לטענת המערער, במהלך חקירה נגדית על ידי בא כוחו, דחק בית המשפט בבא כוחו לסיים את החקירה, התערב בשאלות שהוצגו על ידו, אמר לו כי הוא "מאנפף" ושאל אותו מדוע הוא מתנהג כמו מסכן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התערבות שופט בחקירה נגדית: ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ט' שחר) מיום 16.12.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 90910/98. 1. המערער הגיש בבית משפט השלום בתל-אביב תביעה כספית נגד המשיבים. לאחר מספר ישיבות קדם משפט שהתקיימו בפני כב' השופט ב' אוקון, נקבע התיק לישיבת הוכחות בפני כב' השופט ט' שחר ליום 8.3.00. ביום 7.3.00 הגיש ב"כ המערער בקשה בהסכמה לקיצור משך ישיבת ההוכחות עד לשעה 13: 30, הואיל וזומן באופן פתאומי לדיון בבית המשפט העליון באותו יום. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי על ב"כ המערער לדאוג לעו"ד חליפי ממשרדו אם יהיה צורך בהמשך הדיון גם לאחר השעה 13: 30. ביום הדיון חזר ב"כ המערער על בקשתו. בתחילה דחה בית המשפט את הבקשה, אך בהמשך הדיון ולאחר שב"כ המשיבים נתן הסכמתו לבקשה, נעתר לה. 2. בישיבת ההוכחות השנייה מיום 28.10.00, שאל בית המשפט בפתח הדיון את הצדדים האם קיימת אפשרות כי יגיעו לפשרה וביקש לדעת מה הסכום שהציעו המשיבים למערער בפשרה. מששמע כי הסכום המוצע עמד על 25,000 ש"ח, אמר בית המשפט לב"כ המשיבים כי אולי יציעו למערער "פעמיים ח"י אלפים והתנצלות". המערער דחה את ההצעה. במהלך הדיון הציע בית המשפט הצעה נוספת לפיה הפיצויים יהיה שלוש פעמים ח"י אלפים והתנצלות הדדית. אף הצעה זו נדחתה על ידי המערער. לטענת המערער, במהלך חקירתה הנגדית של המשיבה 1 על ידי בא כוחו, דחק בית המשפט בבא כוחו לסיים את החקירה, התערב בשאלות שהוצגו על ידו, אמר לו כי הוא "מאנפף" ושאל אותו מדוע הוא מתנהג כמו מסכן. משמחה ב"כ המערער על הביטויים המעליבים, אמר בית המשפט לב"כ המערער כי יתלונן עליו בלשכת עורכי הדין. 3. סמוך ליום 4.2.01 התקבלה אצל המערער החלטת בית המשפט בדבר קביעת שני מועדים נוספים לשמיעת הראיות ביום 28.1.01 וביום 6.3.01. הואיל ובמועדים אלה היו קבועים לב"כ המערער דיונים אחרים, ולאחר שלא עלה בידו לדחותם, הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לביטול המועדים שנקבעו. בית המשפט נעתר לבקשה לביטול הישיבה מיום 28.01.01. באשר לישיבה מיום 6.3.01 קבע בית המשפט, כי זו תתחיל בשעה 11: 30 ועל באי כוח הצדדים לדאוג לסיים את הדיונים בעצמם או בעזרת עורכי דין חליפיים. הצדדים הגישו בקשה נוספת לביטול הדיון ביום 6.3.01, אך בית המשפט קבע כי ייעתר לביטול הישיבה רק אם יודיעו הצדדים כי הם מסכימים כי הדיון יתקיים ביום 4.3.01. ביום 28.2.01 התייצב ב"כ המערער בפני בית המשפט והודיע כי מאחר שלב"כ המשיבים קבועים ביום 4.3.01 דיונים בבתי משפט אחרים, לא ניתן יהיה לקיים את הדיון ביום זה. עוד הוסיף ב"כ המערער כי אין עורך דין אשר יכול להחליפו בתיק זה. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול הדיון מיום 6.3.01, ולטענת ב"כ המערער, הרים את קולו וצעק כלפיו "צא מהאולם" "אתה חסר כל נימוס", "אתה עושה פרצופים", "צא מהאולם שלי ומכאן ואילך תגיש כל בקשה בכתב ולא באולם". 4. בעקבות האירועים הנטענים, הגיש המערער ביום 5.3.01 בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. בבקשה נטען כי ההתרחשות שארעה באולם בית המשפט ביום 28.2.01 מאששת את חששו של המערער כי התערבותו של בית המשפט בחקירה הנגדית של בא כוחו והצעות הפשרה הבלתי הוגנות אשר הוצעו על ידו אכן מקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לטענת המערער, הצעות הפשרה שהועלו על ידי בית המשפט נוטעות רושם אובייקטיבי כי בית המשפט כבר גיבש לעצמו דעה בלתי ניתנת לשינוי בעניינו של המערער. כן טען המערער, כי יש להעביר את הדיון לשופט אחר, לכל הפחות מן הטעם של