התובעת טוענת כי מעשי הבנק, בניגוד למוסכם ביניהם, גרמו לה נזקים שהינם - גביית סך של 800 ש"ח, ביתר, וכן נזקים בגין הליכי הוצל"פ שנקט נגדה (שיקים שחזרו, פגיעה בשם טוב ומוניטין וכו'), וכן שכ"ט עו"ד נסיעות ועוד - נזקים המוערכים ע"י התובעת בסך של 7,200 ש"ח. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על פתיחת הליך הוצאה לפועל: התובעת ניהלה חשבון אצל הנתבע. לימים הצטברה יתרת חובה בחשבון, והבנק הגיש כנגד התובעת תביעה לביהמ"ש, בגין החוב האמור. התובעת טוענת כי, מיד לאחר הגשת התביעה, פנתה אל הנתבע והגיעה עמו להסדר לפיו יסולק החוב כנגד פרעון קופת גמל אשר היתה לתובעת, וכי סוכם שהתובעת לא תגיש בקשת רשות להתגונן בתביעה הנ"ל, והבנק לא ינקוט כנגדה כל הליכים משפטיים וימתין לפרעון קופת הגמל. לטענת התובעת, פעל הנתבע בניגוד להסכמה הנ"ל, ביקש וקיבל פס"ד בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעמה, ואף הגישו לביצוע בלשכת ההוצל"פ. כן טוענת התובעת, כי למרות שנתנה הוראה לפרעון קופת הגמל, המשיך הבנק ונקט הליכי הוצל"פ נגדה, ורק ביום 1.2.00 הסכים לביטול ההליכים. סופו של דבר - קופת הגמל נפרעה והבנק החזיר לתובעת את העודף בו עלה סכום קופת הגמל על סכום החוב, לאחר שויתר על חלק מהוצאותיו. התובעת טוענת כי מעשי הבנק, בניגוד למוסכם ביניהם, גרמו לה נזקים שהינם - גביית סך של 800 ש"ח, ביתר, וכן נזקים בגין הליכי הוצל"פ שנקט נגדה (שיקים שחזרו, פגיעה בשם טוב ומוניטין וכו'), וכן שכ"ט עו"ד נסיעות ועוד - נזקים המוערכים ע"י התובעת בסך של 7,200 ש"ח. לפיכך תבעה התובעת, בתביעה אשר בפני, פיצוי בסך של 8,000 ש"ח. הנתבע טוען כי לא נערך עמו כל הסכם, אלא לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ כנגד התובעת, וכי רק לאחר פתיחתו פנתה התובעת בבקשה להסדר. מטענות הבנק עולה כי לתובעת היו שתי קופות גמל. לבנק היה מידע על קופת גמל שניהלה התובעת ב"תמר" - קופת גמל שליד בנק דיסקונט ולכן הוא ביקש, ביום 28.6.1998, לעקלה, בהליכי הוצל"פ רגילים, אולם התברר כי יום קודם לקבלת צו העיקול בקופה, נמשכו הכספים ע"י התובעת. כן טוען הבנק, כי רק בחודש מרץ 1999, כשבעה חודשים לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ דיווחה התובעת לבנק על כספים המצויים על שמה בקופת גמל אחרת, ושמועד פרעונה 10/99. רק בחודש מרץ 1999, נערך, לטענת הבנק, הסכם עם התובעת, לפיו תמסור התובעת לבנק את פרטי קופת הגמל, יוטל עליה עיקול עד לפרעונה, הבנק יוותר על חלק מההוצאות, וקופת הגמל תיפרע לכיסוי החוב. לטענת הבנק לא עמדה התובעת בהסכם, לא מסרה את פרטי קופת הגמל, והבנק נאלץ לאתרה ולהטיל עליה עיקול. מדובר היה בקופת הגמל "תפארת" שליד בנק המזרחי. לאחר שנפרעה קופת הגמל, ולמרות שהתובעת לא עמדה בהסכם עם הבנק, השיב הבנק לתובעת, לפנים משורת הדין, את הסכום אשר התחייב הוא להשיב, על פי ההסכם ביניהם. התובעת ובעלה, אשר טיפל עבורה בענינים הנ"ל, לא יכלו לאמר עם מי בבנק, עשו את ההסכם לו הם טוענים. דברי הבעל, לפיהם נעשה ההסכם חודש או חודש וחצי לאחר שהוגשה התביעה, וסוכם כי לא תוגש בקשת רשות להתגונן, אינם עולים בקנה אחד עם המועד, הקבוע בתקנות, להגשת בקשת רשות להתגונן. כמו כן לא הוכיחה התובעת כי נערך הסכם קודם לחודש מרץ 99, כי תיק ההוצל"פ נפתח בניגוד להסכם כלשהו, או כי הבנק הפר התחייבות כלשהי אשר התחייב כלפיה. אולם לא על פי מחדלה של התובעת להוכיח כל אלה אפסוק בתיק זה. