קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב פיצויים למשפחה של אדם צעיר שנהרג בתאונת דרכים: מדובר במנוח שהיה עובר לתאונת הדרכים הקטלנית נשוא כתב התביעה, בחור צעיר בתחילת דרכו, סטודנט לקרימינולוגיה שהיה צריך לשלם שכר לימוד של כ-9800 ₪ ואשר עבד בעבודות מזדמנות שונות וישנה מחלוקת גם לגבי כושר השתכרותו שני הצדדים הגישו תחשיבי נזק וביקשו הצעה מביהמ"ש (בתחשיבים נעשתה בין השאר התייחסות לתביעת התלויים שנדחתה). לא סברתי שיש מקום לאור הפערים הבלתי הגיוניים בין הצדדים שיש מקום לתת הצעה וקבעתי את התיק להוכחות, אשר לבסוף הצדדים וויתרו על ההוכחות וסיימו את התיק לפי המלצתי המפורשת על דרך של קדם משפט ששימש דיון סופי במהלכו שמעתי לעניין תביעת התלויים את האב, מוניר והצדדים ביצעו השלמות בעל פה בהתאם להנחיות ביהמ"ש ולאחר שהצדדים שוחחו עם ביהמ"ש על התיק. אתחיל בראשי הנזק שפחות או יותר אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים ואעבור לראשי הנזק היותר משמעותיים שעליהם חלוקים הצדדים. לעניין ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל (או אובדן הנאות חיים) חישובי התובע מלמדים על סך של 42,000 ₪ וגם הנתבעת מסכימה לכך ואולם בהתחשב בעובדה שתחשיב הנזק הוגש לפני חודשים ב-10.1.10, מתבקש סכום של 50,000 ₪ המהווה תוספות של ריבית, אני מעמיד את ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל על סכום של 45,000 ₪. לעניין הוצאות קבורה, גם בתחשיב הנזק וגם בסיכומיו, התייחס התובע בתביעת העיזבון לסכום של 30,000 ₪ ואילו הנתבעת סברה שסכום של 7500 ₪ הינו סכום סביר ומספיק בנסיבות העניין. אני פוסק סכום של 20,000 ₪ בראש נזק של הוצאות קבורה, מצבה וכל הקשור בעניין זה. עיקר המחלוקת נוגעת בהפסדי השתכרות בשנים האבודות לעבר וכמובן לעתיד, שעה שהצדדים רואים בדרך שונה לחלוטין את החישובים שצריך לנקוט בהם. בעניין זה הועמדה בפני תשתית ראיתיית המתייחסת לעובדה שמדובר בתובע יליד 86, דהיינו בן 21, בחור צעיר, אשר למד לימודי קרימינולוגיה ואין לי סיבה להאמין שלא היה מתקדם בלימודיו ואשר עבד בעבודות שונות והשתכר סכומים שונים. הוצגו בפני תלושי שכר שונים המבטאים רמה שונה של השתכרות, כאשר מדובר גם בתלושים של 5000 ₪ (אך מדובר בחודשיים של עבודה בלבד) וכן בעבודה במכבסה כ-3500 ₪ וכן עבודות שונות במקומות כמו מאפייה, בסכום השתכרות של 1500 ₪ בלבד וכאשר הנתבעת טוענת שאין למעשה רצף בתקופות עבודה אלה. יש לציין, כי לראשונה שמעתי בעדות אביו של המנוח טענות, כי עבד בעבודות נוספות ואולם לא הוצגה כל תשתית ראייתית בהקשר זה, לרבות שימוש ברכבו לצורך עבודות אלה ולכן הטענות נדחות על ידי, מה גם שיש לראות בכך הרחבת חזית אסורה. בסופו של יום לאחר שעיינתי בתלושי השכר ונתתי את דעתי לטענות הצדדים אני מעמיד את בסיס השכר לעבר בסכום של 4500 ₪. המשמעות היא שביחס להפסד השתכרות בשנים האבודות לעבר המדובר הוא ב-30% מתוך שכר של 4500 ₪, דהיינו סכום של 1350 ₪ למשך 30 חודשים, המדובר בסכום של 40,500 ₪. ביחס להפסד השתכרות לשנים האבודות לעתיד- כמובן שכאן מדובר בראש נזק שהוא ראש הנזק העיקרי והשנוי במחלוקת שבין הצדדים. כאן טוענת הנתבעת, כי לא יעלה על הדעת שביהמ"ש יפצה את התובע לפי בסיס שכר של 20,000 ₪ או של 10,000 ₪ כנטען בתחשיב הנזק של התובע ואף לא בסכום של 8000 ₪ הסכום, אשר העמיד ב"כ התובע בסיכומיו על בסיס השכר הממוצע במשק ובשים לב לכך שמדובר במנוח צעיר שהיה תושב עכו שלא משלם לטענתו