מראית פני הצדק. המערער הוסיף וטען כי הואיל והמחלוקת בתיק היא משפטית, אין מניעה כי השופט אליו הועבר התיק יעשה שימוש בעדויות שנשמעו עד עתה בפני בית המשפט. המשיבים התנגדו לבקשת הפסילה. ראשית, טענו המשיבים כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה, שכן היא מתייחסת לאירועים שאירעו במהלך השנה עובר להגשת הבקשה. כן טענו המשיבים, כי החלטות בית המשפט באשר למועדי הדיון מעידות על רצונו לקדם את הטיפול בתיק ואת שמיעתו. עוד טענו המשיבים, כי בד בבד עם הצעות הפשרה שהועלו על ידי בית המשפט, אמר בית המשפט למערער כי אינו יודע כיצד יפסוק בסוף ההליך, וכי יתכן כי אם המערער יזכה בתביעתו יקבל סכום גבוה יותר מזה המוצע. באשר להתערבות בית המשפט בחקירה הנגדית שניהל ב"כ המערער, נטען כי התערבותו של בית המשפט היתה בצורה הנהוגה על ידי רבים מן השופטים, ולא באופן המפקיע מידי ב"כ המערער את הרשות לחקור. 5. בית המשפט, בהחלטתו מיום 16.12.01, דחה את בקשת הפסילה מן הטעם שהבקשה הוגשה באיחור, היא משוללת תום לב וכנות ומדובר ב"בקשת סרק, חסרת שחר" אשר הטענות המועלות בה "מקוממות". בית המשפט קבע כי מדובר בבקשה שנועדה להשיג את ביטולה ודחייתה של הישיבה מיום 6.3.01 וכן דיון מחדש בפני שופט אחר, לאחר שדעתו של ב"כ המערער לא נחה מתוכנן של העדויות וחקירת העדים בישיבות הממושכות שהתקיימו. בית המשפט ציין כי תוכנה של הבקשה וכחני, טרדני מקומם ותמוה וכי לו היה אמת בבקשה, היא היתה מוגשת מיד ובסמוך לישיבות מיום 8.3.00 ומיום 28.10.01. לגופן של הטענות, קבע בית המשפט כי ביום 28.2.01 נכנס ב"כ המערער לאולם הדיונים, ולאחר שבית המשפט סרב להיענות לבקשתו לדחיית מועד הדיון, החל לרטון ולהעוות את פניו בצורה בלתי מכובדת כלפי בית המשפט, הביע חוסר שביעות רצון מופגנת וניסה להתווכח עם ההחלטה הדיונית אודות המועד שנקבע, וכל זאת באמצעו של דיון הוכחות בתיק אחר. לפיכך, דרש ממנו בית המשפט לעזוב את האולם על אתר ואמר לו כי להבא יגיש בקשה דרך מזכירות בית המשפט כמקובל. בית המשפט ציין כי אין בין הערותיו לב"כ המערער לבין תוצאתה העתידה של התביעה - ולא כלום, וכי דעתו פתוחה לחלוטין. נקבע כי רק איכפתיות יתרה הובילה את בית המשפט לעמוד על כך שהדיון בתביעת המערער יסתיים ללא דחיות מיותרות, וכי עשה מאמצים יתרים לאתר מועד קרוב ביומנו להמשך הדיון. כן קבע בית המשפט, כי לא היה דבר בישיבות מיום 8.3.00 ומיום 28.10.01 המצדיק בקשת פסילה. ראשית, נקבע כי מקומן של השגות בעניינים דיוניים הוא בערעור עליהם. שנית, קבע בית המשפט, כי אין בהצעות הפשרה שהועלו כדי להוות בסיס לפסילה, שכן בית המשפט רק ניסה לברר אם ניתן להעלות את סכום הפשרה המוצעת על ידי המשיבים - בירור שגרתי ולגיטימי שאין בו ללמד דבר על גורל התביעה לגופה. כך גם התערבות בית המשפט בחקירת העדים של שני הצדדים לא חרגה מהמותר והמקובל. בית המשפט הוסיף כי אכן העיר לב"כ המערער כי אין זה ראוי לרטון ברכינת ראש מלים שבית המשפט אינו שומע, ואם אכן עשה בית המשפט שימוש במלה "מאנפף" הרי היה זה במובן "רוטן". בית המשפט הכחיש כי אמר לב"כ המערער שהוא "מתנהג כמו מסכן", וקבע כי העיר לו רק על כך שהוא רוטן וממלמל באופן לא ראוי. לאחר שהמשיך ב"כ המערער להתווכח ולהתנצח עם בית המשפט, העיר לו כי התנהגותו ראויה לבירור בלשכת עורכי הדין, הגם שבית המשפט לא העביר תלונה כזו, אלא ניסה לעבור על כך לסדר היום. לבסוף, קבע בית המשפט, כי מדובר בתיק בו הממצאים העובדתיים ייקבעו על סמך מהימנויות העדים, ולכן אין מקום לטענה כי שופט אחר ידון בתיק ללא שמיעה מחדש של העדים. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי אף אופן התבטאותו של בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה מצביע על קיומו של חשש למשוא פנים בניהול המשפט ועל כך שבית המשפט גיבש דעה נחרצת באשר לגורל התביעה. כך למשל, קבע בית המשפט בהחלטתו כי הבקשה "משוללת תום לב וכנות", כי המדובר ב"בקשת סרק חסרת שחר", "מתלהמת", "מצוצה מן האצבע ומקוממת". 