מה הדין בסוגיית חובת הגילוי בבקשת עיקול זמני ? על המבקש הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. לעניין זה ראו: ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי ואח' פ"ד מד(4),545 ,בעמוד 554; רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ פ"ד מז (5) 165, 168. רע"א 2267/95 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' אדמונד הרטפלד פ"ד מט(3), 854 ,בעמוד 867; רע"א 8113/00 דפנה שפר ו-2 אח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ תק-על 2001(2), 435; רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, בעמוד 657). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עיקול זמני במעמד צד אחד: זהו ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה, (כב' השופטת שרה ברוש), מיום 20.08.00 בת.א.2878/99 (בש"א 62928/99), על פיה בוטלו העיקולים שהוטלו לטובת המערער (להלן: "הבנק") ביום 14.11.99 והבנק חוייב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום בפועל.   1.    רקע:   א.        ביום 11.11.99 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים על סך 7,004,479.92 ₪ ו- 976,134.48 דולר של ארה"ב (סכום התביעה, לצורכי אגרה, ביום הגשתה עמד על סך של 11,149,927.87 ₪). הסכום הנתבע הווה יתרת חובה בחשבונותיה של המשיבה 1 (להלן: "החברה") אצל הבנק. המשיבים 2-4 נתבעו מכוח ערבותם לחובות החברה כלפי הבנק (מוצג "א" בתיק המוצגים של המערער).   ב.        בד בבד עם הגשת התביעה הגיש הבנק בקשה להטלת עיקולים זמניים, במעמד צד אחד, על זכויות ונכסים שונים של המשיבים.(מוצג "ב" בתיק המוצגים של המערער). ביום 14.11.99 ניתן על ידי הרשמת הנכבדה ברוש, צו עיקול על סך 7,004,479.92 ₪ בלבד (מוצג "ג" בתיק המוצגים של המערער).   ג.        ביום 1.12.99 הגישו המשיבים בקשה לביטול העיקולים הזמניים (להלן: "בקשת הביטול") לה צורפה חוות דעת מטעם שמאית משנת 1988 ואשר בה מוערך שווי הציוד שבבעלות החברה, המשועבד לבנק, בכ- 13,000,000 ₪ (מוצג "ד").   ד.        בתגובה לבקשת הביטול, הגיש הבנק תצהיר משלים מטעמו (מוצג "ה"). במצורף לתצהיר הגיש הבנק שערוך הציוד של החברה המשועבד לבנק. שערוך זה נעשה על ידי משרד שמאים קוצר- נוימן, לבקשת המשיב 4, עובר לפתיחת חשבון בבנק. מעבר לכך, לא צרף הבנק כל חוות דעת מומחה מטעמו בדבר שווין של הבטוחות, אופיין וערכן.   ה.        ביום 15.12.99 התקיים בפני הרשמת הנכבדה דיון בבקשה לביטול העיקולים. הדיון לא הסתיים באותו יום, ולאחר מספר דחיות - נמשך ביום 1.3.00. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב, וביום 20.8.00 ניתנה ההחלטה. בהחלטה נשוא הערעור ביטלה הרשמת הנכבדה את העיקולים, וכך קבעה בסעיף 8 (נספח א' לערעור) :   "... נחה דעתי, כי יש לבטל את העיקול, הן משום שהבנק לא גילה בבקשת העיקול עובדות רלבנטיות לגבי הבטוחות שבידיו שהיה בהם כדי להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט, ואשר היה צריך להעלותן במסגרת בקשת העיקול, ובמיוחד לאור העובדה שהבקשה הוגשה במעמד צד אחד, והן משום שלא מולאה הסיפא שבתקנה 360(א) לתקנות."   עוד קבעה הרשמת שמשלא הגיש הבנק חוות דעת מטעמו לגבי שווי הבטוחות של המשיבים שמצויות בידיו, לא הוכיח הבנק מדוע לא ניתן יהיה להיפרע מפסק הדין על ידי מימוש הבטוחות. כמו כן קבעה הרשמת הנכבדה בסעיף 2 להחלטתה שכפי הנראה בשל טעות, הוטל העיקול רק על הסכום השקלי, ולא על מלוא הסכום הנתבע (כולל הסכום הדולרי). על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.   ו.        