קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סלילת כביש מהיר ליד הבית: העותרים הינם שלושים ושלושה תושבי שכונת הקוטג'ים שבין רחוב אלמליח לרחוב סן מרטין בירושלים. העותרים הגישו עתירה זו נגד החלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה ליתן היתר לסלילת הקטע הדרומי של כביש מס. 4 בירושלים, המתוכנן לעבור בסמוך לבתיהם. רקע עובדתי העותרים הגישו בשנת 1998 עתירה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים (עת"מ 21,29/98). העתירה כוונה נגד ההחלטה להמשיך לסלול את הקטע הדרומי של כביש מס. 4 בירושלים, בלי שהוכנה לכביש תכנית מפורטת. העותרים התנגדו לסלילת הכביש על-פי היתר בלא תכנית מפורטת המאפשרת הגשת התנגדויות, בחינת חלופות שונות והבטחת תנאים סביבתיים המקטינים את הנזקים העלולים להיגרם להם מסלילת הכביש. ביום 23.5.04 ניתן על-ידי בית משפט זה (כב' השופט עזרא קמא) פסק דין הדוחה את העתירה. בית המשפט קבע, בין היתר, כי המשיבה רשאית להגיש בקשה להיתר בנייה על-פי התוכניות המאושרות בלא צורך בתכנית מפורטת. עם זאת, הורה בית המשפט על הכנת דו"ח סביבתי בעניין מניעת רעש וזיהום אויר וכן בחינת ההיבט של חזות ונוף בהתאם לחוות דעת המשרד לאיכות הסביבה. על פסק דין זה הגישו העותרים, ביום 27.6.99, ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים. בקשת העותרים למתן צו ביניים המונע את מימוש היתר הבנייה לכביש, נענתה בחיוב. במועד שנקבע לדיון בעתירה, ביום 27.11.01, הציע בית המשפט העליון לצדדים להגיע להסכמה לפיה תינתן לעותרים זכות לומר את דברם במסגרת הליך מתן היתר הבנייה. כן הועלתה סוגיית תביעת העותרים, לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק. בית המשפט העליון החליט כי באי-כוח הצדדים יבואו בדברים ברוח הצעתו ויודיעו עמדתם תוך 10 ימים. אם לא יעלה בידם להגיע להסדר, ייקבע מועד לדיון בהקדם האפשרי. ביום 6.12.01 הודיעו המשיבים כי ההצעה לאפשר לעותרים לטעון לפני המשיבה במסגרת הבקשה להיתר בניה לסלילת הכביש, מקובלת עליהם. עם זאת, התנגדה המשיבה להארכת המועד להגשת תביעת פיצויים על-ידי העותרים לפי סעיף 197 לחוק. ביום 19.12.01 התקיים לפני רשם בית המשפט העליון, דיון נוסף בנושא הנדון ובמהלכו הגיעו הצדדים להסדר הבא: "בשלב זה, הגיעו הצדדים לכלל הסדר לפיו המערערים יופיעו בפני הוועדה המקומית, מבלי שנכונות זו של הצדדים משנה את עמדתם בתיק זה או משנה את טיעוניהם בערעור, ורק על-מנת לבחון אם ניתן לסיים את הפרשה בלא צורך התערבות בית משפט. הצדדים יודיעו בעקבות ישיבה זו לבית המשפט אם רצונם שהערעור ישמע, ובמקרה כזה יקבע התיק על בסיס הודעה של אחד הצדדים. שני הצדדים מודיעים כי הדברים שיועלו בוועדה ועצם השמיעה בפני הוועדה לא ישמשו כטיעון בבית משפט זה. כמו-כן ישקלו המערערים האם להפעיל תרופות אחרות שקיימות לפי הדין, אם יחפצו לעשות כן". בעקבות הסכמה זו, התייצבו ביום 17.11.02 נציגי העותרים, בא-כוחם ומומחים מטעמם, לפני ועדת המשנה של המשיבה והשמיעו את טיעוניהם. כן הציגו נציגי העותרים לפני ועדת המשנה חוות דעת בנושאי אקוסטיקה מאת מ.ג. יועצים, חוות דעת נוספת מאת אדריכל גודי גרין וחוברת המתייחסת לאומדן פגיעה במקרקעין שהוכנה על-ידי חברת ז.כ. מדידות והנדסה שמאות מקרקעין. המשיבים הגישו חוות דעת סביבתית מאת אנוש מערכות ובה התייחסות לטענות העותרים בנושא רעש, זיהום אוויר ונושאים תכנוניים. חוות הדעת מטעם העותרים הועברו לעיון המשיבים והדיון נדחה כדי לקבל את תגובת המשיבים לחוות הדעת והגשת תכנית מדידה או צילום אוויר עדכני של המקום. ביום 20.10.03, התקיים דיון נוסף לפני ועדת המשנה בהשתתפות בא-כוח העותרים. בפתח הדיון הודיע בא-כוח העותרים כי אין לו להוסיף על חוות הדעת והטיעונים שהוצגו מטעמם בדיון הקודם. באת כוח המשיבים תארה בקצרה את ההליכים שנתקיימו בין הצדדים וציינה כי בשל העלות הגבוהה הוחלט לקרות את הכביש