##(1) מהי הרמת מסך בהוצאה לפועל ?## דוקטרינת הרמת מסך בהליכי הוצאה לפועל, הוכרה במקרים חריגים, כאשר הוכחו מספר תנאים מצטברים, המצדיקים סטיה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. מהותה של 'הרמת מסך' במובנה ה'קלאסי' הינה ביטול 'קו החייץ' של האישיות המשפטית הנפרדת, ומתן זכות לנושה של חברה להיפרע מכיס העושר הפרטי של בעלי המניות בחברה. ##(2) הרמת מסך בהוצאה לפועל - מה אומר החוק ?## סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, נועד למקרים שבהם מבקשים חייבים לעקוף את נושיהם על ידי העברת נכסים לזולתם, וזו לשונו: "בית המשפט רשאי, לבקשת הזוכה ולאחר ששוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב, להצהיר על כך ולצוות על עיקולם". ככלל, על צד הטוען להרמת מסך לבסס את בקשתו בצורה עובדתית, מפורטת ומלאה בדבר הזיקה המלאה בין התאגידים המעורבים בקנוניה הנטענת (ע"א 8393/00 מי גולן אנרגיות רוח בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נז(5) 721 (2003)). ##(3) באילו מקרים ניתן להורות על הרמת מסך בהוצאה לפועל ?## סעיף 34(ב) משמש כלי אשר נוצר על ידי המחוקק על מנת להיאבק בתופעה של הברחת נכסים על ידי חייבים. כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי סעיף 34(ב) מרחיק לכת מעבר להליכי הוצאה לפועל "רגילים" והוא במהותו "הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות". מטרתו של הסעיף היא להיאבק בחייבים, אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך מרמים ומסתירים את דבר בעלותם על ידי יצירת מצג שונה במרשם. מאחר שמדובר בהרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות, נדרשת הצהרת בית המשפט, והצהרת זו איננה דרושה כלל כאשר הכול גלוי. הכלל הוא, כי את סעיף 34(ב) יש להפעיל בצמצום רב ובזהירות ולאחר בירור משפטי, והנטל על מי שתובע מכוחו של הסעיף, לשכנוע ולהוכיח קיומם של אותות מרמה, וכי למעשה הנכס המסוים, הרשום על שמו של אדם זר, הוא לאמיתו של דבר של החייב (ר' ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6) 941, 947 – 948 והאיזכורים שם). ##(4) פרשנות החוק בנושא הרמת מסך בהוצאה לפועל:## סעיף 34(ב) פורש גם בידי השופט דוד בר אופיר: "הקשר הענייני של ס' 34(ב) מלמד כי המקרקעין שמדובר בהם בסעיף זה הם מקרקעין הרשומים על שם פלוני, אולם הם נתונים למעשה לבעלותו של החייב. יתכן שרישום זה נעשה מתוך כוונות טהורות או בלתי טהורות, ומצב הדברים המתואר מסביר מדוע דרושה הצהרה של בית המשפט המחוזי, לפיה יוצהר על כך שהמקרקעין הם של החייב. מדובר כאן על הרמת מסך מעבר לזכויות קניניות רשומות, והצהרה זו איננה דרושה כלל כאשר הכל גלוי" (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות (מהדורה חמישית, 2004), עמ' 378-377). סעיף 34 נועד לסייע לזוכה חסר אונים לבצע הרמת מסך לזכויות נסתרות של החייב ולסייע לו למצות את זכויותיו לגבי חובו. ההסדר שנקבע בסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל הוא מרחיק לכת מעבר להליכי ההוצאה לפועל ה"רגילים" והוא במהותו "הרמת מסך מעבר לזכויות קנייניות רשומות" (ראו ע"א 4/84 שטאל נגד עמידר, החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ, פ"ד מג(1) 265, 272). הסדר כזה יש להפעיל בצמצום ובזהירות ואחרי בירור שיפוטי - ולא מינהלי - נאות. לפיכך, בין היתר, הורה המחוקק שלא די בהחלטה של ראש ההוצאה לפועל אלא יש צורך בהצהרה של בית המשפט כי המקרקעין הם של החייב. עוד נקבע בסעיף כי בית המשפט יצהיר כך רק אם "שוכנע שמקרקעין שאינם רשומים על שם החייב הם של החייב". גם כאן חל הכלל כי המוציא מחברו עליו הראיה ו"מי שתובע מכוחו של סעיף 34(ב) חייב להרים את נטל השכנוע ולהוכיח כי הנכס המסויים, הרשום על שמו של אדם זר, הוא לאמיתו של דבר של החייב" (ד' בר-אופיר, שם, בעמ' 304א'). ##(5) הרמת מסך בהוצאה לפועל - נטל ההוכחה:## נטל השכנוע לעניין זה, הוא על הנושים, מבקשי