קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת שאירים לאלמן:   סגנית הנשיא אלישבע ברק   המערער, אלמן, פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקצבת שאירים. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, באשר הכנסותיו מפנסיה בצרוף קצבת הזקנה המשתלמת מהמוסד לביטוח לאומי שוללות את זכאותו לקצבת שאירים. השופטת נאוה וימן ונציגי הציבור שמחה מילר ושמואל וייניש (בל 003087/99) דחו את תביעתו כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי.   זכאות לקצבת שאירים   חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 מגדיר בסעיף 238, הוא סעיף ההגדרות, אלמנה ואלמן לצורך זכאות לקצבת שאירים:   238. בפרק זה- "אלמנה"- מי שהייתה אישתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא _ (1) מי שהייתה אישתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה ולא ילדה לו ילד; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח הייתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא הייתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית המשפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אישה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244;     "אלמן"- מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכות המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט' , להוציא- (1) מי שהיה בן זוגה פחות משנה, ואם היה בן 55 שנים ומעלה- פחות מחצי שנה; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטחת; בן זוג של המבוטחת שבשעת פטירתה היה עמו ילד שמלאו לו 18 שנים אך לא נתקיימו בו התנאים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) של הגדרת "ילד" , ייחשב כאלמן מהיום שבו נתקיים בילד תנאי מהתנאים האמורים; ....... "הכנסה" - כפי שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה.   טוען המערער כי בהיות הסעיף מפלה בין אלמן לאלמנה יש לבטלו. לבית הדין, לדידו, סמכות לבטל סעיף זה בהיותו סותר את חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו. הנה כי כן מבקש המערער כי נצהיר על החוק כלא חוקתי. אכן החוק מפלה בין אלמן לאלמנה, כאשר אלמנה מקבלת קצבת שאירים בכל מקרה ואלמן, רק אם הכנסתו נמוכה מסכום שנקבע על ידי השר באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. אילו סמכות זו הייתה נתונה לנו היה עלינו לבחון האם הפגיעה בשוויון היא מידתית . ההבחנה נובעת, לדברי באת הכוח של המוסד לביטוח לאומי , מהקונספציה שהבעל הוא המפרנס העיקרי ועל כן הפגיעה בפרנסת האלמנה גדולה מזו שבפרנסת האלמן. ברי שאילו היה בסמכותנו לבטל את האפליה והיינו מוצאים שהיא אינה מידתית, לא היינו מבטלים את הסעיף כולו, באשר עם ביטולו לא יוכלו לא האלמנה ולא האלמן ליהנות מקצבת שאירים. במקרה כזה היינו קוראים לתוך החוק את ביטול דרישת ההבחנה בין השניים, או על ידי ביטול דרישת הכנסה של האלמן או על ידי דרישה מקבילה לאלמנה. זהו ה- reading in- קריאה לתוך החוק, כך שהוא יהפוך מחוק בלתי חוקתי לחוק חוקתי. ברם מעניינו תוקן התיקון שהוסיף תשלום קצבת שאירים גם לאלמן ולא רק לאלמנה, לפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משכך אין בית המשפט מוסמך לבטל את החוק או כל סעיף שבו ואף לא לשנותו. כל שיכול בית המשפט לעשות הוא לפרש את החוק ברוחו של חוק היסוד. בעניינו אין דרך לפרש את החוק אחרת.   עם כל הצער שבדבר אין לנו אלא לדחות את הערעור.   אנו מפנים קריאה למחוקק שיתן דעתו לכך אם יש מקום לתקן את החוק באופן שיושווה מעמדם של האלמנה והאלמן . נראה לכאורה שהיום, כאשר נשים משתכרות ועושות לביתן לא פחות מגברים, אין עוד מקום לאפליה שקבע המחוקק. גישה זו יתכן שהייתה טובה לזמנה, אם כי גם בכך אני מטילה ספק. היא מנציחה סטיגמה שיתכן שאין לה עוד מקום.   הערעור נדחה ללא צו להוצאות.אלמנות / אלמנים