התקף לב אחרי תאונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב אחרי תאונה: 1. התובע עתר לבית הדין להכיר בהתקף כאבי גב שתקף אותו, לטענתו, ב- 11/12/08 כ"תאונת עבודה" כמשמעה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995. 2. עובדות המקרה המוסכמות על הצדדים פורטו בהחלטת ביניים מתאריך15/9/10 והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - ההחלטה). פרופ' חיים צינמן מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בהתייחס לקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי מ- 1/12/08, בו פגעה מונית באוטובוס שבו נהג התובע כנהג, בעת העלאת נוסעים, לבין מצב גבו של התובע לאחר מכן בתקופה מ- 12/12/08 ועד 28/2/09 . 3. בחוות דעתו של פרופ' צינמן , אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 7/10/10 , השיב המומחה כי התובע סובל מכאבי צוואר וגב תחתון אולם אין קשר סיבתי בין כאבי הגב והצוואר עליהם התלונן התובע לאחר התאונה, לבין האירוע בעבודתו של התובע. פרופ' צינמן ציין כי עוד לפני התאונה התלונן התובע על תלונות דומות כפי שהיה לאחר התאונה וכי פגיעת פגוש באופן בו פגעה המונית באוטובוס, לא יכולה לגרום לפריצת דיסק, לא בצוואר ולא באזור המותני, בוודאי לא כאשר מדובר בפגיעת מונית באוטובוס מאחור. המומחה ציין כי התובע פנה לחדר המיון רק יום לאחר התאונה בשעות אחה"צ, ובחדר המיון לא נמצאו ממצאי חבלה חיצוניים, לא נמצא חסר נוירולוגי או הפרעה תיפקודית ובצילומים לא נראה שבר. המומחה מטעם בית הדין ציין כי כאב הינה תלונה סובייקטיבית וכי הרופא המטפל בחדר המיון המליץ על 3 ימי מחלה. 4. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה כאמור בהחלטתנו מיום 8/12/10, והמומחה בתשובותיו הבהיר כי מהחומר הרפואי עולה שלא קיימת החמרה במצבו של התובע לאחר התאונה שכן אין כל שינוי לחומרה, אין כל חסר נוירולוגי ואין פגיעה גורמית שלא היתה קיימת קודם לכן. בהתייחס למכתבו של ד"ר מרקוביץ' מ- 27/5/09, ציין המומחה כי כאבים הינם תלונה סובייקטיבית והוא הדין בהחמרה בכאבים, ואין כל רישום על החמרה בממצאים הנוירולוגים. באשר לשאלה האם קביעת המומחה שפגיעת פגוש לא יכולה לגרום לפריצת דיסק, מבוססת על עוצמת הפגיעה, השיב המומחה כי עוצמת פגיעה של מונית באחורי אוטובוס, כאשר נהג האוטובוס מתלונן על כאבים, הינה פתטית, במיוחד כאשר רופא חדר המיון ציין שלא נמצאו סימני חבלה חיצוניים, כך שנראה שעוצמת הפגיעה לא היתה גדולה. מכל מקום הבהיר המומחה כי היה מצפה לשבר בחוליה, לפני קיומה של פגיעה בדיסק הבין חולייתי. וזאת מאחר וחומר החוליה הוא ריקמה ספוגית קשיחה, בעוד הדיסק מורכב מריקמה גמישה, כך שבכיפוף יגרם קודם שבר של החוליה הקשיחה (שלא נגרם בענייננו) לפני שתהיה פגיעה בריקמה. המומחה חזר וציין כי כאבים הינם הרגשה סובייקטיבית וכי תלונה על כאבי גב הינה התלונה השכיחה ביותר בין הפניות לרופאי משפחה. 5. התובע הגיש סיכומים מטעמו ובהם טען כי סמכות פקיד התביעות, וסמכות בית הדין המעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת פקיד התביעות, הינה אך ורק בשאלה האם אירעה תאונה אם לאו ומשך תשלום דמי הפגיעה. התובע ציין כי מחוות דעתו של פרופ' צינמן עולה כי הוא ממליץ לאשר את תעודות המחלה ל-3 שבועות עד ל- 31/12/08 ומעבר לכך אין רלוונטיות לחוות דעת המומחה. התובע ציין כי התביעה לקביעת דרגת נכות הינה תביעה נפרדת מהתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה ולתשלום דמי פגיעה בגינה. 