כלל מס הכנסה. עוד טענה הנתבעת, כי לא מדובר בקטין אלא מדובר באדם שנתוני השכר שלו ידועים ולכן יש לקחת ולגזור מתוך נתוני השכר הקיימים, מה עוד שלא מדובר שציוניו היו טובים ביותר ולכן יש לקחת בחשבון את העניין ביחס להשתכרותו. הנתבעת מציעה סכום של 6000 ₪ וטוענת, כי סכום זה יש לחשב מגיל 25 בלבד, דהיינו מיום סיום לימודיו ולא לפני כן, כאשר לטענתה מדובר בסכום נדיב וראוי בנסיבות העניין, אך ורק בהתאם להמלצות ביהמ"ש בהקשר זה, שכן תחשיב הנזק מטעמה היה נמוך הרבה יותר. שקלתי בעניין ובחנתי את נתוניו של התובע, יש לזכור, כי מדובר בתובע צעיר, אדם שלמד קרימינולוגיה וגם עבד בעבודות מזדמנות שאין לראות בעבודות אלה כמשקפות בהכרח את בסיס השתכרותו, אני סבור שנתוני התיק מצביעים על כך שיש לבדוק את החישוב על בסיס סכום המתקרב לשכר הממוצע במשק ואני אעמיד את הסכום על סך של 7500 ₪, סכום הנראה לי סביר וראוי בנסיבות העניין. זאת ועוד אחשב את הסכום האמור, על פי עמדת התובע ולא על פי עמדת הנתבעת מגיל 25. התוצאה אפוא שביחס להפסד השתכרות בשנים האבודות לעתיד, יש לקחת 30% מ-7500 ₪ ומדובר בסכום של 2250 ₪ ועל פי מקדם היוון (עד גיל 67 מקדם היוון של 43 שנים) שהינו 289.7143, הסכום הינו 651,857 ₪. הפסד זכויות פנסיונות וקצבת זקנה בשנים אבודות-גם כאן חלוקים הצדדים באופן שהתובע סבור על פי תחשיב הנזק בסיכומיו, כי יש לפסוק לו בראש נזק זה סכום כסף של כ-100,000 ₪ שעה שהנתבעת סבורה שלא מגיע לו דבר. התובע בתביעת העיזבון מסביר, כי הרכיב הפנסיוני של המנוח צריך להילקח בחשבון וכי משכר של 8000 ₪, כאשר קצבת הזקנה היא 1800 ₪, צריכה לזכות אותו ב-10,000 ₪ כפול 30%, כפול מקדם היוון ל-12 שנים ובהיוון כפול מגיע לו סכום של כ-100,000 ₪. הנתבעת לעומת זאת מסבירה: "גם אם שיעור ההפרשות לקרן פנסיה עומד על 5% מהשכר, תגמולי הפנסיה העתידיים נבלעים בהפרשות לקרן פנסיה. לאור פער הזמנים שעד המועד שבו צפוי המנוח להגיע לגיל פרישה, הרי שבכל דרך חישובית בה נלך, תגמולי הפנסיה העתידיים נבלעים בהפרשות העכשוויים ואין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בראש נזק זה." יש לציין, כי גם בסיכומיה, הפנתה הנתבעת גם לסבירות הכרוכה בהוספת סכומים נוספים לאור התחשיב שביצעה בסיכומיה הפסד השנים האבודות לעתיד. לאחר ששקלתי בעניין, אני מחליט שאין מקום לפיצוי נוסף מעבר לסכומים שפסקתי ויש לציין שהתחשבתי בעיזבון לעניין פסיקת הפסד ההשתכרות לעתיד עוד בטרם סיום לימודיו של המנוח ולכן אני דוחה טענה לפיצוי נוסף בגין הפסד זכויות פנסיוניות בשנים אבודות. סה"כ ראשי הנזק לפיצוי הינו 757,357 ₪ ותוך תוספת האגרה ששולמה, אעמיד את הסכום לפיצוי על סך 758,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בשיעור של 97,000 ₪. סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובעים 1 ו-2 בלבד, תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה של התובעים 3-9 נדחית ללא צו להוצאות. ניתן בזה פטור מיתרת אגרה החלה לאור סיום התיק בדרך האמורה. ברצוני לציין, כי הסכום שהגיע אליו ביהמ"ש משקף את נתוני התיק, המצביעים על בחור צעיר שנהרג בגיל צעיר, שכל חייו לפניו וכאשר הנתונים מלמדים, כי היה יכול להגיע לדרגת השתכרות יפה וכן, כי פרנס עצמו ועבד למחייתו. יש לשבח את הנתבעת על ניהול התיק בדרך האמורה וכאמור הפיצוי שנפסק הוא פיצוי המשקף לדעת ביהמ"ש את נתוני התיק כפי שבאו ידי ביטוי. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוות