מהו פסק דין על דרך הפשרה ? צדדים המסמיכים את ביהמ"ש לפסוק בסכסוך שביניהם על דרך הפשרה מבקשים בכך לקצר את משך ההתדיינות ומשום כך גם לא נקבעו סדרי דין ודיני ראיות מיוחדים להליך זה וזאת בנגוד להליך הפישור והבוררות. (ראה בענין זה ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נגד הקסטודיה, פ"ד נ"ג (1) 337). לא למותר יהיה לציין שכבר נפסק כי סעיף 79 א' לחוק בית המשפט אינו מונע את ביהמ"ש מלהחליט בגדר סמכותו לקבל את התביעה במלואה או לדחותה במלואה, אם כי יש להניח שנסיבות אלו תהיינה מטבע הענין נדירות. (ראה ע"א 3958/95 אדמונד נגד עזבון המנוח אלפרד ואח', תקדין עליון כרך 96 (1) 487). עוד נפסק כי ”בית המשפט הדן שלא על דרך הפשרה חזקה עליו שהוא פוסק בראש ובראשונה על פי הדין שהוא מיישם על העניין שלפניו. עם זאת, אין הוא מנוע מלהביא בחשבון שקוליו - במידה שהדין אינו מציב גבולות לכך - גם שיקולים ראויים אחרים שהם בעיקר שיקולים אנושייים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של הענין ושל המתדיינים... כאשר הבכורה היא כמובן לשיקולי הדין. גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן, על השיקולים הנוספים שהזכרתי. אולם כאן לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה. ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או בעיקר - שיקולים שבדין. ראה לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - אותם שקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו. ”פסק דין בפשרה (סעיף 79א')