להלן סקירה משפטית בסוגיית הפרשי הצמדה וריבית: ההלכה הפסוקה התייחסה לשאלת המועד ממנו יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית, וקבעה לא אחת כי "הקו המנחה הסביר והרצוי הוא שההצמדה והריבית ייפסקו מיום היווצר העילה ולא רק מיום הגשת התביעה, והוא כמובן אם אין נסיבות המצדיקות סטייה מהקו המנחה האמור" (ר' ע"א 672/81, עמיתי מלון טייק ירושלים ואח' נ. טייק פ"ד מ(3) 169, 223). ההלכה הפסוקה קבעה כי פסיקת ריבית והצמדה היא "סעד כללי", שבית המשפט מוסמך לפסוק אותו אף אם הוא לא התבקש כלל בכתב התביעה (ר' ע"א 391/88 פיכטנבוים נ. זלישניק פ"ד מו(4) 311, 315). עוד נפסק כי לאחר חוק פסיקת ריבית והצמדה, הסמכות המוקנית לבית המשפט היא סמכות לפי החוק החרות, והיא מוקנית לבית המשפט כל אימת שנפסק סכום כסף (ר' ע"א 234/78 בנין נ. בנין פ"ד לד(2) 541, 549-550). ההצמדה והריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961, אינן באות לענוש את מי שחב בחוב, אלא באות להבטיח כי למרות חלוף העיתים ושינויי ערך המטבע, ישולם סכום המשקף את ערכו של הסכום המקורי ביום התשלום בפועל... הקרן בלווית הצמדה אינה אלא אותו סכום, שבו נתחייבה המערערת מעיקרה. הריבית, כפי שציינו לא אחת, באה לבטא את העובדה שהכסף אשר לתשלומו היה התובע זכאי, עוכב בידי אחר במקום להיות ברשותו ובשליטתו" (ר' ע"א 330/78 המהפך אגודה שיתופית בע"מ נ. פקיד השומה למס הכנסה, פ"ד ל"ה(2) 449, 503-504). ריבית והצמדהריבית