ההלכה הפסוקה היא, כי בית-המשפט איננו דן כערכאת ערעור על פסק שניתן כדין ובסמכות ע"י בורר, שלהכרעתו ולפסיקתו נמסרה המחלוקת, בהסכמת הצדדים לדיון. עוד נפסק לענין עילת הביטול שבסעיף 24(7) לחוק הבוררות, כי לא כל טעות שבדין מצדיקה ומחייבת ביטול הפסק. רק כאשר הבורר מתעלם ביודעין מן הדין המהותי ופוסק בניגוד לו, קמה עילת הביטול לפי סעיף 24(7) הנ"ל קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בוררות בסכסוך הלוואה / טעות בדין בהליך בוררות: .1בפני בקשתו של המבקש, המבקש לביטול פסק בורר שניתן כנגדו בתביעתו של המשיב ע"י כב' השופט (דימ') א' שטרוזמן בתאריך 25.10.98(להלן - "פסק הבורר"). המשיב לעומתו, מבקש לאשר את פסק הבוררות, כאמור בסעיף 23לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968(להלן - "החוק"). .2בין הצדדים פרץ סכסוך בגין שיק חתום ע"ס -. 400.000דולרים אמריקניים (להלן - "השיק"), שמסר המבקש בחתימתו לידי המשיב, על רקע הלוואות שלווה מהמשיב. משלא נפרע השיק, תבע המשיב את המבקש לדין. בתאריך 11.12.97, הודיעו הצדדים לבית-המשפט כי הגיעו לכלל הסכם להעביר את הסכסוך ביניהם להכרעתו של בורר, השופט (דימ') א' שטרוזמן לפי ההסכם: "הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות וינמק את פסק דינו" (המרי 9531/97, סעיף 2להסכם, עמ' 1לפר'). .3הבורר שמע עדויות וקיבל ראיות, ובסופו של דבר הוציא מתחת ידו פסק בורר מפורט ומנומק ביום 25.10.98, בו פסק לזכות התובע-המשיב, תוך שחייב את הנתבע-המבקש לפרוע את סכום השיק, נשוא המחלוקת, בצירוף ריבית והצמדה. כמו כן, חייב הבורר את המבקש בתשלום הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך -.000, 75ש"ח, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה (להלן - "פסק הבורר"). בתאריך 12.11.98ניתנה ע"י הבורר החלטה מתקנת, בה הורה להפחית את סכום הריבית בה חוייב המבקש, בשיעור 166, 61דולר מסכום הריבית המצטברת לפי הפסק (להלן - "ההחלטה המתקנת"). טעוני הצדדים .4ב"כ המבקש, עו"ד ז' פרידמן, צמצם בטיעוניו את העילות לביטול פסק הבורר לשתיים אלה: א) הבורר לא פסק בהתאם לדין, כפי שהוסכם בהסכם הבוררות, ולכן יש לבטל את הפסק מכח הוראות סעיף 24(7) לחוק. ב) תכנו של הפסק "מנוגד לתקנת הציבור", כאמור בסעיף 24(9) לחוק. ב"כ המבקש סבור, כי השטר (השיק) נגוע ב"באי-חוקיות" בהיותו נקוב במטבע חוץ, וכי "כב' הבורר התעלם מהגדרה של 'עיסקה' בחוק הפקוח על מטבע חוץ, התשל"ח-1978" (עמ' 6להודעה המתוקנת של המבקש). עוד טען ב"כ המבקש כי "כב' הבורר התעלם מפקודת השטרות... כי שטר שהוצג אחרי תום 6חודשים פטורים המושך והמסבים" (עמ' 7להודעה המתוקנת). .6ב"כ המשיב, עו"ד מעוז, מבקש לדחות את טעוני התנגדותו של המבקש לביצוע פסק הבורר, בטענה כי הבורר פסק עפ"י הוראות הדין ההולמות, לא התעלם מהן כלל, והגיע למסקנות הראויות והנכונות בעת שפסק את אשר פסק. לחלופין טוען ב"כ המשיב, כי אף אם טעה הבורר בפרשנות זו או אחרת של הוראות החוק, אין בכך משום עילה לביטול הפסק, שכן בית משפט זה איננו יושב כערכאות ערעור על פסק הבורר, כפי שנפסק שוב ושוב ע"י בית-המשפט העליון. ההכרעה .6לאחר שקראתי את פסק הבורר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הבורר להידחות, וכי יש לאשר את הפסק. בהחלטתו