קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית דירה דיור ציבורי: 1. העותרת מבקשת לרכוש את הדירה הציבורית בה היא מתגוררת שנים רבות, מאז 1962, עד היום המושכרת לה ע"י משיבה 1. היא מבקשת לרכוש הדירה מכח הזכויות שהוקנו לדיירי הדיור הציבורי ע"י הממשלה ועל פי הנוהלים שקבע המשיב 2. על פי הנוהל הקיים והרלוונטי במקרה זה, זכאים דיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם בהנחות גבוהות, בתנאי שעומדים הם בקריטריונים שנקבעו ע"י משיב 2. שעורי ההנחה להם זכאים רוכשי הדירה הציבורית בה הם מתגוררים, מושפעים מתקופת המגורים של הרוכש בדירה ציבורית ומרציפות המגורים. העותרת התגוררה בדירה ציבורית מאז 1962 עד 1975 - עם בעלה וילדיה. עם גירושיה מבעלה עזבה היא את הדירה, בה המשיך להתגורר גרושה. לפי הרישומים אצל המשיבים, ובמיוחד אצל המשיבה 1, חזרה העותרת להתגורר בדירה ציבורית ב-1977 בה היא מתגוררת עד היום. לאור נתונים אלה ועל פי הנוהלים של המשיב 2, זכאית העותרת להנחה בשיעור 70% מערכה בעת רכישת הדירה. העותרת אינה משלימה עם קביעה זו של המשיב 2 וטוענת כי זכאית היא להנחה המירבית על פי הנוהל, היינו להנחה בשיעור 90% מערך הדירה. 2. העותרת טוענת כי ב-1975 נאלצה היא לעזוב את דירת מגוריה בשל גירושיה מבעלה. מאז ועד 1977, במשך כשנה וחצי או שנתיים, לא התגוררה העותרת בדירה ציבורית, כמשמעותה בנוהלי המשיב מס' 2. היא קיבלה שוב דירה ציבורית ב-1977 ומאז התגוררה היא בה עם ילדיה, והיא מתגוררת בה עד היום. עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת, לאמור: המשיבים אינם חולקים על העובדה כי העותרת התגוררה בדירה של הדיור הציבורי עד 1975 ומאז 1977 עד היום. כיוון שכך מסרבים המשיבים למנות את התקופה 1977 - 1975, במניין תקופת המגורים הרציפה של העותרת לצורך חישוב שיעור ההנחה. העותרת לעומת זאת טוענת כי בתקופה הנ"ל היתה היא, למעשה, בהמתנה לקבלת דירה ציבורית שהזכות לקבלה אושרה לה ע"י פקידי המשיב 2 באותה עת, לאחר שנאלצה, בשל גירושיה, לעזוב את הדירה הציבורית בה התגוררה עד שנת 1975. בנסיבות אלה יש לראות בה, לטענתה, דיירת בדיור הציבורי ברציפות מאז 1962, הזכאית להנחה המירבית על פי הנוהל, לאור הותק הרב שצברה, אף אם בפועל לא התגוררה במשך תקופה קצרה בדירה ציבורית, שכן וכאמור, בתקופה זו הייתה היא זכאית ממילא לקבל דירה ציבורית, אלא שבשל מחסור בדירות, כנראה, היתה היא בעמדת המתנה לקבלתה, כך לאור הוראת ס' 5.2 של הנוהל. 3. טענות אלה של העותרת נבדקו ע"י המשיבות ונדחו על ידן מהטעם שלא הובאו בפניהם ראיות או מסמכים של ממש התומכים או מאששים אותן. כנגד עמדה זו של המשיבים או ליתר דיוק של המשיבה 2 מופנית עתירה זו של העותרת. טוענת העותרת כי בשנים הנ"ל התגוררה היא בדיור ציבורי וזאת הוכיחה באמצעות תצהיר שתומך בעתירה, אשר לא נסתר ע"י המשיבים. לחילופין, טוענת היא, כי אף אם לא עלה בידה להוכיח טענה זו הרי שבשל ההמתנה לקבלת דירה ציבורית באותה תקופה, זכאית היא לקבל את ההנחה המירבית. כך, כאמור, לפי הוראת ס' 5.2 לנוהל של המשיב 2. 4. אין בידי לקבל טענות אלה של העותרת. על פי הנתונים שנמסרו למשיבים ע"י המשיבה 1 נקטע רצף המגורים של העותרת בדירה ציבורית, מ-1975 ועד 1977. טענתה כי בתקופה זו היתה היא בעמדת המתנה לקבל דירה ציבורית שאושרה לה, לא הוכחה כלל ועיקר. לבד מהתצהיר שהוגש לבית המשפט, כתמיכה לעתירה, לא עלה בידי העותרת להציג מסמכים, או ראיות אובייקטיביות של ממש, שיתמכו, או יאששו, הטענה בדבר ההמתנה, כביכול, לדירה ציבורית שאושרה לה ע"י הגורם המוסמך. המשיב 2 בדק כאמור טענה זו. אף ועדת החריגים של המשיב בחנה את טענותיה ולא מצאה לנכון לקבלן או לחרוג מהנוהל הקיים בדבר חישוב תקופת הותק או הרציפות של המגורים בדירה ציבורית. לא מצאתי פגם בהחלטה זו של המשיב ו/או של ועדת החריגים. בהעדר נתונים בספרי המשיבים ובשל קלישות "הראיות" שהוצגו ע"י העותרת ולמעשה בשל העדר ראיות או מסמכים, רשאית היתה המשיבה ואף חייבת, לדעתי, לדחות את בקשתה ולא להכיר ברצף המגורים הקודם (עד 1975) לצורך מתן הנחה, בשל "קטיעתו" לפרק זמן של כשנתיים. העובדה כי חלפו שנים רבות ובשל כך לא הצליחה העותרת להציג מסמכים התומכים בטענתה, אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק הענות לבקשתה להכיר ברציפות המגורים. אין די בהגשת תצהיר המפרט עובדות או נסיבות שארעו לפני שנים רבות מאד, ללא שאלה יתבססו ולו על מסמכים בסיסיים ביותר, כמו אישור של המשיבים או מי מהם כי הבקשה לדירה ציבורית אושרה (ב-1975), או מסמכים דומים אחרים. בהעדר מסמכים מעין אלה ובהעדר נתונים אחרים כלשהם בספרי המשיבות, אין לתצהיר, שנערך ונחתם בינואר השנה, כ-29 שנה לאחר עזיבת העותרת את דירתה (ב-1975) בשל גירושיה - כל משקל ראייתי ולא ניתן לבסס על העובדות המפורטות בו החלטה אחרת מזו שקיבל המשיב 2 בענין זה. 5. העותרת לא הצביעה על פגם מנהלי כלשהו שנפל בהחלטת המשיבה 2, או בהחלטת ועדת החריגים שלו, הדוחות את בקשת העותרת לקבל את ההנחה המירבית (מעבר להנחה שאושרה לה). אף על חוסר סבירות קיצונית שבו לקו ההחלטות לא עלה בידי העותרת להצביע. החלטה זו תואמת את נוהלי המשיב 2 ואת מדיניותו, כפי שבאה לידי ביטוי בנוהל שהוציא בענין זה. נוהלים אלה המשקפים את מדיניות הממשלה ואת הקריטריונים של המשיבה 2, סבירים בעיני ואין בהם כל פגם שיצדיק את התערבותו של בית המשפט. 6. עתירת העותרת נדחית. בהתחשב במצבה הכלכלי הקשה אמנע מחיוב העותרת בהוצאות עתירה זו. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)קניית דירה