קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ילד שעבר תאונת דרכים - ביטוח לאומי: השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער יליד 31.5.1982 נפגע פגיעה חמורה ביותר ביום 22.11.1989 בתאונת דרכים.   2. תביעת המערער לתשלום גמלת ילד נכה (להלן - הגמלה) אושרה, כאשר בהחלטות המאשרות את התביעה קבע פקיד התביעות, בין השאר, את הקביעות הבאות:   א. הזכאות היא לגימלה למן 1.11.1998; ב. סיבת הזכאות היא שהמבקש זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום-יום; ג. שיעור הגימלה הוא 100%; ד. לא תינתן למבקש תוספת עבור לימודים או טיפול התפתחותי.   3. המערער השיג על קביעות אלה בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי, ובה טען את הטענות הבאות:   א. הזכאות צריכה להיות מיום הפגיעה - 22.11.1989. ב. יש עילת זכאות נוספת - זקוק להשגחה מתמדת פעילה. ג. שיעור הגימלה צריך להיות 120%, וכן יש להעניק למערער גימלת שר"מ. ד. יש ליתן למערער תוספת עבור לימודים ו/או טיפול התפתחותי.   4. בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 1392/00; השופטת רות בהט כדן יחיד) קבע, כי אין לו סמכות לדון בשלושת העתירות הראשונות המסומנות באותיות א, ב, ו-ג של סעיף 3 דלעיל, ועל כן דן, הלכה למעשה, רק בעתירה המסומנת באות ד'.   על החלטת הדחייה מחמת חוסר סמכות של בית הדין האזורי הוגש הערעור שבפנינו.   5. א. המערער טען, כי הסמכות המוקנית לוועדה לעררים לילד נכה (להלן - הוועדה לעררים) לדון בעררים על החלטות פקיד התביעות בעניין הזכאות לגמלת ילד נכה על פי סעיף 222(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), אינה שוללת סמכות מקבילה שיש לבית הדין האזורי לדון בעררים אלו מכוח סעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי, ועל כן לא היה מקום לדחות תביעתו מחמת חוסר סמכות.   ב. לטענת המערער, גם מתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה-1995 (להלן - התקנות) ניתן ללמוד, כי יש נושאים שאינם בסמכות הוועדה לעררים אלא בסמכות בית הדין.   6. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.   7. א. אין מחלוקת, כי פקיד התביעות הוא זה שקובע את הזכאות לגמלת ילד נכה.   ב. חוק הביטוח הלאומי קבע בסעיף 222(ד) מנגנון מיוחד ויחודי להגשת עררים על החלטת פקיד התביעות בעניין הזכאות לגמלת ילד נכה. וזו לשונו של סעיף 222(ד) לחוק הביטוח הלאומי:   "הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות שנתקבלה לפי סעיף זה רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לילד נכה; הוראות סעיפים 212 ו-213 יחולו על ועדה לעררים לילד נכה, בשינויים המחוייבים."   ג. הוראה זו הקובעת ערר על החלטת פקיד תביעות בפני הוועדה לעררים נוספה בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 94) התשנ"ה -1994, ס"ח התשנ"ה, עמ' 2.   בדברי ההסבר להצעת החוק נאמרו הדברים הבאים:   "לפי דו"ח מבקר המדינה מס' 41 אין בחוק הביטוח הלאומי ועדת עררים שתאפשר לנכה לערער על החלטה בענין הזכות לקצבת שירותים מיוחדים וכן על דרגת התלות בזולת שנקבעה לו. בהעדר ועדת עררים, ערערו הנכים על ההחלטות שהתקבלו במוסד לביטוח לאומי בנושא זה בפני בית הדין לעבודה. הקמת ועדת עררים תקצר את תהליך מיצוי הזכאות של הנכים שגם כך הינו ארוך מדי ותצמצם את מספר הפונים לבית הדין לעבודה".   