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, ככל שטענות המערער נוגעות לאירועים שאירעו ולהחלטות שניתנו בישיבות מיום 8.3.00 ומיום 28.10.00, הרי שיש לדחותן בשל השיהוי הרב שבהעלאתן. הלכה היא כי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו בישיבה הראשונה המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)). מכאן שהיה על המערער להעלות את טענותיו בסמוך לאירועים הנטענים ולא להמתין זמן כה רב. שנית, אף לגופן של הטענות, הרי שלא מצאתי כי יש בהן כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט. 8. הלכה היא כי כדי להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). במקרה זה, המערער מעלה שורה של טענות הנוגעות להחלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט ולהתבטאויות שונות של בית המשפט, אך אין הוא מבסס כיצד ההחלטות או האירועים הנטענים מצביעים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. כך, החלטותיו של בית המשפט בבקשות השונות שהוגשו לדחיית מועדי הדיון הן החלטות דיוניות, אשר הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו, למשל: ע"א 9208/00 חגי נ' הרפז (לא פורסם); ע"א 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 2949/96 כלל חברה לביטוח נגד מנסור אדיב (לא פורסם); ע"פ 77/93 אליהו עובדיה נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 4487/99 מחמד כאמל אלקורד נגד ועד עדת הספרדים ואח' (לא פורסם)). גם התערבותו הנטענת של בית המשפט בחקירתם הנגדית של העדים על ידי ב"כ המערער אינה מקימה - כשלעצמה - עילה לפסילת בית המשפט. כך גם לא מצאתי בהצעות הפשרה שהוצעו לצדדים על ידי בית המשפט כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, נוכח העובדה שבית המשפט לא הביע עמדה כלשהי בדבר סיכויי התביעה או תוצאות ההליך. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי בית המשפט גיבש דעה סופית בלתי ניתנת לשינוי במחלוקת שבין הצדדים. גם בהערות שהשמיע בית המשפט כלפי אופן התנהגותו של ב"כ המערער במהלך החקירה הנגדית, לא מצאתי כדי לבסס עילת פסילה בנסיבות העניין, הגם שמקובלת עלי עמדת ב"כ המערער לפיה מן הראוי כי בית המשפט יימנע מחלק מההערות אותן הפנה כלפיו. 9. אשר להתבטאויות בית המשפט כלפי ב"כ המערער ביום 28.2.01, הרי שלא מצאתי כי יש בהן כדי להקים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול המשפט. במקרה זה, בית המשפט הביע מחאה על התנהגותו של ב"כ המערער ועל האופן בו ביקש את דחיית מועד הדיון. אפשר שראוי היה לנסח את הדברים בצורה שונה, ואפשר שמוטב יהיה אם הטונים בשיג ושיח בין ב"כ המערער לבין בית המשפט יונמכו, אך בנסיבות העניין, אין בדבריו של בית המשפט כדי למנוע ממנו מלהעריך את טיעוני המערער לגופם בהליך המתנהל בפניו. אף בית המשפט ציין בהחלטתו כי אין בין הערותיו לבין התוצאה העתידה של התביעה - ולא כלום, וכי דעתו נותרה פתוחה לחלוטין. כך גם לא מצאתי באופן התבטאותו של בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. אפשר שבית המשפט התבטא בהחלטה זו באופן שאינו מחמיא למערער, אך מכל מקום ענייני סגנון וניסוח אלה אינם עולים כדי עילת פסלות ובהתבטאויותיו של בית המשפט כשלעצמן אין כדי להראות כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נושא הדיון השיפוטי באופן שאין טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור") (ראו: ע"א 1790/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' פרייזר (לא פורסם); ע"א 473/00 עוזי משלי נ' דנה בוקשפן משלי (לא פורסם)). בנסיבות המקרה אף לא מצאתי גם "הצטברות" של נתונים המבססת חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור. חקירה נגדיתשופטיםדיוןחקירה (בבית משפט)