הליך הערעור מיועד לבדיקת פסק הדין ולא למשפט חוזר ומתן פסק דין מחדש, לכן ערכאת הערעור תתערב לשינוי פסק הדין רק במקום שהערכאה הראשונה טעתה והטעות היא טעות עיניינית המצדיקה את ההתערבות. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר הערעור נסוב, רובו ככולו, על שאלות מהימנות וקביעת ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא. סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971- קובע: "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם עניין שלבית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים בזמן המשפט". "הערכאה הראשונה היא זו השומעת את העדים וביכולתה להתרשם ממהימנותם ומסימני האמת והשקר שבעדותם. לערכאה הראשונה "יתרון מיוחד" לעומת ערכאת הערעור והיא "התרשמותו הבלתי אמצעית של השופט מדברי העדים". (ע"א 89/60 אוטוגניבסקי ואח' נ' שמואל קרקב ואח', פ"ד ט"ו (2) עמ' 949). "כלל מושרש הוא כי אין בית המשפט של הערעור נוטה להתערב בהערכת העדויות אלא במקרים היוצאים מן הכלל. עקרון זה עובר כחוט השני בפסיקתנו". (ע"א 188/90 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מ"ז (1) 661). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עדות בעל פה - סעיף 53 לפקודת הראיות: בפני ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופט א. גופמן) (להלן "בית משפט קמא") שניתנה בתיק פלילי מס' 1146/98 ביום 16/12/99, לפיה הורשע המערער בעבירות הבאות: א. אי מתן זכות קדימה לרכב ממול בצומת - עבירה בניגוד לת' 64 (א) (2) לתקנות התעבורה. ב. נהיגה באי זהירות - עבירה בניגוד לת' 21 (ג) לתקנות התעבורה. ג. גרימת נזק לרכוש וחבלה בגוף - עבירה בניגוד לתק' 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה. וכן בפני ערעור על גזר הדין מיום 17/01/00. העובדות הצריכות לענין המערער הורשע בכך שביום 24/12/97 סמוך לשעה 18.20, עת שנהג ברכבו, הגיע לצומת מוסמוס אשר נמצאת על כביש 65, החל לפנות שמאלה וחסם את דרכה של מכוניתו של עד תביעה (להלן עד תביעה מ'ס 1), כתוצאה מכך התנגשו כלי הרכב וניזוקו, ושני הנהגים ונוסעת נחבלו. מטעם המשיבה העידו עד תביעה מ'ס 1 וכמו כן בוחן התנועה, מר אלכס גיסיס (עד תביעה מ'ס 2). מטעם המערער העידו הוא עצמו, מר רפאע אגבריה (עד הגנה מ'ס 1), ומר אגבריה תמים (עד הגנה מ'ס 2). בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו כדלקמן: "לאור התרשמותי מהעדויות תוך בחינה השוואתית וזהירה של תוכן הדברים ושקילתם במסגרת הנתונים ההוכחתיים, מסקנתי היא, שיש להעדיף את גרסת עדי התביעה, על פיה, מקום האימפקט היה שרכב הנאשם "בלט" במידה זו או אחרת, לנתיב נסיעת המעורב". ובהמשך קבע בימ"ש קמא: "כאן אוסיף שגם התרשמתי שהנאשם בעדותו בפניי "הזיז" את הנסיבות תוך יצירת גרסה שלא תתיישב עם נסיבות ביצוע העבירה עפ"י כתב האישום וזאת מתוך נסיון להתחמק מאחריותו לתאונה". ובהמשך: "באשר לעדותו של העד אגבריה תמים, לגבי הרכב שיצא ממוסמוס ואשר גרם לתאונה הרי גם באמינות דבריו, מטיל אני ספק רב". טענות הצדדים: ב"כ המערער טען כי בית משפט קמא טעה משלא קיבל את גרסת המערער בדבר גורם נוסף אשר גרם לתאונה. זאת ועוד טען ב"כ המערער כי בית משפט קמא טעה משקיבל את גירסת עד התביעה מ'ס 1, לפיה רכב המערער חסם אותו בנתיב הנסיעה. עוד טען ב"כ המערער כי עד התביעה מ'ס 1 הינו בעל ענין במתן גרסתו ובית משפט קמא לא הזהיר את עצמו בטרם הכרעת הדין. ב"כ המשיבה טענה כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, שכן הכרעת הדין מפורטת ומנומקת ומבוססת על ראיות שהיו בפני בית משפט קמא. דיון הליך הערעור מיועד לבדיקת פסק הדין ולא למשפט חוזר ומתן פסק דין מחדש, לכן ערכאת הערעור תתערב לשינוי פסק הדין רק במקום שהערכאה הראשונה טעתה והטעות היא טעות עיניינית המצדיקה את ההתערבות. דברים אלו מקבלים משנה תוקף כאשר הערעור נסוב, רובו ככולו, על שאלות מהימנות וקביעת ממצאים עובדתיים שקבע בית משפט קמא. סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א1971- קובע: "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים הם עניין שלבית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים בזמן המשפט". "הערכאה הראשונה היא זו השומעת את העדים וביכולתה להתרשם ממהימנותם ומסימני האמת והשקר שבעדותם. לערכאה הראשונה "יתרון מיוחד" לעומת ערכאת הערעור והיא "התרשמותו הבלתי אמצעית של השופט מדברי העדים". (ע"א 89/60 אוטוגניבסקי ואח' נ' שמואל קרקב ואח', פ"ד ט"ו (2) עמ' 949). "כלל מושרש הוא כי אין בית המשפט של הערעור נוטה להתערב בהערכת העדויות אלא במקרים היוצאים מן הכלל. עקרון זה עובר כחוט השני בפסיקתנו". (ע"א 188/90 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מ"ז (1) 661). מן הכלל אל הפרט, בית משפט קמא שמע את העדויות וקבע כאמור שגרסת עדי התביעה עדיפה. מסקנה זו בהחלט מתקבלת על דעת ואין לומר שאינה סבירה או חריגה, אשר מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. כידוע, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי מהימנות שקובעת הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים וחריגים, כאשר ממצאים אלה הם בלתי סבירים בעליל או נטולים כל אחיזה בחומר הראיות. בא כח המערער לא השכיל להראות שהמקרה הנדון הוא בגדר אותם מקרים נדירים. סוף דבר - אני דוחה את הערעור. פקודת הראיותעדותדיוןבעל פהראיות