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוגשו על ידם לתיק ביהמ"ש החלטתי לדחות את התביעה. החלטתי זו מבוססת, בעיקרה, על המסמכים אשר צורפו לכתבי הטענות או הוגשו לביהמ"ש במהלך הדיון. ממסמכים אלה ותאריכיהם ברור, למעלה מכל ספק, כי אין כל אמת בטענות התובעת. מהמסמכים אשר צורפו ע"י הבנק לכתב הגנתו עולה כלהלן: כתב התביעה כנגד התובעת הוגש ע"י הבנק ביום 28.6.98. במסגרת התביעה התבקש עיקול זמני בקופת הגמל "תמר" אשר ליד בנק דיסקונט. ביום 8.7.98 נשלחה תשובת קופת הגמל "תמר", לפיה אין ברשותה כספים ע"ש התובעת. ביום 28.8.98 נפתח תיק הוצל"פ כנגד התובעת, למימוש פסה"ד הנ"ל. ביום 9.3.99 נשלח פקס, ע"י משרד עוה"ד ישורון, אשר טיפל בתביעת הבנק כנגד התובעת, אל הבנק, ובו פירוט חוב התובעת, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד. באותו יום נשלח מזכר פנימי מהבנק אל משרד עוה"ד ישורון, ובו פרטי הסכמה אשר אליה הגיע הבנק עם התובעת. ביום 22.9.99 ביקש הבנק עיקול כספי קופת הגמל של התובעת, בבנק המזרחי, והעיקול נרשם בקופה ביום 25.10.99. בתיק זה התקיימו שתי ישיבות. לאור המחלוקת בין הצדדים והעדר מסמכים מטעם התובעת, ביקשתי, במהלך הישיבה הראשונה, מהתובעת ובעלה, אשר נכח באולם, כי ימציאו לביהמ"ש את ההוראה אשר נתנה התובעת, לאחר ההסכם עם הבנק, לו היא טוענת, לפרעון קופת הגמל. לישיבה השניה המציאה התובעת את מסמך ת/ 1 שהינו דוח משיכת כספים, מאגף קופות הגמל של בנק המזרחי, נכון ליום 8.11.99, ממנו עולה כי בחודש 11/99 התבקשה בקשה חריגה, ובעת ההיא היה רשום עיקול על הקופה (אותו עיקול אשר הטיל הבנק ביום 25.10.99, כאמור לעיל). תמוה בעיני כי התובעת, אשר טענה בכתב תביעתה כי מדובר בפרעון קופת גמל אשר נוהלה באותה עת אצל הנתבע, מסרה לביהמ"ש מסמך המתיחס לקופת גמל שליד בנק המזרחי דווקא. לכך לא בא כל הסבר מפי התובעת, אולם כתב ההגנה מטעם הבנק והמסמכים אשר צורפו אליו מסבירים זאת היטב, כמפורט לעיל. על פי המסמך הנ"ל, ביקשה התובעת את פרעון הקופה רק בחודש 11/99 - למעלה משנה לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ, ושבעה חודשים לאחר ההסכם אליו הגיעה עם הבנק, כפי שעולה ממסמכים הבנק. על פי הראיה אשר המציאה התובעת עצמה, לא ייתכן, איפוא, שהגיעה עם הבנק להסכם במועד לו היא טוענת. אילו היתה התובעת מגיעה להסכם עם הבנק קודם לפתיחת תיק ההוצל"פ, היתה ממציאה לביהמ"ש הוראה לפדיון קופת הגמל מתאריך מוקדם יותר, המתאים לטענותיה. אכן - המסמך אשר המציאה התובעת עצמה, תומך, לחלוטין, בגרסת הבנק ושולל את גרסת התובעת עצמה. אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות המשפט בסך של 250 ש"ח, מהיום. זכות לבקש רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום. פיצוייםהוצאה לפועל