קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זימון ישיבת מועצה: 1. האם רשאי ראש מועצה מקומית לזמן ישיבת מועצה לפי דרישת 40% לפחות מחברי המועצה, על אף שכבר התקיים דיון חוזר בעניין נשוא הישיבה, שכונס על פי דרישתו. זו השאלה העומדת על הפרק בעתירה שלפניי. 2. בהחלטת ממשלה 4088 שנתקבלה ביום 8.1.12, ועניינה יישום דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי ("דו"ח טרכטנברג"), נקבעה זכאותם של ילדים בני שלוש וארבע, הלומדים בגני ילדים ציבוריים, לחינוך חינם, החל משנת הלימודים הקרובה. על מנת ליישם החלטה זו הוחלט על תקצוב ובניית גני ילדים ברחבי הארץ. משרד החינוך הקצה למועצה המקומית אבו גוש תקציב לבניית 9 גני ילדים. 3. לאחר שניתנה ההרשאה לפרסום מכרזים לבניית גני הילדים, זימן ראש המועצה ישיבת מועצה, על מנת שזו תאשר פתיחתם של תקציבים בלתי רגילים (תב"רים) לשם ניהול כספי פרויקט גני הילדים. יוער, כי ההרשאה עומדת בתוקפה למשך 6 חודשים, וכי על פי המתוכנן אמורים גני הילדים להיות מוכנים לאכלוס לקראת שנת הלימודים הקרובה. לוח הזמנים דוחק, אפוא. 4. הישיבה התקיימה ביום 13.3.12. ארבעה חברי מועצה תמכו בהצעה לאשר את התקציבים, ארבעה (המשתייכים לאופוזיציה) התנגדו לה, ואחד נמנע. ההצעה לא זכתה, אפוא, לאישור. בשל חשיבות הנושא וחיוניותו, עשה ראש המועצה שימוש בסמכותו לפי סעיף 13(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן: חוק הבחירה), והורה על הבאת ההחלטה לדיון חוזר במועצה. הדיון החוזר התקיים ביום 19.3.12, וגם הפעם נדחתה ההצעה, כאשר חבר המועצה שנמנע בפעם הקודמת נעדר מן הישיבה בפעם הזו. 5. בנסיבות אלה, פנתה המועצה ביום 21.3.12 למ"מ מנהלת מחוז ירושלים במשרד הפנים, על מנת שתעשה שימוש בסמכויותיה ותורה היא על אישור התב"רים, על מנת לאפשר לה לממש את ההרשאות לבניית גני הילדים. בתשובה נאמר למועצה, כי הממונה על המחוז רשאי לאשר את התב"רים רק בחלוף חודשיים מהחלטת המועצה (סעיף 186(ה) לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש)). עם זאת הוסיפה הממונה, כי לדעתה הפרוטוקולים של שתי הישיבות הנזכרות לעיל אינם משקפים את הדיון שנערך בחלופות השונות. לפיכך הציעה, כי ייערך דיון בנוכחות אנשי המקצוע וחברי המועצה, וכי תוכנו יבוא לידי ביטוי בפרוטוקול מפורט. כאן המקום להסביר, כי המחלוקת הנטושה בין חברי המועצה נוגעת למיקומם של הגנים, כאשר חברי האופוזיציה טוענים כי ההחלטה באשר למיקום מונעת משיקולים זרים של ראש המועצה. לא למותר להעיר, בהקשר זה, כי מתגובתם המקדמית של ראש המועצה והמועצה עולה, כי ב"כ העותר הוא הבעלים של שתיים מן החלקות עליהן עתידים להיבנות גני הילדים המתוכננים. החלקות מיועדות להפקעה לצרכי ציבור על פי תכנית מתאר משנת 1992, אולם ההפקעה לא מומשה עד היום בשל מחסור בתקציב. כעולה מנספחים יג וי-יד לתגובה המקדמית, הממונה על המחוז במשרד הפנים סבורה גם היום כי "מדובר בשטח שהינו חיוני לצרכי הציבור של היישוב ... ". 