החייב לא נתן החייב כל הסבר לשאלה הכיצד זה נשאר חייב לספקים סכום עתק של 1.4 מיליון ש"ח (שהוא סך כל 45 תביעות חוב שהוגשו על ידי הספקים) כאשר לטענתו הוא החזיר את המלאי לספקים. החייב גם לא המציא כל תיעוד שיש בו כדי להסביר את הדברים. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל בגלל חובות לספקים:## 1. החייב הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. בהחלטתי מיום 22/11/00 נעתרתי לבקשת החייב ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסי החייב. באותה החלטה חייבתי את החייב לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיו, סך של 750 ש"ח מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו. 2. א. הכונס הרשמי הגיש לבית המשפט דו"ח על פי סעיף 18ד' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה") ובו הביע את התנגדותו להכרזת החייב פושט רגל. באת כח הכונס הרשמי, עו"ד גב' גורביץ, הביעה את דעתה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. לדבריה, "(...) היפוכו של דבר, ממצאי החקירה שלא נסתרו מורים כי החייב יצר את חובותיו שלא בתום לב". ב. מן הדו"ח עולה כי החייב הגיש את בקשתו בגין חובות מוצהרים על סך של 3,143,000 ש"ח ל- 94 נושים. נכון ליום עריכת הדו"ח הוגשו כנגד החייב 50 תביעות חוב על סך כולל של 1,471,922 ש"ח. ג. החייב טען בחקירתו במשרדי הכונס הרשמי כי במרץ 98' רכש ממעבידו מר אברהם ויצמן, חנות לחומרי בניין בטירת הכרמל וכן טנדר מסוג פג'ו תמורת סך של 55,000 ש"ח. על העסק רבץ חוב לספקים בסך של 70,000 ש"ח. הכונס הרשמי ציין בדו"ח כי ממצאי חקירתו העלו כי תיק המע"מ נפתח כבר בחודש ינואר 1997. ד. החייב טען בחקירתו הנ"ל כי חובותיו נבעו בשל העובדה שההוצאות עלו על ההכנסות וכן כתוצאה מעבודה כושלת של העובדים ופריצות שאירעו לעסק. החייב טען כי סגר את עסקו בסוף שנת 1998 כך שהעסק תפקד 8 חודשים בלבד. לדבריו הוא חזר לעבוד כשכיר אצל מר ויצמן והוא משתכר סך של כ- 3,000 ש"ח לחודש. ה. ב"כ הכונס הרשמי ציינה בדו"ח האמור כי מדו"ח הכנסות והוצאות לשנת 1998 עולה כי המחזור השנתי עמד על סך של כ- 2,914,000 ש"ח וכי ההוצאה השנתית לקניות עמדה על סך של 3,000,243 ש"ח. החייב הצהיר בדו"ח שהגיש על חובות לספקים בסך של 2,285,000 ש"ח המהווים כ- 76% מהמחזור השנתי. ב"כ הכונס הרשמי כתבה בחוות דעתה כי - "על פי דיווח מע"מ החייב טען כי החזיר את המלאי לספקים אך לא הבהיר הכיצד נשאר חוב עתק לאותם ספקים אשר פעלו להגשת 45 תביעות חוב בערך של 1.4 מיליון ש"ח בתיק, וכן לא הציג קבלות התומכות בטענותיו". ו. ב"כ הכונס הרשמי הוסיפה וכתבה בחוות דעתה האמורה שכנגד החייב הוגשו 3 תביעות חוב בגין שיקים שנמשכו מחשבונותיו בבנק לאומי ובבנק אוצר החייל וכי תאריך פרעונם של אותם שיקים חל לאחר שחשבונותיו הוגבלו. החייב נדרש להבהיר את פשר העניין ולדברי באת כח הכונס הרשמי היה הסברו כי - "השיקים הללו נלקחו ממנו ללא רשות, ואולם הוא לא הגיש תלונה במשטרה כיוון שלא ידע את מי להאשים". באת כח הכונ"ר ציינה כי הסברו הנ"ל של החייב אינו מניח את הדעת וכי "יש בכך כדי להצביע על יצירת חוב שלא בתום לב". ז. באת כח הכונ"ר הוסיפה וציינה בחוות דעתה כי אין לחייב נכסים למימוש: החייב הצהיר כי את חלקו בדירת המגורים העביר במסגרת הסכם הגירושין לארבעת ילדיו. רכב הטנדר שרכש החייב נרשם על שם בן גיסו בסוף שנת 1998 (מועד סגירת העסק). לטענת החייב הוא העביר את הרכב על שם בן גיסו בשל חוב שכר עבודה. ב"כ הכונס הרשמי ציינה כי החייב לא הוכיח טענה זו וכי "יש בפעולה זו משום הברחת נכס". 3. החייב הינו גרוש משנת 1985. לטענתו הוא משלם מזונות שלא על פי פסק דין בסך של 700 ש"ח לחודש. ב"כ הכונס הרשמי ציינה כי החייב לא הציג כל מסמך המאמת הוצאה זו. החייב טען בפני כי "אין לי מה להגיד לגבי כל המצב הזה". בהתייחסו לפרשת הטנדר הנ"ל טען החייב כי "מדובר ברכב ישן שגם אם רוצים למכור אותו, אי אפשר למכור אותו. החזרתי אותו לבן גיסי כי לא היה לי כסף לשלם לו. הייתי חייב לו כסף ולכן נתתי לו את האוטו". בהתייחסו לשיקים שנמשכו מהחשבונות המוגבלים טען החייב כי הוא מוכן לשים "יד על הלב" כי - "(...) אני לא רשמתי את השיקים האלה. אני לא יודע מי כתב את השיקים האלה. אני חתום על השיקים. לא נתתי שיקים על החלק. החנות התנהלה באופן כזה שאני לא הייתי כל הזמן בחנות כי חלק מהזמן הייתי במחסן. יכול להיות שהשיקים נגנבו. אני בחיים שלי לא רימיתי אף בן אדם. אני נפלתי בעסק הזה". 4. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר המניח את הדעת באשר לאופן יצירת חובותיו. 5. בענייננו לא נתן החייב כל הסבר לשאלה הכיצד זה נשאר חייב לספקים סכום עתק של 1.4 מיליון ש"ח (שהוא סך כל 45 תביעות חוב שהוגשו על ידי הספקים) כאשר לטענתו הוא החזיר את המלאי לספקים. החייב גם לא המציא כל תיעוד שיש בו כדי להסביר את הדברים. כך גם לא נתן החייב הסבר המניח את הדעת לעובדה שהוגשו כנגדו 3 תביעות חוב בגין שיקים שנמשכו מחשבונותיו, שיקים שתאריך פרעונם חל לאחר שחשבונותיו הוגבלו. חוששני כי לאור האמור לעיל לא זו בלבד שהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו כי חובותיו נוצרו בתום לב אלא, אדרבא, הכף נוטה לכיוון הקביעה כי החובות נוצרו שלא בתום לב. 6. בנסיבות העניין, סבורני כי די באמור לעיל כדי להצדיק את דחיית הבקשה ועל שום כל לא אתייחס ליתר טענותיה של באת כח הכונס הרשמי. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 22/11/00. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב במסגרת ההליכים בתיק פש"ר 597/00.חובפשיטת רגל