ערעור על עבירת נהיגה בפסילה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עבירת נהיגה בפסילה: לפני ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט לתעבורה"), אשר ניתן ביום 11.1.11, ע"י כב' השופט ש. יציב, בתיק פל' 3934-01-11. המערער הובא לדין לאחר שנמצא נוהג ביום 10.1.11 סמוך לשעה 11:30 בשד' ירושלים בקרית ים, סמוך לכיכר המנורה, חרף ידיעתו כי הוא פסול מלנהוג. המערער נפסל בהעדרו ביום 14.9.05 ע"י בית המשפט לתעבורה בחיפה בתיק 10608-05, זאת למשך חודשיים, אולם הרישיון לא הופקד. ביום 5.8.05 נפסל המערער שוב ע"י רשות הרישוי עפ"י שיטת הניקוד. ההודעה על פסילה מנהלית זו נשלחה למערער בדואר רשום ונמסרה לו ביום 24.6.10 ע"י שוטר. על כן ועל פי העובדות הנ"ל ייחסה המשיבה למערער את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה שתוקפו פקע משנת 2003, עבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודה וכן נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 (א) ו-(ב) לפקודת בטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל - 1970. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בבקשה 3935-01-11. ביום 11.1.11 הודיעו הצדדים לבית משפט לתעבורה כי הם הגיעו להסדר טיעון לפיו המערער יודה בעובדות כתב האישום, יורשע ויוטלו עליו העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, פסילה, פסילה ע"ת וקנס כשביחס אל רכיבי הענישה האחרונים יטענו הצדדים באופן חופשי. כמקובל, בית משפט לתעבורה הודיע לצדדים כי הוא אינו כפוף להסדר הטעון. המשיבה טענה לעונש תוך שהיא מבקשת מבית המשפט לכבד את ההסדר ומגישה הרשעות קודמות. לטענתה, המערער נפסל בעבר ל-24 חודשים, אך הדבר לא הרתיעו ולכן ביקשה מאסר ע"ת שלא יפחת מ-12 חודשים ולמשך 3 שנים, פסילה ע"ת של 3 חודשים ולמשך 3 שנים וקנס גבוה. המערער ביקש גם הוא מבית המשפט לכבד את הסדר הטעון ולהקל בדינו של המערער שהינו יליד 1983, המדובר בפסילה קצרה משנת 2005 וכי למיטב זכרונו של המערער הרישיון הופקד במשטרה, אך אין בידו ראיה על כך. המערער עובד ועומד לשאת לו אישה. בית המשפט לתעבורה התייחס לעברו הפלילי והתעבורתי של המערער תוך שהוא מציין את תקופות המאסר שריצה וכתב בגזר הדין: "חסד עשתה התביעה עם הנאשם שהסכימה לתקופת מאסר של שני חודשים" והחליט להטיל עליו את העונשים הבאים: 2 חודשי מאסר בפועל, 14 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, 3 שנות פסילה בפועל וקנס כספי בסך 10,000 ₪. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין ביחס לרכיבי הענישה שהוטלו ע"י בית משפט לתעבורה למעט עונש המאסר בפועל שאותו כבר ריצה המערער. המערער טוען כי בית המשפט לתעבורה החמיר איתו יתר על המידה. המערער הודה מייד, חסך זמן שיפוטי, הפסילה היתה קצרה וניתנה לפני זמן רב, שלו היה מפקיד את רישיונו עונש הפסילה היה מסתיים, אולם משלא הופקד הרישיון, נשאר המערער בסטאטוס של נהג שרישיונו נפסל. המערער הפנה לפסיקת בית המשפט לתעבורה, ובין השאר לעונשים שהטיל השופט ש. יציב בתיקים דומים ושניתנו במועד סמוך למועד מתן גזר הדין דנן, שם הוטלו עונשי פסילה קצרים יותר, תקופות מאסר מותנה קצרות מאוד וקנס נמוך ממה שהוטל עליו. עוד נטען כי בית המשפט לתעבורה החמיר עם המערער שלא בצדק ועקב התייחסות לעבר הפלילי של המערער, שאינו רלוונטי לענישה בתחום התעבורתי. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. העבירות בהן הורשע המערער חמורות ומזה זמן רב הפסיקו להיות שכיחות, מה גם, עברו הפלילי והתעבורתי אינו קל ומכאן הצורך בהטלת עונשים מרתיעים. לדעת המשיבה העונש אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת ולכן לא נפלה טעות בקביעת העונשים. המשיבה הגישה פסיקה מטעמה. לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהסדר הטיעון, במהות העבירות בהן הורשע המערער, בפסיקה שהוגשה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי, זאת מבלי להתעלם מההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים- ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10). אמנם בעניינו של המערער התייחס בית המשפט לתעבורה לעברו הפלילי. לטעמי, אין פסול בכך. התנהלות המערער מעידה על אופיו, גישתו והתנהלותו עפ"י החוק ואם הוא לא חושש לעבור עבירות והפר את החוק בין אם זה בתחום הפלילי ובין אם זה בתחום התעבורתי יש בדבר רק לשמש עילה לחובתו ראו רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 26.5.05). יחד עם זאת, מצווה בית המשפט לבחון את נסיבות הענין, הנסיבות האישיות, נסיבות העבירה ובהתאם להלכה הקובעת כי לעולם הענישה אינדיוודיואלית ושכל מקרה ונסיבותיו ובהתחשב בכל אלה, בימ"ש ינחה את עצמו בקביעת העונש הראוי ובין היתר על פי רמת הענישה המקובלת. כאמור עיינתי בפסיקה שהצדדים הגישו וכן בפסיקה אחרת ונוספת ואזכיר כי ב"כ המשיבה עו"ד מייסא זועבי בהגינותה הודתה שהיא חיפשה ".... פסיקה של קנס 10,000 ₪ ולא מצאתי, אך זה לא אומר שאין" - עמ' 2. מעיון בגזר הדין עולה הרושם שבית משפט לתעבורה סבר כי הסדר הטיעון ביחס לעונש המאסר לא היה ראוי והולם ולא בכדי כתב שהתביעה עשתה חסד עם המערער כשהסכימה לעונש זה - ראו עמ' 3 (גזר הדין) ש. 7, למרות זאת הוא כיבד את ההסכמות שבין הצדדים, חרף האזהרה וההודעה לצדדים שהוא אינו מחוייב להסדר הטעון. בית משפט לתעבורה יכל שלא לקבל את ההסדר ביחס לעונש המאסר, אך משעשה כן, היה עליו להטיל עונשים ביתר רכיבי הענישה עפ"י רמת הענישה המקובלת, כי הרי לא נתבקש ליצור איזון ברכיבי ענישה אחרים. עיון בפסיקה של בתי המשפט לתעבורה ואף בפסיקה של בתי המשפט האחרים (פל 643/06 מדינת ישראל נ' בר בוזגלו מאור (ניתן ביום 13.4.08), פל 52-04 מדינת ישראל נ' פרטוש ארז (ניתן ביום 9.11.04) שהוגש ע"י הסנגור ואף הפסיקה שהוגשה ע"י המשיבה רע"פ 3120/07 שגיא דרעי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 11.4.07) ובו הורשע הנאשם בעבירות דומות לאלו שבפני ואף בעבירה נוספת של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש ושם הוטל עליו קנס כספי בסך 2,000 ₪, שנה מאסר ע"ת ופסילה של 4 שנים. לא נעלם מעיני שהמאסר בתיק זה היה לשנה. ראו רע"פ 225/09 ריאן סרסור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09) רע"פ 2555/08 אשר מתן נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 8.4.08) כאשר דנו במקרים יותר חמורים תוך הפעלת עונש פסילה מותנים, ולמרות זאת לא הוטל בהם עונש קנס כה גבוה. על כן, ברי כי גובה הקנס שהוטל על המערער חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת, ועל יסוד המקובץ לעיל אני מחליט להעמיד את הקנס ע"ס 3,000 ₪ שישולם ב-6 תשלומים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1.7.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו. זאת ועוד, עונש הפסילה בפועל שהושת על המערער לא נתן ביטוי לנסיבות העבירה, הודאת המערער ונסיבותיו האישיות וגם בחינה נכונה של הפסיקה מראה שעונש זה נוטה לצד הגבוה והחמור ולכן גם עונש זה יעמוד על 24 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יישארו על כנם. משפט תעבורהנהיגה בשלילהערעור