6. ביום 23.3.12 פנו לראש המועצה ארבעה חברי מועצה, בדרישה לקיים דיון חוזר בהחלטת המועצה לדחות את ההצעה לאישור התב"רים. יוער, כי שלושה מבין הפונים הם חברי קואליציה שהצביעו בעד ההצעה בישיבות הקודמות, ואילו הרביעי הוא מי שנמנע מהצבעה בישיבה הראשונה ונעדר ממנה בישיבה השנייה. ראש המועצה התבקש לזמן לדיון את מהנדס המועצה ואת מנהל מחלקת החינוך, על מנת שאלה יציגו בפני חברי המועצה את השיקולים שהביאו אותם לבחירת מיקומם של גני הילדים. 7. ראש המועצה זימן ישיבה על פי הדרישה, ליום 28.3.12. בנוסף הורה למהנדס המועצה לזמן את חברי המועצה לדיון מוקדם, ולתעד את הדיון בפרוטוקול. עוד התבקש המהנדס לתעד בכתב את הפרטים על מיקומי הגנים המוצעים, את החלופות שבחן, ואת השיקולים שהביאוהו לבחירת האתרים המיועדים. המהנדס אכן זימן דיון ליום 26.3.12. בדיון נכח גם ב"כ העותר. במהלך הדיון הציג המהנדס את הפרטים הרלוונטיים, וענה לשאלות חברי המועצה. בנוסף העלה המהנדס על הכתב את הפרטים הנדרשים, ושלח עותקים ממכתבו לראש המועצה וליועץ המשפטי שלה. למעלה מן הצורך יצוין, כי מן המכתבים הללו כמו גם מפרוטוקול הדיון מיום 26.3.12 (נספחים ט' וי' לתגובתם המקדמית של ראש המועצה ושל המועצה) ניתן להתרשם משיקולים עניינים, כגון שהמדובר בפריסת הגנים בכלל השכונות על מנת למנוע צורך בהסעה של ילדים למקומות מרוחקים; שהמגרשים בהם מדובר נגישים, יש להם תשתיות של כבישים, חשמל, מים וביוב; כי המגרשים מופקעים לצרכי ציבור על פי תכנית מאושרת וכי ניתן להוציא עבורם היתרי בנייה ואישורי אכלוס. 8. ביום 28.3.12 התקיימה ישיבת המועצה שיזמו חברי המועצה, לא לפני שהעותר ביקש למנוע את קיומה בבקשה לצו ביניים, שנדחתה על ידי בהחלטה מיום 27.3.12. מנהל מחלקת החינוך נכח בישיבה, אולם המהנדס לא יכול היה להגיע מסיבות אישיות, והיה זמין בטלפון. בין חברי המועצה הופץ מכתבו של המהנדס לראש המועצה וליועץ המשפטי, ובו פרוט, כאמור, של שיקוליו בבחירת האתרים בהם יוקמו הגנים. סופו של דבר, הפעם אושרה ההצעה ברוב של חמישה נגד שלושה. 9. בעקבות ההחלטה שנתקבלה ביקש ב"כ העותר וקיבל את רשותי לתקן את העתירה, אשר במסגרתה עתר מלכתחילה למניעת כינוס הישיבה, ולהוסיף עליה סעד ולפיו יוצהר כי ראש המועצה והמועצה קיימו את ישיבת המועצה שלא כדין, וייקבע כי ההחלטה שניתנה בסופה של אותה ישיבה בטלה מעיקרה מן הטעם שהזימון לה היה בניגוד לחוק. 10. את טענתו משתית ב"כ העותר על סעיף 13 לחוק הבחירה. על מנת לעקוב אחר טענתו אביא כאן את נוסח הסעיף כלשונו: "13. (א) ראש רשות רשאי, תוך 48 שעות משעה שהתקבלה החלטה במועצה, להודיע בכתב לחברי המועצה על רצונו להביא את ההחלטה לדיון חוזר במועצה ועל יום הדיון החוזר. (ב) הדיון החוזר יהיה בישיבה מיוחדת של המועצה שתתקיים תוך 10 ימים מיום שנתקבלה ההחלטה, או תוך פרק זמן קצר יותר אם דרשו זאת 40% מחברי המועצה. (ג) תוקפה של החלטה שעליה נמסרה הודעה לפי סעיף קטן (א) יותלה עד שהחליטה המועצה בדיון החוזר או עד שחזר בו ראש הרשות מהודעתו, לפי המוקדם יותר. (ד) החלטת המועצה בדיון חוזר אינה נתונה לדיון חוזר נוסף לפי סעיף זה. (ה) סעיף זה לא יחול על החלטה שחיקוק מחייב את קבלתה ברוב מיוחד של חברי המועצה והיא נתקבלה ברוב כזה. (ו) סמכות ראש רשות לפי סעיף זה אינה ניתנת לאצילה". 