ידועה בציבור שבן זוגה נפטר

על מנת להיות זכאית לקצבת שאירים בגין פטירתו של המנוח, על התובעת להוכיח כי היא הייתה בגדר "ידועה בציבור" שלו בתקופה של לפחות שנה בטרם הפטירה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות ידועה בציבור שבן זוגה נפטר בביטוח לאומי: 1. הנתבע דחה את תביעתה של התובעת לקצבת שאירים, בגין פטירתו של מר X ז"ל (להלן:"המנוח") ממנו התגרשה בשנת 1995, בטענה כי היא לא הייתה "ידועה בציבור של המנוח". כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 2. התובעת נולדה בשנת 1962 ברוסיה, נישאה למנוח בשנת 1985 ונולדו להם שני ילדים. בשנת 1992 המשפחה עלתה לישראל. בשנת 1995 התגרשו בני הזוג. 3. התובעת טענה בכתב התביעה כי בני הזוג חזרו להתגורר יחד, כידועים בציבור, החל מחודש מרץ 2010, לאחר שהתגלה כי המנוח חולה סרטן, מפני שאין לו קרובי משפחה אחרים בארץ שיכולים לעזור לו. המנוח קיבל קצבת נכות מהנתבע, אולם בחודש 8.2010 המוסד הפסיק את תשלום הגמלה והוא שלח את המנוח לקורס במגדל העמק, אך נמנע ממנו להשתתף בו עקב מחלתו. בחודש 10.2010 הגישה התובעת תביעה להבטחת הכנסה כנפרדת והצהירה כי אינה מנהלת משק בית משותף עם בן זוג. ביום 10.11.2010 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת בטענה שהיא גרה עם הגרוש - המנוח והם מנהלים משק בית משותף ונחשבים כ"ידועים בציבור". המנוח נפטר בחודש אפריל 2011 והתובעת הגישה תביעה לקצבת שאירים אשר, כאמור, נדחתה על ידי הנתבע על אף שלדברי התובעת היא הייתה ידועה בציבור של המנוח בתקופה של יותר משנה טרם הפטירה. 4. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב הגנה שהוגש מטעמו, בדין נדחתה התביעה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בשל ניהול משק בית משותף עם המנוח וכן בשל בעלות ו/או שימוש ברכב מנועי. כמו-כן, בדין נדחתה תביעתה של התובעת לקצבת שאירים, בהתאם לסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). הנתבע טען כי המבחנים לקביעת מעמדם של בני זוג שונים במהותם בין חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה") לבין חוק הביטוח הלאומי, כאשר לקצבת שאירים יש לבדוק את מעמד המבוטח בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, מבחנים הבודקים היבטים נוספים ומצטברים כגון ניהול משק בית משותף, קשירת גורל בני זוג, קרי, מיישמים את המבחן הכפול ו/או את מבחן התלות הכלכלית. הנתבע טען כי התובעת והמנוח לא היו ידועים בציבור, על כן בדין דחה את תביעת התובעת לקצבת שאירים. 5. ראיות שנשמעו בדיון: התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה. כמו כן, הוגשה הודעה שנגבתה מן התובעת על ידי חוקר המוסד ביום 7.11.10, במסגרת תביעתה להבטחת הכנסה, אשר כאמור נדחתה. כמו כן, העידו מטעם התובעת בנה יניב כפיר (להלן:"יניב"), שכנותיה של התובעת גב' שחוב נינל (להלן: "נינל") וגב' שטורה לריסה (להלן:"לריסה"). תצהיריהן של נינל ולריסה הם זהים והוצהר בהם: "הנני נותנת תצהירי זה כתצהיר עדות ראשית בתביעה שהגישה גב' כפיר דינה נגד המוסד לביטוח לאומי בתיק בל 1366-08-11 בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. הריני מצהירה כי אני שכנה של גב' כפיר דינה והנני מצהירה כי בשנת 2010 חזר מר ניקולאי שהוא מוכר לי באופן אישי לגור ביחד אם גב' כפיר דינה והוא נשאר שם עד ליום פטירתו. הריני מצהירה כי הם התנהגו כזוג וכל השכונה ידעה שמדובר בזוג שגר ברח' הנורית 9 דירה 5". 6. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא - (1) מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244 לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (סעיף ההגדרות): "אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו בהתאם לראיות שנשמעו בדיון נבחן האם התובעת עונה על התנאים לזכאות לקצבת שאירים בגין פטירתו של המנוח. 7. זכאותה של התובעת לקצבת שאירים - דיון ומסקנות: על מנת להיות זכאית לקצבת שאירים בגין פטירתו של המנוח, על התובעת להוכיח כי היא הייתה בגדר "ידועה בציבור" שלו בתקופה של לפחות שנה בטרם הפטירה. הדרישה שבסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי חמורה מזו שבחוק הבטחת הכנסה, אשר מגדיר "בני זוג לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". השוני העיקרי הוא בהיבט של פרק הזמן הנדרש לבדיקת הזכאות. כך, לעניין חוק הבטחת הכנסה נעשית בדיקת קיום "משק בית משותף" בכל פרק זמן שבו מדובר, ובגינו נבדקת הזכאות לקצבה. ברם, לעניין קצבת השאירים, נדרשת יציבות של קשר בין בני הזוג, בתקופות הנקובות בחוק הביטוח הלאומי. במקרה של התובעת, לאור גילה, נדרשת שנה. התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה ביום 3.10.10 (נ/1), שבה היא הצהירה על עצמה כגרושה, שאינה מתגוררת עם בן זוג. המנוח הגיש בעצמו תביעה להבטחת הכנסה (נ/2) לא ברור אם בחודש 8.2010 או 9.2010, שבה הוא הצהיר על עצמו כ"רווק" שלא מתגורר עם בת זוג. התובעת הצהירה בתצהירה כי היא חזרה להתגורר עם המנוח, כבני זוג, בחודש מרץ 2010 ועד לפטירתו (באפריל 2011) - קרי קצת יותר משנה. התובעת הסבירה בתצהירה, לגבי ההצהרה בתביעה להבטחת הכנסה, שאינה מנהלת משק בית משותף בעקבות המצב שאליו נקלעו: "היינו במצב כלכלי קשה עקב הפסקת תשלום קצבת הנכות לבן זוגי המנוח" - סעיף 19 לתצהיר התובעת. בהודעה לחוקר המוסד אמרה התובעת: "הבן יניב שישתחרר מהצבא אחרי חודש שירות בלבד ומיום 2/11/10 הבאתי את הגרוש שלי ניקולאי להיות פה עקב מחלה קשה ואני רצה איתו לבתי חולים, מרפאות כי אין לו אף אחד. פיניתי לו חדר בבית ואמרתי לו שהכל זמני עד שיבריא ויעזוב. פשוט מתוך רחמנות עשיתי את זה כי אין לו אף אחד חוץ ממני ומהילדים. יניב הבן ושקד הבת". התובעת נשאלה באשר לגרסאות הסותרות בחקירתה בדיון ואמרה: "הייתי במצב כזה שפתאום המצב נפל עליי, הייתי מאוד נבוכה, לא היה לי ממה להתקיים, היה לי חוב של משכנתא, העו"ד שעבד עם המשכנתא אמר לי שהוא לא יכול לחזור למשפחה כי החוב ייפול עלינו, אני מתכוונת לגרושי, ניקולאי ז"ל. המצב היה מאוד קשה ולא יכולתי לעכל אותו, מצד אחד פחדתי לקחת אותו ולהגיד שהוא כן במשפחה כי החוב שלו