6. הנתבע הגיש סיכומים מטעמו ובהם טען כי מחוות דעתו של פרופ' צינמן עולה כי אין קשר סיבתי בין כאבי הגב עליהם התלונן התובע לאחר התאונה לבין האירוע בעבודה וכי בכל מקרה התאונה לא היתה יכולה לגרום לפריצת דיסק אצל התובע. משום מה סברה ב"כ הנתבע כי המומחה אישר שלושה ימי מחלה עליהם המליץ הרופא המטפל במיון, אלא שפרופ' צינמן בחוות דעתו ציין:"ממליץ לאשר תעודות רפואיות עד ליום 31/12/08" ,דהיינו תקופה של כ-3 שבועות ממועד התאונה ולא 3 ימים (המדובר באישור התעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה וכן התעודה הנוספת, אשר שתיהן ניתנו על ידי אורטופדים). הנתבע טען כי מחוות הדעת עולה שלא נגרם לתובע נזק לאורגניזם ואף לא חלה החמרה במצבו, ועל כן בהעדר נזק, אין תאונת עבודה. לחילופין טען הנתבע כי לא קמה זכאות לתשלום בגין 3 ימי אי כושר עד ליום 31/12/08, אלא ששוב המדובר בטעות של ב"כ הנתבע שכן תקופת אי הכושר שניתנה לתובע הינה מ- 11/12/08 ועד 31/12/08, תקופה של כ-3 שבועות ולא 3 ימים. 7. אומנם כאב הינו תלונה סובייקטיבית, ומחוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, עולה כי גם אם יש לאמץ את המלצת האורטופד, הרי אין המדובר בנזק תמידי אלא בהחמרה חולפת, ובתאונה שלא גרמה לתובע נזק תמידי נוסף כלשהוא, אולם משהפעיל המומחה מטעם בית הדין את שיקול דעתו והמליץ לאשר את התעודות הרפואיות שנתן האורטופד לתובע, עד ליום 31/12/08, עולה כי המומחה סבר שאותו אירוע תאונתי יכול היה לגרום להחמרה במצב הכאבים וכי בכל הקשור בכאבים עד 31/12/08, ניתן לייחסם לאירוע התאונתי. משאלה הם פני הדברים דין התביעה להתקבל תוך שהמדובר בתאונה שגרמה לתובע כאבים ואי כושר בגין כאבים אלה למשך כ-3 שבועות, ותקופת אי כושר נוספת אינה קשורה לתאונה. 8. קביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההגיון ולא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין. (עיין לענין זה במאמרו של ס. אדלר "מומחים - יועצים רפואים בבתי הדין לעבודה", שנתון משפט העבודה, כרך ב' עמ' 199, 1994 וכן עיין בדב"ע נא/0/191 המוסד לביטוח לאומי נ. נחתום פד"ע כד' 89, ועיין גם בדב"ע לו/0/8 סימיון דוידוביץ נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' 374, ובדב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק. (ראה עב"ל 110/98 זאב מנדל נ. המוסד לביטוח לאומי ועב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ. המוסד לביטוח לאומי). 9. לאור האמור לעיל הנני מקבלת את התביעה וקובעת כי בתאריך 11/12/08 אירעה לתובע "תאונה עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, בה נפגע התובע בגבו וכי יש לאשר לתובע תשלום דמי פגיעה לתקופה של עד 31/12/08 בלבד שכן תקופה מעבר לכך אינה קשורה בקשר סיבתי לתאונה מ- 11/12/08. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ . נציין כי בתיק זה לא התקיימו הוכחות, לאור הסכמת הנתבע באשר לתשתית העובדתית. 10. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. התקף לב / אוטם שריר הלב