המפורטת והמנומקת כהלכה, התייחס הבורר לכל טענותיו של המבקש ודן בהן אחת לאחת, תוך ניתוח הוראות החוק והמצב המשפטי לאשורו. אשר לטענה כי השיק הנקוב בדולרים נגוע באי חוקיות, כטענת המבקש, הגיע הבורר למסקנה כי לא חל איסור על נקיבת מטבע חוץ בהסכמים או בשטרי חוב למיניהם, וזאת להבדיל מעשיית "עיסקה" במטבע זה (ראה עמ' 7- 8לפסק הבורר). אוסיף, כי לא ברור לי מדוע מעלה המבקש טענת "אי חוקיות", כביכול, שכזו, כאשר הוא עצמו היה צד להסכמי ההלוואה עם המשיב והוא שנהג למסור לו את השיקים בדולרים מדי 6חדשים, ואף פרע אותם עד למחלוקת, נשוא השיק הנדון. לכאן יפים דברי ביהמ"ש העליון, שעה שדחה טענה דומה של מערערים בדבר אי חוקיות ולפיהם: "התנהגותם גילתה בעליל את רצונם כי עז להתחמק בגלוי אחר התחייבותם, וטענת אי-חוקיות החוזה לא באה אלא כקש אחרון שנתלו בו, משלא עלה מבוקשם בידם בדרך אחרת... במצב דברים כזה, הרי מן הראוי, משיקולי צדק, לצוות על המוכרים לקיים את החיוב שכנגד. רק בדרך זו תימנע התוצאה, שהחוטא הגדול מבין השניים יצא נשכר" (ע"א 701/87ביהם נ' חיים בן יוסף ואח’, פ"ד מ"ד(1) 1, בעמ' 17; ע"א 533/80אדרעי ואח' ני גדליהו ואח’, פ"ד ל"ו(4) 284). .7גם הטענה הנוספת כנגד הבורר על כך שפסק בניגוד לדין, שכן המשיב הציג את השיק לפרעון בחלוף למעלה מ- 6חדשים מהמועד הנקוב בשיק - דינה להדחות. הבורר התייחס בפרוטרוט גם לטענה זו, ובהסתמך על הפסיקה היתה מסקנתו הברורה - והנכונה, עם כל הכבוד - כי ניתן להציג את השיק לפרעון גם בחלוף ששה חדשים, ובלבד שהשיק יוצג לפרעון תוך זמן סביר. גם מהבחינה העובדתית, הגיע הבורר למסקנה כי: "לפי המקובל בין התובע והנתבע נראה שהיתה, לפחות ביניהם, הסכמה מכללא להצגת השיק במועד מאוחר מששת החדשים שיחלפו מהמועד הנקוב בשיק", וזאת נוכח חישובי הריבית שערכו השניים (עמ' 8- 9לפסק הבורר). .8טענה נוספת שהעלה ב"כ המבקש, היתה לענין דחיית טענתו בפני הבורר כי פרע את החוב, ע"י השקעות אחרות. זוהי טענת "פרעתי", שכל כולה במישור העובדתי, ואין בה כדי לבסס עילה לביטול פסק בורר, כפי שחזרתי והבהרתי לב"כ המבקש במהלך הדיון. לא מצאתי אף כל ממש בטענתו של עו"ד פרידמן כי המבקש חוייב ב"ריבית עושק", כלשונו, כאשר החיוב בריבית היה בסה"כ בשיעור של % 1מעל לריבית הקבועה בחוק (%11), וכאשר הצדדים סיכמו מפורשות על ריבית שכזו, כפי שנפסק גם ע"י הבורר. לא ירדתי אף לסוף דעתו ולטענתו של ב"כ המבקש כי עומדת לו עילת הביטול לפי סעיף 24(9) לחוק, שענינה כי "תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור". דעתי, היא כי תקנת הציבור דווקא מחייבת ומצדיקה כי מי שחותם על שיק לזכותו של אדם אחר, יפרע אותו במועד ולא יזקק להליכים משפטיים חוזרים ונשנים, על מנת להחלץ ממחוייבותו הברורה והפסוקה. ההיבט המשפטי .9ההלכה הפסוקה היא, כי בית-המשפט איננו דן כערכאת ערעור על פסק שניתן כדין ובסמכות ע"י בורר, שלהכרעתו ולפסיקתו נמסרה המחלוקת, בהסכמת הצדדים לדיון. עוד נפסק לענין עילת הביטול שבסעיף 24(7) לחוק, כי לא כל טעות שבדין מצדיקה ומחייבת ביטול הפסק. רק כאשר הבורר מתעלם ביודעין מן הדין המהותי ופוסק בניגוד לו, קמה עילת הביטול לפי סעיף 24(7) הנ"ל. .10ברע"א 1260/94בן חיים נ' אבי חן בע"מ ואח’, פ"ד מ"ח(4) 826, שנסיבותיו דומות למקרה שבפנינו, ואף בו נתבקש