ישיבת תזכורת

המערער ובא כוחו לא התייצבו לישיבת התזכורת, עקב זאת המערער הורשע והטיעון לעונש נקבע במועד מאוחר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי התייצבות לישיבת תזכורת: לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה אשר ניתן ביום 10.1.11 ע"י כב' השופט ש. יציב בתיק תת"ע 4731-03-09. המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין נהיגה בשכרות על יסוד בדיקת הנשיפה שנערכה למערער ביום 20.2.09 בשעה 03:30. בדיקה שהראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 365 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. על פי העובדות הנ"ל יוחסו למערער עבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, (נוסח חדש), תשכ"א - 1961, (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ב (א') לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א' לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. המערער התייצב בישיבות הראשונות שנקבעו הן ביום 26.2.09 והן ביום 5.7.09 וכפר בעובדות כתב האישום, בעקבות זאת החליט בימ"ש לתעבורה כדלקמן: "מותב זה של בית המשפט קובע תיקים היום להוכחות למרץ 2011. יש חשש כי עקב הזמן הארוך עדים שיוזמנו היום לדיון לא יתייצבו עקב שכחה ונצא נפסדים. לאור האמור לעיל נקבע לתזכורת הצדדים, לצורך קביעת מועד להוכחות לתאריך 14.9.10 שעה 9:00. אני מחייב הנאשם להתייצב אישית לכל ישיבות בית המשפט, כולל ישיבות התזכורת, גם אם הוא מיוצג. אם הנאשם או עורך דין מטעמו לא יתייצבו להמשך הדיונים, כולל ישיבת התזכורת, יוכרע דינו של הנאשם בהעדרו". המערער ובא כוחו לא התייצבו לישיבת התזכורת הקבועה ליום 14.9.10 שעה 9:00, עקב זאת המערער הורשע והטיעון לעונש נקבע במועד מאוחר. משנודע למערער כי הורשע בהעדרו, הגיש ביום 22.12.10 לבית משפט לתעבורה בקשה לביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדר, תוך שהוא טוען כי לא התייצבו לדיון עקב טעות בתום לב ובהיסח הדעת של עורך הדין שלא רשם ביומנו את מועד הדיון. הבקשה נדחתה בהתאם להחלטת בימ"ש לתעבורה מיום 10.11.11 בנימוק כי המערער לא הראה כל הגנה וכי בהחלטה נאמר במפורש כי אם המערער או בא כוחו לא יתייצב, ידון אותו בימ"ש בהעדר. בית משפט לתעבורה דן את המערער לעונשים הבאים: 24 חודשי פסילה בניכוי חודש פסילה מנהלית ומאסר על תנאי של 4 חודשים ולמשך 3 שנים. על הכרעת הדין ועל גזר הדין מופנה הערעור שבפני. ב"כ המערער טען כי הנאשם כפר ובית משפט קבע מועד לתזכורת לשם קביעת מועדי ההוכחות. לישיבת התזכורת לא התייצב הסנגור עקב טעות ולכן הרשעתו של המערער שלא בפניו לא הייתה כדין. לחילופין טען המערער כי העונש שהוטל עליו חמור ולא נתן כלל ביטוי לנסיבותיו האישיות וליתר הנתונים. המערער ביקש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין ולחילופין להקל בדין. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. בית משפט לתעבורה פעל עפ"י סמכותו והרשיע את המערער בהעדרו משלא התייצב לדיון אליו זומן כדין. המערער הגיש את הבקשה מבלי שפרט את טענותיו ביחס לכפירתו ואף ציין כי בכוונתו לפנות לתביעות כדי לנסות להגיע להסדר לאחר ביטול הכרעת הדין. לכן אין כל מקום להיעתר לבקשה ולבטל את הכרעת הדין. לעניין העונש המשיבה סבורה כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור עד למידה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור. המדובר בעונש מינימום שסטייה ממנו לקולא מחייבת קיומן של נסיבות מיוחדות וחריגות, נסיבות שאינן קיימות בעניינו של המערער. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה, בהחלטתו ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו. המערער התייצב בישיבות הראשונות וכפר. היה ראוי שבית המשפט לתעבורה יקבע מועד שמיעת הראיות באותן ישיבות ובמעמדו של המערער אך מתוך חשש שעקב קביעת התיק למועד רחוק, ישכחו העדים שיזומנו את המועד ולא יתייצבו ועל כך כתב: "מותב זה של בית המשפט קובע תיקים היום להוכחות למרץ 2011. יש חשש כי עקב הזמן הארוך עדים שיוזמנו היום לדיון לא יתייצבו עקב שכחה ונצא נפסדים. לאור האמור לעיל נקבע לתזכורת הצדדים, לצורך קביעת מועד להוכחות לתאריך 14.9.10 שעה 9:00". השאלה האם היה רשאי בית המשפט לתעבורה לדון את המערער, הגם שהישיבה שנקבעה הייתה ישיבת תזכורת לשם קביעת מועדים לשמיעת הראיות, על יסוד החלטתו שהוא מחייב את המערער להתייצב לישיבה וכי במידה ויעדר ידון אותו בהעדרו? יש להזכיר כי בית המשפט לתעבורה לא גזר את דינו של המערער בהעדרו (בישיבת התזכורת), אלא דחה את הדיון למועד אחר, אליו זומן המערער ובו ביקש המערער ביטול הכרעת הדין, בקשה שנדחתה מהנימוק שהמערער לא הראה כל הגנה. יש לציין כי המערער התייצב בישיבות הראשונות מיום 26.2.09 ומיום 5.7.09 וכפר בעובדות, אך משום מה בית משפט לתעבורה לא קבע את התיק לשמיעת ראיות ובחר לקבוע ישיבת תזכורת לשם קביעת מועדים לשמיעת הראיות. ב"כ המערער טוען כי אי הופעתו מקורה בטעות משלא רשם ביומנו את מועד הדיון, הגם שטעות אינה עילה מוצדקת לביטול פסק דין שניתן בהעדר, הרי שניתן לראות בה כעילה מספקת לביטול הכרעת דין שניתנה בהעדר המערער בישיבת תזכורת שתכליתה קביעת מועדים לשמיעת ראיות. מיותר לציין כי גם בהעדר המערער וב"כ היה רשאי בית משפט לתעבורה לקבוע את התיק לשמיעת ראיות ולזמנם לישיבה שתקבע. אני ער לכך שבית המשפט לתעבורה כתב במפורש בהחלטתו שגם אם המערער או ב"כ לא יתייצבו לישיבה זו, ידון את המערער בהעדרו. לטעמי, אין זה ראוי שבישיבת תזכורת לשם קביעת מועדים לשמיעת ראיות, ינקוט בית המשפט לתעבורה בסנקציה קשה וקיצונית של הרשעה בהעדר, גם אם קבע זאת מפורשות בהחלטתו, בעיקר משום שהוא יכול למצוא תרופה להיעדרות הנאשם ובא כוחו בסעיף 130 (ט) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 בדרך של חיוב המערער בהוצאות - לעניין זה ראו רע"פ 6016/06 קובן נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 17.7.07). המערער הופיע בישיבות הראשונות שנקבעו על ידי בית משפט לתעבורה וכפר בעובדה שהוא נהג בשכרות ובשלב זה לא מוטלת עליו חובה להראות את סיכויי הגנתו, להבדיל ממקרה בו הנאשם לא התייצב כלל ועיקר והורשע עובר למתן תשובה לאישום, כי אז הוא נדרש לפרט את טענות ההגנה שבפיו. לאור האמור לעיל החלטתי לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה ולהחזיר את הדיון אליו משלב שמיעת הראיות. תזכורת פנימית / בנוכחות הצדדים