קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב דמי לידה לעצמאית: השופטת סלע 1. א. המערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לדמי לידה אשר אושרה, תחילה, ע"י המשיב בגין עבודתה כעצמאית בלבד שכן הפסיקה היא לעבוד כשכירה ב31.3.93- והבסיס לתשלום חושב לפי הרבעון שקדם ללידה - 5.93-7.93. ב. לאחר המצאת אישור רפואי לפיו היה על המערערת להפחית את מאמץ העבודה, אישר הביטוח הלאומי את תביעת המערערת הן בגין עבודתה כעצמאית והן בגין עבודתה כשכירה כאשר הבסיס לחישוב היה הרבעון שקדם להפסקת עבודתה כשכירה דהיינו 93/1-3 והמל"ל חישב את גמלת הלידה כולה מחדש לפי רבעון זה. 2. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (השופטת גבריאלי - תב"ע נה/0-1118) דחה את תביעת המערערת בקובעו כי חישוב דמי הלידה על פי הבסיס של חודשים 93/1-3 הוא נכון באשר הוא מיטיב עם המערערת כי בסיס זה לקוח בחשבון את השתכרות המערערת הן כשכירה והן כעצמאית. 3. העובדות הנוגעות לענין ושנקבעו ע"י בית הדין קמא בפסק דינו הינן: א. בשנת המס 1993 עבדה המערערת הן כעצמאית והן כשכירה; ב. במהלך חודש אפריל 1993, התברר למערערת כי הרתה ומשהרופא המטפל המליץ לה להפחית את מאמץ העבודה, הפסיקה היא את עבודתה כמרצה-שכירה והמשיכה לעסוק במקצועה כעצמאית בלבד אם כי במינון מופחת; ג. ביום 1.8.93 ילדה המערערת; ד. המערערת הגישה למשיב שתי תביעות נפרדות לדמי לידה - האחת כשכירה והשניה כעצמאית; ה. התביעה כעצמאית אושרה על בסיס מקדמות שלושת החודשים שקדמו ללידה - 93/5-7; ו. התביעה כשכירה נדחתה תחילה מהנימוק שהמערערת הפסיקה לעבוד עוד לפני הלידה אך לבסוף - לאחר המצאת אישור רפואי בדבר הסיבה להפסקת העבודה (הצורך להפחית במאמץ), אישר המשיב את תביעתה כשכירה כאשר הבסיס לחישוב גמלת הלידה כולה היה ברבעון שקדם ללידה, קרי - 93/1-3. 4. בערעור שבפנינו טענה המערערת: א. בית הדין קמא טעה משלא התייחס לטענה שעצם חלוקת ההכנסה השנתית ל4- רבעונים איננה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ומטרת החוק, שבאו לפצות את האשה - העובדת על אובדן הכנסותיה בתקופת יציאתה לחופשת לידה; ב. בית הדין קמא טעה בהתעלמו מטענת המערערת שהמשיב טעה בחלקו את הכנסתה השנתית של המערערת ל12- חודשים (4 רבעונים) במקום ל9- חודשים (3 רבעונים) בלבד בה בשעה שהמערערת אכן עבדה באותה שנת-מס 9 חודשים בלבד (בשל יציאתה לחופשת לידה); ג. בית הדין קמא טעה בתיתו משקל מכריע להגדרת "היום הקובע" לצורך קביעת הבסיס לתשלום גמלת הלידה הואיל ויום זה כלל לא היה שנוי במחלוקת; ד. בחלוקת הכנסת המערערת כעצמאית ל4- רבעים הקטין המשיב את הכנסתה החודשית של המערערת שכן אם לא עבדה היא רבעון שלם כיצד ניתן לייחס לה הכנסה לאותו רבעון שלא עבדה בו; ה. תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה לעובדים עצמאיים) התשי"ז1957- יוצרת אפליה בין עובדת שכירה לעובדת עצמאית. 