ביטול פסק הבורר בהסתמך על העילות הקבועות בסעיפים 24(7) ו-(9) לחוק, קבע בית-המשפט העליון בהאי לישנא: "לגופה של הכרעה נראה לי, כי בית המשפט המחוזי בחן את הכרעתו של הבורר באמת מידה ערעורית. דרך זו אינה פתוחה לפני בית המשפט במסגרת ההליך לביטול פסק-בוררות, שכן 'הכלל הוא, כידוע, שבדונו בפסק בוררות אין בית המשפט משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקת הבורר', ו'טענות היפות לערעור על פסק-דינו של בית-משפט אינן יפות כל-עיקר לתקיפתו של פסק בוררות...' (רע"א 1512/92קירת - חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' צ' נזר ואח' [1] בעמ' 532, והאסמכתאות המאוזכרות בפסק הדין; וספרה של פרופ' ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 3, תשנ"א, 425-426). לא למותר להטעים, כי דרך זו - שבעבר איפיינה את הביקורת על פסק בורר מכח עילת הביטול של 'טעות על פני הפסק', ששוב אינה נמנית על עילות הביטול המוכרות - אינה פתוחה לפני בית המשפט גם במקרה שבו חויב הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי (ראה ע"א 318/85כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ ואח' [2]" (שם, עמ' 831-832). ברע"א 113/87חברת נתיבי איילון בע"מ נ' קטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, בעמ' 518, אומר השופט ת' אור כדברים הללו: "בהטילם על בורר לפסוק על-פי הדין בחרו הצדדים לעצמם בורר, אשר סומכים הם עליו שיוכל לפסוק כך, ונטלו על עצמם את ה'סיכון', שהבורר עלול לטעות. כשם שבורר שהוסמך לפסוק שלא על-פי הדין המהותי ותוצאת פסיקתו עלולה להיות מוטעית או בלתי צודקת, ללא שלצד לבוררות תהיה אפשרות לתקוף את פסקו, כד במקרה שנמסר לבורר להכריע על-פי הדין. המקרה האחרון שונה מקודמו רק בקשר להתנאה שעל הבורר לראות את עצמו מחויב לפסוק על-פי הדין, אך את ה'סיכון' של טעות על-ידי הבורר נטלו הצדדים על עצמם גם במקרה האחרון". .11על מנת למנוע ספקות, אדגיש כי אינני סבור שהבורר טעה בפרשנות הדין הקיים, כטענותיו השונות של ב"כ המשיב. אולם גם אם היתה מסקנתי שונה, אין ניתן לומר, בשום מקרה, כי המדובר "בהתעלמות מודעת מן הדין המהותי, ובהחלטה לפסוק בניגוד לו, אלא - לכל היותר - בטעות בפירוש הדין, או בדבר יישומו של הדין בפרשת הסכסוך שהועמד להכרעת הבורר. ובטעות, כאמורו אין כדי להקים עילה לביטול הפסק" (עמ' 833). למעלה מהנדרש, אזכיר עוד את הוראות סעיף 26(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, לפיהן: "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין" . אכן, לא נגרם כאן כל עיוות דין למבקש, וצר לי לקבוע כי עינויי הדין בפרשה זו, הינם כולם נחלתו של המשיב, דווקא, אשר למרות שזכה כדין בתביעתו, טרם עלה בידיו לממשה. סוף דבר .12סוף דבר, הנני דוחה את בקשת המבקש לביטול פסק הבורר, ומחליט לאשר את הפסק, בתוקף סמכותי לפי סעיפים 23(א) ו- 28לחוק הבוררות, תשכ"ח-.1963 .13המבקש ישלם למשיב את כל חיוביו והוצאותיו עפ"י פסק הבורר מיום 25.10.98והחלטתו המתקנת מיום 12.11.98, כמפורט בהן. .14הנני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין הבקשה דנן לביטול פסק הבורר, בסך 000, 10ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מהיום, ועד לתשלום בפועל.טעות בדיןיישוב סכסוכיםבוררות