בגינה לא התקיים הקורס הוא המלחמה. משלא נשמעו טענות המערערים בעניין זה, אין מקום לטענתו של המשיב בסיכומים שבפני, כי המערערים אינם יכולים לערער על קביעות עובדתיות, כאשר קביעות עובדתיות אלה לא התבררו לגופן בפני הוועדה. לערעורים אף צורפו שני מכתבים מיולי ואוקטובר 2008, בהם פנה ב"כ המערערים לוועדת הערר, וביקש מהוועדה כי יעדכנו אותו בדבר המועד הצפוי ומיקומו. למרות פניות אלה, לא נקבע כאמור כל דיון בעניינם של המערערים. יש חשיבות מכרעת לשמירה על זכות הטיעון ולקיום הטיעון בפני וועדת הערר בדרך הקבועה בחוק ובתקנות. מתן החלטה בדרך שניתנה במקרה הנוכחי, מבלי לתת זכות טיעון למערערים, מהווה פגם שיש בו כדי להצדיק הענות לבקשה החלופית של המערערים להחזיר את הדיון לוועדת הערר, במיוחד לאור טענת המערערים כי הם מעדיפים דיון לגופו. ב. הקביעות המשפטיות של הוועדה מקובלת עלי טענת המערערים כי המונח "נזק עקיף" המוגדר בחוק כ"הפסד או מניעת רווח כתוצאה מנזק מלחמה", כולל גם מניעה של הכנסה עתידית בגדר "נזק עתידי". יש אכן להבחין בין נזק עתידי לבין נזק תאורטי. לכן, אם יוכח בפני הוועדה כי הקורס אמור היה להתקיים וכי לא היתה ציפייה סבירה לכך שהטכניון יפעיל את שיקול הדעת הנתון לו שלא להתקשר עם המערערים בהסכם לסמסטר קיץ, הרי שהנזק יהיה בגדר נזק עתידי ולא בגדר נזק תאורטי, כפי שקבעה הוועדה. באשר להגדרתו של "עוסק" - מקובלת עלי עמדתה של הוועדה כי התקנות נועדו אכן לאפשר למי שנפגע להגיש תביעה בגין נזקים עקיפים, וכי בכל מקרה גבולי יש לפרש את הכתוב בתקנות בפרשנות מרחיבה. כמו כן, מקובלת עלי קביעת הוועדה, כי לצורך קבלת פיצויים אין על העורר להיות עסק רשום ומוכר ובעל תיק ברשויות המס, וכי כל מקור רווח למבצע פעילות הינו מבחינת עסק. עם זאת, על הוועדה לגבש עמדה ברורה וחד משמעית באשר לעוררים שבפניי כדי שניתן יהיה לבחון את החלטתה במסגרת ערעור - האם יש לראות בהם כשכירים או שמא יש לראות בהם כעוסקים במתן שירותים המדווחים על פעילותם לרשויות באמצעות מעסיק אשר לו הם מספקים את שירותיהם, בעוד שאין הם נמנים על צוות עובדיו. לאחר מכן, יהיה על הוועדה להחליט אלו מהחלטותיה ישימות במקרה זה, שכן בעניינו של סאלח נקבע כאמור כי הוא שכיר ולכן אין הוא נכלל בגדר אותם עוסקים המדווחים על פעילותם באמצעות מעסיק שאינם נמנים על צוות עובדיו, ואילו בעניינו של פרג'י נקבע על ידי הועדה כי יש לראות בעורר, אשר גם לגביו ציינו כי הוא סיפק שירותיו כשכיר על פי חוזה העסקה אישי, כמי שנכלל במסגרת אותם עוסקים המדווחים על פעילותם לרשויות באמצעות מעסיק, בעוד אין הם נמנים על צוות עובדיו. בכל מקרה, יכולתה של הוועדה לקבוע עמדה אחידה בעניין זה טעונה את אותו בירור עובדתי באשר למסגרת ההתקשרות בין העוררים לטכניון - בירור אשר לא נעשה באמצעות שמיעת טענות הצדדים - אשר בגינו יש להחזיר את הדיון לוועדה. בשולי הדברים יש לציין כי אין מקום לטענתו של פרג'י, כי היה על וועדת הערר לקבל את הערר משלא הגיש המשיב כתב תשובה. תקנות בתי הדין המנהליים דנות בסעיף 15 במתן החלטה בלא כתב תשובה. סעיף 15 (א) קובע כי אם לא הגיש משיב כתב תשובה במועד שנקבע, רשאי בית הדין לתת החלטה בערר בהעדר כתב התשובה. אין גם מקום לטענה כי יש להקפיד עם המשיב כפי שמקפידים עם מערער שלא הגיש כתב ערר במועד. שכן, סעיף 9 לתקנות קובע כי ניתן יהיה להאריך מועד להגשת ערר מטעמים מיוחדים בלבד. התוצאה מהאמור לעיל היא, כי עצם אי הגשת כתב התשובה על ידי המשיב בערר זה, אינה מהווה נימוק לקבלת הערר. התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי הדיון בכל הערעורים יוחזר לוועדה אשר תקיים דיון בנוכחות הצדדים, תשמע ראיות ותנהל פרוטוקול ולאחר מכן תיתן את החלטותיה. המשיב יישא בהוצאות המערערים, יחד, בסכום של 10,000 ₪ פלוס מע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.הפסדי השתכרותעררועדת ערר