קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות נפשית 50 אחוז - תאונת דרכים: 1. התובעת שנולדה ביום 1.12.68 נפגעה בתאונת דרכים ביום 8.4.95. אין הנתבעות חולקות על חובתן לפצותה על נזקיה ונותר לקבוע את סכום הפיצויים.   הנכות הרפואית 2. בית המשפט מינה מומחים רפואיים בשלשה תחומים לקביעת דרגת נכותה. ד"ר גאוני בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' גולדהמר בתחום הנוירולוגי וד"ר זטלני בתחום האורתופדי. ד"ר גאוני קבעה את דרגת הנכות בתחום הפסיכיאטרי בשעור של 50%, פרופ' גולדהמר קבע בתחום הנוירולוגי 10% ואילו ד"ר זטלני לא קבע נכות בתחום האורתופדי.   נכות בתחום הפסיכיאטרי 3. תחילה מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטרי פרופ' חנן מוניץ, אשר קבע בחוות דעתו מיוני 1997 דרגת נכות של 10%. משהתבקש להשלים את חוות דעתו, ביקש לשחררו לאור ניגוד עניינים שנוצר. בעקבות זאת מונתה ד"ר גאוני אשר בדקה את התובעת ב-5.3.00 וקבעה נכות רפואית בשעור של 5%.   עיקר טיעונן של הנתבעות בא במאמץ להפריך קביעה זו.   הנתבעות מבקשות (סעיף 4/ג) לסיכומיהן) כי בית המשפט יאמץ את דרגת הנכות שנקבעה קודם לכן על ידי פרופ' מוניץ. חוות דעת זו ניתנה בסמוך לתאונה ונאמר בה כי באותו שלב לא ניתן היה "לתת חיזוי מדויק של המהלך הצפוי." לכן אותה חוות דעת מתייחסת למצב נתון, ללא התייחסות להשלכותיה של הפגיעה לעתיד. לקביעת אותן השלכות מונתה ד"ר גאוני ואיני סבור שיש לייחס לחוות דעתו של פרופ' מוניץ מעמד בשלב הקביעה של דרגת הנכות לצמיתות.   4. דרך נוספת לקעקע את קביעתה של ד"ר גאוני היא על ידי הצגה של שפע של נתונים המתייחסים לתובעת, תוך טענה כי אלה לא הובאו בחשבון על ידי ד"ר גאוני. מרביתן של עובדות אלה הוצגו בפני ד"ר גאוני והיא דחתה את הנסיון לומר שיש בהן כדי להשפיע על מסקנותיה. מיעוטן לא הוצגו בפני ד"ר גאוני ומשכך נהג ב"כ התובעת אין הוא יכול להסתמך עליהן כעת לסתירתה של חוות הדעת.   כושר ההשתכרות 5. בזמן קרות התאונה התובעת למדה הוראת אנגלית בסמינר הקיבוצים. לפרנסתה עבדה כקופאית בסופרמרקט וכמלצרית בפאב. כן שימשה כחונכת בפרויקט פר"ח. הנתבעות טוענות שאין בפני בית המשפט ראיות לעיסוקיה של התובעת קודם לתאונה. איני סבור שיש לכך חשיבות, באשר התובעת נפגעה כאשר היתה בשנת הלימודים האחרונה בסמינריון. יש להניח שאלמלא התאונה היתה התובעת משלימה את לימודיה ועוסקת בהוראה, והיתה זונחת את עיסוקיה האחרים. הנתבעות הציעו כי התובעת היתה משתכרת את השכר הממוצע בענף ההוראה. לעומת זאת התובעת ביססה חישוביה על 150% מהשכר הממוצע במשק. כאשר מדובר באשה צעירה שטרם החלה לעסוק במקצועה נראה שהדרך הראויה תהיה לבסס את הפסדיה על השכר הממוצע במשק שהוא כיום 6,964 ₪. לאחר ניכוי מס הכנסה היתה הכנסתה בסכום של 5,900 ₪. ניכוי המס נעשה בהנחה שהתובעת היתה נישאת והיו לה לפחות שני ילדים.   