5. כנגד טענות אלה טענה ב"כ המשיב: א. קיים הבדל בחוק הביטוח הלאומי בין הכנסות שכיר לבין עצמאי - ישנן הוראות שהינן לטובת העצמאי וישנן כאלה שלטובת השכיר; ב. חוק הביטוח הלאומי קובע מפורשות כיצד מחשבים את בסיס ההכנסות ובסעיף 54 ב' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשכ"ח1968- (להלן: "החוק") נקבע כיצד לחשב גימלת לידה של עובדת עצמאית; ג. המערערת אשר ילדה באוגוסט 1993 עבדה עד אפריל 1993 הן כשכירה והן כעצמאית וממועד זה רק כעצמאית; ד. מאחר והמערערת עמדה בתנאי התקנות שהפסיקה לעבוד כשכירה עקב בעיות של הריון, חישב המשיב את דמי הלידה הן כעצמאית והן כשכירה לפי הרבעון שקדם לרבעון שבסמוך ללידה קרי 93/1-3 שאז יכול היה המשיב לקחת את הכנסותיה גם כשכירה וגם כעצמאית; ה. אין כל אפשרות על פי החוק לחלק את ההכנסה ל9- חודשים בלבד ויש לחלקה לשנה שלמה גם אם המערערת לא עבדה במשך כל השנה. 6. א. סעיף 101 לחוק (שהוחלף בסעיף 54 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה1995-) דן בחישוב שכר עבודה רגיל וזה לשונו: "(א) שכר העבודה הרגיל לענין סעיף 100 הוא הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים. (ב) "הכנסה", לענין סעיף זה - (1) בעובדת... (2) בעובדת עצמאית - ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה כאמור בסעיף קטן (א)..." ב. סעיף 164 לחוק (שהוחלף בסעיף 345 לנ"מ התשנ"ה1995-) דן בחישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר וזה לשונו: "(א) עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיפים 2 (1) ו2- (8) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן - הפקודה)... והכל - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - השנה השוטפת), ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה. (ב)(1) ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי הפקודה בהפחתת סכומי דמי ביטוח ומס מקביל המותרים בניכוי לפי סעיף 47 א' לפקודה מההכנסה האמורה. אולם כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לענין חוק זה כדין דמי ביטוח...". ג. מהוראות סעיף 164 לחוק, תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד1984- ותקנות הביטוח הלאומי (גבית דמי ביטוח) התשי"ד1954- עולה שהיסוד לחישוב דמי ביטוח לעובד עצמאי כאמור בסעיף 54 לחוק הינו חישוב שנתי קרי הכנסות המבוטח העצמאי במהלך 12 חודשים בשנת מס פלונית, מבלי להתחשב במספר החודשים שעבד בפועל באותה שנת מס. 7. עולה, שהמשיב פעל כדין באופן בו חישב את בסיס הכנסות גימלת הלידה של המערערת כעצמאית. 8. א. משהביאה המערערת אישור רפואי ממנו עולה שהיא עמדה בתנאי תקנות הביטוח הלאומי (אמהות) התשי"ד1954- כשהפסיקה לעבוד כשכירה עקב בעיות של הריון, בדין חישב המשיב את דמי הלידה הן כעצמאית והן כשכירה לפי הרבעון האחרון בטרם הפסיקה עבודתה כשכירה קרי 93/1-3. ב. משלקח המשיב בחישוב הכנסות המערערת הן את הכנסותיה כעובדת שכירה והן את הכנסותיה כעצמאית ולאור הגדרת "היום הקובע" בסעיף 48 לחוק - הרי שבדין לקח הוא בסיס זהה לתשלום מלוא דמי הלידה קרי הבסיס של חודשים 93/1-3. 9. נוסיף עוד שלאור התיקון לחוק הרי ההכנסות מקצבת לידה מצטרפות להכנסות המערערת באותה שנת מס ומכאן שבמקרה דנן ובניגוד לטענות המערערת, היתה לה, בשנת המס 1993, הכנסה במשך 12 חודשים ולא 9 בלבד כנטען על ידה. 10. התוצאה הינה כי הערעור נדחה. 11. אין צו להוצאות. לידהדמי לידהעצמאים