בחלק הגובל בבתי העותרים בלבד ולא בכביש כולו, כבקשת העותרים. בשלב זה יצאו נציגי הצדדים מהישיבה ולאחר מכן, החליטה הועדה בהחלטה מפורטת ומנומקת, לאשר את הבקשה להיתר ולדחות את התנגדות העותרים. ביום 15.4.03 הגישו העותרים לבית משפט זה המרצת פתיחה (ה"פ 2117/03), בה התבקש בית המשפט להצהיר, כי תעמוד לעותרים הזכות להגיש תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק בגין ההיתר לסלילת הכביש. ההחלטה בתיק זה טרם ניתנה. העתירה העותרים מבקשים בעתירה זו לבטל את החלטת המשיבה למתן היתר לסלילת הכביש. כפי שהבהירה באת-כוחם בעת הדיון בעתירה, עיקר טענת העותרים בעתירה הנוכחית היא, כי הועדה לא שקלה ולא בחנה באופן רציני ועצמאי את טיעוני הצדדים. העותרים מבססים טענתם זו על כך שהועדה לא ביקשה לשמוע את העותרים לגופו של עניין אלא הסתפקה בטיעונים שהועלו בישיבה הראשונה. זאת ועוד, הועדה נתנה החלטתה ביום בו התקיים הדיון השני בלי שבחנה כראוי את החומר והטיעונים שהוצגו לפניה. העותרים פרטו בעתירתם טענות נוספות ובכללן טענתם כי מן הדין להכין תכנית מפורטת לכביש ולקבל תסקיר השפעה על הסביבה לפני הליך קבלת ההיתר לסלילת הכביש. דיון והכרעה דין העתירה להימחק על הסף. ערעור העותרים על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 23.5.99, עדיין תלוי ועומד לפני בית המשפט העליון. במסגרת ערעור זה וכדי לנסות לפתור את המחלוקת בין הצדדים בדרך של הסכמה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו ישמיעו העותרים את טיעוניהם לפני המשיבה במסגרת הבקשה להיתר לסלילת הכביש. בנסיבות אלה, אין מקום להגיש עתירה לבית משפט זה בעניין הקשור להסדר הדיוני עליו הוסכם בהליך התלוי ועומד לפני בית המשפט העליון. זאת ועוד, העותרים חזרו בעתירתם על טענות שהועלו על ידם בעתירתם הקודמת (עת"מ 21,29/98) והוכרעו על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו מיום 23.5.99. כאמור, ערעור העותרים על פסק דין זה תלוי ועומד לפני בית המשפט העליון. בנסיבות אלה, לא ניתן לחזור ולהעלות טענות אלה בעתירה חדשה בבית משפט זה. למעלה מן הצורך אציין כי דין העתירה להידחות גם לגופה. ועדת המשנה קיימה שני דיונים במהלכם השמיעו העותרים את טיעוניהם והגישו חוות דעת מומחים מטעמם. הועדה לא נתנה החלטתה לאחר הישיבה הראשונה אלא העבירה את חוות הדעת לתגובת המשיבים ואף דרשה מהאחרונים להגיש תכנית מדידה או תצלום אוויר עדכניים שיכללו גם את שולי שכונת הקוטג'ים של העותרים. בדיון השני הצהיר בא כוח העותרים כי אין לו להוסיף על הדברים וחוות הדעת שכבר הוגשו מטעם העותרים. בנסיבות אלה, אין בעובדה שהועדה נתנה החלטתה עם תום הדיון השני כדי ללמד, כטענת העותרים, כי היא לא שקלה כראוי את טיעוני העותרים וחוות הדעת שהוגשו מטעמם. בין הדיון הראשון לדיון השני חלף זמן לא מבוטל וניתן היה במהלכו לבחון את כל החומר שהוצג לפני הועדה. זאת ועוד, החלטת הועדה היתה מנומקת והתייחסה לטיעוני העותרים ובכללם לטיעונים ולחוות הדעת שהגישו בנושא הרעש. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת העותרים לפיה לא שקלה המשיבה כראוי את טיעוני העותרים ולא ביססה החלטתה על תשתית עובדתית ראויה. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית העתירה. בשולי החלטתי אציין שניים אלה: א. אין בהחלטה זו כדי להביע כל דעה בטענות העותרים בערעור התלוי ועומד לפני בית המשפט העליון ובכלל זה בשאלה אם על המשיבה להכין תכנית מפורטת לסלילת הכביש הנדון. ב. יש להצטער על כי הצדדים לא קיבלו את ההצעה לפיה יחזרו בהם העותרים מהערעור התלוי ועומד לפני בית המשפט העליון ומהמרצת הפתיחה התלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי בירושלים והמשיבה תוותר מצדה על הטענה כי חלף המועד להגשת תביעת העותרים לפי סעיף 197 לחוק. העותרים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 10,000 ₪ נכון להיום. כביש