התיישנות הונאה

נפסק בעניין ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 870 (1989), כי סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע דין מיוחד למועד התיישנות תביעות שעילתן הונאה, ומקום שבו חל סעיף 7 לחוק, סעיף 8 לא יחול. תרמית ואונאה 7. היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה. התיישנות שלא מדעת 8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." על-פי האמור בסעיף 7 לחוק, מועד התיישנותה של תביעה בעילת הונאה חל "ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה". הוראה זו פורשה בפסק הדין הנ"ל בעניין מידל איסט אינווסטורס על-ידי כבוד השופט מצא: "התפיסה העקרונית שביסוד ההגדרה הזאת שונה לחלוטין מתפיסתו של הכלל הרגיל, הקבוע בסעיף 6 לחוק, לפיו מתחילה תקופת ההתיישנות "ביום שבו נולדה עילת התובענה". מהגדרת סעיף 7 מתחייב, שהמועדים הקשורים בהתרחשותה של התרמית או בהיווצרותה של העילה לתבוע על פיה הינם חסרי משמעות. כך, למשל, אין כל חשיבות למועד, בו עשה הנתבע את מעשה התרמית (ההיצג הכוזב). גם מועדי שיכלולה של התרמית (במועד פעולתו של התובע המוטעה, או המועד שבו התממש נזקו) אינם מעלים ואינם מורידים... תקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעה לתובע התרמית. באמירה "נודעה לתובע", בהקשרו של הסעיף הנדון, לא יכול היה המחוקק להתכוון אלא לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי." (שם, בעמ' 869-870). ובעניין ע"א 9800/01 יעקב שאוליאן נ' רוחולה אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004) הוסיף כבוד השופט מצא: "כידיעה 'ממשית' ראויה, לטעמי, להיחשב רק ידיעה הניתנת להוכחה בראיות בבית-המשפט, שכן כל פרשנות אחרת תחתור תחת תכליתו של סעיף 7, שנועד לחסן מפני התיישנות את תביעתו של קורבן התרמית כל עוד לא נקנתה לו ידיעה על אודות התרמית שבכוחו להוכיחה בערכאות. הצידוק הרעיוני להקלה זו נעוץ בכך שאת גריעת יכולתו של המרומה להוכיח את התרמית יש לזקוף, בין היתר, לחובת מאמציו של הרמאי לטשטש את עקבות תרמיתו." (שם, בעמ' 398). הונאההתיישנות