השופטת טובה שטרסברג-כהן פסקה בפסק דינה בבע"א 868/90, 880/90, תק-על 94 (3), 1074 כדלקמן: "מאחר והכסף הופקד כדין בבנק ועל פי אישור של הבנק, ומאחר והכסף הוצא מהחשבון שלא על ידי מורשי החתימה של השותפות, צדק השופט קמא בקובעו כי נטל ההוכחה שהכסף הוצא על פי הרשאת לקוח, למרות שהוצא שלא על פי תנאי החשבון, על הבנק. כדי להרים נטל זה צריך היה הבנק להוכיח את גירסתו בדבר ההרשאה לשטרן להוציא את הכסף אל מחוץ לבנק על ידי חתימתו הוא בלבד, בראיות של ממש. לא די בכך שקיימת אפשרות שהרשאה כזו ניתנת על ידי אפרים רג'ואן". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משיכת כסף מהבנק ללא הרשאת הלקוח: התובע יחד עם אחיו ( להלן "משה" ) ניהלו חשבון פרטי משותף אצל הנתבע (להלן "החשבון"). החשבון שימש לצורך פעילות עסקית של חברת בורר בע"מ שהיתה בבעלותם של שני האחים הנ"ל. סוכם עם הנתבע כי חתימה של אחד השותפים מחייבת את החשבון, למעט משיכת צ'יקים שחייבה חתימות של שני השותפים יחד. ביום 2.9.96 הפסיק התובע את פעילותו בחברה לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים. משה המשיך לנהל את החברה עד שניתן צו פירוק נגדה על ידי בית המשפט. לטענת התובע מיום 4.9.96 ועד 30.11.96 אישר הנתבע משיכת 6 צ'יקים מהחשבון, הנושאים את חתימתו של משה בלבד, וזאת ללא אישורו של התובע ובניגוד להסכם שהיה בינו לבין הנתבע. התובע עותר לחייב את הנתבע להשיב לו מחצית מסכום המשיכות הכולל של הצ'יקים הנ"ל. הנתבע אישר את קיומו של ההסכם הנ"ל אולם טען כי הצ'יקים נשוא התביעה שנשאו את חתימתו של משה בלבד, הוצאו בגין פעילות החברה המשותפת ונפרעו לאחר קבלת הסכמתו הטלפונית של התובע לכך. הנתבע שלח הודעת צד שלישי נגד משה ובה טען כי חיובו בתשלום הסכום הנתבע יהווה עשיית עושר ולא במשפט, וטען לזכאותו לשיפוי בגין כל נזק שייגרם לו כתוצאה מהתביעה. משה הכחיש את טענות התובע וטען כי כל הסכומים שנמשכו מהחשבון הוצאו לצורכי העסק בלבד, ובאישורו של התובע. הוא הוסיף וטען כי באם הנתבע פעל בניגוד להסכם, אין לו להלין אלא על עצמו, ודין ההודעה לצד השלישי להדחות. לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם הנני מחליטה לקבל את התביעה. משהודה הנתבע בקיום ההסכם המחייב קיומן של שתי חתימות לצורך משיכת צ'יקים מהחשבון, ומשביסס את הגנתו על הטענה כי הצ'יקים נמשכו בהתאם להסכם הנ"ל ועל פי הרשאה טלפונית שניתנה על ידי התובע, עבר נטל ההוכחה בתביעה זו עליו. האם הרים הנתבע נטל זה ? בעדותו של עד ההגנה מר בלסינו עופר מסר: "לגבי השיקים שמופיעים ברשימה שצורפה לכתב התביעה אני אומר לא היה ספק שהשיקים האלה שולמו בגין הפעולות השוטפות של העסק, היה חברת חשמל, גז, סוכן של צנרת. אני לא זוכר אם לגבי כל שיק נתן אישר אבל אני זוכר את הסיטואציות שהיו שבכל בוקר הגיעו המשיכות של החשבון ומאחר והחשבון חרג מהמסגרת המאושרת שלו היה צורך בשיחה עם בעלי החשבון. ברובם של השיקים דיברנו עם שני הצדדים. " (פרוטוקול עמ' 2 ש. 1-5). ועוד, בהודעה שנשלחה לצד השלישי טען הנתבע כי האישור הטלפוני של התובע נתקבל בנוכחותו של משה ( סעיף 3 להודעה ), ואילו משה בבכתב הגנתו טען בזו הלשון : "והצד השלישי מאשר כי אכן היה נוכח אצל הנתבע בעת שבוצעו שיחות הטלפון כדי לקבל הסכמת התובע לפעולות מסוימות, אולם לא זוכר אם אלה היו בקשר לשיקים נשוא התביעה דווקא. ( סעיף 4 לכתב ההגנה ). משלא הובאה כל עדות או ראייה ישירה על ידי הנתבע לגבי משיכת הצ'יקים נשוא תביעה זו, ולאור עדותו המפורשת והחד משמעית של עד ההגנה לפיה לא זכר אם לגבי כל צ'יק ניתן אשור, הנני קובעת כי הנתבע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו לעניין קבלת הרשאה מטעם התובע למשיכות הצ'יקים נשוא התביעה. יתרה מכך, אין חולק על כי החשבון היה נתון במצב מיוחד מבחינת תזרים מזומנים, וכי הנתבע ידע על קיום סכסוך בין בעלי החשבון, כדברי עד ההגנה מר בלסינו : "אף שיק לא שולם על ידינו ללא אישורו הטלפוני של התובע. גם אני והיו עוד כמה עובדים שקבלו את האישור הטלפוני. זה היה חשבון לחוץ מבחינת תזרים מזומנים. בדרך כלל היה בחריגות כך שכל שיק שהיה מגיע היה דיון בין הצדדים עצמם אם לשלם את זה או לא. לכן כל שיק שהגיע לא שילמנו אותו בהינף יד אלא בדקנו את כל הבדיקות הנדרשות" (פרוטוקול עמ' 1 ש. 9-12). במצב דברים זה, ולאור המצב המיוחד בו היה נתון החשבון כדברי העד, שומה היה על הנתבע לפעול במשנה זהירות ולדאוג לביצוע רישומים הן על גבי הצ'יקים או בכל דרך אחרת בבואו לאשר משיכות על פי אישור טלפוני . משלא נהג כך, עומד הדבר לו לרועץ. בהקשר זה אביא את דבריה של כב' השופטת טובה שטרסברג-כהן בע"א 868/90, 880/90, תק-על 94 (3), 1074: " מאחר והכסף הופקד כדין בבנק ועל פי אישור של הבנק, ומאחר והכסף הוצא מהחשבון שלא על ידי מורשי החתימה של השותפות, צדק השופט קמא בקובעו כי נטל ההוכחה שהכסף הוצא על פי הרשאת לקוח, למרות שהוצא שלא על פי תנאי החשבון, על הבנק. כדי להרים נטל זה צריך היה הבנק להוכיח את גירסתו בדבר ההרשאה לשטרן להוציא את הכסף אל מחוץ לבנק על ידי חתימתו הוא בלבד, בראיות של ממש. לא די בכך שקיימת אפשרות שהרשאה כזו ניתנת על ידי אפרים רג'ואן". לאור האמור לעיל, משקבעתי כי הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, הנני מחליטה לקבל את התביעה נגדו ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 7,027 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.10.00 ועד התשלום המלא בפועל, וכן הוצאות בסך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לענין הודעת צד ג' התובע עתר לחייב את הנתבע במחצית מסכום הצ'יקים הכולל שנמשכו מהחשבון כאמור לעיל. משאישר הנתבע משיכת הצ'יקים בניגוד להסכם בינו לבין התובע, אין לו להלין אלא על עצמו. גם ידיעתו של הנתבע שהצ'יקים הוצאו לצרכי העסק המשותף של התובע ומשה, אין בה כדי להועיל לו בנסיבות הענין, ואין בה כדי להקים לו עילת תביעה על פי דיני עשיית עושר ולא במשפט. הסכומים הנתבעים הם חלקו של התובע בצ'יקים שנמשכו באישורו של הנתבע מהחשבון. לא הוכח על ידי הנתבע שסכומים אלה נתקבלו על ידי משה שלא על פי זכות שבדין, כמתחייב מסעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. יצויין עוד כי לא הוכח קיומו של מצג שווא מצד משה כלפי הבנק בענין אישור הצ'יקים נשוא תביעה זו. במצב דברים זה, הנני מחליטה לדחות את הודעת צד שלישי, ומחייבת את הנתבע לשלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנקלקוחות