משכורת מעבודה למקבלי הבטחת הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משכורת מעבודה למקבלי הבטחת הכנסה: 1. בעניינינו תביעה להבטחת הכנסה. הנתבע שלל את תביעתה של התובעת להבטחת הכנסה בגין חודשים 6/02 - 4/02 מאחר ובמהלך חקירה בתביעה אחרת הגיע לידי פקיד התביעות טופס 126 בגין שנת 2002 של מסגריית "י. קידושים בע"מ" מיוקנעם בו מופיע שמה של התובעת כמי שקיבלה משכורת מחודש 4/02 עד 6/02. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו. 2. עובדות המקרה: א. התובעת עלתה לארץ בשנת 2000 או 2001, כשנפרדה מבעלה שנותר בבלורוס. ב. התובעת התגרשה מבעלה בחודש 4/03 ובתקופה הרלוונטית לתביעה הם עדיין היו נשואים. ג. במהלך שנת 2002, בעלה של התובעת, מר תיתון אברמוב, הגיע לביקור בארץ. התובעת הייתה באותה תקופה בהריון מגבר אחר ובתאריך 16/8/02 היא ילדה את בתה מיטל. ד. התובעת בהכשרתה מורה לאומנות ושרטוט. ה. התובעת ובעלה התקשרו עם מר יוסף קדושים על מנת לבצע עבודת ציור בחדר שינה בביתו של מר קדושים. ההתקשרות עם מר קדושים הייתה בעיקר באמצעות התובעת מאחר ובעלה לא דיבר כלל עברית, מר קדושים לא דובר רוסית ויכולתם לתקשר הייתה באמצעות מעט אנגלית, בלבד. ו. מר קדושים שילם עבור העבודה או חלק ממנה בצ'קים שנפדו על ידי התובעת. מר קדושים דיווח לגבי התשלומים באמצעות החברה שבבעלותו "מסגרית י. קדושים בע"מ". ז. לטענת התובעת, היא לא ביצעה את עיקר העבודה אלא עזרה לבעלה בחלק מזערי מן העבודה ולא קיבלה כל תשלום אלא העבירה את כל הסכום לבעלה שנסע בחזרה לבלורוס. 3. עדויות שנשמעו בדיון: התובעת העידה בדיון וגם נחקרה על ידי חוקרי המוסד. נרשם בהודעת התובעת מיום 13/11/03: "אני ציירת, אומנית, עשיתי אצל מישהו הזמנה ביוקנעם ציור על הקירות ובעלי עזר לי, נראה לי שהוא רשם אותי במסגרייה. קראו לו יוסי ולאשתו יפה". באשר לתשלום, צויין באותה הודעה, שהתובעת קיבלה יותר מ- 10,000 ₪ (ע' 3 של נ/2). לדברי התובעת, היא לא ידעה על הנפקת התלושים בשם החברה ונודע לה על כך לראשונה כשבא חוקר הנתבע לחקור אותה. לפי עדותה של התובעת, היא ביקרה במקום העבודה (ביתו של מר קדושים) בשעות הצהריים, הביאה לבעלה ארוחת צהריים, ציירה קצת ועזרה לו אך לא התחלקה עם בעלה בכסף, הוא קיבל את כל התשלום מאחר ולטענתה הוא זה שביצע את הציור. בנוסף, העיד בדיון מר יוסף קדושים, אשר נחקר על ידי חוקרי המוסד, שגבו ממנו שתי הודעות (נ/3 ו- נ/4). בהודעתו הראשונה מיום 16/11/03, כאשר נשאל מר קדושים באשר לעבודת התובעת הוא טען שהיא עבדה בניקיון עבור החברה והכחיש שהיא ביצעה עבודת הציור בחדר שינה בביתו. בהודעה מאוחרת יותר מיום 21/6/04, אמר מר קדושים שהתובעת עבדה אצלו במשרד בביתו, "הייתה מנקה ומסדרת את הניירות" (ע' 1 של נ/4). בהמשך אותה הודעה, לאחר שנשאל שוב, שינה מר קדושים את גרסתו ואמר שבעלה של התובעת צייר בביתו ועשה את רוב העבודה, כ- 80%, כאשר התובעת ביצעה כ- 20% מהעבודה ומאחר והיא הייתה בהריון, פחד שיקרה לו משהו והוציא לה תלושי שכר. מר קדושים הצהיר ששולם עבור עבודת הציור סך של 12,000 ₪ וכי שילם לתובעת בצ'קים (ע' 3 של נ/4). בעדותו בבית הדין, הצהיר מר קדושים, שהתובעת הגיעה לביתו כמעט כל יום בשעות הצהריים מבלי שהוא יכול לפרט את שעות העבודה מאחר ולא היה בבית ורק ראה את התובעת ובעלה כאשר חזר לביתו בשעות הערב. לדברי מר קדושים, הוא שילם לתובעת מאחר וההתקשרות הייתה איתה ואינו יודע האם היא מסרה לבעלה את הכסף. מר קדושים אישר בעדותו כי התובעת לא ביצעה עבודת ניקיון במסגריה, כפי שהוא אמר בגרסתו הראשונה. 4. מסקנות העולות מהראיות שנשמעו בדיון: זכאות לקצבת הבטחת הכנסה נקבעה לפי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן: "החוק"), אשר בא להבטיח דמי קיום מינימאליים למי שאין לו הכנסה או מקור פרנסה אחר. כך נקבע בס' 5 לחוק כי שיעור הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה יהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה שהיה לו לפי סעיף 5 (א) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה. "הכנסה" מוגדרת בסעיף 9 (א) לחוק כ: "הכנסה מהמקורות המפורטים בס' 2 לפקודת מס הכנסה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל". בהתאם לס' 20 לחוק חובה על מקבל הגמלה להודיע למוסד, תוך 30 ימים, על כל שינוי החל בהכנסותיו, או שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה או על שיעורה. בהתאם לראיות שנשמעו בתיק, אין מחלוקת שבתקופה הרלוונטית לתביעה התובעת ביצעה עבודה, ביחד עם בעלה: ציור בחדר שינה בביתו הפרטי של מר קדושים. באשר לדיווח שהוצא על ידי מר קדושים כעבודה שבוצעה עבור החברה שבבעלותו, אנו התרשמנו כי מדובר בדיווח פיקטיבי משיקוליו שלו. התובעת לא ביצעה עבודת ניקיון או כל עבודה אחרת עבור המסגריה, אלא עבודה פרטית עבור מר קדושים. מר קדושים עצמו תיקן את גרסתו הראשונית, על כך, שהתובעת ביצעה עבודות ניקיון. אנו מאמינים לגרסת התובעת כי העבודה שהיא ביצעה הייתה עזרה לבעלה שעשה את עיקר העבודה. אף על פי כן, התובעת הייתה מעורבת בהתקשרות והיא זו שקיבלה את התשלומים, שלפחות בחלקם היו בצ'קים, ופדתה אותם. משמדובר בשינוי במצב התעסוקתי של התובעת חובה היה עליה להודיע למוסד לבטוח לאומי בהתאם לאמור בס' 20 לחוק והתובעת לא עשתה כן. בנוסף, הוכח בדיון כי התובעת היא זו שקיבלה את התשלום ועל כך היה עליה לדווח למוסד לבטוח לאומי. התובעת ידעה כי בעלה אינו תושב הארץ ונתנה למר קדושים מספר תעודת הזהות שלה. התרשמנו כי התובעת שולטת בשפה העברית ומבינה את המשמעות של חובותיה כלפי המוסד לבטוח לאומי ולכן, עליה היה לקיים את חובת מסירת ההודעה באשר לשינוי במצב תעסוקתי שלה ולגבי הכנסות שהיא קיבלה . לאחר שהוכח שהתובעת קיבלה הכנסה כלשהי בגין התקופה נשוא התביעה, עליה הוטל הנטל לסתור את החזקה אשר נובעת מקבלת הכספים עבור העבודה. בעניין זה לא הביאה התובעת הוכחות מלבד עדותה. בהתאם לראיות שנשמעו, אנו סבורים כי הנתבע פעל כדין עת הסתמך על הדיווח לעניין הכנסת התובעת כדי לשלול את הגמלה להבטחת הכנסה עבור חודשים 4/02 עד 6/02. 5. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת להבטחת הכנסה בגין חודשים 6/02 - 4/02 . בהתחשב שמדובר בתביעה בתחום של בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 6. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. הבטחת הכנסהמשכורת