עינינו הרואות, התכלית החקיקתית להקמת ועדה לעררים זו הייתה למנוע פניה ישירה של מבוטחים לבית הדין האזורי בעניינים אלה, ולהמירה בפניה לוועדה מקצועית המורכבת ממומחים לדבר.   ד. על מקצועיותה של הוועדה לעררים אנו למדים מהרכבה כפי שנקבע בתקנה 5 לתקנות שזו לשונה:   "(א) ועדת עררים לילד נכה תהיה בהרכב של שניים או שלושה חברים מבין בעלי המקצוע המפורטים להלן, ששמותיהם כלולים ברשימת החברים בועדת עררים לילד נכה: 1. רופא מומחה; 2. אח בעל נסיון של שנה אחת לפחות בבדיקת תלותם של ילדים נכים בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום; 3. פסיכולוג מומחה, פזיותרפיסט, מרפא בעיסוק או קלינאי תקשורת שהם בעלי תעודה מקצועית מוכרת בידי משרד הבריאות;   (ב) יושב ראש ועדת עררים לילד נכה יהיה חבר הועדה שהוא רופא וחבריה האחרים יהיו מבין בעלי המקצוע האמורים בתקנת משנה (א), בפסקאות (1), (2) או (3).   (ג) הוראות תקנה 3(ד) יחולו, בשינויים המחוייבים, לענין ועדת עררים לילד נכה, ועל קביעת רשימת החברים בועדת עררים לילד נכה יחולו הוראות תקנה 3(א). ה. אם באמור לעיל לא די כדי לשכנע, שהוועדה לעררים היא הפורום המתאים לדון ברובן של ההשגות הנ"ל של המערער והנזכרות בסעיף 3 לפסק דין זה, בא סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי ולא מותיר שמץ של ספק בנושא זה.   וזו לשונו של סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי:   "החלטות של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים, ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה; פסק דינו של בית הדין ניתן לערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה אם נתקבלה רשות לכך מאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה או סגנו, או מאת שופט של בית הדין הארצי שמינה לכך הנשיא".   ו. מסעיף למדים זה אנו, כי מנגנון הערעורים על החלטת פקיד התביעות בעניינים אלה הוא מנגנון רב שלבי מדורג, לפיו בתחילה פועלת ועדה מקצועית ורק בשאלה משפטית יש ערעור בזכות לבית הדין האזורי וערעור ברשות לבית הדין הארצי. אילו צדק המערער בטענתו, לא היה מקום כלל להוראות סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי.   8. משהגענו למסקנה, כי אין מקום לדלג על דיון בפני הוועדה לעררים לפני פניה לבית הדין האזורי מכח סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי, עלינו לבחון מהן סמכויות הוועדה לעררים.   9. תקנה 6(א) לתקנות מגדירה את סמכויות הוועדה לעררים בזו הלשון:   "(א) בערר על החלטת פקיד תביעות בענין גימלת ילד נכה רשאית ועדת העררים לילד נכה לאשר, לבטל או לשנות את החלטת פקיד התביעות, בעניינים אלה: (1) מידת התלות של הילד בעזרת הזולת; (2) הליקוי המיוחד ממנו סובל הילד; (3) הטיפול הרפואי המיוחד שהילד זקוק לו; (4) התקופה שבה היה הילד ילד נכה; (5) מידת הצורך של הילד בהשגחה מתמדת".   בחינת סמכויות הוועדה לעררים תוך השוואה לעתירות שהגיש המערער בתביעתו בפני בית הדין האזורי כמפורט בסעיפים א, ב, ו-ג לסעיף 3 לעיל מלמדת, כי הסעיפים ב ו-ג לסעיף 3 הנ"ל הם ודאי בסמכות יחודית של הוועדה לעררים, ולגבי סעיף א לסעיף 3 הנ"ל נתייחס בהמשך הדברים. כפי שהסברנו לעיל, אין לבית הדין לעבודה סמכות מקבילה לסמכות הוועדה לעררים. לבית הדין לעבודה ישנה רק סמכות ביקורת על החלטת הוועדה לעררים במסגרת ערעור על פי תנאי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי.   10. א. נותר לנו, איפוא, לדון בעתירה המופיעה בסעיף קטן א לעיל שעניינה הזכאות לגמלה מיום 22.11.1989 הוא יום הפגיעה.   ב. בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 15) התשנ"ז-1997 (ס"ח התשנ"ז עמ' 154), נקבע, כי:   "222א. השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, יקבע הוראות ומבחנים בדבר תשלום גמלה של ילד נכה לפי סעיף 222, לתקופה שקדמה להגשת התביעה לגמלה, ורשאי הוא לקבוע תקופות קודמות שונות, בהתחשב בסוג הליקוי שממנו סובל הילד הנכה ובסוג הגמלה המגיעה בעדו".   ג. בדבר ההסבר להצעת החוק לתיקון זה נאמר:   "סעיף 222 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), ותקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התש"ם-1980 (להלן - התקנות), שהוצאו מכוחו, קובעים הוראות בדבר זכאות לגימלאות בשל ילד נכה.   תקנה 6(א) לתקנות קובעת את 'תקופת תשלום הגמלה' ולפיה 'גמלה לפי תקנות אלה תשולם רק בעד תקופה המתחילה באחד בחודש שבו הוגשה התביעה לגמלה'.   סעיף 296 קובע את המועד להגיש תביעה לגמלת כסף ולפיו 'כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, אולם רשאי המוסד ליתן גמלה, כולה או מקצתה, אף אם נתבעה אחרי המועד האמור'.   הורים שבנם אובחן כנכה, מטבע הדברים, אינם מתפנים מיד לטפל בדרישות החוק והתקנות לתביעת גמלאות בעד ילדם הנכה, ובכך הם מפסידים את זכאותם לגמלה בתקופה שחלפה מיום האבחון ועד ליום הגשת התביעה ולעתים אף מאבדים את זכות התביעה.   מוצע על כן להסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות תשלום גמלה גם בעד התקופה שקדמה ליום הגשת התביעה, למשל, מהיום שבו אובחן הילד כילד נכה (סעיף קטן (א) המוצע).   עוד מוצע לקבוע בחוק כי ניתן יהיה להגיש תביעה בשל ילד נכה גם אם חלפה שנה מיום שבו נוצרה עילת התביעה (סעיף קטן (ב) המוצע)".   11. על פי תיקון חוק זה, נקבעה בתקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998, סמכות לאשר תשלום גמלה גם עבור תקופה שקדמה להגשת התביעה. קביעה זו לגבי תקופת התשלום שהיא בסמכות פקיד התביעות, אינה בסמכותה של הוועדה לעררים המוסמכת על פי סעיף 6(א)(4) לתקנות לקבוע רק את תקופת הנכות ("התקופה שבה הילד ילד נכה"), להבדיל, כאמור, מתקופת התשלום.   במקרה הנוכחי, נראה שאין מחלוקת, כי תקופת הנכות היא מיום תאונת הדרכים, ודרישת המערער היא, שהגמלה תשולם החל מיום הפגיעה. יש, איפוא, לפרש את עתירת המערער שבאה לידי ביטוי במילים: "הזכאות צריכה להיות מיום 22.11.98" כדרישה לתשלום הגמלה החל מאותו תאריך.   12. סוף דבר - הערעור נדחה, למעט העתירה לזכאות לתשלום מיום הפגיעה, שצריכה לידון בבית הדין האזורי ולא בוועדה לעררים. חזקה על בית הדין האזורי שיעשה מאמץ לדון בתיק זה בהקדם לאור נסיבותיו.   אין צו להוצאות.תאונת דרכיםקטיניםביטוח לאומי