קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל בארה''ב: 1. בפני המרצת פתיחה, לפיה מתבקש בית-המשפט להבהיר כי המשיב (להלן - "המשיב"), איננו רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקש (להלן - "המבקש"), בגין פס"ד שניתן כנגד האחרון ביום 6.7.93, בת"א 17126/90 ע"י בית-משפט השלום בת"א (להלן - "פסק-הדין"). 2. עילת בקשתו של המבקש הינה, כי עוד בשנת 1991, הוכרז המבקש כפושט רגל ע"י בית-משפט של מדינת ניו-ג'רסי שבארה"ב, וניתן לגביו צו הפטר כללי וסופי לגבי כל חובותיו, לרבות החובות נשוא פסה"ד של בימ"ש השלום בת"א. העובדות 3. כתב התביעה הוגש כנגד המבקש-הנתבע ע"י המשיב-התובע בשנת 1990, וביום 6.7.93 חייב בית המשפט השלום את המבקש (הנתבע) לשלם למשיב (התובע) את מלוא סכום התביעה בסך -.906, 256 ש"ח, בצרוף ריבית והצמדה כחוק (ת.א. 17126/90). המבקש ערער על פסה"ד לבית המשפט המחוזי בת"א, וערעורו נדחה (ע"א 1331/93, מיום 20.3.95). בקשת רשות ערעור נוספת של המבקש לבית המשפט העליון - נדחתה אף היא (רע"א 1919/95 מיום 15.7.95). בעקבות מתן פסק-דין סופי נגד המבקש, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל בלשכת ההוצל"פ בת"א (תיקים 5-62-04802-01; 6-93-71607-01). המבקש פנה ליו"ר ההוצאה לפועל ת"א ביום 15.12.97, ובקש להשהות את הליכי גביית החוב, בטענה שביום 6.2.92 ניתן ע"י בימ"ש לפשיטת רגל במדינת ניו-ג'רסי ארה"ב, לבקשת המבקש, צו הפטר, לפיו הינו פטור מכל חובותיו, לרבות החוב הספציפי למשיב, נשוא ההתדיינות ביניהם בתיק זה (להלן - "צו ההפטר"). יו"ר ההוצאה לפועל דחה את הבקשה ביום 26.1.98 מחוסר סמכות, ומכאן הבקשה שבפני למתן סעד הצהרתי, כאמור. יצויין כבר כאן, כי רק בפנייתו ליו"ר ההוצאה לפועל, בתאריך 15.12.97, טרח ב"כ המבקש להעלות את הטענה בדבר קיומו של צו הפטר עפ"י פסה"ד של ביהמ"ש בניו-ג'רסי. טענה זו לא הועלתה על ידו כלל בפני מי משלוש ערכאות השיפוט שדנו בעניינו. הטיעונים 4. לטענה ב"כ המבקש, יש לכבד את צו-ההפטר שהוצא ע"י בימ"ש מוסמך בארה"ב, ובהיותו כולל גם את החוב הספציפי, נשוא התובענה דנן, מהווה צו "חסימה מוחלטת וסופית מכל נושה הכלול בצו" (סעיף 10לבקשה). טענת ב"כ המבקש: "צו ההפטר האמריקאי קבע למבקש סטטוס אישי שהינו וניברסלי, אקסטריטוריאלי ואינו מוגבל לתחומה של מדינה זו או אחרת" סעיף 11 לבקשה). עוד טוען ב"כ המבקש, כי גם אם לא ניתן לאכוף את צו ההפטר ניתן ע"י ביהמ"ש בניו-ג'רסי, מכוח הוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח- 1958 (להלן - "החוק"), עדיין יש מקום להכרה בפסק החוץ הנ"ל, כח הוראות סעיף 11(ב) לחוק, שכן "מן הדין והצדק לעשות כן".. אשר לאי העלאת הטענה בדבר קיומו של צו ההפטר ותחולתו של החוב שוא התובענה בפני אף אחת מהערכאות שדנו בעניין (למעט צירוף צו הפטר לתיק המסמכים שהוגש לביהמ"ש השלום (נ/9) - הא ותו לא) - טוען "כ המבקש טענה מעניינת, בהאי לישנא: ". . .