את עילת תביעתם ביססו המערערים על הסכם שנחתם ביום 18.9.79 בין מרכז השלטון המקומי והסתדרות עובדי המינהל והשירותים בענין "שכרם ותנאי עבודתם של העובדים בשירותי החינוך ברשויות הערביות והדרוזיות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות שרת בית ספר: השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (עב 300438/98; השופט הראשי רמי כהן ונציגי הציבור דוד לוקוב ועקיבא טורס), בו נדחתה תביעת המערערים לתשלום הפרשי שכר.   2. שבעת המערערים עבדו, בתקופות שונות מאז חודש נובמבר 1982 ואילך, כשרתים ראשיים אחראיים בבתי ספר שונים במועצה המקומית ערערה. טענתם בכתב תביעתם, היתה, כי מכיוון שכל אחד מהם עבד למעשה בשתי משרות, הן בעבודת שירותים והן בעבודת נקיון; ומכיוון ששעות העבודה בנקיון של כל אחד מהם, עלו על השעות שהיה עליו לעבוד, אם בכלל, בעבודת נקיון - הרי שהם זכאים, עקב כך, להפרשי שכר בגין עבודתם בנקיון.   3. את עילת תביעתם ביססו המערערים על הסכם שנחתם ביום 18.9.79 בין מרכז השלטון המקומי והסתדרות עובדי המינהל והשירותים בענין "שכרם ותנאי עבודתם של העובדים בשירותי החינוך ברשויות הערביות והדרוזיות", (להלן - "הסכם 79").   בהסכם 79 נקבעה החלוקה של שעות העבודה, שעל השרת האחראי להקדיש לעבודת שירותים ולעבודת נקיון ביום עבודה בין 8 שעות. פורט בו הסדר מדורג של שעות העבודה, ביום העבודה ביחס לשני סוגי העבודות הללו, כשהחלוקה הפנימית ביניהם הותלתה במספר הכיתות שבבית הספר. על פי אותו הסדר, ככל שמספר הכיתות בבית הספר היה רב יותר כך עלה חלק העבודה בשירותים ופחת חלק העבודה בניקיון; עד כי בבית ספר שמנה 30 כיתות ומעלה - כל מלאכת יומו של השרת האחראי צריכה היתה להיות מוקדשת לעבודת שירותים בלבד והוא היה פטור מלעסוק בעבודת ניקיון. 4. הסכסוך בין הצדדים בנוגע להסכם 79 ומשמעויותיו לגבי המערערים, הופנה לוועדה פריטטית בהתאם לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן - החוקה). אותה ועדה קבעה בהחלטתה מיום 29.7.93, כי:   "על המועצה המקומית לפעול בהתאם להסכם על עבודת שירותי החינוך במיגזר הערבי, שנחתם ב-1979 ולשלם לעובדים בהתאם"   5. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כזאת:   א. "אין הסכם 79 קובע כיצד מחשבים את היקף המשרה של שרת אחראי וכפועל יוצא מכך את שכרו כפי שנטען על ידי העובדים, אלא בהסכם נקבע באילו מטלות יעסוק העובד במשך יום עבודתו במסגרת משרתו - לאמור, כיצד מתחלק יום עבודתו (משרתו) בין שעות שירות ועבודות ניקיון."   ב. לא נטען, כי המערערים הועסקו בפועל במספר שעות העולה על משרה מלאה.   ג. הוועדה הפריטטית לא פסקה למעשה, שעל הנתבעת לשלם לתובעים סכום מכומת כלשהו ואין אפשרות להגיע למסקנה, כי הוועדה הפריטטית נענתה לתביעתם הכספית של התובעים כפי שנוסחה ופורטה בכתב תביעתם.   ד. משעולה מהחלטת הוועדה הפריטטית, שהנתבעת לא פעלה בעניינם של התובעים בהתאם להוראות הסכם 79, וכדי למנוע עיוות דין ופגיעה בעיקרי הצדק, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של תיק זה - חייב בית הדין את הנתבעת "לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי כספי" בשיעור שפורט בפסק הדין "בגין אי קיום הסכם 79 בעניינם של התובעים כלשונו וכרוחו - כעולה מהחלטת הוועדה הפריטטית". שיעור הפיצוי שנפסק לכל אחד מהמערערים היה נמוך מן הסכום שנתבע על ידו בכתב התביעה.   6. המערערים ערערו על פסק הדין ועיקר טיעונם היה, כי החלטת הוועדה הפריטטית הינה סופית ומחייבת, ועל פיה היה מקום לחייב את המשיבה לשלם למערערים את הסכומים הנתבעים על ידם בכתב התביעה.   7. המשיבה טענה מאידך, כי בית הדין נטה חסד למערערים, שעה שפסק להם פיצוי, חרף העובדה, שהם השתהו בתביעתם, לא הועסקו ולא עבדו בפועל מעבר למשרה אחת, וקיבלו שכרם במלואו ללא עוררין וללא טענות.   8. לדעתנו דין הערעור להידחות מטעמו של בית הדין קמא כמפורט לעיל; אולם לא נצא ידי חובת הנמקת הדין מבלי לעמוד קצרות על הנקודות הבאות:   א. משרתם של המערערים היתה של שרתים ראשיים אחראיים, ויום עבודתם במשרתם עמד, על פי הסכם 79, על סך של 8 שעות. אין חולק כי עבור יום עבודה שולם להם מלוא שכרם במלואו.   ב. משלא נטען ולא הוכח כי המערערים עבדו שעות נוספות, עקב הגדלת מכסת שעות העבודה בניקיון, הרי שלא קמה להם זכות לגמול שעות נוספות עקב כך.   ג. העובדה, כי החלוקה הפנימית במהלך יום עבודה, בין תפקיד המערערים בעבודת שירותים לתפקידם בעבודת הניקיון, לא נשמרה כמתחייב מהסכם 79 - לא הצמיחה להם עילת תביעה בגין משרה נוספת שמילאוה כביכול.   ד. החלטת הוועדה הפריטטית, בדבר חיוב המשיבה לפעול על פי הסכם 79, היתה במישור ההצהרתי ולא היתה זאת החלטה אופרטיבית לסכום קצוב שעל המשיבה לשלם למערערים בהתאם לנתבע על ידם בכתב תביעתם.   ה. ככל שהיה מוכח, כי המשיבה הפרה את הוראות הסכם 79 בכך, שהעסיקה את המערערים במהלך יום עבודתם שעות רבות יותר בעבודת נקיון משהיה מותר לה על פי הסכם 79, אזי - היתה קמה להם זכאות לפיצוי הימנה; אולם, שיעורו של אותו הפיצוי היה תלוי במידת הפרת היחס, אצל כל אחד מהמערערים במשך תקופת עבודתו, בין עבודת השרות שעשה לעבודת הניקיון שנדרש לעשות. משהאמור לא הוכח, יפה נהג בית הדין האזורי, בנסיבות המקרה, שפסק בכל זאת פיצוי למערערים, ויפה נהגה המשיבה שלא ערערה על פסיקתו זו.   9. סוף דבר - דין הערעור להידחות.   תוך 30 יום מהיום ישלמו המערערים למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.המגזר הדרוזישרת בית ספרבית ספרדיני חינוך