ההצהרה, הטוענים להברחת הנכסים, ומידתו הנדרשת טרם הוכרעה באופן ברור בפסיקה. עם זאת, נפסק, כי נטל זה, מתייחס לשני היבטים, שלובים זה בזה, ומשליכים, בהוכחת מי מהם, על האחר. עדיין לא הוכרעה רמת ההוכחה הדרושה בכגון דא (ראו פסק הדין בע"א 8482/01 בנק איגוד נ' סנדובסקי (טרם פורסם), המותיר נושא זה בצריך עיון, מפי השופטת שטרסברג-כהן; ראו גם דברי השופט טירקל בע"א 789/96 פולק נ' סיסמיקה הנזכר, 701). ואולם, נטל השכנוע כאמור הוא על מבקש ההצהרה, וברור גם שבית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום. דרך ההוכחה בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badge of Fraud), שהן חזקות שבעובדה שפותחו במשפט האנגלו-אמריקני, אשר אם נותרות הן ללא מענה מצביעות הן על מרמה. באלה ייכללו, למשל, חדלות פרעון של מעביר הבעלות, קשרים בין המעביר לנעבר, חריגה מדרך מקובלת לניהול עסקאות, שמירת החזקה בנכס ועוד (פס"ד דיסקונט נ' סבג, 433). ככל שמצטברים יותר אותות כאלה, כך עובר הנטל לנתבע להפריכם (ראו בר אופיר, שם, עמ' 379 ואילך). וכדברי השופטת שטרסברג-כהן בעניין בנק איגוד הנזכר: "הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ... ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע". ##(6) פסיקה בנושא הרמת מסך בהוצאה לפועל:## פסיקה עניפה עסקה בסעיף, ובהשלכותיו, וקבעה כי הוא במהותו "הרמת מסך" מעבר לזכויות קנייניות רשומות, ומטרתו "ברורה ומובנת: הוא בא להיאבק בחייבים אשר מוסיפים לשלוט ברכושם ולנהוג בו מנהג בעלים, אך מסתירים את דבר בעלותם על-ידי יצירת מצג שונה במרשם" (ה"פ(ת"א) 1823/92 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סבג, פס"מ תשנ"ו(3) 421, 427). בהמשך פסק הדין, עומד כב' ס. הנשיא (כתוארו אז), השופט א. גורן, על משמעות הסעיף (שם, בעמ' 432), כך: "סעיף 34(ב) בא לתת כלי בידי נושים, להתגבר על החייבים שמנהלים את עסקיהם בדרכי הסוואה ובשימוש באנשי קש. הטלת הנטל מתחייבת אמנם מהאינטרסים שפורטו לעיל בדבר הזכות לקניין והשיקולים הראייתיים, אך הטלת נטל כבד מדי תסכל את האינטרס של יעילות הגביה. אין להביט בחוסר אונים בחייבים המוצאים דרכים מתוחכמות להתחמק מחיוביהם. לנושים עומדת זכות, וגם אותה יש לכבד". בברע"א 8472/96 ההסתדרות הכללית נ. מושב שיתופי מולדת, פ"ד נא (1) 61, נקבע: "הרמת מסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסוימים- קיומה של יחידה כלכלית אחת, זהות בבעלי המניות והמנהלים בתאגידים השונים ושליטה מלאה של החברה האם בחברה הבת כדי שלילת רצונה העצמי של החברה הבת..." ברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ. ענבר, פ"ד נ"ד (2) 712 התייחס בית המשפט לדרכים להוכיח, כי מדובר בחברות שהן למעשה אישיות משפטית אחת כשציין: "עיון לגופם של המימצאים שנקבעו בידי בית-משפט קמא מצביע על כך שנמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות – החברה החייבת והחברה המבקשת – התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד, וההבחנה ביניהן הייתה מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית. כך נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות שבידיו הוחזק הרכב עובר לתפיסתו נהג להקים כמה חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים." (עמ' 716). ##(7) הרמת מסך בהוצאה לפועל - סיכום:## המבחן המסורתי של הדוקטרינה להרמת מסך הוא, השימוש לרעה במסך ההתאגדות. הפסיקה ראתה במקרים, בהם ייסוד החברה נועד למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם נכסיהם הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי דק, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מהחברה לבעלי מניותיה ללא תמורה ראויה ועוד דוגמאות, שימוש לרעה במסך ההתאגדות וראתה בנסיבות מעין אלה עילה להרמת מסך. הלכה היא, כי הסרת מסך, אינה עניין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.הרמת מסךהוצאה לפועל