ייפול אלינו אך הייתי צריכה להתקיים, ביטוח לאומי ביטלו לו נכות ושלחו לו הודעה שביטלו לו את הנכות למרות שהוא היה חולה סרטן. הוועדה הרפואית אמרה שהוא הבריא ושלחו אותו למגדל העמק לעשות שיקום. לשאלת בית הדין אני משיבה שיצא שרשמתי משהו לא נכון". (ע' 4-5 לפרוטוקול הדיון). העדה גב' לריסה, שהיא שכנה וגם חברה של התובעת, הצהירה שהיא לא ידעה כלל על היותם של התובעת והמנוח גרושים ולדעתה לפחות 5 שנים הם גרים ביחד. עת נשאלה מדוע הצהירה בתצהירה שהם "חזרו לגור יחד" כאשר היא לא ידעה כלל שהם נפרדו, הסבירה ש"לפעמים הם ברוגז" ( ראו ע' 7 ש' 31-32). גב' נינל, שהיא שכנה וגם משתתפת באותו חוג פיסול שבה השתתפו התובעת והמנוח, לא ידעה כמה זמן הם היו גרושים, לא ידעה לציין כמה זמן הם מתגוררים יחד ואמרה "אני חשבתי שהם היו ביחד הרבה זמן..." (ראו ע' 9 ש' 12). היא גם אינה זוכרת ממי שמעה שהם "חזרו". הבן יניב גם הצהיר שאביו חזר להתגורר בבית עם אימו, כאשר היה חולה ואימו טיפלה בו. על אף זאת, כאשר החוקרים של הנתבע הגיעו לבית הוא אמר שאביו לא גר שם ואף אישר כי אמו אמרה לו שאם החוקרים יבואו לבית עליו להגיד שאבא לא גר בבית (ראו ע' 10 ש' 4-6). עלינו לציין - בניגוד לטענת ב"כ התובעת לגבי אמינות העדים -כי יש סתירה בולטת בין גרסת התובעת לבין זו של העדות מטעמה. כך, גרסתה של התובעת הייתה כי היא חיה בנפרד מהמנוח במשך תקופה ארוכה אך קצת יותר משנה לפני הפטירה חזרו לחיות כבני זוג באותו בית. ברם, שתי העדות - לריסה ונינל - העידו לגבי מציאות שונה. לריסה תמיד ראתה את התובעת והמנוח ביחד ולא ידעה שהם גרושים ונינל מדברת על תקופה של מגורים משותפים של לפחות חמש שנים. באשר לבן יניב, ברור שעדותו אינה ניטרלית, מאחר שיש לו אינטרס שאימו תזכה בגמלה. על אף זאת, הוא מודה כי קיבל הנחיה מאימו לשקר לחוקרים כאשר היא הגישה את התביעה להבטחת הכנסה. התובעת הצהירה על כך שאין לה בן זוג "ידוע בציבור" לצורך קבלת קצבת הבטחת הכנסה כחצי שנה לפני פטירתו של המנוח, כך גם הצהיר המנוח בתביעה שהוא הגיש לנתבע. התובעת מנסה היום לשנות את גרסתה דאז ולטעון כי הם אכן היו בני זוג, אך לא דיברה אמת עקב מצוקתה אז. אין לקבל שינוי גרסה זה. התובעת אחראית למעשיה והצהירה באופן מודע כי היא אינה ידועה בציבור של המנוח. הנסיון לשנות את גרסתה היום, לאור שינוי הנסיבות, כדי לזכות בקצבת שאירים, מגלה חוסר תום לב ודינו להידחות. לאור הראיות שנשמעו ובהתחשב בהצהרתה של התובעת עצמה, אנו סבורים כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל שהוטל עליה על מנת להוכיח שהיא הייתה "ידועה בציבור" של המנוח בתקופה הנדרשת בחוק הביטוח הלאומי ולכן, אין היא זכאית לקצבת שאירים. 8. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לקצבת שאירים. ייתכן כי מדובר באחד המקרים המצדיקים לחייב את התובעת בהוצאות משפט, על אף שמדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי. על אף זאת, בהתחשב במצבה הכלכלי של התובעת, אין אנו עושים זאת. אנו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ידועים בציבור