6. לטענת התובעת היא מסוגלת כיום לעבוד רק בעבודה מוגנת חלקית (ת/11). לעומת זאת טוענים הנתבעים שהתובעת מסוגלת לעבוד בעבודה חלקית של כ-5 שעות ביום בעבודה משרדית ובמזכירות. טיעון זה נסמך על השגי התובעת בקורסים שבהם השתתפה לצורך שיקומה, וכן על דבריה הכלליים של ד"ר גאוני שגם אנשים מדוכאים עובדים במשרות מאד בכירות. הנני מתחשב בכך שמצד אחד יש להניח שכושר השתכרותה של התובעת היה נפגע במידת מה עקב מצבה הנפשי קודם לתאונה ומצד שני במעקבים שנעשו מטעם הנתבעים התברר שהתובעת מתגברת על מצבה הנפשי מתאפרת ומקפידה על לבושה. בהתחשב בכל אלה ובדרגת הנכות הרפואית נראה לי שהפגיעה בכושר תפקודה היא כ-50. מכאן שהפסדה הוא 2,950 ₪ לחדש.   איני רואה מקום לפצות את התובעת על אבדן פנסיה, באשר התובעת היתה בראשית חיי העבודה שלה ואין בפני ראיה כי אלמלא התאונה היתה זכאית לפנסיה.   7. הנני מוכן להניח כי בשנה הראשונה שלאחר התאונה לא היתה התובעת מסוגלת לעבודה כלשהי. הפיצוי על כך יהיה 70,800 ₪ = 12 X 5,900 סכום זה הוא בערכים של היום ותיווסף לו ריבית החל ב-8.10.95 שזו מחצית התקופה שבגינה נפסק הפיצוי.   8. החל מתום שנה לתאונה תפוצה התובעת על הפסד בשעור של 50% מ-5,900 ₪, דהיינו לפי 2,950 ₪. מתום השנה לתאונה (8.4.96) ועד היום חלפו שבע שנים. לכן הפסדה של התובעת הוא 247,800 ₪ = 84 X 2,950 לסכום האמור תיווסף ריבית החל ביום 8.10.00 שהוא מחצית התקופה.   9. הפסד ההשתכרות לעתיד עד הגיע התובעת לגיל 65 בשנת 2033, דהיינו בעוד 30 שנה ושמונה חדשים. מקדם ההיוון לתקופה זו הוא 239. לכן הפיצוי יהיה בסכום של 708,000 ₪ = 240 X 2,950 לא ראיתי מקום לחשב את הפסד השתכרותה מעבר לגיל 65 כי מדובר באשה שהתכוונה לעבוד בהוראה ואין בפני ראיה שבהוראה מקובלת פרישה מעבר לגיל 65.   עזרת הזולת 9. בכתב התביעה הגבילה התובעת תביעתה בגין עזרה לזולת לסכום של 10,000 ₪, וצודק ב"כ הנתבעת בטענה שהתובעת מוגבלת לסכום זה בגין עזרה שלה נזקקה עד להגשת התביעה בבית משפט השלום בפתח תקוה. הנני פוסק לתובעת בגין עזרת הזולת בעבר את הסכום של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן וכן ריבית החל מיום הגשת התביעה בדצמבר 1995.   10. התובעת גרה בדיור מוגן. בחוות הדעת של פרופ' מוניץ ושל ד"ר גאוני אין המלצה על דיור מוגן. לא נראה לי שאכן יש להכיר בצורך של התובעת לדיור מוגן. התובעת מתפקדת באופן עצמאי, נוסעת לעבודה לבד.   11. ד"ר גאוני התייחסה לצורך בעזרת הזולת ואמרה (בע' 35): "אין ספק שהיא צריכה סיוע, מישהו שיהיה אתה בקשר קבוע מישהו שילווה אותה לרופא, שיראה שהיא מתרחצת, שהיא לוקחת תרופות והבית במצב סביר והגייני."   מהאמור עולה שאין מדובר במטפל, אלא בליווי אקראי לשעות ספורות מדי פעם. אין מדובר בליווי שטרחה רבה בצידו והוא יכול להיעשות על ידי בן משפחה. בנסיבות הענין ראויה התובעת לפיצוי בסכום חד פעמי של 400,000 ₪ הכולל גם פיצוי על עזרת המשפחה שממועד הגשת התביעה. סכום זה הוא בערכים של היום והוא כולל ריבית בגין חלק הפיצוי על התקופה שמיום הגשת התביעה.   אין בפני ראיה כי התובעת זקוקה לעזרה בעבודות הבית.   טיפול פסיכולוגי 12. לדברי ד"ר גאוני זקוקה טיפול פסיכולוגי שיסייע לתובעת. לדעתה רצוי מתן טיפול כזה במשך שנתיים פעם בשבוע, עם אפשרות להארכת הטיפול. בהנחה שחלק מהטיפול יכולה התובעת לקבל במסגרת קופת חולים, הנני פוסק לה סכום של 30,000 ₪.   תרופות 13. לטענת התובעת יש לפצותה בסכום של כ- 300,000 ₪ בגין עלותן של תרופות שלהן היא נזקקת. העלות חושבה על ידה על בסיס התשלום שנדרש מחבר הקופה. אין בפני ראיות בדבר המינון הנחוץ של התרופות. עם זאת הנני פוסק לתובעת סכום כולל בגין התשלום עבור התרופות בעבר ובעתיד בסכום של 60,000 ₪. סכום זה הוא בגין העבר והעתיד וכולל ריבית עד היום בגין הוצאות בעבר. ניידות 14. התובעת טוענת שיש ואין היא יכולה להיעזר בתחבורה ציבורית ואז היא נעזרת במוניות. התובעת נצפתה על ידי חוקרים מטעם הנתבעות צועדת ללא מגבלות. כן אישרה התובעת שהיא נוסעת בתחבורה ציבורית. איני רואה מקום לפסוק פיצוי על הצורך להשתמש במוניות. אפוטרופוס 15. לתובעת לא מונה אפוטרופוס ואין בפני ראיה לכך שהתובעת זקוקה לשירותי אפוטרופוס. ב"כ התובעת מדבר בסיכומיו על הצורך לסייע לתובעת לטפל בענייני כספים. בכך יכולים לטפל קרובי המשפחה של התובעת או המלווה אשר בגין העסקתו נפסק לתובעת פיצוי.   נזק שאינו נזק ממון 13. לאור דרגת הנכות הרפואית ותקופת האשפוז הארוכה זכאית התובעת לפיצוי בסכום המירבי, שהוא כנטען על ידי התובעת 193,454 ₪.   ניכויים 16. התובעת מקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, ויש לנכות את שווייה של הקצבה בסכום של 413,104 ₪ כנטען על ידי הנתבעים. אין דבר בטיעונו של ב"כ התובעת שאין מקום לניכוי שווי הסכום שמשלם המוסד לביטוח לאומי. אין לנכות שווי של קצבה לשירותים מיוחדים שהתובעת אינה מקבלת. תשלומים תכופים שולמו לתובעת בסכום של 84,200 ₪. שווי סכום זה הוא 125,958 ₪ כנטען על ידי הנתבעות. סוף דבר 17. התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן: א. הפסד השתכרות עד 8.4.96 70,800 ₪ ב. הפסד השתכרות עד לפסק הדין 247,800 ₪ ג. הפסד השתכרות לעתיד 708,000 ₪ ד. עזרת הזולת עד הגשת התביעה 10,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעתיד 400,000 ₪ ו. טיפול פסיכולוגי 30,000 ₪ ז. תרופות 60,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון 193,454 ₪ 1,720,054 ₪   לסכומים האמורים תיווסף ריבית כפי שהדבר נקבע בגוף פסק הדין. הריבית תהיה צמודה ומצטברת אחת לשנה בשיעור של 4% לשנה.   מהסכומים האמורים ינוכה שוויין של הקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי וכן שווי התשלומים התכופים, כפי שחושבו על ידי האקטואר שי ספיר: א. תשלומים תכופים 125,958 ₪ ב. ביטוח לאומי 413,104 ₪ 539,062 ₪   כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בשעור של 13% מהסכום המגיע לתובעת. נזק נפשי / נכות נפשיתנכותהתחום הנפשיתאונת דרכים