במסגרת הערעור הגישו המשיבים בקשה להוספת ראיה בערעור (בשא 2760/01). הראיה הנה מסמך של הבנק, שהוא פרוט מצב ה"אובליגו" של החברה שהתנהל בבנק (להלן: "מסמך הבטחונות המפורט"). ביום 14.1.01 נתתי תוקף של החלטה, להסכמת ב"כ הצדדים להגשת המסמך האמור, על פי המסמך, העריך הבנק, את שווי הבטוחות שבידיו, לשלהי שנת 2000, בכחמישה עשר וחצי מליוני ₪. ז.        להשלמת התמונה, יצויין שהערעור הוגש ב-19.9.00 ונקבע לדיון בפני ל- 20.11.00. לבקשת ב"כ המשיבים נדחה הדיון ל- 14.1.01, ובישיבה זו הוצע על ידי שייערך נסיון גישור בין הצדדים. לאחר קבלת הסכמת הצדדים נערך נסיון גישור, וביום 15.1.02 הודיעו ב"כ הצדדים שהנסיון לא צלח. לפיכך, נקבע הדיון בערעור ליום 14.3.02. במועד זה הסכימו ב"כ הצדדים על הגשת השלמות כתובות לטיעוניהם ולאחר מתן ארכות - הוגשו ההשלמות והתיק בשל לכתיבת פסק דין בערעור. 2.    טענות הצדדים טענות המערער                א.    שגתה הרשמת הנכבדה בקבעה שהבנק לא גילה בבקשת העיקול ובתצהיר המשלים עובדות רלבנטיות, שהיו ברשותו, לגבי הבטוחות שבידיו. זאת ועוד. הטלתה של חובת גילוי מוגברת זו, מכוחה היה על הבנק לצרף לבקשת העיקול הזמני חוות דעת שמאי עדכנית בדבר שווי הבטוחות, משמעותה היא שמעתה המבקש עיקול זמני במעמד צד אחד, יהיה חייב להצטייד בחוות - דעת כזו, לרבות בדיקת קיומן של הבטוחות בפועל. מצב אבסורדי זה יגרום לכך שנושה אף יזדקק לשיתוף פעולה של החייב כדי למלא אחר דרישת הגילוי.                ב.    המשיבים 2 ו-3 הבריחו, במהלך תקופה של כחודש, חלק חשוב מרכושם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה. בנוסף, ביום 15.4.99 הגישו המשיבים 2 ו-3 תובענה נגד הבנק לפסק - דין הצהרתי, שיורה שאינם חייבים לשאת בכל חוב הרשום בספרי הבנק, ולחילופין שאינם חייבים בכל סכום העולה על סך 1,019,569 ₪ וכן שהמשיבים 2 ו- 3 אינם חבים בכל חבות מכוח ערבות אישית כלפי הבנק. בעשותם את האמור לעיל, התכוונו המשיבים לסכל הליכי גבייה אפשריים של חובותיהם לבנק. לנוכח זאת, טוען ב"כ הבנק, הוכח די הצורך שקיים חשש להכבדה על ביצוע פסק דין עתידי (כנדרש בסייפת תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחה דאז). על כן, שגתה הרשמת הנכבדה בהתעלמה מהברחת הנכסים האמורה.                  ג.    הרשמת הנכבדה טעתה בכך שלא הפחיתה מחוות הדעת של השמאי מטעם המשיבים, את אותם האחוזים שיש להפחית במימוש נכסים בהליכי כינוס. שוויון של כל הבטוחות עומד, לטענת ב"כ הבנק, על סך של כ- 7.5 מיליון ₪. בטוחות אלו (ככל שהן קיימות) אמורות להבטיח את כלל חובות המשיבים לבנק (בסך 16 מיליון). מתוך כלל החובות, תובע הבנק בתביעה זו כ- 11 מיליון ₪. לפיכך, חלקה העיקרי של התביעה נותר לא מובטח והטלת העיקולים חיונית ביותר.                ד.    גם ממסמך הבטחונות המפורט, עולה שעל פי הערכת הבנק שווי הנכסים לבטחון עומד על סך של כ- 6 מיליון ₪ שהוא כאמור הסכום שאמור להבטיח את כלל חובותיה של החברה העומד על 16 מיליון ₪ .                ה.    עוד שגתה הרשמת הנכבדה בכך, שביטלה את העיקול על דירתו של המשיב 4 למרות שהבקשה לביטול העיקולים הוגשה על ידי ב"כ המשיבים 1-3, ולא בשמו של משיב 4.    טענות המשיבים              א.    על פי ההלכה הפסוקה, אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטת בית משפט קמא בבקשות למתן סעדים זמניים אלא במקרים חריגים וקיצוניים. אין זה המקרה שלפנינו.                ב.    הבנק מבקש מערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא בכל הקשור למעמד הבטוחות, ערכן ואופיין, קביעות אשר ערכאת הערעור אינה מתערבת בהן.                  ג.    על הבנק היה לגלות את כל המידע שברשותו ואת כל המידע שיכול היה להשיג באמצעים סבירים. הבנק לא גילה זאת, ועל כן רק מסיבה זו, בדין קבלה הרשמת הנכבדה את בקשת המשיבים לביטול העיקולים.                ד.    ממסמך הבטחונות המפורט עולה שהבנק עצמו מעריך את שווי הנכסים שבידיו בסך 15,556,000 ₪ . מכאן, שגם אם שווי הציוד לצורך בטחונות עומד על 50% מערכו, כפי שטוען הבנק, עדיין ערך הבטחונות דומה לסכומים שננקבו על ידי המשיבים והשמאי בחוות דעתו ולא לסכומים שלהם טוען הבנק.   3.    דיון והכרעה              א.    חובת הגילוי אין חולק על כך שעל המבקש הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, מוטלת החובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט (לעניין זה ראו: ע"א 837/87 סרג'יו הוידה נ' דן הינדי ואח' פ"ד מד(4),545 ,בעמוד 554; רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ פ"ד מז (5) 165, 168. כמו כן, רע"א 2267/95 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ' אדמונד הרטפלד פ"ד מט(3), 854 ,בעמוד 867; רע"א 8113/00 דפנה שפר ו-2 אח' נ' תרבות לעם (1995) בע"מ תק-על 2001(2), 435; רע"א 1565/95 סחר ושרותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, בעמוד 657).   בסעיף 49 לתצהיר התומך בבקשה להטלת עיקולים זמניים מטעם הבנק (נספח ב' לתיק מוצגי הבנק - להלן: "בקשת העיקול") נאמר, בין היתר, כך:   "...ליתר נימוקי הבקשה מתווספת גם העובדה כי להבטחת החוב הכולל הנ"ל אין בידי הבנק אלא בטחונות שיש בהם כדי להבטיח אך מקצתו של החוב הכולל האדיר הנ"ל, כשעל פי הערכת הבנק אין בבטחונות כדי להבטיח את החוב נשוא התביעה."   בכך, סובר הבנק, יצא ידי חובת הגילוי. אני סבורה שבשלב בו מתבקש הסעד במעמד צד אחד, גם אם אניח שערכם של הנכסים לצורך בטחון עומד על סך 6 מיליון ₪ (כפי שטוען ב"כ הבנק בסעיף 20 להשלמת הטיעון מטעם המערער) הרי שנתון זה, המהווה למעלה מ- 50% משווי התביעה דנן, ושהיה ידוע לבנק עוד בשלב הגשת בקשת העיקול, הנו בגדר עובדה רלבנטית מאוד לבקשה שכזו. להגנתו טוען הבנק שיש להסתכל על שווי הבטוחות ביחס לסכום הכולל שחייבת החברה לבנק. טענה זו, אותה מכחישים המשיבים, אינה פוטרת את הבנק מחובת הגילוי המוגברת החלה עליו בשלב בו הדיון הוא במעמד צד אחד, במיוחד על רקע העובדה שהמשיבים הגישו, עוד קודם לתובענה נשוא בקשת העיקול, תובענה בה הם טוענים שאינם חבים חוב זה לבנק. במצב דברים זה, היה על הבנק לגלות לבית המשפט את מהות הבטחונות אופיין וערכן תוך ציון העובדה (כפי שעשה הבנק בתצהירו) שגם היקפו הכללי של חוב החברה שנוי במחלוקת. הרשמת המלומדת, על סמך הראיות שבפניה, סברה שהתייחסות הבנק לבטחונות בבקשת העיקול אינה מפרטת כראוי וכנדרש את המידע שהיה מצוי ברשותו. איני מקבלת את טענת הבנק לפיה נטל שכזה על נושה המבקש עיקול זמני הנו כבד מדי. לדידי, יש לבחון את חובת הגילוי בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו כאשר הכלל הוא שבמקרה של ספק יפעל, המבקש להטיל עיקול על חברו, לחומרא דהיינו יתן לבית המשפט את כל המידע - והאחרון יחליט. במקרה דנן, מדובר בבטוחות המצויות בידי הבנק והמהוות חלק מן האובליגו של החברה 1. במצב דברים זה, הדרישה לפירוט הבטוחות ואופיין אינה מהווה דרישה כבדה מבנק אשר שאמור לדעת את היקף הבטחונות בתיק לקוחו והעומדים לרשותו במקרה של אי פרעון. אכן, פרישתה של חובת הגילוי תעצר מקום שהדבר יאיין את 'סודיותה' של הטלת העיקול, לשון אחר, אין לדרוש מנושה שיפנה לחייב קודם הגשת בקשת העיקול כד לקבל ממנו פרטים בנוגע לבטוחות, פרטים שלא יכול היה להשיג בדרך אחרת ובאמצעים סבירים.   הבנק, במקרה דנן, הסתפק באמירה כללית ביותר (עמ' 8 לבקשה לביטול העיקול (מוצג "ב") וסע' 49 לתצהירו של מר נעם קלר).   לסיכום האמור לעיל, הבנק לא קיים את דרישת הגילוי.                ב.    התצהיר המשלים התצהיר המשלים הוגש במסגרת תגובה לבקשה לביטול העיקול. ספק בעיני אם היה הבנק רשאי להגיש תצהיר זה, אך מכל מקום, אין בו כדי לרפא את פגם אי הגילוי אלא להיפך. מתצהיר זה עולה שאין כל מחלוקת שבידי הבנק מצויות בטוחות בשווי של מספר מליוני שקלים. בין אם מדובר במיליונים בודדים, ובין אם מדובר בסכומים המתקרבים לסכום התביעה, חייב היה הבנק לציין זאת בבקשתו להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, ולא להסתפק באמירה כללית ובלתי מדוייקת כפי שנהג.                  ג.    הברחת נכסים הבנק טוען שעלה בידו להוכיח שהמשיבים 2 ו-3 הבריחו חלק חשוב מרכושם לקרובי משפחתם מדרגה ראשונה. הרשמת הנכבדה הגיעה בהחלטתה למסקנה ( ס' 18 להחלטה נשוא הערעור) שבידי הבנק קיימות, עובר לבקשת העיקול, בטוחות המבטיחות אי הכבדה על ביצוע פסק דין אם וכאשר יזכה הבנק בתובענה. במצב דברים זה, גם אם נכונה טענת הבנק לפיה, המשיבים 2 ו-3 מבריחים נכסים אחרים (שאינם בגדר הבטוחות שבידי הבנק), אין הדבר משפיע על יכולתו של הבנק להיפרע מן הבטוחות שבידיו לכשיזכה. מן הטעם הזה, איני רואה מקום לדון בשאלת הברחת הנכסים.                ד.    היקף הבטוחות כאמור לעיל, נמנע הבנק מלהגיש חוות דעת מומחה מטעמו בנוגע לשווי הבטוחות. גם אם אקבל את טענת הבנק לפיה, היה מנוע בעת הגשת בקשת העיקול מלהגיש חוות דעת בשל העובדה שבכך היה חושף את הבקשה, הרי שמשעה שהוגשה הבקשה לביטול העיקול, לא מנע איש מהבנק מלהגיש חוות דעת מטעמו. תקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת שעל מבקש צו עיקול להוכיח שבתובענה קיימות ראיות מהימנות המקנות לתובע זכות לכאורית, וכן שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. במסגרת הוכחת ה'הכבדה' היה על הבנק להוכיח ששווי הבטוחות שבידיו נמוך מסכום התביעה. הבנק בתגובה לבקשת הביטול צרף, בין היתר, שטרי משכון בגין הציוד של המשיבה 1 המשועבד לבנק וכן מסמך מאת השמאים קוצר-נוימן (נספח ה' לתיק המוצגים) לפיו יש להפחית 50% מהסכום המופיע בהערכותיהם לגבי כל כלי בנפרד, וכן צורפו שערוכי הציוד. לפי חישוב זה נופל שווי הבטוחות מהסכום הנתבע. גם לפי דברי השמאי מטעם המשיבים בחקירתו הנגדית (נספח ו' לתיק המוצגים) עולה שלצורך בטחונות, יש להפחית משווי הנכסים (13,000,000 ₪) בין 40% ל- 60%. מכאן שגם לפי המומחה מטעם המשיבים אין בבטוחות המצויות בידי הבנק בכדי לכסות את מלוא סכום התביעה. אלא שהרשמת הנכבדה קבעה, שהיות והבנק לא הוכיח את שווי הבטוחות, פועל הדבר לטובת המשיבים באופן שחזקה שהבטוחות מבטיחות אפשרות פרעון במקרה של זכיית הבנק בדין. גם בנקודה זו איני מוצאת את החלטת כבוד הרשמת חורגת מן הסביר באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.              ה.    התערבות בית המשפט שלערעור ברע"א 6591/99 תפוזית ו-13 אח' נ' אגד תק-על 99(3), 583 ,בעמוד 584 נאמר כך:   "ראוי להדגיש כי הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים. (ראו, בין היתר, רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ ואח', (טרם פורסם); רע"א 56/99 רותם שני יזמות והשקעות בע"מ נ' עפרה נלה מיוזם, (טרם פורסם); רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ, (טרם פורסם); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין, מהדורה שביעית) בעמ' 620 והאסמכתאות שם)."   לא מצאתי במקרה שלפני טעמים המצדיקים חריגה מכלל זה.                ו.    מעמדו של משיב 4 המשיב 4 אינו מיוצג על ידי ב"כ משיבים 1-3 ולא הגיש עיקרי טיעון בערעור. לכן ככל שהדבר נוגע אליו - מתקבל הערעור.   4.    לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור. בהתחשב בסכום ההוצאות שנפסק נגד המערער ע"י הרשמת - לא אעשה צו להוצאות בערעור.   המשיב 4 ישא בהוצאות המערער בסך 10,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.  עיקול זמניחובת הגילויעיקול