11. אלא שכאמור לעיל, הישיבה השלישית זומנה שלא על פי דרישת ראש המועצה לפי סעיף 13(א), אלא מכוחה של דרישת 40% מחברי המועצה. זימון זה בא מכוחו של סעיף 50 לתוספת השלישית לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950, אשר הוחל על המועצה המקומית דנן מכוח צו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג-1953 (ראו סעיף 109א לצו (ב), בצרוף סעיף 130 לצו (א)). סעיף זה קובע כך: בכפוף לסעיף 13 לחוק הבחירה, לא תועמד לדיון ולהצבעה הצעה לביטול החלטה, או הצעה לדיון בהצעה שנדחתה, אלא לאחר שעברו שלושה חודשים ממועד ההחלטה או ממועד דחיית ההצעה, לפי העניין, אלא לפי דרישת ראש המועצה או 40% לפחות מחברי המועצה, חתומה בידיהם". לטענת ב"כ העותר, הרישא של סעיף 50 מכפיפה את כולו להוראת סעיף 13(ד) לחוק הבחירה. לפיכך, משהתקיימו שתי ישיבות לפי זימון ראש המועצה, האחת ביום 13.3.12, והאחרת, ביום 19.3.12, לא ניתן עוד לקיים ישיבה שלישית, שהיא בבחינת דיון חוזר על דיון חוזר. ב"כ ראש המועצה טוען, כי קבלת עמדתו הפרשנית של ב"כ העותר מובילה למסקנה כי לעולם לא ניתן יהיה לקיים דיון חוזר יותר מפעם אחת, ובכך מתרוקנת ממשמעות הוראת סעיף 50. 12. נראה, כי הפירוש המתחייב הוא הפירוש אותו מציע ב"כ ראש המועצה, הן מן הבחינה הלשונית והן מן הבחינה התכליתית. מן הבחינה הלשונית - אכן, הרישא של הוראת סעיף 50 מכפיפה עצמה לסעיף 13 לחוק הנ"ל. משכך, זימון ישיבה לשם דיון חוזר בהצעה שנדחתה, כפופה למגבלה שבהוראת סעיף 13(ד). אלא שההגבלה הקבועה בסעיף 13(ד) מופנית כנגד "דיון חוזר נוסף לפי סעיף זה", וסעיף 13 כל עניינו בדיון חוזר שזומן על ידי ראש הרשות בתוך 48 שעות מעת שנתקבלה החלטה במועצה. מכאן, שאין ההגבלה חלה על דיון שאינו "לפי סעיף [13]", קרי, דיון שזומן בעבור שלושה חודשים ממועד קבלת ההחלטה (גם אם זומן על ידי ראש המועצה), או דיון שזומן לפי דרישת 40% לפחות של חברי המועצה, גם אם טרם חלפו שלושה חודשים ממועד קבלת ההחלטה. גם ההיגיון ותכליתן של ההוראות הנדונות עומדים לצד פרשנות זו. המחוקק ביקש למנוע מראש המועצה אפשרות להשתמש באופן בלתי מוגבל בכוחו ולשוב ולכנס, בתכיפות רבה, דיוני מועצה בהחלטות שכבר התקבלו, אם אלה אינן נראות לו, עד שיותש כוחם של חברי המועצה והם "ייכנעו" לו. אולם אין כל הצדקה למנוע הבאת עניין הראוי לדיון ציבורי מחודש אם חלף פרק זמן סביר (שלושה חודשים), או אם גויס מספר ממשי של חברי מועצה המבקשים לשוב ולהידרש לאותו עניין עצמו גם אם טרם חלף פרק הזמן האמור. פרשנות זו מאפשרת להביא לידי ביטוי את רצונו של חלק ניכר מן הציבור (באמצעות 40% ומעלה מחברי המועצה), המבקש לשוב ולדון באותו עניין הנראה בעיניו מהותי וחשוב. המסקנה מכל אלה, כי האסיפה כונסה כדין, ולפיכך דין העתירה להידחות. העותר ישלם למשיבים 1 ו-2 (ראש המועצה והמועצה) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. ישיבת מועצה