אין כל עוררין על תוקפו של פסק-הדין אשר בו נמצא המבקש חייב את הסכום שנפסק. הגנת המבקש בפני כב' בימ"ש השלום וערכאות הערעור, נסובה סביב הטענה כי המבקש כלל איננו חייב למשיב סכום כלשהו. משנדחתה טענה זו, עומדת לזכות המבקש הטענה כי עקב היותו פושט רגל מופטר... אסור למשיב לפעול לגביית החוב. . ." (סעיף 2ז' לסיכומים בכתב) .. לטענת ב"כ המשיב, המדובר בבקשה קנטרנית וטורדנית, שהמבקש לא רח להעלותה במועד בפני אף אחד מערכאות השיפוט שדנו בעניננו, ועתה וא עושה כל מאמץ על מנת לחבל ולעכב את גביית החוב ממנו. עוד טוען ב"כ המשיב, כי עומדת לו הגנה מפני אכיפתו של פסק דין של מדינת ניו-גירסי וכי המדובר בפסק-חוץ שאיננו ניתן לאכיפה, וכח הוראות סעיפים 5 ו- 6 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958. משיב אף טוען כי אין כל מקום להכרה בצו ההפטר על פי סעיף 1(ב) לחוק, שעה שהמבקש לא ביקש מבימ"ש השלום ומביהמ"ש המחוזי הכיר בצו, והוא מעלה טענתו רק עתה "בדרך חסרת תום לב ובחוסר נקיון פיים", תוך מגמה ברורה להתחמק מתשלום החוב שנפסק לחובתו. דיון. דינה של בקשה זו להידחות מכל וכל, הן משום המועד המאוחר בו זקק המבקש לטענה שהעלה בדבר קיומו של צו ההפטר והן משום ההגנות עומדות למשיב מפני אכיפתו של הצו. ואלה טעמי: לפי סעיף 5 לחוק אכיפת פסק-חוץ, התשי"ח- 1958(להלן - ה"חוק"): "לא יזקק בית המשפט לבקשת אכיפת פסק חוו שהוגשה כעבור יותר מחמש שנים מיום מתן ההפסק. . . " אין חולק כי ביהמ"ש בניו-ג'רסי הוציא את צו ההפטר ביום .6.1.9 אין חולק עוד כי המבקש "נזכר" לבקש את אכיפתו של הצו, ראשונה, בפנייתו ליו"ר ההוצאה לפועל ביום 15.12.97. צירופו של צו ההפטר לתיק המסמכים שהוגש לביהמ"ש השלום, כנייר אין לו הופכין, מבלי להתייחס ולו ברמז לקיומו של הצו במהלך טיעונים - הן בביהמ"ש השלום והן בערעור לביהמ"ש המחוזי - חסר ל נפקות בעיני, ואין המבקש יכול לסמוך עליו עתה. מילא, לא מצאתי כל "סיבות מיוחדות המצדיקות את האיחור", אמור בסיפא לסעיף' 5 לחוק, למעט הרצון להעלים את קיומו של סק-החוץ מבתי המשפט השונים או להתעלם ממנו. אכיפת פסק-החוץ במקרה דנן אף איננה מתיישבת עם הוראות סעיפים (4) ו-(5) לחוק. לפי סעיף 6(4) לחוק, פסק החוץ לא יוכרז אכיף אם "הפסק נוגד פסק-דין אחר שניתן באותו ענין בין אותם עלי דין ושעודנו בר תוקף". אין ספק שזהו המצב הקיים בתיק זה. לפי סעיף 6(5) לחוק, פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם "בעת הגשת תביעה במדינה הזרה היה משפט תלוי ועומד, באותו ענין ובין ותם בעלי דין, בפני בית משפט בישראל". תביעה לצו-ההפטר הוגשה במדינת ניו-ג'רסי ע"י המבקש ביום 6.9.9 (סעיף 1 לחוות דעת המומחה מטעמו, עו"ד קאופמן), בעוד התביעה בבימ"ש השלום הוגשה עוד בשנת 1990 (תיק 17126/90). מצא, כי בעת הגשת הבקשה בניו-ג'רסי, היה תלוי ועומד המשפט בימ"ש השלום בת"א, ואף מטעם זה דין הבקשה שבפני להדחות. שר על כן, צו ההפטר איננו ניתן לאכיפה בישראל, מהנימוקים מפורטים לעיל. 8. צו ההפטר אף איננו ראוי להכרה ע"י ביהמ"ש, מכח הוראות סעיף 11(ב) לחוק, באשר לא ראיתי "שמן הדין והצדק לעשות כן", כי אם היפוכו של דבר. עפ"י הפסיקה: "התנאי היחיד בו מותנית ההכרה לפי סעיף 11(ב) לחוק הנ"ל הוא, שבית המשפט השתכנע, כי מן הדין והצדק לעשות כן" (ע"א 499/79, בן דיין ואח' נ' א. די. אס אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד ל"ח(2) 99, בעמ' 104; ע"א 221/78, עובדיה נ' כהן, פ"ד לג(1) 293). יגעתי ולא מצאתי מהם אותם "שיקולי צדק והאינטרס הציבורי" עליהם מבסס ב"כ המבקש, עו"ד בצר, את טיעונו זה ואודה כי הם רחוקים מלשכנע (ראה סעיף 7 לסיכומיו בכתב). ב"כ המבקש מפרט את השתלשלות האירועים בהליכים המשפטיים, ועוד מעז לטעון כנגד המשיב "כי במהלך הדיונים לא טען המשיב דבר בענין אי כשרותו של צו ההפטר..." (סעיף 7ג' לסיכומים), וזאת שעה שהמבקש עצמו לא טען כל טענה ומענה בענין זה. לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ המבקש, מדוע על המשיב להתייחס למסמכים או להעלות טענות אשר דווקא המשיב הוא שצריך להעלותם, ובמועד הראוי. עוד נראית לי תמוהה קביעתו של ב"כ המבקש כי: "מן הדין והצדק כי בימ"ש נכבד זה לא יתן הכשר להתנהגות זו של המשיב ולא יעניק פרס למי עהתעשר בדרך פסולה זו" (ס' 7ג' לסיכומים). חוששני, כי נתחלפה לו לב"כ המבקש המילה "המבקש" במילה "המשיב" בפסקה זו, שכן זהותו של מי ש"התעשר" כאן ברורה למדי. 9. העלאת הטענה בדבר תוקפו של צו ההפטר בשלב כה מאוחר בפני יו"ר ההוצאה לפועל, לאחר סיום כל ההליכים בבתי המשפט, ואי הההתייחסות המכוונת של המבקש לצו בפני ערכאות השיפוט שדנו בענין במשך שנים הרבה, אומרת דרשני. טענתו של ב"כ המבקש, עו"ד בצר, כי הדיון בפני בימ"ש השלום, נסב אך בשאלת קיומו או אי קיומו של החוב, ואילו עתה - משנדחתה הטענה ע"י ביהמ"ש לגופו של נושא - קמה לו הזכות להעלות את הטענה בדבר קיומו של צו ההפטר כמבטל וכמייתר את כל הדיונים שקדמו לו - איננה מקובלת עלי ויש לדחותה מכל וכל. בעל-דין איננו רשאי להשהות טענה לגטימית שיש בפיו במהלך כל הדיון המשפטי הארוך, ולהעלותה אך בשלב כה מאוחר, לאחר שכל טענותיו נדחו והוא יצא מהדיון כשידיו מעל לראשו. כפי שנפסק לא אחת בנושא אחר של פסלות שופט, כאשר הגיון הדברים נראה לי ראוי ליישום גם במקרה דנן: ". . .טענת פסלות נגד רשות שיפוטית יש להעלות בהקדם האפשרי, שאם לא כן, עלול צד הטוען לפסלות להיחשב כמוותר על טענתו. גס אין צד יכול לשמור בלבו טענות פסול, על מנת להעלותן כשיראה לו נוח הדבר - אם משום שיסתבר לו ממהלך הדיון שתוצאת הדיון לא תהיה נוחה לו ואם מכל טעם אחר" שר על כן, הנני מחליט לדחות את התובענה ולחייב את המבקש תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד למשיב בסך - 000, 15 ש"ח, בצירוף ריבית הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. יתן היום 4.5.99, והוקרא במעמד ב"כ הצדדים. שר על כן, הנני מחליט לדחות את התובענה ולחייב את המבקש תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד למשיב בסך -.000, 15 ש"ח, בצירוף ריבית הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.פשיטת רגלארצות הברית (ארה"ב)